הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1796
| |||||||||||
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1796 | |||||||||||
| 4 בנובמבר – 7 בדצמבר 1796 | |||||||||||
,_2nd_president_of_the_United_States,_by_Asher_B._Durand_(1767-1845)-crop.jpg)
|
| ||||||||||
| מועמד | ג'ון אדמס | תומאס ג'פרסון | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מפלגה |  המפלגה הפדרליסטית (סגן נשיא לפני הבחירות)
|
 המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית
| |||||||||
| מדינת מוצא | מסצ'וסטס | וירג'יניה | |||||||||
| סגן | תומאס פינקני | ארון בר | |||||||||
| אלקטורים | 71 | 68 | |||||||||
| מספר הקולות | 35,726 | 31,115 | |||||||||
| אחוזים | 53.4% | 46.6% | |||||||||
| הזוכה: ג'ון אדמס | |||||||||||
הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1796 היו הבחירות השלישיות במספר. הן נערכו החל מיום שישי, 4 בנובמבר, עד ליום רביעי, 7 בדצמבר 1796. אלו היו הבחירות התחרותיות הראשונות בהיסטוריה האמריקנית והיחידות בהן נבחרו נשיא וסגן נשיא ממפלגות שונות.
כשהנשיא היוצא ג'ורג' וושינגטון סירב לרוץ לכהונה שלישית, סגנו היוצא ג'ון אדמס ממסצ'וסטס היה המועמד לנשיאות מטעם המפלגה הפדרליסטית כשהמושל לשעבר תומאס פינקני מדרום קרולינה הוא המועמד הפדרליסטי השני הכי פופולרי. יריביהם היו מזכיר המדינה לשעבר תומאס ג'פרסון מווירג'יניה ביחד עם הסנאטור ארון בר מניו יורק כמועמדי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית. באותו זמן, כל איש מכל מפלגה רץ לבדו לנשיאות והמשרה של מועמד לסגן הנשיאות עדיין לא נוצרה.
שלא כמו בבחירות הקודמות בהן היה פיצול, ערכו הדמוקרטים-רפובליקנים קמפיין נרחב לג'פרסון, ואילו הפדרליסטים לאדמס. העימות היה חריף, כשהפדרליסטים מקשרים את הדמוקרטים-רפובליקנים למהפכה הצרפתית האלימה והדמוקרטים-רפובליקנים מאשימים את הפדרליסטים בהעדפת מונרכיה ואריסטוקרטיה. הרפובליקנים ניסו לקשר בין אדמס למדיניותו של אלכסנדר המילטון במהלך ממשל וושינגטון, שטענו שתמך יותר מדי בבריטניה ובממשלה מרכזית חזקה. למרות זאת, המילטון עצמו התנגד לאדמס וניסה למנוע את בחירתו. במדיניות החוץ, הדמוקרטים-רפובליקנים גינו את הסכם ג'יי של הפדרליסטים שנראה להם יותר מדי עוזר לבריטניה. הפדרליסטים תקפו את מוסריותו של ג'פרסון, טענו שהיה אתאיסט ושברח ממלחמת העצמאות. תומכי אדמס גם טענו שג'פרסון היה תומך מדי כלפי צרפת, טענה שחוזקה כשהשגריר הצרפתי הביך את הדמוקרטים-רפובליקנים בכך שתמך בהם ציבורית וגינה את הפדרליסטים ממש לפני הבחירות.
על אף שאדמס ניצח, ג'פרסון קיבל יותר אלקטורים מאשר פינקני ונבחר להיות סגן הנשיא. לא ג'פרסון ולא אדמס ניהלו מסע בחירות.
הבחירות התחילו תקופה חדשה בתולדות הפוליטיקה האמריקנית, תקופה בה ניו אינגלנד תמכה בפדרליסטים ואילו הדרום בדמוקרטים, כשמדינות הביניים שומרות על איזון.
מועמדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית ב-1804, כל אלקטור הצביע לשני אנשים, אבל לא הפריד בין בחירת הנשיא לסגנו. מי שקיבל הכי הרבה קולות נבחר לנשיאות, והמקום השני מונה לסגנו. לכן שתי המפלגות הריצו כמה מועמדים לנשיאות, כדי למנוע מיריביהם להגיע למקום השני. המועמדים הללו אמנם היו מועמדים לסגנות הנשיאות, אבל לפי החוק כולם רצו לנשיאות. לכן אדמס וג'פרסון התחרו מול מועמדים ממפלגתם. התוכנית הייתה שאחד מהאלקטורים יצביע לאדמס או לג'פרסון, ולמועמד שאינו המועמד השני, וכך יבטיח שהמועמד הראשי יזכה לקול אחד יותר מאשר שותפו.
המועמדים הפדרליסטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המועמד של המפלגה הפדרליסטית היה ג'ון אדמס ממסצ'וסטס, סגן הנשיא היוצא ומנהיג המפלגה. שותפו במירוץ היה תומאס פינקני, שבאופן טכני התמודד מולו לנשיאות. המצב הזה הפך למציאותי כשאלכסנדר המילטון, שהתנגד לאדמס, פעל למען היבחרו של פינקני ושכנע אלקטורים של ג'פרסון מקרוליינה הדרומית לתמוך דווקא בפינקני. הוא לא הצליח, אולם המקרה גרם למתיחות בין אדמס והמילטון במהלך כהונתו של הראשון.
- ג'ון אדמס, סגן נשיא ארצות הברית ממסצ'וסטס
- תומאס פינקני, שגריר בבריטניה מקרוליינה הדרומית
- אוליבר אלזוורת', נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית מקונטיקט
- ג'ון ג'יי, מושל ניו יורק
- ג'יימס אירדייל, שופט בבית המשפט העליון מקרוליינה הצפונית
- סמואל ג'ונסטון, סנאטור מקרוליינה הצפונית
- צ'ארלס קוטוורת' פינקני, מייג'ור ג'נרל מדרום קרולינה
המועמדים הדמוקרטים-רפובליקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סמואל אדמס, מושל מסצ'וסטס
- ארון בר, סנאטור מניו יורק
- ג'ורג' קלינטון, מושל ניו יורק לשעבר
- ג'ון הנרי, סנאטור ממרילנד
- תומאס ג'פרסון, מזכיר המדינה לשעבר מווירג'יניה
תוצאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]טנסי הצטרפה לארצות הברית אחרי הבחירות הקודמות, וכך היו 138 אלקטורים.
לפי השיטה שהייתה נהוגה אז, לאלקטורים היו שתי הצבעות, אבל כל אחת מהן הייתה לנשיא. מי שהגיע למקום השני במירוץ לנשיאות היה סגן הנשיא (התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית, שינה את שיטת הבחירה). כל מפלגה ניסתה לשנות את התוצאות בכך שמספר אלקטורים יצביעו למועמד לנשיאות וגם למישהו שאינו המועמד לסגנות הנשיאות, מה שיגרום למועמד לסגנות הנשיאות להיות במרחק כמה קולות מהמועמד הנשיאותי (ובכך למנוע סיבוב בחירה בבית הנבחרים של ארצות הברית), אך המזימות הללו סוכלו בגלל כמה גורמים:
- כל האלקטורים הצביעו באותו היום, ותקשורת בין המדינות הייתה ממש איטית, מה שגרם לקושי לתאם את ההצבעות לסגן הנשיא.
- היו שמועות שאלקטורים דרומיים המחויבים לג'פרסון נכפו על ידי אלכסנדר המילטון לתת את ההצבעה השנייה שלהם לפינקני כדי שהוא יבחר לנשיאות ולא אדמס. התברר שכל שמונת האלקטורים ממדינת קרוליינה הדרומית של פינקני, ואלקטור אחד מפנסילבניה, הצביעו לג'פרסון ולפינקני.
התוצאה הייתה שיותר מדי אלקטורים של אדמס לא נתנו את ההצבעה השנייה לפינקני, כך שאדמס נבחר לנשיאות בזמן שג'פרסון יריבו נבחר לסגן הנשיא.
האלקטורים הצביעו כמפורט בטבלה:
| המועמד | מדינה | מפלגה | מספר קולות האלקטורים שקיבל |
|---|---|---|---|
| ג'ון אדמס | מסצ'וסטס | פדרליסטית | 71 |
| תומאס ג'פרסון | וירג'יניה | דמוקרטית-רפובליקנית | 68 |
| תומאס פינקני | קרוליינה הדרומית | פדרליסטית | 59 |
| ארון בר | ניו יורק | דמוקרטית-רפובליקנית | 30 |
| סמואל אדמס | מסצ'וסטס | דמוקרטית-רפובליקנית | 15 |
| אוליבר אלזוורת' | קונטיקט | פדרליסטית | 7 |
| ג'ורג' קלינטון | ניו יורק | דמוקרטית-רפובליקנית | 7 |
| ג'ון ג'יי | ניו יורק | פדרליסטית | 5 |
| ג'יימס אירדייל | קרוליינה הצפונית | פדרליסטית | 3 |
| ג'ורג' וושינגטון | וירג'יניה | ללא | 2 |
| ג'ון הנרי | מרילנד | דמוקרטית-רפובליקנית | 2 |
| סמואל ג'ונסטון | קרוליינה הצפונית | פדרליסטית | 2 |
| צ'ארלס קוטסוורת' פינקני | קרוליינה הדרומית | פדרליסטית | 1 |
לאחר הבחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארבע השנים הבאות היו הפעם היחידה בהיסטורית ארצות הברית שהנשיא וסגן הנשיא היו ממפלגות שונות (ג'ון קווינסי אדמס וג'ון קלהון היו יריבים פוליטיים אולם שניהם היו מהמפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית; אנדרו ג'ונסון, שהיה סגנו השני של אברהם לינקולן, היה דמוקרט אולם לינקולן בחר בו בכוונה כדי ליצור אחדות לאומית). ג'פרסון השתמש בעמדתו כסגן הנשיא כדי לתקוף את המדיניות של אדמס, דבר שסייע לו להיבחר לנשיאות ארבע שנים לאחר מכן.
הבחירות סימנו את הצורך הראשון בתיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית. ב-6 בינואר 1797, הועלתה בקשה להצעת חוק שתפריד בין בחירת הנשיא לבין בחירת סגנו, אך ההצעה לא הושלמה.
בחירת האלקטורים לפי מדינות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| אופן בחירת האלקטורים | המדינות שבהן התקיים |
|---|---|
| כל מדינה מחולקת למחוזות, ונבחר אלקטור אחד לכל מחוז על ידי בוחרי המחוז | וירג'יניה, קנטקי, מרילנד, קרוליינה הצפונית |
| כל אלקטור נבחר על ידי בחירות כלליות | ג'ורג'יה, פנסילבניה |
| שני אלקטורים נבחרים על ידי הרשות המחוקקת, כל אלקטור שנותר נבחר על ידי הרשות המחוקקת מהרשימה של האלקטורים שהועמדו בקונגרס | מסצ'וסטס |
| כל אלקטור נבחר בבחירות כלליות במדינה, אך אם מספר לא מספק זכה ברוב, בית המחוקקים בוחר אלקטורים נוספים מבין כפול מהמספר החסר | ניו המפשייר |
| האלקטורים ממונים על ידי בית המחוקקים של המדינה | קונטיקט, דלוואר, ניו ג'רזי, ניו יורק, רוד איילנד, קרוליינה הדרומית, ורמונט |
| המדינה מחולקת למחוזות, וכל מחוז בוחר אלקטור, כל אזור בוחר ציר בבחירות, אלקטור נבחר על ידי הצירים מאותו מחוז | טנסי |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1796, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הבחירות לנשיאות ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
