האימפריה החתית
 | |
| ממשל | |
|---|---|
| שפה נפוצה | חתית |
| עיר בירה | חתושה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת |
אסיה  |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך הקמה | 1800 לפנה"ס |
| פירוק | |
| תאריך פירוק | 1180 לפנה"ס |
  | |
בפי חוקרים בני ימינו, האימפריה החתית או הממלכה החתית החדשה הוא מונח התוחם חלק בהיסטוריה החתית. שלב זה החל בשלטון תודחליה הראשון שמלך בין השנים 1430 - 1400 לפנה"ס, וסיים את תקופת הממלכה התיכונה, ותם בימי שופילוליומה השני שחרבה ככל הנראה בעת פלישת גויי הים בסביבות שנת 1178 לפנה"ס. בשיאה נמתחו גבולות האימפריה על פני רובה של אנטוליה בצפון־מערב, להוציא שני כיסים חופשיים לחופי הים האגאי, עד קפריסין במערב, חלקים ניכרים בסוריה שעד דמשק בדרום ועד לנהר הפרת במזרח.
המלכים המוקדמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכיה המוקדמים של האימפריה החתית המשיכו, במידה מסוימת, את מגמת חוסר היציבות שאפיינה את הממלכה החתית התיכונה. מלכה הראשון של האימפריה החתית, תודחליה הראשון, היה בן למשפחת המלוכה החתית. בניגוד לדעות קודמות הוא לא ייסד קו שושלתי חדש. הוא הדיח את מוותלי הראשון שהיה מלך לא משושלת המלוכה. אחד מהמהלכים הראשונים שיזם לאחר עלייתו לשלטון, היה לכרות ברית עם כיזוואתנה. הוא עשה זאת בדרך של מגעים דיפלומטיים על ידי שהתחתן עם הנסיכה נִיכַּלמַתִי מכיזוואתנה. ברית זאת שיפרה את יכולת התמרון של הממלכה החתית בחזית הדרומית-מזרחית. הברית הזאת בין הממלכות הביאה להשפעה רבה של התרבות החורית-לווית על התרבות החתית בעיקר בנושא פולחן ודת, ובכך סימנה את הגברת החלחול התרבותי שאפיין את האימפריה.[1] תודחליה ניהל מערכות מוצלחת נגד חלב ומיתני. כמו כן, הרחיב תודחליה את גבולות ממלכתו מערבה על חשבון ארזווה.
אף על פי כן, יורשו של תודחליה, אַרְנוּוַנְדַה הראשון, והבא אחריו חתושילי השני נפלו קורבנות להתקפות מכל כיוון ואיבדו את השליטה על אזורים נרחבים; בירתם חתושה אף נשרפה וחרבה בימי תודחליה השני. בנו, תודחליה השלישי, נאבק לשחזר את גודל הממלכה לכבימי סבו, אולם ללא הועיל.
האימפריה בשיאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשעת חירום זאת תפס שופילוליומה הראשון בכוח את השלטון. ראשית עמל על ביסוס כוחה של חת באנטוליה, הוא יצא למסעות כיבוש למערב אנטוליה כנגד שבטי הקשקש וממלכת ארזוה ושיקם את חתושה ההרוסה. מאוחר יותר פנה למיתני: את בירתה החריב בהתקפה ממסלול לא צפוי והטיל את מרותו על הממלכה. מפלת מיתני עודדה את כניעת הממלכות בצפון סוריה, למעט קדש שסופה להיכבש. צבא שופילוליומה הראשון הגיע לדמשק וכיבושיו כללו ערים רבות וחשובות, בהן חלב. המצרים לא נענו לקריאת תיגר זאת בגין האנדרלמוסיה שגרר שלטון אמנחותפ הרביעי, הוא הפרעה אחנתון.
את בניו המשיל שופילוליומה הראשון על הממלכות המוכנעות: תֵלִפִּינוּ על חלב ושַר־קוּשוּח על כרכמיש, אותה כבש שופילוליומה הראשון במערכה מאוחרת. על שארי מיתני המליך עצמו אַרְתַתַמַה אחרי רצח תוּשְרַתַה. ארתתמה קרא לעזרת אשור, אולם שר־קושוח הוביל צבא שהביסו, והמליך את שַתִיוַזַה, בן תושרתה, כוואסל חתי על מיתני.
את כיזוואתנה שם שופילוליומה תחת השפעתו בכוח הדיפלומטיה. הגישושים הדיפלומטיים הנודעים ביותר של שופילוליומה הראשון היו בנדון חתונת אחד מבניו לאלמנת תות־ענח'־אמון. מתנגדים מצריים שמו קץ לצעד, כמו גם לחיי הנסיך החתי, ונמנע איחוד מהעוצמתיים אותם יכול היה לדעת העולם העתיק.
שופילוליומה הראשון נפטר, כפי הנראה, ממגפה שהובאה לאנטוליה. חולי זה כנראה גבה גם את חיי ארנוונדה השני, בנו אשר מלך תקופה קצרה מאוד. עם מות אחיו ירש לכתר מורשילי השני והוא צעיר בימים. הכנעתו של שופילוליומה הראשון את מיתני הביאה לשחרורה של ממלכת אשור מיד הממלכה החורית. אשור־אוּבַּלַיט הראשון כבש מידי מורשילי השני חלקים מהאזור בו מלכה מיתני. רוחות מרד קמו בארזוה, ומורשילי השני נאלץ להיאבק בשליטי האזור עד להשתקתו. סכנה נשקפה גם מצד שבט הקשקש בו נאבק מורשילי השני שנים ארוכות, ללא הצלחה ראויה לציון. מותו של אחיו שר־קושוח הביא למרידה כללית בסוריה, אולם המרד דוכא במהרה.
את מורשילי השני ירש מוותלי השני. האירוע המרכזי בימיו היה קרב קדש שנערך בין מצרים הפרעונית תחת רעמסס השני והאימפריה החתית. העילה הישירה לעימות הייתה סיפוח שטחי ממלכת אמורו לחתים, אולם שורשי המאבק נמצאים בימי סתי הראשון שחזר לארץ ישראל והשליט בה את מרותו. הניצחון בקרב נזקף לזכות המצרים למשך זמן רב בעקבות כתובות ממקדש אבו סימבל שתיארו אותו. מאוחר יותר נתגלתה הגרסה החתית של הקרב, בו תואר ניצחון חתי. למעשה, אף צד לא זכה בניצחון בקרב, אך הניצחון האסטרטגי היה לצידם של החתים כי העיר קדש נשארה בחזקתה. מוותלי השני נפטר ובנו הצעיר אורחי-תשופ החזיק בכס למשך שבע שנים ונתכנה מורשילי השלישי.
מפלת האימפריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתושילי השלישי, אחיו של מוותלי השני, הדיח את בן אחיו ותפס את השלטון. חתושילי השלישי נשא ונתן עם המצרים ולבסוף הגיעו שני הצדדים לחוזה שלום, הוא הסכם קדש. הקשרים בין מצרים וחת חוזקו על־יד נישואי בת חתושילי השלישי לרעמסס. חתושילי השלישי ניצל את עת השלום כדי לארגן את ממלכתו. הארכיונים המלכותיים גובו, חתושה שופצה וחוקים חדשים נחקקו. אחד ממכתביו של חתושילי השליש נשלחו למלך האַחִייַוַה ודן, בין היתר, בעיר מִילַוַאנְדֹה ובפרשיית וִילוּסַה. יש המזהים את וילוסה עם טרויה, את האחייוה עם האכאים של הומירוס ואת מילואנדה עם מילטוס. וילוסה, כך עולה, הייתה נושא לסכסוך בין החתים לאחייוה, ואולי סכסוך זה תרם להתלקחות מלחמת טרויה.
פּוּדוּ־חֶבַּה, אשת חתושילי השלישי, לקחה חלק חשוב במעשיו והייתה דוגמה לנשים חזקות בהיסטוריה החתית. יחסי חת–בבל עורערו בימיו, כנראה בגלל הסתת המלך הבבלי ביד מורשילי השלישי הגולה. חתושילי השלישי היה המלך האחרון שהצליח לדחוק את האשורים מסוריה, ואף עשה חייל בכיבוש קפריסין. הוא מת ונירש על ידי בנו, תודחליה הרביעי.
תודחליה הרביעי היה תחת השפעה חריפה של אמו, ומרבית עיסוקו נגע לנושאים פולחניים. המלך ניסה לרסן את אשור תחת תוכולתי-נינורתה הראשון דרך חרם כלכלי, אך לא הצליח להשיג את מטרתו. את תודחליה הרביעי ירש ארנוונדה השלישי ואותו ירש שופילוליומה השני. ישנן עדויות המצביעות על מלחמה ביושבי ארזאוה ובאחייוה אשר לא עלו יפה עבור החתים.
ניצחון ימי סמוך לקפריסין בימי שופילוליומה השני היה להישג החתי האחרון. זמן קצר לאחר מכן, במשבר תקופת הברונזה המאוחרת במאה ה-13 לפנה"ס, חרבה חתושה והאימפריה החתית התפוררה אחת ולתמיד. המכה הניצחת לאימפריה החתית באה, כפי הנראה, מצד גויי הים. קבוצת עמים זאת המיטה הרס רב בכל אזור אליו הגיעה. פרעה רעמסס השלישי תיאר על קירות מקדשו את קרבו עם גויי הים וניצחונו עליהם - אף על פי שכפי הנראה הניצחון והקרב הם בדיה, או זקיפה לעצמו את ניצחון מרנפתח - ונוקב בשמות קורבנותיהם, בהם מוזכרת חת.
אחר קריסת האימפריה החתית החלו מופיעות ערי מדינה באזור סוריה. כתבן היה כתב החתים היירוגליפי, שמות מלכיהם חתיים והאשורים כינו את האזור חַתִי. עובדות אלו הובילו לכינויי עמים אלו "נאו חתים". הממלכות החתיות החדשות שמרו מידה מסוימת של התרבות החתית, אך הקבוצה האתנית החתית לא נמנתה עליהן. את הרִיק השלטוני באנטוליה מילאו הפריגים אשר נדדו לאזור בסמוך לחורבן האימפריה החתית, ואולי אף לקחו חלק במפלתה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עירית ציפר, אלף האלים של החתים, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2009
- יוגב ישראלי, לא מלחמות: הסיבה שזירזה את קריסת האימפריה החתית, באתר ynet, 16 בפברואר 2023
- החתים, באתר "ההיסטוריה של העולם".
- היסטוריה ועקרונות המוסר החתי, מתוך "אתיקה בקרב השומרים, הבבלים והחתים".
- האימפריה החתית, באתר "הנתיב הקדום".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החתים ותרבותם, בסדרה ספריית האנציקלופדיה המקראית (בעריכת שמואל אחיטוב), מוסד ביאליק, ירושלים, 2009, עמ' 40–41
