האנלים של ממלכת הפרנקים

האנלים של ממלכת הפרנקים

מידע כללי
שפת המקור	לטינית של ימי הביניים
סוגה	פרוזה
נושא	פרנקים
הוצאה
תאריך הוצאה	המאה ה־9

האנלים של ממלכת הפרנקים (בלטינית: Annales regni Francorum), הנקראים גם "האנלים הגדולים יותר של לורש" (Annales Laurissenses maiores), הם סדרה של ספרי שנים שנכתבו בלטינית בפרנקיה הקרולינגית, המתעדים משנה לשנה את מצב הממלכה משנת 741 (מותו של קרל מרטל) ועד שנת 829 (תחילת המשבר של לואי החסיד).

ייחודם של האנלים של ממלכת הפרנקים הוא פירוטם הרב ואופיים הרשמי – הם ככל הנראה מייצגים את החיבור ההיסטורי הרשמי של החצר הקרולינגית. עומק הידע בנוגע לענייני חצר המלוכה מצביע על כך שהאנלים נכתבו על ידי אנשים מקורבים למלך, וחוסר הרצון הראשוני שלהם להגיב על תבוסות פרנקיות מסגיר תכנון רשמי לשימוש באנלים כתעמולה קרולינגית. למרות שהמידע הכלול בהם מושפע במידה רבה מעמדה של המחברים לטובת הפרנקים, האנלים נותרו מקור מכריע להיסטוריה הפוליטית והצבאית של שלטונו של קרל הגדול. מחברם של האנלים אינו ידוע, אם כי וילהלם פון גיסברכט הציע כי ארנו מזלצבורג היה מחברו של חלק מוקדם ששרד בעותק במנזר לורש. הסברה היא כי האנלים חוברו בחלקים רצופים על ידי מחברים שונים, ולאחר מכן קובצו זה לזה.

ניתן לסווג עותקים של האנלים לחמש קבוצות, על בסיס תוספות ותיקונים לטקסט. לכרוניקות נעשו המשכים והן שולבו באנלים של סן ברטן בפרנקיה המערבית, ובאנלים של פולדה ובאנלים של קסנטן בפרנקיה המזרחית.

תוכן

הכתרת פפין הגוץ על ידי בוניפציוס, הארכיבישוף של מיינץ בשנת 752.

האנלים נותנים תיאור אינדיבידואלי קצר של אירועים עבור כל שנה (כמה מהן הושמטו), תוך התמקדות בפעולות המלוכה הקרולינגית, החל בתיאור עלייתו של פפין הגוץ דרך הדחתו של המלך המרובינגי כילדריך השלישי. כותבי האנלים מעניקים תשומת לב מיוחדת למסעות הצבאיים של המלכים הקרולינגים, ומצדיקים את מעשיהם במונחים של נרטיב-על של שמירת שלום וכיבוש קרולינגי בשם הרחבת האמונה הנוצרית. הפלת המלכים המרובינגים גם מתוארת באופן המעניק לגיטימציה להעברת השלטון המלכותי בין שושלות, תוך שימת דגש על דבקות קרולינגית במסורות הפרנקיות והסכמתו של האפיפיור זכריה בעניין זה.

מבין שלושת המלכים – פפין, קרל הגדול ולואי החסיד – הכרוניקות הצבאיות של קרל הגדול הן המפורטות ביותר, ומכסות את ניצחונותיו נגד הסקסונים, הברטונים ועמים אחרים. תיאור המערכה של קרל הגדול נגד הסקסונים בולט גם כאחת ההתייחסויות הבודדות הקיימות לאירמינסול , חלק חשוב, אם כי אניגמטי, של הפגאניזם הגרמאני שקיימו הסקסונים באותה תקופה. החרבתו היא נקודה מרכזית באנלים, שנכתבו כדי להמשיך את הנושא של ניצחונות פרנקים נגד הברברי ה"לא-פרנקי" והלא-נוצרי. הטקסט הבלתי מתוקן אינו מזכיר תבוסות שספג קרל הגדול, כמו קרב רונסוו פאס בשנת 778 (מאוחר יותר נכתב עליו בשירת רולאן) וקרב סונטל בשנת 782.

קרב סונטל מתואר באנלים כניצחון, בניגוד לתבוסה פרנקית מוחצת בידי הסקסונים. גם הקונספירציה של פפין הגיבן נגד אביו קרל הגדול בשנת 792 הושמטה, יחד עם כל התייחסות להתנהגות בלתי הולמת פוטנציאלית מצדו של קרל הגדול. הטקסט המתוקן, לעומת זאת, משלב את האירועים הללו תוך שמירה על נימה חיובית כלפי הקיסר, המוצג כמנהיג שאין שני לו בקרב.

לואי החסיד באטיני בשנת 822.

בנו של קרל הגדול, לואי החסיד, רק לעיתים רחוקות מוצג על ידי כותבי האנלים כמעורב בקרבות, אלא מוצג כמנחה אחרים לעשות זאת, או מנהל משא ומתן לשלום. הניגוד בין לואי לאביו וסבו ברור. בעוד שמלכי העבר היו דמויות בלתי ניתנות לערעור, שתוארו כטובים מאויביהם אפילו בתבוסה על ידי המהדורה המתוקנת, לואי של מחברי האנלים הוא אדם קטן יותר, המפקיד את כוחו של הצבא בידי אחרים, בדומה לתיאור המוקדם יותר של האנלים את המלכים המרובינגים. נסים מסייעים לקרל הגדול ולאנשיו, וחסד האל מוביל אותו לניצחון; סימנים רעים בעיקר מקיפים את לואי, כמו סימן מבשר בכוכבים שכביכול מנבא את תבוסת צבאו בידי הרוזן אייסון , והתמוטטותו הפתאומית של קימור עץ עליו בשנת 817.

התייחסויות כאלה לתופעות טבע מרשימות, התרחשויות מוזרות ונסים הופכות נפוצות יותר ויותר באנלים העוסקים במאה ה-9. בנוסף למוזרויות אסטרונומיות, כמו ליקויי חמה, העל טבעי מתחיל להיכנס לתיאור, מול דיווחים שנתיים על הטקסים הקבועים של חג המולד וחג הפסחא. מדווח על כמעט שני תריסרים של כפרים שנהרסו על ידי אש שמימית בשנת 823, ובו-בזמן מסופר על ילדה אלמונית שהחלה בצום של שלוש שנים.

שולץ רואה בעיסוק הזה השתקפות של אמונה ברצון אלוהי ושליטה בהיסטוריה. רבים מהסימנים הגרועים ביותר גם מקבילים לחוסר שביעות רצון גוברת מלואי החסיד, שמיד לאחר תום האנלים גלש למלחמת אזרחים בינו לבין בניו. התערבות אלוהית באמצעות שרידי קדושים ממלאת תפקיד חשוב גם כן, עם אזכור של ההעתקה של הילדוין את שרידיו הקדושים של סבסטיאן הקדוש למנזר סן מדאר , והעברתו של איינהרד את שרידי הקדושים מרקלינוס ופטרוס לפרנקיה.

האנלים מספקים את העדות היחידה לקיומו של הפיל האישי של קרל הגדול אבו אל-עבאס, מלבד אזכור על ידי איינהרד שנשאב מהאנלים. מתנת הפיל לקרל הגדול, בין אוצרות אחרים, מאת הח'ליפה העבאסי הארון א-רשיד היא עדות לניסיונות ליצור ברית עבאסית-קרולינגית באותה תקופה.

מיון

האנלים שרדו במספר גרסאות, שנפוצו באופן נרחב ברחבי האימפריה הפרנקית, אם כי אף אחת מהן אינה עותק מקורי. כל גרסה מסומנת במאפיינים מובחנים, ובהתבסס על מאפיינים אלה הגדיר פרידריך קורצה חמש קבוצות למיון הטקסטים האלה. שיטה זו עדיין בשימוש. חמש הקבוצות מצוינות באותיות A עד D, וקבוצה E עבור הטקסט המתוקן.

טקסטים מקבוצה A מסתיימים בשנת 788, והם משתקפים באחת ההדפסות המודרניות המוקדמות ביותר של האנלים, זו של ה- Francicorum Annalium fragmentum של הנריקוס קניסיוס . עם זאת, קניסיוס כולל גם את השנים עד שנת 793 במהדורה המודפסת שלו, ורוזמונד מקיטריק משערת שכתב היד המשיך במקור עד תאריך זה. כתבי היד הללו אבדו.

טקסטים מקבוצה B מגיעים לכל המאוחר לשנת 813. קורצה מציין שאחד מהם שימש את רגינו מפרום ב"כרוניקון" שלו.

טקסטים מקבוצה C שלמים עד שנת 829. אלה מכילים תוספות שונות שלא נמצאות בשתי הקבוצות הקודמות, וקורצה מחלק אותן על סמך הטקסטים האחרים שנמצאים בקודקסים שלהם, כגון "ספר ההיסטוריה של הפרנקים".

טקסטים מקבוצה D נגזרים מעותק שלם, אם כי מקיטריק מציינת שלעיתים קרובות הנגזרות אינן שלמות בעצמן. אלה מכילים גם הוספות שלא נמצאות בקבוצות האחרות, כולל אזכור של פפין הגיבן. הטקסטים המתוקנים מבוססים על כתב יד מקבוצה D.

קבוצה E כוללת את המהדורות המתוקנות של האנלים, והן ללא ספק הרבות ביותר. אלה נמצאות לעיתים קרובות יחד עם "חיי קרל הגדול" של איינהרד, ובין היתר בשל כך מאמינים שגם הן נכתבו על ידו, ולפיכך נקראות Annales qui dicuntur Einhardi ("אנלים שנאמר כי הם של איינהרד"). המהדורות המתוקנות מתקנות את הלטינית של הטקסטים המקוריים ומרחיבות על רבים מדיווחים המוקדמים יותר, שנכתבו בקצרה במצבם הלא ערוך. העריכות העיקריות מגיעות עד שנת 801, ועם שינויים סגנוניים קלים עד שנת 812.

מחברי האנלים

"חורבן אירמינסול בידי קרל הגדול" (1882) מאת היינריך לויטמן .

אף על פי שיש מחלוקת בדבר מספר החלקים שאליהם יש לחלק את האנלים, הם ללא ספק נכתבו בארבעה שלבים לפחות, התואמים בערך לדיווחים של השנים 741–795, 796–807, 808–819 ו-820–829. בנוסף, עורך לא ידוע יצר את הטקסט המתוקן בשלב מסוים במהלך השלב השלישי. זהויותיהם של כל המחברים מלבד זה של החלק הרביעי אינן ידועות, אך סביר להניח שהמחברים היו קבוצת אנשי דת הקשורים לחצר הקרולינגית.

החלק הראשון (741–795)

בין השנים 741 ו-768, האנלים חופפים את ההמשכים של הכרוניקה של פרדגריוס. בשל כך, חוקרים כמו שולץ (Scholz) הציעו שהאנלים מבוססים על ההמשך של פרדגריוס עד 768, ולאחר מכן על אנלים מקומיים עד לנקודה מסוימת בין 787 ל-793. עם זאת, מקיטריק טוענת שההמשך של פרדגריוס והאנלים המקומיים מבוססים יותר על "האנלים של ממלכת הפרנקים", שהם המסודרים והמדויקים שבהם. אף אחד משני הטיעונים לא מחשיב את הדיווחים האלה כבני זמנם של האירועים המתוארים. אופן הדיווח עבור שנים אלה הוא בדרך כלל תמציתי, אם כי הם כוללים את המוסכמה של אזכור חג הפסחא וחג המולד, הנמשך לאורך כל האנלים.

מחבר החלק הזה אינו ידוע. שולץ מניח כי מדובר בעבודה של מחברים רבים בקפלה המלכותית. שנת 795 אינה מוחלטת כתאריך שינוי המחבר, אך היא המאוחרת ביותר מבין אלו שהוצעו.

החלק השני (796–807)

בניגוד לחלק הראשון, דיווחים אלה נכתבו בזמנם ובעומק רב יותר. בהתחשב בכך ובעובדה שהנושא נשאר קבוע אודות מעשיו של קרל הגדול, החיבור של חברי הקפלה המלכותית שוב נראה סביר, מאחר שלמעט קבוצות אחרות הייתה גישה לאותו מידע. עם זאת, זהותם של מחברים אלה נותרה עלומה.

החלק השלישי (808–819)

גם חלק זה הוא של דיווחים בני הזמן. שולץ מציין רהיטות מוגברת בשפה מכאן ואילך. בשלב זה החל עורך המהדורה המתוקנת בעבודתו גם על הדיווחים המוקדמים יותר, והעלה את רמת הלטינית לרמה דומה של הדיווחים החדשים והוסיף קטעים ארוכים היכן שהיה חסר פירוט, שוב בסגנון השנים המאוחרות. מסיבה זו, סבורים שהעורך השתייך או היה קשור לקבוצה שלישית זו של מחברים.

החלק הרביעי (809–829)

חלק זה מסתיים בפתאומיות לאחר אירועי שנת 829, ומסיבה זו נקשר עם הילדוין מסן דני. הטענה להיותו המחבר מבוססת על מעורבותו במלחמת האזרחים הראשונה בין לואי לבניו בשנת 830. בשנה זו הוא עזב את שירותו של הקיסר כדי להצטרף למרד הבנים ולאחר מכן גורש, מה שיכול להסביר את סיום האנלים. סלידתו ההולכת וגוברת מלואי תואמת גם ליחס השלילי המעורפל כלפי הקיסר, שעולה בדיווחים המאוחרים יותר של האנלים, בצורה של שבח קלוש ותיעוד סימנים ואסונות. בנוסף, הפסקה עבור שנת 826 מזכיר את העתקתו של הילדוין את השרידים, ואחריה ב-827 זו של איינהרד. הכללת האירועים המעורפלים במקצת האלה, שבשניהם היה הילדוין מעורב, יכולה להיות מוסברת בהיותו מחברו של החלק.

הטקסט המתוקן

איינהרד, שהטקסט המתוקן בדרך כלל מיוחס לו.

ההערכה היא שהטקסט המתוקן נערך לאחר מותו של קרל הגדול בשנת 814, אך לפני חיבור "חיי קרל הגדול" של איינהרד, המתייחס לתיקונים, ונכתב בשנת 833 לכל המאוחר. הוא מכסה את השנים 741 עד 812, ומוסיף פרטים ושינוי סגנון. לאופולד פון רנקה הציג את איינהרד כעורך, ייחוס שנשאר עם האנלים המתוקנים בהתייחסויות ל- Annales qui dicuntur Einhardi. עם זאת, אף על פי שלא הוצעו שמות אחרים לזהות העורך, גם את הזיהוי של איינהרד לא ניתן להוכיח באופן מוחלט.

מורשת

שלושה אנלים עיקריים ממשיכים את האנלים של ממלכת הפרנקים לאחר שנת 829: האנלים של סן ברטן, האנלים של פולדה, והאנלים של קסנטן. האנלים של סן ברטן נוגעים לממלכה הפרנקית המערבית בין השנים 830 ל-882, ומשמשים כהמשך ישיר לא רשמי. האנלים של פולדה משתמשים באנלים של ממלכת הפרנקים כבסיס עד לשנת 829, ולאחר מכן ממשיכים בכוחות עצמם עד 901, ומתעדים את הממלכה הפרנקית המזרחית. האנלים של קסנטן סוקרים את השנים 832 עד 873 והם עצמאיים במידה רבה משני ההמשכים האחרים.

מקורות טקסט

לטינית

• Heinrich Canisius, Francicorum Annalium fragmentum in Antiquae Lectiones, ספר III (קבוצה A)
• Annales regni Francorum, בספרייה הלטינית (קבוצה C)
• Friedrich Kurze, The Annales regni Francorum in Scriptores rerum Germanicarum in usum scholarum separatim editi, מתוך Monumenta Germaniae Historica (מורכב)

אנגלית

• B. Scholz, Carolingian chronicles: Royal Frankish annals and Nithard's Histories, Ann Arbor: University of Michigan Press, 1972 (מורכב עם פירושים)
• P.D. King, Charlemagne: Translated Sources, Lambrigg, Kendal, Cumbria: P.D. King, 1987

קישורים חיצוניים

• ANNALES REGNI FRANCORUM, טקסט מלא בלטינית.