הבחירות לנשיאות טוגו 2020
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות טוגו 2020 | |||||||||||
| 22 בפברואר 2020 | |||||||||||
|
.jpg)
| ||||||||||
| מועמד | פור ניאסנגבה | אגביומה קודג'ו | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה | UNIR | MPDD | |||||||||
| מספר הקולות | 1,760,309 | 483,926 | |||||||||
| אחוזים | 70.78% | 19.46% | |||||||||
 מפת התפלגות הבחירות לנשיאות לפי מחוזות. כחול מסמל מחוזות שבהם נבחר ניאסנגבה, ואפור מחוזות שבהם נבחר קודג'ו. | |||||||||||
| הזוכה: פור ניאסנגבה | |||||||||||
הבחירות לנשיאות נערכו בטוגו ב-22 בפברואר 2020.[1] הנשיא (אנ') המכהן פור ניאסנגבה מטעם מפלגת האיחוד למען הרפובליקה (אנ') (UPR) נבחר מחדש לכהונתו הרביעית עם 71% מהקולות בסיבוב הראשון.[2][3] המתמודד הכי קרוב אליו היה אגביומה קודג'ו, ראש ממשלה לשעבר ומנהיג המפלגה שנוסדה בסמוך לבחירות, התנועה הפטריוטית לדמוקרטיה ופיתוח, שקיבלה 19% מהקולות.[3]
מערכת הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיקוני חוקה שאושרו במאי 2019 שינו את שיטת הבחירות לנשיאות לשיטת שני הסיבובים,[4] והחליפה את שיטת הבחירות הרובנית שהייתה קיימת עד אז.[5]
התיקונים בוצעו בעקבות הבחירות לפרלמנט בדצמבר 2018, שהוחרמו על ידי ארבע עשרה מפלגות אופוזיציה במחאה נגד 'הטיה', סירוב לחזור לחוקת 1992 ושימוש בגבולות אזורי בחירה שהעדיפו את UPR.[6] כתוצאה מכך, UPR זכתה ב-59 מתוך 91 מושבים בפרלמנט.
התיקונים לחוקה הכניסו מחדש את מגבלות הכהונה שבוטלו ב-2002. השינויים מגבילים נשיא לכהן שתי כהונות של חמש שנים. עם זאת, המגבלות לא חלו רטרוספקטיבית, ואיפשרו לפור ניאסנגבה לכהן שתי כהונות עתידיות בנוסף לשלוש שכבר כיהן.[4]
קמפיין
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2019 מפלגת האופוזיציה העיקרית, הברית הלאומית לשינוי, אישרה שמנהיגה ז'אן-פייר פברה יהיה המועמד שלה.[7]
בינואר 2020, הארכיבישוף האמריטוס של לומה, פיליפ פנוקו קפודזרו, קרא להשהות את הבחירות כדי לאפשר ביצוע רפורמות בבחירות.[8] קפודזרו תמך בקמפיין ופעל עבור אגביומה קודג'ו, וכאשר התפרסמה בבוקר הבחירות חדשות כי קודג'ו מוביל בסקרים, דווח כי שניהם הושמו במעצר בית.[9]
התנהלות הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2020 פרסמה הוועדה להגנה על עיתונאים מכתב הקורא לממשלת טוגו להימנע מלצמצם את שירותי האינטרנט כפי שנעשה ב-2017 ו-2018, וכינתה זאת סכנה מרכזית לתהליך הדמוקרטי של המדינה.[10]
דווח כי ועדת הבחירות הלאומית העצמאית של טוגו הסירה את הסמכתם של הייעוץ הלאומי של החברה האזרחית של טוגו, קבוצת משקיפים מרכזית שתוככנה לפקח על התנהלות תקינה של הבחירות.[11]
ביום הבחירות הקיף הצבא את ביתו של קודג'ו בעקבות דיווחים שהוא מוביל בספירה.[12][9]
לאחר תצפית על הבחירות, הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה קבעה שהן חופשיות ושקופות, ושיבחה את האוכלוסייה על השתתפותה השלווה כשיפור מההפגנות בשנים הקודמות נגד שלטונה הארוך של משפחת ניאסנגבה.[13] עם זאת, השבתות אינטרנט פזורות נרשמו ברחבי הבירה ובערים גדולות אחרות, מה שגרם הן לארגונים בינלאומיים והן למפלגות האופוזיציה להטיל ספק בתוצאות.[14]
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מועמד | מפלגה | קולות | % | |
|---|---|---|---|---|
| פור ניאסנגבה | האיחוד למען הרפובליקה (UPR) | 1,760,309 | 70.78 | |
| אגביומה קודג'ו | התנועה הפטריוטית לדמוקרטיה ופיתוח (PMDD) | 483,926 | 19.46 | |
| ז'אן-פייר פברה | האיחוד הלאומי לשינוי (NAC) | 116,336 | 4.68 | |
| איימה גוג | איחוד הדמוקרטים לשילוב התפתחותי | 59,777 | 2.40 | |
| וולו קומי | הברית הסוציאליסטית לשינוי | 29,791 | 1.20 | |
| ז'ורז' ויליאמס קואסן | בריאות האנשים | 19,923 | 0.80 | |
| טשסונה טאורה | התנועה האזרחית לדמוקרטיה ופיתוח | 16,814 | 0.68 | |
| סך הכל | 2,486,876 | 100.00 | ||
| קולות כשרים | 2,486,876 | 89.80 | ||
| קולות פסולים/פתק לבן | 282,411 | 10.20 | ||
| סך כל הקולות | 2,769,287 | 100.00 | ||
| מצביעים רשומים/שיעור ההצבעה | 3,614,056 | 76.63 | ||
| מקור: בית המשפט לחוקה של טוגו | ||||
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-25 בפברואר הגיש קודג'ו עתירה לבית המשפט לחוקה בבקשה לבטל את התוצאות.[15] הוא האשים את הרשויות על הצבה של קלפיות מזויפות, מילוי מעטפות בפתקים ובמתן אישור לאזרחים להצביע מספר פעמים עבור ניאסנגבה.[3] שלושה ימים לאחר מכן, הוא וקפודזרו קראו להפגנות ציבוריות, וכתוצאה מכך הצבא הקיף את בתיהם והמשרד למנהל השטחים קבע שהמחאות יהיו בלתי חוקיות.[15] חברי האספה הלאומית הגיבו בהאשמת קודג'ו בתכנון הפיכה.[16] שר ההגנה, יארק דמהאם, טען כי ההקפה סביב בתיהם של קודג'ו וקפודזרו נבעו לצורך הגנה עליהם. מנגד טען קודג'ו כי לא ניתן לו כל הסבר על כך ושהוא סבור שפעולה זו נועדה להקנות לשלטון זמן לזיוף הקולות.[3]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Togolese to vote in presidential election on 22 February 2020 Panapress, 6 December 2019
- ^ Togo President Gnassingbé wins re-election Deutsche Welle, 24 February 2020
- ^ 1 2 3 4 נשיא טוגו, שמשפחתו שולטת כ-50 שנה במדינה, זכה בבחירות, באתר וואלה, 24 בפברואר 2020
- ^ 1 2 Togo changes law to let president stand for two more terms Al Jazeera, 9 May 2019
- ^ Togolese Republic: Election for President IFES
- ^ Roberts, Tyson. "Analysis | Why did 14 opposition parties just boycott Togo's legislative election?". Washington Post (באנגלית). נבדק ב-2020-05-08.
- ^ Togo's main opposition party chooses leader as 2020 flagbearer Africa News, 20 October 2019
- ^ Togo: Archbishop Kpodzro Joins Calls for Suspension of February Presidential Elections
- ^ 1 2 "Confusion in Togo as military men hold leading candidate hostage". Vanguard News (באנגלית). 2020-02-22. נבדק ב-2020-04-02.
- ^ "CPJ joins letter calling on Togo government not to shut down internet". cpj.org (באנגלית). נבדק ב-2020-04-02.
- ^ "Togo election: Main observer group barred from monitoring". www.aljazeera.com. נבדק ב-2020-04-02.
- ^ Adeoye, Aanu. "West African Leaders Are Rolling Back Democratic Gains". Foreign Policy (באנגלית). נבדק ב-2020-04-02.
- ^ Preliminary Declaration ECOWAS, 24 February 2020
- ^ "Togolese opposition denounces vote irregularities". Africa News.
- ^ 1 2 "Togo 's Implausible Election Results". Africa Center for Strategic Studies (באנגלית). נבדק ב-2020-04-02.
- ^ "Togo National Assembly summons opposition leader, accuses him of plotting coup". Ghana News Agency. נבדק ב-2020-04-02.