הארץ הענייה טירול
![]() | |
מידע כללי | |
---|---|
צייר |
פרנץ מארק ![]() |
תאריך יצירה |
1913 ![]() |
טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן ![]() |
ממדים בס"מ | |
רוחב |
200 ס״מ ![]() |
גובה |
131.1 ס״מ ![]() |
נתונים על היצירה | |
מספר יצירה |
46.1040 (מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים) ![]() |
מיקום | מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים |
![]() ![]() |

הארץ הענייה טירול (בגרמנית: Das arme Land Tirol) הוא ציור שמן משנת 1913 של הצייר האקספרסיוניסטי הגרמני פרנץ מארק. הציור תופס מקום ייחודי ביצירתו המאוחרת של האמן וכיום מוצג במוזיאון סולומון ר. גוגנהיים בניו יורק.
היווצרות היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור הציור נעוץ במסע שערך מארק יחד עם בת זוגו ולימים אשתו, מריה פרנק, לדרום טירול באביב 1913. הוריה של מריה הזמינו את בני הזוג לעיירה מראנו, שהייתה אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. אביה, פיליפ פרנק, סבל מכשל בלב והתאושש בסנטוריום במקום. במהלך השהות בת השבוע, בסוף מרץ, יצאו בני הזוג לטיולים רגליים ארוכים ולסיורים באזור. מארק תיעד את הנופים, המבנים והיצירות האמנותיות של האזור בספר רישומים.
באפריל ובמאי 1913, בהשפעת המסע, צייר מארק סדרת ציורים, ביניהם "ביזון בחורף", "הסוס הצהוב הארוך", "טירול" ויצירה זו. סקיצה קטנה בטכניקה מעורבת על נייר, שהכילה את כל האלמנטים המרכזיים של הציור, נשמרה עד היום.

ניתוח תמונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1911–1913, פרנץ מארק יצר בעיקר תיאורי בעלי חיים, אך "הארץ הענייה טירול" יוצא דופן בכך שהוא ציור נוף. במרכזו רכסי הרים מחודדים, שמעליהם נצבע קו הרקיע בגוני זריחה או שקיעה. בין ההרים מפוזרים בתי מגורים, טירות וצלבים של קברים – הסימנים היחידים לנוכחות אנושית. הצמחייה דלילה, ורוב העצים בתמונה נראים כמתים.
במרכז החזית מצוירים עיט ושני סוסים כהים ורזים, אשר שונים באופן בולט מהסוסים החזקים והבהירים שהופיעו ביצירותיו הקודמות של מארק. עם זאת, בעלי החיים אינם משולבים בנוף, אלא נושאים משמעות סמלית.


הציור מתאפיין בשפה צורנית חדשנית. מארק חילק את המרחב לאזורים נפרדים, תוך שימוש בשטחים צבעוניים דומיננטיים בגוונים כהים של אפור, ירוק, כחול וסגול. על פי תאוריית הצבעים שפיתח, ערבוב של כחול ואדום מבטא עצב עמוק, ומומלץ לאזנו בצהוב – אך בציור זה הצהוב מופיע בגוונים עמומים בלבד. האדום, אשר לפי מארק מייצג חומריות גסה וכבדה, מופיע בכמה מקומות בצורה טהורה.
הצבעים הססגוניים והבהירים שאפיינו את ציוריו הקודמים של מארק אינם נוכחים כאן, וגם הקווים הזורמים והמעוגלים שהיו סימן ההיכר שלו מוחלפים בזוויות חדות, פינות ושוליים מחודדים. השילוב של חלוקת המרחב והצבעים הדיסוננטיים יוצר תחושה של מלנכוליה מסתורית ואיום מעורפל.
רקע היסטורי ופוליטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]שם הציור, "הארץ הענייה טירול", מרמז על התייחסות למצב הכלכלי והחברתי באזור. באותה תקופה, חבל דרום טירול והטרנטינו-אלטו אדיג'ה היו עדיין חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית. האזור היה עני ומפגר מבחינה כלכלית, וסבל מעימותים לאומיים בין האוכלוסייה דוברת הגרמנית לבין האיטלקים המקומיים, במיוחד בטרנטינו. שלט גבול אוסטרו-הונגרי, המופיע בפינה השמאלית התחתונה של הציור, מסמל את המתחים באזור.
ייתכן כי גם מלחמות הבלקן (1912–1913) השפיעו על התחושה האפוקליפטית בציור. מארק חווה את ההתפוררות הפוליטית והחברתית של אירופה כשלב מבשר אסון. האלמנטים הדוממים – בית הקברות והסוסים הכחושים – משדרים את התחושה הזאת.
עם זאת, מארק האמין בטבע ככוח מטהר, המסוגל לחדש ולהצמיח מתוך חורבן. הדבר בא לידי ביטוי בעיט הפרוס בכנפיו בפינה הימנית העליונה של הציור, לצד קשת בענן – סמל של גאולה דרך מאבק. כמו רבים מחבריו האמנים, מארק קיווה לעתיד אירופי חדש שיתבסס על רוחניות, תרבות ואמנות, אך האמין שיש צורך לטהר את הישן. מתוך השקפה זו, התגייס בשנת 1914 למלחמת העולם הראשונה – מלחמה שבה נהרג בשנת 1916. עם זאת, קשה לקבוע בוודאות אם הציור מבטא נבואה מוקדמת של המלחמה הקרבה.
ייתכן כי השפעות ספרותיות תרמו לעיצוב הדימויים בציור. מארק קרא באותה תקופה את "אגדת הקדוש יוליאנוס מכניס האורחים" מאת גוסטב פלובר, ובה מתוארת טירה הדומה לזו שבציור. כמו כן, עסק ביצירתו של לב טולסטוי "חותך השחת", המספרת על חייו של סוס זקן וגוסס בגוף ראשון. ייתכן כי הסוסים בציור מבטאים את אותה תחושת שחיקה וחוסר אונים.
אמונתו של מארק בטובו של הטבע ובפוטנציאל ההתחדשות של קושי ואסון באה לידי ביטוי בכל זאת בציור זה. הנשר בפינה הימנית העליונה של התמונה עם כנפיו פרושות לרווחה והקשת שמעליו משקפת את הבטחת הישועה באמצעות קרב. כמו כמה מחבריו האמנים, מארק קיווה לאירופה מחודשת מבחינה רוחנית שעוצבה על ידי אמנות ותרבות. כדי שזה יקרה, היה צריך לנקות ולהתגבר על אירופה הישנה. מתוך שכנוע זה יצא מארק למלחמה ב-1914. השאלה אם התמונה מכילה תחושה מוקדמת של האסון המתקרב של מלחמת העולם הראשונה נותרה ספקולטיבית.

היסטוריית הבעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1913, מכר מארק כמה ציורים מסדרת "דרום טירול" לאספן האמנות ההולנדי וילם וולף בפי, אך לא ברור אם "הארץ הענייה טירול" היה ביניהם. עם זאת, ידוע כי הציור היה בבעלותו לכל המאוחר בשנת 1916. לאחר שנת 1940, מכר בפי את הציור לגלריית נירנדורף בניו יורק, אשר נוהלה על ידי קרל נירנדורף – סוחר אמנות שהיגר לארצות הברית בשנת 1936 והפך לדמות מרכזית בסצנת האמנות האמריקאית.
בשנת 1946, נרכש הציור על ידי מוזיאון סולומון ר. גוגנהיים. בשנת 2016, לציון מאה שנה למותו של מארק, הוצג הציור בתערוכה מיוחדת "פרנץ מארק – אוטופיה ואפוקליפסה: הארץ הענייה טירול" במוזיאון פרנץ מארק בקוכל אם זה, גרמניה. הצגת הציור נעשתה תחת אמצעי ביטחון קפדניים, והוא שימש כיצירה מרכזית בתערוכה.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Susanna Partsch: Franz Marc. Taschen, Köln 1990, ISBN 3822802573, S. 76.
- Angelica Zander Rudenstine (Hrsg.): The Guggenheim Museum Collection: Paintings 1880–1945. Volume II. The Solomon R. Guggenheim Foundation, New York 1976, ISBN 0892070048, S. 497–500 (PDF).