הארנה של לוטטיה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
אמפיתיאטרון רומי, אמפיתיאטרון גאלו-רומי  |
| כתובת |
פריז |
| מיקום |
רובע סן-ויקטור |
| מדינה |
צרפת |
| בעלים |
עיריית פריז |
| הקמה ובנייה | |
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות רומית |
| קואורדינטות | 48°50′42″N 2°21′11″E / 48.845°N 2.35306°E |
|
(למפת פריז רגילה)   הארנה של לוטטיה | |
  | |
ארנת לוטטיה (בצרפתית: Arènes de Lutèce) היא אחד משני השרידים העיקריים שנותרו מהעיר לוטטיה – העיר הרומית שניצבה באתר בו ממוקמת כיום העיר פריז, בירת צרפת (השריד השני הוא מרחצאות קלוני).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארנה הייתה אמפיתיאטרון הממוקם באתר בו ממוקם כיום הרובע הלטיני של פריז.
ככל הנראה הכיל האמפיתיאטרון 15,000 מושבים לצופים שצפו בקרבות גלאדיאטורים. המבנה הכיל עד 17,000 צופים (חלקם במקומות עמידה).
המבנה הוקם במהלך המאה הראשונה, ונחשב לגדול מסוגו. הארנה הייתה מתחם שקוע בעומק של 2.5 מטרים שסביבו במה מוגבהת. בשל כך אין מדובר בתיאטרון רומי קלאסי, אלא בשילוב בין תיאטרון לבין אתר משחקים. במה מקורה שאורכה 41.2 מטרים אפשרה העלאת הצגות, לצד המשחקים שנערכו בתוך הזירה השקועה שבמרכז המבנה.
בדומה לתיאטראות רומים, המושבים בקרבת הבמה שימשו את אצילי העיר, בעוד שהעבדים, העניים והנשים הצטופפו במושבים העליונים. ככל הנראה כוסתה הארנה בבד על מנת להגן עליה מהשמש.
בשנת 280, עת שהותקפה העיר לוטטיה על ידי שבטים ברבריים, פורק המבנה ואבניו נלקחו על מנת לחזק את חומות האיל דה לה סיטה.
לימים האזור השקוע הפך לבית קברות ומולא אדמה בעקבות הקמת חומת פיליפ אוגוסט בשנת 1210 לערך.
שם הארנה נותר במהלך השנים, והאזור סביב הארנה נקרא החל מהתקופה הרומית ועד ימינו בשם les Arènes - "הארנה", אף שמיקום הארנה נשכח.
הארנה התגלתה מחדש על ידי תאודור ואקה (Théodore Vaquer) בעת שהחלו להקים עבודות תחנת חשמלית באתר, בשנת 1860. האתר נחפר עד שנת 1869.
ביוזמת הסופר ויקטור הוגו הוקמה אגודת ידידי הארנה (la Société des Amis des Arènes) שהחליטה לשמר את האתר הארכאולוגית. בעקבות הריסת מנזר בנותיו של ישו (Couvent des Filles de Jésus-Christ), שעמד בסמוך, בשנת 1883, נחשפו חלקים נוספים של הארנה, ובשנת 1896 האתר נפתח לציבור ככיכר ציבורית.
חפירות ארכאולוגיות נוספות נערכו באתר על ידי ז'אן-לואי קאפיטאן החל משנת 1916 ועד סיום מלחמת העולם הראשונה.
כיום האתר מהווה פארק ציבורי.
