הבחירות לסנאט של ארצות הברית (2024)
 |
ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך
| |
| ערך זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך | |
| |||||||||||
| הבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-2024 | |||||||||||
| 5 בנובמבר 2024 | |||||||||||
|
| ||||||||||
| מועמד | מיץ' מקונל, מנהיג הרפובליקנים בסנאט | צ'אק שומר, מנהיג הדמוקרטים בסנאט | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הרפובליקנית
|
 המפלגה הדמוקרטית
| |||||||||
| מדינת מוצא |  קנטקי
|
 ניו יורק
| |||||||||
| מספר המושבים | 49 | 47[1] | |||||||||
 מדינות בהן הסנאטור הדמוקרטי המכהן פורש מדינות בהן הסנאטור הרפובליקני המכהן פורש | |||||||||||
| הזוכה: טרם הוכרע | |||||||||||
הבחירות לסנאט של ארצות הברית 2024 עתידות להיערך ב-5 בנובמבר 2024, כחלק מבחירות 2024 בארצות הברית. 33 מתוך 100 המושבים בסנאט של ארצות הברית עומדים לבחירה מחדש בבחירות רגילות[2]. הסנאטורים מחולקים לשלוש קבוצות אשר כהונתן כל אחת בת 6 שנים, כך שכל שנתיים מתקיימות בחירות לקבוצה אחת[3]. בשנת בחירות זו עומדים לבחירה הסנאטורים המשתייכים לקבוצה 1[4].
בבחירות אלה מתמודדים 26 סנאטורים (15 דמוקרטים, 9 רפובליקנים ושני עצמאיים) לתקופת כהונה נוספת. לעומתם, שני רפובליקנים (מייק בראון מאינדיאנה[5] ומיט רומני מיוטה[6]), שלושה דמוקרטים (בן קרדין ממרילנד[7], טום קרפר מדלאוור[8], ודבי סטייבנו ממישיגן[9]), ושני עצמאיים (קירסטן סינמה מאריזונה[10] וג'ו מנצ'ין מווירג'יניה המערבית[11]) – אינם מתמודדים לכהונה נוספת. בנוסף, לפונזה באטלר מקליפורניה וג'ורג' הלמי מניו ג'רזי, דמוקרטים שמונו לסנאט כממלאי מקום ב-2023 וב-2024 בהתאמה, בחרו שלא להתמודד לתקופת כהונה מלאה בבחירות אלה.
שתי מערכות בחירות מיוחדות לסנאט יתקיימו במקביל לבחירות הרגילות לסנאט ב-2024: אחת בקליפורניה למילוי החודשיים האחרונים לכהונת דיאן פיינסטיין שנפטרה בספטמבר 2023, ושנייה בנברסקה למילוי השנתיים הנותרות לכהונת בן סאס שפרש מהפוליטיקה בינואר 2023.
אוהיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז אמצע העשור השני של המאה ה-21 נוטה אוהיו לכיוון הרפובליקנים לאחר שהייתה במשך שנים מדינה מתנדנדת, ומבחינה הפדרלית נחשבת למדינה אדומה ברמה בינונית. ערב הבחירות מחזיקה המפלגה הרפובליקנית במושב השני של המדינה בסנאט ובכל משרדי ממשלת אוהיו כמו גם בשני בתי האספה הכללית של אוהיו. הנשיא לשעבר דונלד טראמפ ניצח באוהיו גם ב-2016 וגם ב-2020 בפער של קצת יותר מ-8%.
הסנאטור הדמוקרטי המכהן שרוד בראון נבחר לראשונה לסנאט ב-2006, כאשר הביס את הסנאטור הרפובליקני מייק דה ויין, ונבחר לתקופות כהונה נוספות ב-2012 וב-2018. אף על פי שאוהיו הפכה למדינה רפובליקנית מובהקת מאז היבחרו של בראון לסנאט, הוא נותר פופולרי בקרב קהל בוחריו, מה שהפך את המרוץ באוהיו בשנה זו לתחרותי ולקריטי עבור הדמוקרטים המבקשים לשמור על הרוב שלהם בסנאט האמריקאי[12].
בראון נבחר ללא התנגדות בבחירות המקדימות של מפלגתו עם 100% מהקולות. במפלגה הרפובליקנית נבחר איש העסקים ברני מורינו, אחרי שגרף 50.48% בבחירות המקדימות וניצח את חבר הסנאט של אוהיו מאט דולאן ואת מזכיר המדינה של אוהיו ג'ק לה רוז.
אינדיאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייק בראון, הסנאטור המכהן מטעם המפלגה הרפובליקנית, הכריז כבר בנובמבר 2022 כי לא יתמודד לתקופת כהונה שנייה בסנאט, ובמקום זאת בחר להתמודד לתפקיד מושל אינדיאנה[13]. אלה הבחירות הראשונות למושב זה של אינדיאנה בסנאט של ארצות הברית מאז 1958 בהן לא התמודד הסנאטור המכהן לכהונה נוספת. חבר הקונגרס ג'ים בנקס התמודד בפריימריז הרפובליקני ללא התנגדות ונבחר פה אחד למועמד המפלגה. בינתיים במפלגה הדמוקרטית נבחרה הפסיכולוגית ואלרי מקריי עם 68.01% מהקולות. מועמד המפלגה הליברטריאנית הוא אנדי הורנינג.
אריזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קירסטן סינמה, עצמאית בתקופת כהונתה הראשונה, נבחרה בבחירות 2018 לסנאט מטעם המפלגה הדמוקרטית עם 50.0% מהקולות. היא עזבה את המפלגה הדמוקרטית בדצמבר 2022. ב-5 במרץ 2024 הכריזה סינמה כי לא תתמודד לתקופת כהונה שנייה.
סקרים שנערכו טרם הבחירות הראו כי סינמה מפגרת בפערים גדולים אחרי יריביה הפוטנציאליים, שעה שחבר הקונגרס רובן גייגו נתפס בידי הסוקרים כמועמד המוביל להחלפתה. ב-22 בינואר 2022, המפלגה הדמוקרטית של אריזונה הצביעה ברוב מכריע בעד נזיפתה של סינמה בעל שהצביעה נגד ביטול נוהל הפיליבסטר בסנאט, כחלק ממאמץ ההנהגה הדמוקרטית להעביר את חוק זכויות ההצבעה של ג'ון לואיס. סינמה לא תמכה ב"חוק הפחתת האינפלציה" עד לאחר שהמנהיגים הדמוקרטיים הסכימו להסיר מהחוק הוראה הסוגרת פרצת מס ריבית, שסגירתה הייתה מעלה את המיסוי על בעלי קרנות גידור ומנהלי השקעות. פעולה זו חיזקה את ההתנגדות לסינמה בתוך המפלגה הדמוקרטית[14]. לאחר שפרשה מהמירוץ לסנאט, גייגו התמודד ונבחר ללא התנגדות למועמד המפלגה הדמוקרטית.
מועמדת המפלגה הרפובליקנית היא קארי לייק, בת חסותו של דונלד טראמפ ואשת תנועת ה-MAGA, שהתמודדה בבחירות 2022 למושלת אריזונה אך הפסידה למועמדת הדמוקרטית קייטי הובס. לייק גברה בבחירות המקדימות על מארק לאמב, שריף מחוז פינאל, עם 55% מקולות הבוחרים[15].
דלאוור
[עריכת קוד מקור | עריכה]טום קרפר, הסנאטור הדמוקרטי של דלאוור, נבחר ב-2018 עם 60% מהקולות. ב-22 במאי 2023 הכריז על פרישתו מהפוליטיקה וכי לא יתמודד לתקופת כהונה חמישית. לאחר מכן הודיעה ליסה בלאנט רוצ'סטר, נציגתה של דלאוור בבית הנבחרים של ארצות הברית, כי תתמודד בבחירות המקדימות. היא זכתה לתמיכתו של קרפר ונבחרה למועמדת המפלגה בפריימריז. המפלגה הרפובליקנית העמידה את איש העסקים אריק הנסן כמועמדה בבחירות. אם תיבחר בלאנט רוצ'סטר, היא תהיה האישה הראשונה המייצגת את דלאוור בסנאט כמו גם האפרו-אמריקאית הראשונה.
דקוטה הצפונית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווין קריימר מייצג את דקוטה הצפונית בסנאט של ארצות הברית מאז שנבחר לראשונה ב-2018. הוא מתמודד בבחירות אלה לתקופת כהונתו השנייה[16]. יריבתו הדמוקרטית בבחירות אלה היא קטרינה כריסטיאנסן, פרופסור להנדסה באוניברסיטת ג'יימסטאון שהתמודדה בעבר למועמדות מפלגתה לסנאט ב-2022.
הוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מזי הירונו נבחרה ב-2018 לתקופת כהונתה השנייה כנציגת הוואי בסנאט האמריקאי עם 71.28% מהקולות, והיא מתמודדת בבחירות 2024 לקדנציה שלישית. ב-10 באוגוסט 2024 התקיימו הבחירות המקדימות במדינת הוואי. הירונו הועמדה מחדש כמועמדת המפלגה הדמוקרטית עם 84.6% מהקולות אחרי שגברה על יריביה רון קרטיס וקלייד לומן[17], ובמפלגה הרפובליקנית ניצח בוב מקדרמוט, לשעבר חבר בית הנבחרים של הוואי. כמו כן, גם המפלגה הירוקה של ארצות הברית העמידה את אמה פולמן כמועמדתה בבחירות אלה ומפלגת "אנו העם" של רוברט קנדי ג'וניור העמידה את שלבי ביליונר כמועמד לסנאט.
וושינגטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מריה קנטוול, המייצגת את מדינת וושינגטון בסנאט מאז 2001, מתמודדת לתקופת כהונתה החמישית. ב-2018 נבחרה קנטוול עם 58.31%. יריבה הרפובליקני הוא הרופא פול גרסיה. ב-6 באוגוסט 2024 התקיימו בחירות מקדימות לא-מפלגתיות בכל וושינגטון, בהם קנטוול וגרסיה הגיעו למקום הראשון והשני בהתאמה, והעפילו לבחירות הכלליות[18]. גרסיה נהפך בכל למועמד ההיספני הראשון לסנאט מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות בוושינגטון. הרפובליקנים לא ניצחו באף מערכת בחירות לסנאט במדינה זו מאז 1994.
ויומינג
[עריכת קוד מקור | עריכה]ויומינג נחשבת לאחת המדינות השמרניות ביותר בארצות הברית, ולמעוז רפובליקני כבד. בבחירות 2020 לנשיאות גרף דונלד טראמפ 69.7% מקולות הבוחרים במדינה זו, מה שהיווה את הניצחון הגדול ביותר שלו בבחירות אלה. המועמד הרפובליקני לסנאט הוא הסנאטור המכהן ג'ון באראסו, שהודיע ב-19 באפריל 2024 על התמודדותו לכהונה שלישית בסנאט[19]. מועמד המפלגה הדמוקרטית הוא סקוט מורו.
ויסקונסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אף רפובליקני לא זכה במושב זה של ויסקונסין מאז ג'וזף מקארתי ב-1952 – הרצף הדמוקרטי הארוך ביותר בארצות הברית למושב כלשהו בסנאט האמריקאי. הסנאטורית המכהנת תמי בולדווין נבחרה לראשונה ב-2012, כאשר ניצחה את מושל ויסקונסין טומי תומפסון בפער של 6%. ב-2018 נבחרה לתקופת כהונה שנייה בפער גדול יותר, של 11%. חרף התחרותיות הפוליטית הגבוהה בוויסקונסין, במערכת בחירות זו נחשבת בולדווין לבעלת יתרון קל.
ויסקונסין נחשבת למדינה סגולה ברמה הפדרלית, במיוחד משום שהיא מיוצגת גם על ידי בולדווין הדמוקרטית ובידי רון ג'ונסון הרפובליקני. בבחירות הנשיאותיות ב-2016 וב-2020 הייתה ויסקונסין מדינת מפתח לזכייה בנשיאות; ב-2016 הצביעה המדינה לטראמפ בפער של 0.77% וב-2020 ניצח שם ביידן בפער של 0.63%, כשאף אחד מהם לא גרף מעל 50 אחוזים מהקולות.
הן הרפובליקנים והן הדמוקרטים רשמו לעצמם הישגים בוויסקונסין בבחירות קודמות. הרפובליקנים שולטים בשני בתי בית המחוקקים המדינתי ומחזיקים ברוב במשלחת המדינה לבית הנבחרים האמריקאי, כמו גם במושב השני של ויסקונסין בסנאט. עם זאת, המושל הדמוקרטי טוני אוורס נבחר לכהונה שנייה ב-2022 בניגוד לרוב התחזיות, וכאמור ב-2020 ניצח שם ביידן בבחירות לנשיאות בפער זעום כחלק מהמאמץ לזכות במדינות החומה הכחולה.
מועמד המפלגה הרפובליקנית בבחירות אלה הוא איש העסקים אריק הובדי, שנבחר בפריימריז הרפובליקני עם 86.21% מהקולות. ב-18 באוקטובר 2024 התקיים עימות בחירות בין הובדי לבולדווין[20].
וירג'יניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]וירג'יניה נחשבת למדינה דמוקרטית מתונה, שכן ג'ו ביידן ניצח במדינה בפער של כ-10% בבחירות לנשיאות ב-2020. אמנם הדמוקרטים מחזיקים בשני מושביה של וירג'יניה בסנאט וברוב מושביה בבית הנבחרים של ארצות הברית, בחירות 2021 שהתקיימו במדינה תמו במפח נפש עבורם כאשר המפלגה הרפובליקנית רשמה שורה של ניצחונות הכוללים את היבחרם של גלן יאנגקין למושל וירג'יניה, וינסום סירס לסגניתו, וג'ייסון מייארס לתובע הכללי של וירג'יניה.
מועמד המפלגה הדמוקרטית הוא הסנאטור המכהן טים קיין, שנבחר ב-2018 לכהונתו השנייה עם 57% מהקולות – פער של כ-16% על פני יריבו הרפובליקני קורי סטיוארט. בבחירות אלה הוא מתמודד מול האנג צ'או (Hung Cao), שנבחר למועמד המפלגה הרפובליקנית עם 61.79% מהקולות על פני ארבעה מתמודדים אחרים. ב-2 באוקטובר 2024 ניצבו קיין וצ'או זה מול זה בעימות בחירות[21]. בסקר שערכה תחנת הטלוויזיה המקומית WAVY-TV נקבע ברוב של 76% כי צ'או ניצח בעימות והפגין הופעה טובה יותר מזו של קיין[22].
וירג'יניה המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ו מנצ'ין, הסנאטור הדמוקרטי של וירג'יניה המערבית, נהנה מהישגים אלקטורליים במהלך העשור השני של המאה ה-21 לאחר שמיצב עצמו כדמוקרט שמרן המשתייך למחנה המרכז במפלגתו, ובעל קשרים חזקים למדינתו שהפכה במהלך כהונתו לאחת המדינות הרפובליקניות ביותר בארצות הברית[23]. המפלגה הרפובליקנית בחרה בבחירות לסנאט האמריקאי בווירג'יניה המערבית כאחת העדיפויות העליונות שלה במחזור בחירות זה[24]. בשל הנטייה הרפובליקנית הכבדה של המדינה, הפער הזעום שבו נבחר מחדש מנצ'ין ב-2018, בשילוב ההישגים החד-משמעיים של המפלגה הרפובליקנית בבחירות אלה ובבחירות לנשיאות ב-2020, מכוני הסקרים חזו כולם כי הניצחון בבחירות לסנאט מובטח לרפובליקנים גם אם מנצ'ין יתמודד לכהונה נוספת[25]. לאחר שמושל וירג'יניה המערבית ג'ים ג'אסטיס הכריז על התמודדותו למושב באפריל 2023, אתר האינטרנט "Decision Desk HQ" הכריז על הבחירות כ"רפובליקניות בבטחה"[26]. מאז שמנצ'ין הודיע על פרישתו, כל מכוני הסקרים עברו לדרג את המרוץ כבעל שליטה רפובליקנית. בעוד שכמה מקורות דמוקרטיים קיוו שניצחון בפריימריז של דון בלנקנשיפ ידרבן את מנצ'ין לרוץ כעצמאי, מנצ'ין עצמו דחה את הרעיון לאחר שבלקנשיפ הפסיד בפריימריז[27].
הפעם האחרונה שהרפובליקנים זכו במושב זה של וירג'יניה המערבית הייתה ב-1956. לאחר הניצחון הרפובליקני בבחירות אלה זו הפעם הראשונה מאז 1958 בה הרפובליקנים מחזיקים בשני מושבי המדינה שבסנאט, והפעם הראשונה מאז 1931 שבה רפובליקנים שנבחרו לתפקידים מאיישים את המושבים בסנאט. כמו כן, תהיה זו הפעם הראשונה מאז 1923 שכלל משלחת וירג'יניה המערבית לקונגרס היא רפובליקנית לחלוטין, והפעם הראשונה מאז 1930 שבה אין אף דמוקרט בתפקיד מדינתי בווירג'יניה המערבית.
מועמד המפלגה הדמוקרטית הוא גלן אליוט, ראש עיריית וילינג. הוא נבחר בפריימריז עם 45.40% מהקולות אחרי שגבר על זאק שרוברי ודון בלקנשיפ. המושל ג'ים ג'אסטיס נבחר בפריימריז הרפובליקני עם 61.84% לאחר שגבר על חבר הקונגרס אלכס מוני ועל חמש מתמודדים נוספים.
ורמונט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2018 נבחר ברני סנדרס לתקופת כהונתו השלישית בסנאט עם 67.4% מהקולות, כמועמד עצמאי החובר למפלגה הדמוקרטית. בבחירות אלה הוא מתמודד לכהונתו הרביעית. יריבו הרפובליקני הוא ג'רלד מאלוי, שכבר התמודד בבחירות 2022 לסנאט מול המועמד הדמוקרטי פיטר ולץ'. מאלוי נבחר למועמד מפלגתו ללא התנגדות[28].
טנסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנסי היא מדינה רפובליקנית מובהקת, ובבחירות הנשיאותיות ב-2020 ניצח שם דונלד טראמפ את ג'ו ביידן בפער של כ-23%. הסנאטורית הרפובליקנית המכהנת היא מרשה בלקברן, שנבחרה לתקופת כהונתה הראשונה ב-2018 עם 54.71% מהקולות. בבחירות אלה היא מתמודדת לתקופת כהונה שנייה. יריבתה הדמוקרטית היא חברת בית הנבחרים של טנסי גלוריה ג'ונסון, שנבחרה כמועמדת מפלגתה עם 70.20% אחרי שגברה על מרקיטה בראדשו, לשעבר המועמדת הדמוקרטית לסנאט ב-2020[29]. אלו הבחירות הראשונות בטנסי לסנאט של ארצות הברית בו מתמודדות שתי נשים.
טקסס
[עריכת קוד מקור | עריכה]טקסס היא המדינה האדומה הגדולה ביותר מבחינת גודל אוכלוסייתה בארצות הברית. מאז 1994 לא נבחר שום דמוקרט לתפקיד ציבורי בטקסס בבחירות מדינתיות, ולרפובליקנים ישנו רוב בשני בתי בית המחוקקים המדינתי, רוב במשלחת טקסס לבית הנבחרים של ארצות הברית ובשני מושביה לסנאט, המיוצגים בידי ג'ון קורנין וטד קרוז. בבחירות אלה טד קרוז מתמודד לכהונתו השלישית. אף על פי שלכהונתו הראשונה נבחר בפער של 15.84%, ב-2018 הצטמצם יתרונו ל-2.56% לאחר תחרות עיקשת מצד המועמד הדמוקרטי בטו או'רורק[30]. קרוז נבחר מחדש למועמד מפלגתו עם 88.30% מהקולות לאחר שגבר על יריביו הולנד גיבסון ורופוס לופז.
מועמד המפלגה הדמוקרטית בבחירות אלה הוא חבר הקונגרס קולין אלרד, שנבחר למועמד המפלגה עם 58.87% אחרי שגבר על שמונה מיריבו ובראשם רולנד גוטיירז, חבר הסנאט של טקסס. במשך רוב מערכת הבחירות נחשבה ההתמודדות בין קרוז לאלרד לכזו שידו של קרוז על העליונה, אך בהתקרב ליום הבחירות נעשה המירוץ צמוד יותר ותחרותי עוד עוד. סגנית נשיא ארצות הברית קמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, ערכה עצרת בחירות ביוסטון לצדו של אלרד שבועות ספורים טרם הבחירות[31]. גם נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה הביע את תמיכתו באלרד[32], כמו גם מנהיגים דמוקרטים אחרים בהם טים וולז, גרטשן ויטמר, גרי פיטרס וגבריאל גיפורדס. גם הרפובליקנים ליז צ'ייני ואדם קינזינגר הביעו את תמיכתם באלרד.
יוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיט רומני, שנבחר לייצג את יוטה בסנאט ב-2018 עם 62.6% מהקולות, הודיע ב-13 בספטמבר 2023 על פרישתו מהפוליטיקה לאחר כהונה אחת בלבד[33]. בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, נערכו ארבעה סבבי הצבעות שבתומם העפילו ליום הפריימריז שני מועמדים: חבר הקונגרס ג'ון קרטיס, שסיים במקום השני עם 30.26%, וראש עיריית ריברטון טרנט סטאגס, שהגיע למקום הראשון עם 69.74%. סטאגס זכה לתמיכת הנשיא לשעבר טראמפ ובעלי בריתו בהם ויווק רמאסוואמי, טומי טוברוויל, ראנד פול, אנדי ביגס, מאט גייטס, ריצ'רד גרנל וצ'ארלי קירק. למרות זאת, ביום הפריימריז ניצח קרטיס את סטאגס וגרף 48.72% מהקולות. מועמדת המפלגה הדמוקרטית היא קרוליין גליק. ב-10 באוקטובר 2024 התקיים עימות בחירות בין קרטיס לגליק[34].
מונטנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מונטנה היא מדינה שמרנית שבאורח מסורתי תושביה מצביעים למפלגה הרפובליקנית. למשל, בבחירות הנשיאותיות ב-2020 ניצח דונלד טראמפ את ג'ו ביידן בפער של 16.4%. עם זאת, מונטנה מיוצגת בסנאט בידי ג'ון טסטר הדמוקרטי מאז ינואר 2007. חרף היותה של מונטנה מעוז רפובליקני מובהק, טסטר הדמוקרטי פופולרי בקרב קהל בוחריו, והמירוץ לסנאט במונטנה בשנה זו נחשב לתחרותי במיוחד ולקריטי עבור סיכויי הדמוקרטים לשמור על הרוב בסנאט. סקרים בראשית מערכת הבחירות הראו כי טסטר מוביל או נמצא בשוויון מול מועמד המפלגה הרפובליקנית טים שיהי, אך ככל שהתקרב יום הבחירות צבר שיהי יתרון והיוצרות התהפכו[35].
טסטר נחשב לסנאטור הדמוקרטי הפגיע ביותר בכל מערכת הבחירות הפדרלית לסנאט. הוא השתדל להרחיק עצמו מן הממסד הדמוקרטי, ומיאן לתמוך במועמדת המפלגה לנשיאות קמלה האריס, מה שגרם למירוץ במונטנה לא לקבל תמיכה ממנהיגים דמוקרטים ממדינות אחרות[36]. בשנת 2012, בהן נערכו הבחירות האחרונות שטסטר התמודד במקביל לבחירות נשיאותיות, המועמד הרפובליקני לנשיאות מיט רומני ניצח במונטנה בפער של 13.64%, בעוד טסטר ניצח בפער בן 3.72% מבלי לקבל רוב מינימלי של 50% מהקולות[37].
מיזורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מ-1904 עד 2004, הקולות האלקטורליים של מיזורי ניתנו תמיד למנצח בבחירות, פרט לבחירות ב-1956 בהן הצביעה מיזורי למושל אילינוי עדלי סטיבנסון. בעבר הייתה מיזורי מדינה מתנדנדת אך בהווה נחשבת למדינה רפובליקנית כבדה. בבחירות 2018 לסנאט האמריקאי ניצח ג'וש האולי את הסנאטורית המכהנת קלייר מקסקיל בפער גדול משצפו הסקרים, וביסס את דריסת הרגל הרפובליקנית במיזורי. האולי מתמודד בבחירות אלה לתקופת כהונה שנייה.
מועמד המפלגה הדמוקרטית הוא לוקאס קנוטס (Lucas Kunce), יוצא חיל הנחתים של ארצות הברית ומשפטן[38].
מיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבחירות אלה מתמודדים שלושה: המועמד העצמאי אנגוס קינג, המכהן מאז ינואר 2013 כסנאטור עצמאי החובר לסיעה הדמוקרטית; מועמדת המפלגה הרפובליקנית דמי קוזונאס; ומועמד המפלגה הדמוקרטית דייוויד קוסטלו. ב-11 ביוני 2024 התקיימו הבחירות המקדימות במיין בהן נבחרו קוזונאס וקוסטלו ללא התנגדות במפלגותיהם שלהם.
מינסוטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברמה הפדרלית, מינסוטה נחשבת למדינה כחולה באופן מועט עד בינוני. בבחירות לנשיאות ב-2020 ניצח ג'ו ביידן את דונלד טראמפ בפער של כ-7%. המפלגה הדמוקרטית, שפועלת במינסוטה תחת השם "המפלגה הדמוקרטית-חקלאית-עבודה" (Minnesota Democratic–Farmer–Labor Party) מחזיקה בשני מושביה של מינסוטה בסנאט, בכל התפקידים המדינתיים ברשות המבצעת וברוב בסנאט של מינסוטה ובבית הנבחרים של מינסוטה. מועמדת המפלגה הדמוקרטית היא הסנאטורית המכהנת איימי קלובשר, שנבחרה לראשונה ב-2006. היא נבחרה לתקופות כהונה נוספות ב-2012 וב-2018 בהפרשים גדולים. היא נבחרה בבחירות המקדימות עם 94.29% מהקולות אחרי שגברה על ארבעת יריביה.
מועמד המפלגה הרפובליקנית הוא רויס וייט, לשעבר שחקן כדורסל ובהווה פעיל פוליטי המזוהה עם הימין הקיצוני בארצות הברית[39]. בבחירות המקדימות של המפלגה זכה ב-38.50% מהקולות וגבר על שבעה יריבים אחרים[40]. במהלך הבחירות עורר וייט סערה ציבורית כאשר נחשף ציוץ שלו ברשת טוויטר מ-2022 בו גרס כי "הרעים ניצחו במלחמת העולם השנייה"[41]. לאחר מכן טען כי התכוון ל"אלה שהרוויחו ממלחמת העולם השנייה מבלי שנלחמו בה, אנשים שמימנו את המלחמות, צברו כוח פוליטי או בולטות ממסדית כמו האומות המאוחדות וקרן המטבע הבין-לאומית"[42].
מיסיסיפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיסיסיפי היא אחת המדינות השמרניות ביותר בארצות הברית. מועמד המפלגה הרפובליקנית הוא רוג'ר ויקר, שנבחר ב-2018 עם 58.5% מקולות הבוחרים. ויקר החל את כהונתו בסנאט כאשר מונה למלא את מקומו של טרנט לוט בשלהי דצמבר 2007. מאז נבחר בהפרשים גדולים ב-2012 וב-2018, ובבחירות אלה הוא מתמודד לכהונה שלישית מלאה. מועמד המפלגה הדמוקרטית הוא טאי פיניקס, שנבחר בפריימריז של הדמוקרטים ללא התנגדות עם 100% מהקולות[43].
מישיגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]מישיגן, מדינה מתנדנדת שנחשבת למדינת מפתח בבחירות לנשיאות, נחשבת למדינה סגולה עד מעט כחולה ברמה הפדרלית, כאשר ג'ו ביידן ניצח במישיגן בפער של 2.8% בבחירות לנשיאות ב-2020. כמו כן, מאז בחירות 2018 הדמוקרטים הצליחו במידה רבה במישיגן. ערב הבחירות הדמוקרטים מחזיקים בשני מושביה של מישיגן בסנאט, ב-7 מתוך 13 מושביה בבית הנבחרים של ארצות הברית, ברוב המינימלי הגרוש בשני בתי בית המחוקקים המדינתי, ובכל משרדי ממשלת מישיגן ובראשם מושלת מישיגן גרטשן ויטמר.
הבחירות לסנאט במישיגן נחשבות לתחרותיות בהתחשב בנטייה המפלגתית ההפכפכה שלה ושהסנאטורית המכהנת דבי סטייבנו פרשה מהחיים הפוליטיים. עם זאת, רוב מכוני הסקרים והפרשנים הפוליטיים העריכו במשך רוב מערכת הבחירות כי היתרון מצוי אצל המועמדת הדמוקרטית אליסה סלוטקין. פילוג ומחלוקות פנימיות במפלגה הרפובליקנית של מישיגן לאחר בחירות 2022 הותירו את המפלגה בעמדת נחיתות מבחינה כספית[44] ובחובות לבנקים[45].
מועמדת המפלגה הדמוקרטית היא חברת הקונגרס אליסה סלוטקין, שנבחרה למועמדות מפלגתה עם 76.33% מהקולות אחרי שגברה על השחקן היל הרפר. מועמד המפלגה הרפובליקנית הוא חבר הקונגרס לשעבר מייק ג'. רוג'רס, שניצח בפריימריז הרפובליקני עם 63.19% מהקולות את ג'סטין עמאש[46]. הבחירות נחשבות קריטיות לסיכוייהם של הדמוקרטים לשמור על השליטה בסנאט. אלו הבחירות הראשונות ללא סנאטור מכהן במושב זה מאז 1994, שהייתה הפעם היחידה מאז 1972 שהרפובליקנים ניצחו במרוץ לסנאט במישיגן.
מסצ'וסטס
[עריכת קוד מקור | עריכה]אליזבת וורן, הסנאטורית המכהנת מטעם המפלגה הדמוקרטית, נבחרה ב-2018 לתקופת כהונתה השנייה עם 60.3% מהקולות. ב-27 במרץ 2023 הודיעה כי תתמודד לתקופת כהונה שלישית[47]. יריבה הרפובליקני בבחירות אלה הוא ג'ון דיטון, שנבחר למועמד מפלגתו עם 64.51% מהקולות לאחר שגבר על שני יריביו איאן קיין ורוברט אנטונליס[48].
מרילנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברמה הפדרלית והמדינתית, מרילנד היא אחת המדינות הכחולות הכבדות ביותר בארצות הברית, ולראיה ג'ו ביידן ניצח בבחירות לנשיאות ב-2020 במרילנד בפער של כ-33% מהקולות. הבחירות במרילנד נשלטות בידי אזור המטרופולין של בולטימור והפרוורים של וושינגטון הבירה[49]. ערב הבחירות הדמוקרטים מחזיקים בשני מושביה של מרילנד בסנאט וב-7 מתוך 8 מושביה בבית הנבחרים האמריקאית, ברוב מיוחס בשני בתי בית המחוקקים המדינתי ובכל המשרות המדינתיות. לעומת זאת, הרפובליקנים לא זכו באף בחירות למושב זה של מרילנד מאז 1970.
אנג'לה אולסוברוקס, נציבת מחוז פרינס ג'ורג', ומושל מרילנד לשעבר לארי הוגאן, מתמודדים שניהם לתקופת כהונה ראשונה בסנאט במקומו של הסנאטור בן קרדין, שהחליט לפרוש בתום כהונתו השלישית[50].
לאחר שקרדין הודיע על פרישה, אולסוברוקס וחבר הקונגרס דייוויד טרון נהיו למתמודדים המובילים בפריימריז של הדמוקרטים. אף על פי שטרון גייס פי 5 כספים מאולסוברוקס[51] והובילה ברוב סקרי דעת הקהל, אולסוברוקס זכתה במועמדות מפלגתה עם 53% מהקולות לאחר שנטלה את ההובלה בסקרים במהלך השבועות האחרונים של הפריימריז[52]. הוגאן, שנכנס למרוץ שעות לפני המועד האחרון להגשת טפסי התמודדות, נהיה חיש מהר המועמד המוביל בפריימריז הרפובליקני וזכה במועמדות מפלגתו עם 64% מהקולות אחרי שגבר על רובין פיקר, לשעבר חבר בית הנבחרים של מרילנד.
למרות מעמדה של מרילנד כמדינה דמוקרטית מובהקת, הבחירות נחשבות לתחרותיות מהרגיל בשל הפופולריות של הוגאן, והמוניטין שלו כרפובליקני מתון המתנגד לדונלד טראמפ[53]. כמו כן, הרפובליקנים לא זכו באף בחירות לסנאט במרילנד מאז 1980.
נבדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבדה, מדינה מתנדנדת טיפוסית, נחשבת למדינה סגולה ברמה הפדרלית, במיוחד מכיוון שבבחירות לנשיאות 2020 ניצח ג'ו ביידן בפער של שני אחוזים בלבד. הן הרפובליקנים והן הדמוקרטים זכו בהישגים שונים בנבדה מאז בחירות 2016. הדמוקרטים מחזיקים בשני מושביה של נבדה בסנאט, ב-3 מתוך 4 מושביה בבית הנבחרים האמריקאי, ברוב בשני בתי בית המחוקקים, בעוד הרפובליקנים זכו בבחירות לתפקיד מושל נבדה ב-2022[54].
ערב הבחירות לסנאט, אף רפובליקני לא זכה במירוץ לסנאט האמריקאי בנבדה מאז 2012. מרוץ זה נחשב לתחרותי ביותר בהתחשב בנטייה המפלגתית השוויונית של נבדה. עם זאת, רוב הסקרים והתחזיות מראים כי לדמוקרטים יתרון קל בבחירות אלה[55].
הסנאטורית הדמוקרטית המכהנת ג'קי רוזן נבחרה בפעם השנייה כמועמדת מפלגתה עם 91.51% מהקולות בפריימריז. המועמד הרפובליקני הוא סם בראון, קצין לשעבר בצבא ארצות הברית, שנבחר בפריימריז של מפלגתו עם 60.17% מהקולות.
נברסקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות רגילות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות הרגילות בנברסקה מתקיימות בשנה זו לצד בחירות מיוחדות, ובהן מתמודדת הסנאטורית המכהנת דב פישר לתקופת כהונה שלישית. פישר נבחרה בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית עם 79.77% מהקולות, אחרי שגברה על יריבה ארון קוואלסקי[56].
מול פישר מתמודד הפוליטיקאי העצמאי דן אוסבורן. במקור, המפלגה הדמוקרטית של נברסקה תכננה שלא להעמיד מועמד מטעמה ולתמוך רשמית באוסבורן ב-18 במאי 2024. למרות זאת, ב-15 במאי הצהיר אוסבורן כי אין ברצונו לקבל חסות או תמיכה של אף מפלגה פוליטית[57]. הצהרתו זו הייתה לצנינים בעיני יו"ר המפלגה הדמוקרטית בנברסקה ג'יין קליב, שטענה כי אוסבורן הבטיח בעבר לקבל את חסות הדמוקרטים בתמורה לכך שלא יריצו מועמד מטעמם. בשל הודעתו של אוסבורן שנמסר יום לאחר הבחירות המקדימות בנברסקה, הודיעה קליב כי המפלגה החלה בתהליך איתור מועמד לבחירות הכלליות בנובמבר, אך בסופו של דבר הוחלט שלא להריץ מועמד דמוקרטי בבחירות אלה[58].
נברסקה היא מעוז רפובליקני מובהק ומדינה אדומה ושמרנית, אך בחירות אלה נחשבו לתחרותיות באופן חריג בשל הפופולריות של אוסבורן, וכפועל יוצא כמכריעות בשאלת זהות המפלגה המנצחת בבחירות לסנאט[59].
בחירות מיוחדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בינואר 2023 התפטר הסנאטור הרפובליקני בן סאס מהקונגרס כדי להיכנס לתפקידו כנשיא אוניברסיטת פלורידה. בעקבות זאת, מושל נברסקה ג'ים פילן מינה את קודמו בתפקיד פיט ריקטס למלא את מקומו של סאס. ריקטס התמודד בעבר לסנאט האמריקאי ב-2006, אך הפסיד למועמד הדמוקרטי בן נלסון. בפריימריז של בחירות מיוחדות אלה ניצח ריקטס את ג'ון גלן ויבר[60]. בינתיים, במפלגה הרפובליקנית ניצח פרסטון לאב ג'וניור, פרופסור לשעבר באוניברסיטת נברסקה באומהה.
ניו ג'רזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועמדים לסנאט של ארצות הברית בניו ג'רזי הם חבר הקונגרס הדמוקרטי אנדי קים ואיש הנדל"ן הרפובליקני קרטיס באשו. הזוכה בבחירות יחליף את ג'ורג' הלמי, שמונה באופן זמני לסנאט על מנת למלא את מקומו של הסנאטור לשעבר בוב מננדז הדמוקרטי. הלמי הודיע כי יתפטר מהסנאט בסוף נובמבר על מנת להעניק יתרון בוותק למנצח בבחירות[61].
מננדז, שייצג את ניו ג'רזי בסנאט מאז 2006, ניצב בפני עתיד פוליטי לא-ברור לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות שחיתות פדרליות ב-2023, לאחר שכבר הוגש נגדו כתב אישום נוסף[62]. על רקע ספקנות בדבר התמודדותו של מננדז לכהונה רביעית, התקיים פריימריז דמוקרטי שנוי במחלוקת בין קים והגברת הראשונה של ניו ג'רזי תמי מרפי, שעל התמודדותה האפילו האשמות בדבר נפוטיזם מצד מושל ניו ג'רזי פיל מרפי, בעלה[63]. במרץ 2024 הודיע מננדז כי לא יתמודד בבחירות המקדימות, וכאשר מרפי פרשה מההתמודדות באותו חודש, נותר קים המועמד המוביל היחייד[64]. לקראת יום הפריימריז ב-4 ביוני, הגיש מננדז טפסי התמודדות כעצמאי, אך לאחר שהורשע פעם נוספת בעבירות שחיתות קטע את התמודדותו והתפטר מהסנאט[65].
בפריימריז ב-4 ביוני זכה קים במועמדות הדמוקרטית עם 75% מהקולות. בשאו זכה במועמדות הרפובליקנית עם 45% מהקולות, והביס את ראש עיריית מנדהאם כריסטין סראנו גלסנר, שזכתה לתמיכת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ ובעלי בריתו כדוגמת בן קרסון, ריצ'רד גרנל, מאט גץ, דאג בורגום וטומי טוברוויל. אם ייבחר יהיה קים האדם הראשון ממוצא קוריאני בסנאט, כמו גם האמריקאי האסייתי הראשון שייצג את ניו ג'רזי בסנאט. הרפובליקנים לא ניצחו בבחירות לסנאט בניו ג'רזי מאז 1972.
ניו יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]קירסטן ג'יליברנד, הסנאטורית הדמוקרטית מטעם ניו יורק המכהנת מאז 2009, מתמודדת לתקופת כהונה שלישית[66]. יריבה הרפובליקני בבחירות אלה הוא מייק ספראקון, בלש לשעבר במשטרת ניו יורק, שזכה לתמיכתו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ[67].
ניו מקסיקו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בניו מקסיקו מתמודד הסנאטור הדמוקרטי המכהן מרטין היינריך לתקופת כהונתו השלישית[68]. בבחירות לסנאט ב-2018 נבחר מחדש עם 54.1% מהקולות. יריבתו הרפובליקנית היא נלה דומניצ'י, בתו של הסנאטור הרפובליקני לשעבר פיט דומניצ'י, שנבחרה כמועמדת מפלגתה ללא התנגדות עם 100% מהקולות.
פלורידה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלורידה בעבר הייתה מדינה מתנדנדת מרכזית ומכריעה במערכות בחירות רבות. עם זאת, מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 היא נוטה יותר לכיוון הרפובליקנים ונחשבת למדינה אדומה ברמה הפדרלית. כתוצאה ממגמה זו, הרפובליקנים נהנו מדריסת רגל רחבה במדינה שהתבטאה בניצחונות מוחצים לתפקיד מושל פלורידה ולסנאט האמריקאי ב-2022.
ריק סקוט, לשעבר מושל המדינה מטעם המפלגה הרפובליקנית, נבחר ב-2018 בפער זעום של 0.1% וגבר על הסנאטור הדמוקרטי הוותיק ביל נלסון. הוא מתמודד לכהונה שנייה בבחירות 2024[69]. בבחירות המקדימות גרף 84.38% מהקולות אחרי שגבר על שני יריביו ג'ון קולומבוס וקית' גרוס[70].
מועמדת המפלגה הדמוקרטית היא חברת הקונגרס לשעבר דבי מוקרסל-פאוול, שבדומה לנלסון הפסידה גם היא ב-2018 את מושבה בבית הנבחרים האמריקאי. היא נבחרה למועמדת המפלגה אחרי שגרפה כ-70% מהקולות בפריימריז וגיוס של כ-12 מיליון דולר אמריקני[71].
פנסילבניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פנסילבניה נחשבת למדינה סגולה ברמה הפדרלית, במיוחד לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020 בהן ג'ו ביידן ניצח במדינה בפער של כ-1.2%. ערב הבחירות מחזיקים הדמוקרטים בשני מושביה של פנסילבניה בסנאט, ברוב מושביה בבית הנבחרים של ארצות הברית, בתפקידי המושל וסגנו, וברוב בבית הנבחרים של פנסילבניה. הפעם האחרונה בה זכו הרפובליקנים בבחירות לסנאט האמריקאי בפנסילבניה הייתה ב-2016.
הסנאטור בוב קייסי נבחר לראשונה בגל הכחול של 2006, והביס את הסנאטור הרפובליקני המכהן ריק סנטורום בפער של כ-17%. הוא נבחר מחדש ב-2012 בפער של כ-9% וב-2018 עם 13% לטובתו. בדומה למדינות מתנדנדות אחרות בבחירות לנשיאות הנערכות במקביל, כדוגמת אוהיו ונבדה, הבחירות לסנאט בפנסילבניה נחשבות לקריטיות עבור הדמוקרטים ולתחרותיות במיוחד לאור השוויון בכוח הפוליטי של שתי המפלגות הגדולות במדינה.
מועמד המפלגה הרפובליקנית הוא דייוויד מקורמיק, שזכה בפריימריז הרפובליקני עם 100% מהקולות.
קונטיקט
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריס מרפי, הסנאטור המכהן של קונטיקט, נבחר מחדש ב-2018 עם 59.5% מהקולות. הוא הודיע שהוא מתמודד לקדנציה שלישית. מועמד המפלגה הרפובליקנית הוא מת'יו קורי, שהתמודד בעבר מול מרפי בבחירות 2018[72].
קליפורניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2018 נבחרה דיאן פיינסטיין, לתקופת כהונתה החמישית עם 54.2% מהקולות. ב-14 בפברואר 2023, על רקע מצב בריאותי הולך ומתדרדר שבעקבותיו נפגעה כשירותה למלא את התפקיד וכפועל יוצא ספגה ביקורות חריפות, הודיעה פיינשטיין כי לא תתמודד לכהונה שישית[73]. ב-29 בספטמבר 2023 נפטרה פיינסטיין והותירה אחריה את המושב לא-מאויש. מושל קליפורניה גווין ניוסאם מינה את לפונזה באטלר למלא את מקומה של פיינסטיין ב-2 באוקטובר 2023. באטלר בחרה שלא להתמודד לכהונה מלאה וגם לא בבחירות מיוחדות לחודשיים האחרונים לכהונת פיינסטיין[74].
בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית התמודדו שלושה מועמדים מרכזיים, והם חברי הקונגרס אדם שיף, ברברה לי, וקייטי פורטר. במקביל, המתמודד המוביל במפלגה הרפובליקנית היה שחקן הבייסבול לשעבר סטיב גארווי[75]. שיף היה לנציג הממסד הדמוקרטי המרכזי בעוד לי ופורטר נחשבו למועמדות האגף הפרוגרסיבי.
שיף וגארווי ניצחו בבחירות המקדימות הלא מפלגתיות שהתקיימו ב-5 במרץ 2024 במקביל לסופר טיוזדיי, והעפילו לבחירות הכלליות[76].
בשל כללי הבחירות בקליפורניה, ובדומה לבחירות ב-2022 למושב השני של המדינה, יתקיימו שתי בחירות במקביל תחת אותו פתק הצבעה: בחירות כלליות בהם ייבחר סנאטור לתקופת כהונה מלאה בת 6 שנים החל מ-3 בינואר 2025, ובחירות מיוחדות בהן ייבחר סנאטור למילוי שארית כהונתה של פיינסטיין עד לפיזור הקונגרס ה-118 של ארצות הברית.
רוד איילנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנאטור הדמוקרטי המכהן שלדון וייטהאוס מתמודד בבחירות אלה לתקופת כהונתו הרביעית. הוא נבחר ב-2018 עם 61.4% מהקולות, באחת המדינות הליברליות והדמוקרטיות ביותר בארצות הברית. יריבתו הרפובליקנית היא פטרישיה מורגן, לשעבר מנהיג המיעוט בבית הנבחרים של רוד איילנד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כל ארבעת הסנאטורים העצמאיים בסנאט – ברני סנדרס, אנגוס קינג, ג'ו מנצ'ין וקירסטן סינמה – חוברים לסיעה הדמוקרטית
- ^ אנה קאופמן וקלייר מלרוי, The 2024 Senate elections are fast approaching. These are the seats up for reelection., באתר USA Today, 7 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ US midterm election: What you need to know, באתר דויטשה ולה, 7 בנבמבר 2022 (באנגלית)
- ^ אד קילגור, 2024 Looks Very Dark for Senate Democrats, באתר Intelligencer, 29 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ עבדול חאקים-שאבאז, Braun to Run for Governor, באתר Indy Politics, 22 בספטמבר 2022 (באנגלית)
- ^ דן בולז, Mitt Romney says he will not seek a second term in the Senate, באתר וושינגטון פוסט, 13 בספטמבר 2023 (באנגלית)
- ^ ג'ף בארקר, Maryland U.S. Sen. Ben Cardin says ‘I have run my last election,’ as candidates line up to seek vacant seat, באתר בולטימור סאן, 1 במאי 2023 (באנגלית)
- ^ מרדית' ניומן, U.S. Sen. Tom Carper to retire from politics after nearly 50 years in office, באתר Delaware Online, 22 במאי 2023 (באנגלית)
- ^ אלנה שניידר, Within hours of Debbie Stabenow announcing her retirement, Dems are scrambling to replace her, באתר פוליטיקו, 5 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ אליזה קולינס, Sen. Kyrsten Sinema Won’t Run for Re-Election, באתר וול סטריט ג'ורנל, 5 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ קווין ברונינגר, Democratic Sen. Joe Manchin says he is not running for reelection, באתר CNBC, 9 בנובמבר 2023 (באנגלית)
- ^ Kyrsten Sinema Remains Among America’s Most Unpopular Senators After Party Switch, באתר Morning Consult, 11 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ אדם וורן, Braun to run for Indiana governor, opening Senate seat in 2024, באתר פוליטיקו, 30 בנובמבר 2022 (באנגלית)
- ^ סאהיל קאפור, Sinema faces conflicting pressures in Arizona on Democrats' big agenda bill, באתר NBC News, 3 באוגוסט 2022 (באנגלית)
- ^ ג'ונתן ג'. קופר, Kari Lake wins GOP primary for closely watched Arizona Senate race, will face Gallego in November, באתר AP, 31 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ טיג'יי נלסון, ND Republican Sen. Cramer To Run for Another Term in 2024, Dem. Candidate Also Emerges, באתר KVRR, 8 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות בהוואי, מאת ממשלת הוואי (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות בוושינגטון, באתר מזכיר המדינה של וושינגטון (באנגלית)
- ^ אייבי אנגל, Senator John Barrasso announces a run for re-election, באתר Wyoming Public Media, 19 באפריל 2024 (באנגלית)
- ^ אלכסנדר בולטון, Five takeaways from a fiery Wisconsin Senate debate, באתר The Hill, 18 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ בן פיינלי, Kaine and Cao face off in only debate of campaign for US Senate seat from Virginia, באתר AP, 2 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ ג'יין אלוורץ-ורץ, Poll: Who won the Virginia U.S. Senate Debate in Norfolk?, באתר WAVY-TV, 2 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ קייטי אדמונסון, Joe Manchin’s Yes on Kavanaugh Finds Sympathy in West Virginia, באתר הניו יורק טיימס, 8 באוקטובר 2018 (באנגלית)
- ^ אוורט ברג'ס, GOP eyes 2024 payback for Manchin’s Dems-only deal, באתר פוליטיקו, 2 באוגוסט 2022 (באנגלית)
- ^ קייל קונדיק, Initial Senate Ratings: Democrats Have a Lot of Defending to Do, באתר Sabato's Crystal Ball, 24 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ אריק קנינגהם, Jim Justice’s Announcement Moves West Virginia’s Senate Race to Safe Republican, באתר Decision Desk HQ, 4 במאי 2023 (באנגלית)
- ^ ראג'ו מאנו, Schumer discusses ‘long-shot scenario’ with Manchin: Last-ditch Senate run in West Virginia, באתר CNN, 14 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ After quiet primary, Bernie Sanders to face Gerald Malloy and Becca Balint to face Mark Coester in general election, באתר VTDigger, 13 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ AP, Gloria Johnson, ‘Tennessee Three’ Democrat, wins primary, will face Blackburn, באתר פוליטיקו, 1 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות לסנאט של ארצות הברית בטקסס 2018, באתר פוליטיקו (באנגלית)
- ^ ג'ספר שרר, Kamala Harris to rally with Colin Allred in Houston days before Election Day, באתר טקסס טריביון, 22 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ Former President Barack Obama endorses Colin Allred for Senate, באתר KDFW, 11 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ אל ויוור, Mitt Romney to retire from Senate, באתר The Hill, 13 בספטמבר 2023 (באנגלית)
- ^ האנה שונבאום, Utah candidates for Mitt Romney’s open US Senate seat debate approaches to climate change, באתר AP, 10 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ אלי יוקלי, Red-State Voters Give Democrats Tester, Manchin Opposite Marks Ahead of 2024, באתר Morning Consult, 19 באפריל 2023 (באנגלית)
- ^ https://www.bozemandailychronicle.com/news/jon-tester-tim-sheehy-kamala-harris-senate/article_a85a12b4-a359-5c77-a60e-1d389b9adfdd.html, באתר בוזמן דיילי כרוניקל, 23 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ The Shocking Decline of Senate Ticket-Splitting, באתר Sabato's Crystal Ball, 11 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ ג'ואי שניידר, Lucas Kunce wins Democratic primary for Missouri U.S. Senate seat, AP projects, באתר fox 2 now, 6 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ ראיין גלאספיגל, Ex-NBA player Royce White is taking on politics with Steve Bannon backing him, באתר ניו יורק פוסט, 29 באפריל 2022 (באנגלית)
- ^ Ex-NBA player Royce White wins GOP Senate primary in Minnesota, באתר ESPN, 14 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ Republican Says the 'Bad Guys' Won World War II, באתר ניוזוויק, 5 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ זאק שו, Minnesota GOP Senate candidate: ‘The bad guys won in WWII’, באתר Heartland Signal, 4 באוקטובר 2024 (באנגלית)
- ^ Mississippi Senate, באתר וושינגטון פוסט, 24 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ ג'ואי קאפלטי, Effort to remove Michigan GOP chair builds momentum as infighting and debt plague party, באתר AP, 8 בנובמבר 2023 (באנגלית)
- ^ ג'ונתן אוסטינג, Bank: Michigan GOP defaulted on $500K loan, hasn’t made payment in months, באתר Bridge Michigan, 17 בינואר 2024 (באנגלית)
- ^ אלי מאטניק, Crucial Michigan Senate showdown between Rogers and Slotkin is set, באתר פוליטיקו, 6 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ אנדרס הנגסטרום, Elizabeth Warren, 73, announces Senate re-election campaign, באתר פוקס ניוז, 27 במרץ 2023 (באנגלית)
- ^ ג'ון מיק, Who is John Deaton, the long-shot Republican trying to unseat Mass. Sen. Elizabeth Warren?, באתר MassLive, 13 באפריל 2024 (באנגלית)
- ^ Is Maryland growing even more blue politically? Democrats are showing gains in battleground counties, באתר בולטימור סאן, 9 בדצמבר 2020 (באנגלית)
- ^ ויק קרטר, U.S. Senator Ben Cardin to retire after five decades in politics, באתר CBS News, 10 במאי 2024 (באנגלית)
- ^ נתוני גיוסי כספים בבחירות לסנאט של אצרות הברית במרילנד, באתר ועדת הבחירות הפדרלית (באנגלית)
- ^ לואיס פק, MoCo Politics: ‘Alsobrooks put it away in the last weeks,’ pollster says of Senate race, באתר MoCo360, 16 במאי 2024 (באנגלית)
- ^ סימון פת'ה, The 10 Senate seats most likely to flip in 2024, באתר CNN, 26 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ אדם אדלמן, Republican Joe Lombardo has won the race for governor in Nevada, defeating Democratic incumbent Steve Sisolak, באתר NBC News, 12 בנובמבר 2022 (באנגלית)
- ^ The Senate: Race for Majority Remains a Toss-up as 2024 Looms, באתר Sabato's Crystal Ball, 27 באוקטובר 2022 (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות בנברסקה, מסמך מאת מחלקת המדינה של נברסקה (באנגלית)
- ^ ארון סנדרפורד, Dan Osborn spurns Democrats, other parties whose help he sought in Senate race, באתר Nebraska Examiner, 15 במאי 2024 (באנגלית)
- ^ ארון סנדרפורד, Legal Marijuana Now Party won’t offer a nominee for Nebraska’s U.S. Senate ballot, באתר Nebraska Examiner, 4 בספטמבר 2024 (באנגלית)
- ^ דייוויד פאריס, Could Nebraska Cost Republicans the Senate?, באתר סלייט, 3 בספטמבר 2024 (באנגלית)
- ^ מאיה מרצ'ל הוף, Nebraska US Sen. Pete Ricketts overwhelmingly wins Republican primary, באתר USA Today, 14 במאי 2024 (באנגלית)
- ^ מאט פרידמן ודניאל האן, New Jersey governor to name former aide the caretaker for Bob Menendez’s Senate seat, באתר פוליטיקו, 14 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ בנג'מין וייזר, Menendez Accused of Brazen Bribery Plot, Taking Cash and Gold, באתר הניו יורק טיימס, 22 בספטמבר 2023 (באנגלית)
- ^ קולין אודיאה, First lady’s Senate bid brings charges of nepotism as powerful Dems endorse her, באתר NJ PBS, 21 בנובמבר 2023 (באנגלית)
- ^ מאט פרידמן ודניאל האן, NJ first lady Tammy Murphy ends Senate campaign, paving way for Andy Kim, באתר פוליטיקו, 24 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ לוק כהן, US Senator Menendez convicted at corruption trial, cementing political downfall, באתר רויטרס, 17 ביולי 2024 (באנגלית)
- ^ מישל ל. פרייס, New York Sen. Kirsten Gillibrand launches reelection bid, באתר AP, 12 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ קרל קאמפניל, Trump backs NY Senate hopeful Sapraicone — even though candidate donated to ex-prez’s nemesis AG Letitia James, באתר ניו יורק פוסט, 3 במרץ 2024 (באנגלית)
- ^ ראיין בוטל, Heinrich announces re-election campaign, באתר אלבקרקי ג'ורנל, 4 במאי 2023 (באנגלית)
- ^ מארק קפוטו, Sen. Rick Scott is running for re-election pushing his controversial 'Rescue' plan, באתר NBC News, 26 בינואר 2023 (באנגלית)
- ^ תוצאות הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית לסנאט האמריקאי לפי מחוזות, באתר מחלקת המדינה של פלורידה (באנגלית)
- ^ טיילור הרננדז, Debbie Mucarsel-Powell to face Rick Scott after decisive primary victory, באתר WPBF, 21 באוגוסט 2024 (באנגלית)
- ^ AP: Matthew Corey wins Republican nomination for U.S. Senate in Connecticut primary election, באתר Yahoo!, 14 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ שירה סטיין, Dianne Feinstein will not seek re-election, ending pioneering political career, באתר סן פרנסיסקו כרוניקל, 14 בפברואר 2023 (באנגלית)
- ^ שון האבלר, Laphonza Butler Will Not Run for Feinstein’s Senate Seat in 2024, באתר הניו יורק טיימס, 19 באוקטובר 2023 (באנגלית)
- ^ ג'ארד גאנס, Former Dodgers MVP Steve Garvey mulling bid for Feinstein Senate seat: report, באתר The Hill, 2 ביוני 2023 (באנגלית)
- ^ לויס באקט, California election results: Adam Schiff and Republican Steve Garvey advance to November Senate race, באתר הגרדיאן, 7 במרץ 2024 (באנגלית)