לדלג לתוכן

האחשדרפנים המערביים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האחשדרפנים המערביים
היקף משוער של האחשדרפנים המערביים בשנת 350
שטח משוער של האחשדרפנים המערביים (35–415) בסביבות 350 לספירה.
ממשל
משטר מלוכה
ראש המדינה אחשדרפן
שפה נפוצה פאלי (כתב חרושתי (אנ')
סנסקריט, פראקריט (כתב בראהמי)
עיר בירה אוג'יין
באריגזה (אנ')
מינאגרה (אנ')
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה  
תאריך 35
פירוק  
תאריך 415
ישות קודמת שושלת סאטווהאנה
ישות יורשת ממלכת גופטה
שושלת וקאטאקה
דמוגרפיה
דת הינדואיזם
בודהיזם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

האחשדרפנים המערביים או הקשאטראפים המערביים (בראהמי: , "מהאקשאטראפה", מילולית "אחשדרפנים גדולים") היו שליטים הודו-סקיתים (אנ') (סאקה) של החלקים המערביים והמרכזיים של הודו (המשתרעים מסאוראשטרה (אנ') בדרום ועד מאלווה במזרח; כיום המדינות סינד, גוג'ראט, מהאראשטרה, ראג'סטאן ומאדהיה פראדש), בין השנים 35 ל-415 לספירה. האחשדרפנים המערביים היו בני זמנם של הקושאנים ששלטו בחלק הצפוני של תת-היבשת ההודית, וייתכן שהיו ואסלים של הקושאנים. הם גם היו בני זמנם של המלכים משושלת סאטווהאנה ששלטו במרכז הודו. הם נקראים בהיסטוריוגרפיה המודרנית "האחשדרפנים המערביים" על מנת להבדיל אותם מ"האחשדרפנים הצפוניים (אנ')", ששלטו בחבל פנג'אב ובמתורה (אנ') עד המאה ה-2 לספירה.

כוחם של האחשדרפנים המערביים החל לרדת במאה ה-2 לספירה לאחר ששליטי הסאקה הובסו על ידי הקיסר גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') משושלת סאטווהאנה.[1] לאחר מכן, ממלכת סאקה התחדשה, אך בסופו של דבר הובסה על ידי הקיסר צ'אנדראגופטה השני (אנ') מאימפריית גופטה במאה ה-4 לספירה.[2]

שם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
השליטים של האחשדרפנים המערביים נקראו "מהאקשטראטפה" (𑀫𑀳𑀸𑀔𑀢𑀧 "האחשדרפן הגדול") בכתובות בכתב הבראהמי שלהם, כמו כאן בכתובת הקדשה של ראש הממשלה אייאמה בשם שליטו נהאפנה (אנ'), במערות מנמודי (אנ'), סביב שנת 100. לנהאפנה יוחסו גם התארים של ראנו ("מלך") וסאמי ("אדון") יחדיו.

הם נקראים האחשדרפנים המערביים בניגוד ל"האחשדרפנים הצפוניים (אנ')", ששלטו בחבל פנג'אב ובאזור מתורה (אנ'), כדוגמת המלך רג'ובולה (אנ'), וממשיכיו תחת הקושאנים, ה"אחשדרפן הגדול" קהאראפאלנה וה"אחשדרפן" ונאספארה.[3]

אף על פי שהם קראו לעצמם "אחשדרפנים" על מטבעותיהם, מה שהוביל לכינוי המודרני שלהם "אחשדרפנים מערביים", תלמי בחיבורו גאוגרפיה (אנ') מהמאה ה-2 עדיין כינה אותם "הודו-סקיתים". המילה קשאטראפה (Kṣatrapa) מקורה במקור זהה למילה אחשדרפן ושניהם צאצאי המילה בשפת מדי xšaθrapāvan, שפירושו משנה למלך או מושל של מחוז, ולפי ג'ון מרשל, משמעות המילה קשאטראפה היא המשנה למלך של "מלך המלכים". התואר של ה"מהאקשטראטפה" או "האחשדרפן הגדול" ניתן לאחשדרפן השולט, ותואר הקשאטראפה ניתן ליורש העצר. האחשדרפנים המערביים היו ידועים גם להודים בכינוי "סאקה".

התואר קשאהראטה (Kṣaharāta) שעל פיו עיצבו את עצמם האחשדרפנים המערביים הוא גזירה של המונח *xšaθrapati בשפת סאקה (אנ'), שפירושו "אדון המדינה", וכנראה היה שם סאקה נרדף לתואר ההודי שאטראפה, שבעצמו הושאל משפת מדי האיראנית.[4]

הסאקה של מערב הודו דיברו בשפת הסאקה, הידועה גם בשם חוטאנית שהעדות העתיקה ביותר שלה התגלתה באגן טארים.[5]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפשטות ראשונה: שושלת קשאהראטה (המאה הראשונה לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע של בהומאקה (אנ') (?–119). צד הנושא: חץ, כדור וברק. הכיתוב בחרושתי (אנ'): "קשאהראטה אחשדרפן בהומאקה" צד הערך: כותרת עמוד עם אריה יושב כשכפתו מוגבהת וגלגל (דהרמהצ'אקרה). הכיתוב בבראהמי: "קשהארטאסה קשאטראפסה בהומאקאסה".

משערים שהאחשדרפנים המערביים התחילו עם שושלת קשאהראטה קצרת-הימים (הנקראת גם צ'האהראדה, קהאראטה או קהאקהראטה בהתאם למקורות). המונח קשאהראטה מוכר גם מכתובת לוח הנחושת מתכסילא משנת 6 לספירה, שהלל את השליט ההודו-סקיתי ליאקה קוסולה (אנ'). הכתובת של נאשיק של השנה ה-19 של ואסישתיפוטרה פולומאווי (אנ') מזכירה גם את גזע הקהאקהארטאוואסה, או קשאהראטה.

השליט הקדום ביותר משושלת קשאהראטה שיש לגביו עדויות הוא אבהיראקה, שמטבעותיו הנדירים ידועים. ירש אותו בהומאקה (אנ'), אביו של נהאפנה (אנ'), שהשתמש במטבעותיו רק בתואר אחשדרפן, ולא בתואר של ראג'ה או ראנו (מלך). שלטונו של נהאפנה מתוארך במקורות שונים ל-24–70 לספירה, 66–71 לספירה, או 119–124 לספירה, לפי אחד ממטבעותיו, הנושאים סמלים בודהיסטיים, כגון גלגל שמונה צלעות (דהרמאצ'קרה), או האריה היושב על כותרת עמוד, ייצוג של עמוד אשוקה.

מטבע של נהאפנה (אנ') (ששלטונו מתוארך באופן במקורות שונים ל-24–70 לספירה, 66–71 לספירה, או 119–124 לספירה), נגזר ישירות ממטבע הודי-יווני (אנ'). המוזיאון הבריטי.

נהאפנה ירש אותו, והפך לשליט חזק מאוד. הוא כבש חלקים מאימפריית סאטווהאנה במערב ובמרכז הודו. נהאפנה שלט על מאלווה, דרום גוג'ראט וצפון קונקן, מבהארוץ' (אנ') לסופארה (אנ') ולמחוזות נאשיק ופונה. באותה תקופה, האזור שמצפון-מערב לאחשדרפנים המערביים בבלוצ'יסטן נשלט על ידי הפראטאראג'ה (אנ'), ישות הודית-פרתית (אנ'), בזמן שהקושאנים הרחיבו את האימפריה שלהם בצפון.[6]

חתנו, הסאקה אושוואדאטה (אנ') (נשוי לבתו דקשמיטרה), ידוע מכתובות בנאשיק ובקרלה וג'ונאר (אנ') (מערות מנמודי (אנ'), כתובת משנת 46) כמשנה למלך של נהפאנה, ששלט בחלק הדרומי של הטריטוריה שלו.[7]

נהאפנה יסד את המטבעה שבה נטבעו מטבעות הכסף של הקשאטראפים.

בסביבות שנת 120 לספירה, ידוע שהאחשדרפנים המערביים סייעו לאוטאמבהאדרים (אנ')[א] על מנת להדוף מתקפה של המלאוואים (אנ'),[ב] שאותם הם הביסו בסופו של דבר.[8] הטענה מופיעה בכתובת במערות נאשיק, של אושוואדאטה, המשנה למלך נהאפנה:

...ובפקודת האדון הלכתי לשחרר את הצ'ף של האוטאמבהאדרים, שהיה נצור במשך עונת הגשמים על ידי המלאים, ואותם מלאים ברחו מהשאגה בלבד (של התקרבותי) כביכול, וכולם הפכו לשבויים של לוחמי האוטאמבהאדרים.

— כתובת במערה מספר 10 במערות נאשיק.

תמיכה בדתות הודיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת חשובה הקשורה לנהאפנה בצ'איטיה הגדולה במערות קרלה מראה את תמיכתו בבודהיזם ובהינדואיזם:

הַצלָחָה!! מאת אושוואדאטה, בן דינאקה וחתנו של המלך, הקשאהראטה, הקשאטראפה נהאפנה, שנתן שלוש מאות אלף פרות, שתרם מתנות של זהב וטירתה (אנ')[ג] על נהר בנאסה, אשר נתן לדוואות (אנ') ולבראהמאנים (אנ') שישה עשר כפרים, אשר בטירתה פרבהסה הטהורה נתנו שמונה נשים לבראהמאנים, ואשר גם האכילו מדי שנה מאה אלף בראהמאנים - ניתן לכפר קראג'יקה לתמיכתו בסגפנים המתגוררים במערות בוואלורקה ללא כל הבדל של כת או מוצא, לכל מי שישמור על הווארשה.

— כתובת של נהאפנה, מערות נאשיק.[9]

בניית מערות בודהיסטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האחשדרפנים המערביים ידועים בבנייה והקדשה של מערות בודהיסטיות רבות במרכז הודו, במיוחד במהאראשטרה ובגוג'ראט.[10][11] משערים כי נהאפנה שלט לפחות 35 שנים באזור קרלה, ג'ונאר ונאשיק, מה שאפשר לו מספיק זמן לעבודות הבנייה שם.

ידועות כתובות רבות במערות, שנעשו על ידי משפחת נהאפנה: שש כתובות במערות נאשיק, כתובת אחת במערות קרלה ואחת על ידי שר של נהפאנה במערות מנמודי (אנ') בג'ונאר (אנ').[12] במקביל, יוואנה (אנ'),[ד] יוונים או הודים-יוונים (אנ'), השאירו כתובות על תרומות גם במערות נאשיק, מערות קרלה, לניאדרי (אנ') ומנמודי.[13]

אולם צ'איטיה הגדול במערות קרלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מערות קרלה

במיוחד, מתחם מערות צ'איטיה של מערות קרלה, הגדולות בדרום אסיה, נבנה והוקדש בשנת 120 לספירה על ידי שליט האחשדרפנים המערביים נהאפנה.[10]

  • הצ'איטיה הגדולה במערות קרלה
  • אולם מערת הצ'איטיה הגדולה בקרלה (120 לספירה)
    אולם מערת הצ'איטיה הגדולה בקרלה (120 לספירה)
  • שורה ימנית של עמודים
    שורה ימנית של עמודים
  • תקרת הצ'איטיה
    תקרת הצ'איטיה
  • כותרות עמודים
    כותרות עמודים
  • כתובת תרומה של יוואנה (אנ') ("הודי-יווני") בשם ויטאסמגהאטה
    כתובת תרומה של יוואנה (אנ') ("הודי-יווני") בשם ויטאסמגהאטה
מערה מס' 10 של נאשיק, "נהאפנה ויהארה"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מערות נאשיק

חלקים ממערות נאשיק, המכונות גם מערות פנדאוולני, נחצבו גם בתקופת נהאפנה.[11]

הכתובות של מערה מס' 10 במערות נאשיק ליד נאשיק, מגלות שבשנים 105–106 לספירה, האחשדרפנים הביסו את שושלת סאטווהאנה, ולאחר מכן חתנו של הקשאטרפה נהפאנה ובנו של דיניקה - אושוואדאטה (אנ') תרם 3,000 מטבעות זהב עבור מערה זו. לאוכל וללבוש של הנזירים. אשתו של אושוואדאטה (בתו של נהאפנה), דקשמיטרה תרמה גם היא מערה אחת עבור הנזירים הבודהיסטים. מערה 10 – "נהאפנה ויהארה", מערה מרווחת עם 16 חדרים.

שתי כתובות במערה 10 מזכירות את הבנייה ואת המתנה של המערה כולה לסנגהה מאת אושוואדאטה, הסאקה[14] החתן והמשנה למלך של נהאפנה:

כתובת של נהפאנה מספר 10 במערת נאשיק מספר 10.
אחד מהעמודים שנבנו על ידי אושוואדאטה, סביב שנת 120 במערה מספר 10

הַצלָחָה! אושוואדאטה, בנו של דיניקה, חתנו של המלך נהאפנה, הקשאהראטה הקשאטראפה, (...) בהשראת הדת (האמיתית), בגבעות טריראסמי בגובארדהאנה, גרם ליצירת המערה הזו ולבורות המים הללו.

— כתובת מספר 10 במערה מספר 10 בנאשיק

הַצלָחָה! בשנת 42, בחודש וסאחה, העניק אושוואדאטה, בנו של דיניקה, חתנו של המלך נהאפנה, הקשאהראטה הקשאטראפה, מערה זו לסנגהה באופן כללי...

— כתובת מספר 12 במערה מספר 10 בנאשיק

על פי הכתובות, אושוואדאטה העניק תרומות וכבש שטחים שונים בשם חותנו. הוא בנה מקומות מחסה, גנים ומכלי מים בבהארוקאצ'צ'הא (בהארוץ' (אנ')), דשאפורה (מנדסור (אנ') במאלווה), גובארדהאנה (אנ') (ליד נאשיק) ושורפראגה (סופארה (אנ')).

כתובת ג'ונאר
[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת הקדשה במתחם לניאדרי (אנ') של מערות ג'ונאר (אנ') (כתובת מס' 26 במערה VI של קבוצת המערות בהימאסנקר), מזכירה מתנת ראש ממשלתו של נהאפנה איימה ב"שנת 46":

המתנה הראויה... של איימה מהווצ'האסגוטרה, ראש ממשלתו של המלך מהאקשטראפה האדון נהאפנה

— כתובת ג'ונאר מס' 26, 124 לספירה כתובת זו, האחרונה בתקופת שלטונו של נהאפנה, מעידה על כך שייתכן שנהאפנה הפך לשליט עצמאי מאחר שהוא מתואר כמלך.

סחר בינלאומי: הפריפלוס של הים האריתריאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נהאפנה מוזכר בפריפלוס השיוט בים האריתריאי בשם נמבאנוס,[15] כשליט סביב עיר הנמל באריגזה (אנ'):

מעבר למפרץ בראקה (אנ') נמצא זה של באריגזה (אנ') וחופי מדינת אריאקה (אנ'), שהיא תחילתה של ממלכת נמבאנוס ושל הודו כולה. אותו חלק ממנו השוכן בפנים הארץ וצמוד לסקיתיה נקרא אביריה (אנ'), אבל החוף נקרא סירסטרן (אנ'). זוהי ארץ פורייה, המניבה חיטה ואורז ושמן שומשום וחמאה מזוקקת, כותנה ואת הבדים ההודיים העשויים ממנה, מהסוגים הגסים יותר. הרבה מאוד בקר רועה שם, והגברים הם בעלי שיעור קומה וצבעם שחור. המטרופולין של ארץ זו הוא מינאגרה (אנ'), ממנה שולחים הרבה בד כותנה לבאריגזה.

— הפריפלוס השיוט בים האריתריאי, פרק 41[16]
מטמון המטבעות של נהאפנה.

תחת האחשדרפנים המערביים, היה נמל באריגזה אחד המרכזים העיקריים של הסחר הרומי עם הודו (אנ'). הפריפלוס מתאר את הסחורות הרבות שהוחלפו:

מיובאים לעיירת השוק הזו (באריגזה), יין, עדיף איטלקי, גם נחושת, בדיל, ועופרת; אלמוגים וטופז מלאודיקאה (אנ') וערביה; בגדים דקים ומיני נחותים מכל הסוגים; חגורות בצבע בהיר ברוחב אמה; לבנה, דבשה, זכוכית צור, ריאלגר (אנ'), אנטימון, מטבע זהב וכסף, שיש עליו רווח כאשר מחליפים אותם בכסף הארץ; ומשחה, אבל לא מאוד יקר ולא הרבה. ועבור המלך מובאים לאותם מקומות כלי כסף יקרים מאוד, נערים מזמרים, עלמות יפות להרמון, יינות משובחים, בגדים דקים מארוגים משובחים ומשחות מובחרות. מיוצאים מהמקומות האלה נרד, קושט, שרף עץ המור (אנ'), שנהב, אגט קרנליאן, אטד, בד כותנה מכל הסוגים, בד משי, בד חלמית, חוטים, פלפל ארוך ועוד דברים אחרים שמביאים לכאן מעיירות השוק השונות. השטים לעיר השוק הזו ממצרים עושים את ההפלגה בערך בחודש יולי.

— הפריפלוס השיוט בים האריתריאי, פרק 49[17]
האחשדרפנים המערביים בתקופת נהאפנה, עם נמלם באריגזה, היו בין השחקנים העיקריים של הסחר הבינלאומי של המאה ה-1 לספירה על פי הפריפלוס השיוט בים האריתריאי.

סחורות הגיעו בכמויות גם מאוג'יין, בירת האחשדרפנים המערביים:

בפנים הארץ ממקום זה ומזרחה, נמצאת העיר הנקראת אוזנה, בעבר בירה מלכותית; מהמקום הזה מגיעים כל הדברים הנחוצים לרווחת הארץ לבאריגזה, ודברים רבים למסחר שלנו: אגט וקרנליאן, מלמלות הודיות ובדי חלמית, והרבה בדים רגילים.

— הפריפלוס השיוט בים האריתריאי, פרק 48[17]

כמה אוניות הושקו גם בבאריגזה, לייצא סחורות מערבה על פני האוקיינוס ההודי:

נהוג לצייד אוניות גם מהמקומות שמעבר לים זה, מאריאקה ובאריגזה, מביאות לעיירות השוק הרחוקות הללו את התוצרת של מקומותיהם; חיטה, אורז, חמאה מזוקקת, שמן שומשום, בד כותנה וחגורות ודבש מהקנה הנקרא סכרי. חלקן מפליגות במיוחד לעיירות השוק הללו, ואחרות מחליפות את מטעניהן תוך כדי הפלגה לאורך החוף.

— הפריפלוס השיוט בים האריתריאי, פרק 14[17]
פומפיי לקשמי
[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסלון הודי, פומפיי לקשמי (אנ'), נמצא בהריסות פומפיי ומשערים כי הוא תוצאה של יחסי מסחר בין הודו לרומא במאה ה-1 לספירה.[40] קיימת אפשרות שהפסל מצא את דרכו מערבה בתקופת שלטונו של נפאהנה, מלך האחשדרפנים המערביים באזור בהוקארדן (אנ'), ונשלח לרומא מנמל באריגזה.[18]

תבוסה על ידי גאוטמיפוטרה סטאקרני

[עריכת קוד מקור | עריכה]
התבוסה של סאקה-יוואנה (אנ')[ד]-פלהאווה (אנ')" (כתיב בראהמי: 𑀲𑀓 𑀬𑀯𑀦 𑀧𑀮𑁆𑀳𑀯) על ידי גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ'), מוזכרת במערת נאשיק מספר 3 של המלכה גאוטמי בלאסרי (סוף שורה 5 של הכתובת).[19]
מטבע של גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') שנטבע מחדש על גבי דרכמה של נהאפנה סביב 167–196 לספירה. סמל אוג'יין וסמל של שלושה הרים הוטבעו בהתאמה על הצד הנושא וצד הערך של דרכמה של נהאפנה.

נהאפנה ואושוואדאטה הובסו בסופו של דבר על ידי המלך החזק גאוטמיפוטרה סטאקרני (אנ') משושלת סאטווהאנה. גאוטמיפוטרה גרש את הסאקה ממאלווה וממערב מהאראשטרה, ואילץ את נהאפנה לסגת מערבה לגוג'ראט. ניצחונו ידוע מהעובדה שגאוטמיפוטרה הטביע מחדש רבים ממטבעותיו של נהאפנה (מטמון כזה נמצא בג'וגלתמבי, מחוז נאשיק),[20]) וכי הוא טען לניצחון עליהם בכתובת במערה מס' 3 של מערות נאשיק. בנאשיק:

... שהרס את הגאווה והשחצנות של הקשטרייה; שהשמיד את הסאקה (האחשדרפנים המערביים), היאוואנים (הממלכה היוונית של הודו) והפהלאווים (הממלכה הפרתית של הודו (אנ')),... שהכחיד את משפחת קהאקהארטה (משפחת קשהאהארטה של נהאפנה); שהחזיר את תהילתו של גזע הסאטווהאנה.

— כתובת המלכה האם גאוטמי בלאסרי במערת נאשיק 3 בנאשיק.

קולוניזציה של ג'אווה וסומטרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה שהקולוניזציה ההודית של האיים ג'אווה וסומטרה התרחשה בתקופת האחשדרפנים המערביים.[21] ייתכן שאנשים ברחו מתת-היבשת בשל העימותים שם. כמה אגדות יסוד של ג'אווה מתארות את מנהיג המתיישבים כאג'י סאקה (אנ'), נסיך מגוג'ראט, בתחילת תקופת סאקה (אנ')[ה] (שהוא גם תקופת ג'אווה).[21]

שושלת קרדמאקה, משפחת קסטאנה (מאה 1–4)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע של האחשדרפן המערבי קסטאנה (אנ') (בקירוב 130 לספירה). "צד הנושא":' מלך בפרופיל. המקרא מפוענח בדרך כלל "PANNIΩ IATPAΠAC CIASTANCA" (כתב יווני פגום), תעתיק של הפראקריט "ראניו קשאטראפסה קסטאנה": "מלך ואחשדרפן קסטאנה".

שושלת חדשה, שנקראה שושלת בהאדראמוקהה או קרדמאקה, הוקמה על ידי ה"אחשדרפן" קסטאנה (אנ'). התיארוך לגבי קסטאנה אינו בטוח, אך רבים מאמינים ששלטונו החל בשנת 78 לספירה, ובכך הפך אותו למייסד תקופת סאקה (אנ').[ה] זה תואם עם העובדה שצאצאיו (שידוע לנו שהשתמשו בתקופת סאקה על מטבעותיהם וכתובותיהם) ישתמשו בתאריך המייסד שלהם כעידן. קסטאנה היה אחשדרפן של אוג'יין באותה תקופה. פסל שנמצא במתורה יחד עם פסלים של הקיסרים קנישקה ווימה טקטו (אנ') מאימפריית קושאן, ונושא את השם "שסטאנה" מיוחס לעיתים קרובות לקסטאנה עצמו, מה שגרם להשערה שקסטאנה עשוי היה להיות וסאל של הקושאנים. לעומת זאת, כתובת רבאטק (אנ') טוענת גם לשליטה של הקושאנים על שטח של האחשדרפנים המערביים (על ידי אזכור שליטת קושאן על הבירה אוג'יין) בתקופת שלטונו של קנישקה (בקירוב 127–150 לספירה).

הטריטוריה תחת קסטאנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פסל של קסטאנה, עם פריטי לבוש. החגורה מציגה עיצובים של פרשים וטריטונים, למעיל יש מכפלת מקושטת מאוד. כיתוב "שסטאנה" (כתב בראהמי: ), מוזיאון מתורה

הטריטוריה של האחשדרפנים המערביים בתקופת קסטאנה מתוארת בהרחבה על ידי הגאוגרף תלמי בחיבורו "גאוגרפיה", שם הוא מגדיר אותם כ"הודו-סקיתים". הוא מתאר את הטריטוריה הזו כמתחילה מפטאלנה (כינוי יווני לאזור שכיום הוא סינד) במערב, עד אוג'יין במזרח ("אוזנה-רג'יה טיאסטני", "אוזנה/אוג'יין, בירת המלך קסטאנה"),[22] ומעבר לבאריגזה בדרום.

יתרה מכך, האזור שנמצא בסמוך לחלקה המערבי של הודו, נקרא אינדוסקיתיה. חלק מאזור זה סביב שפך הנהר (אינדוס) הוא פטאלנה, שמעליו נמצאת אביריה. זה שנמצא על שפך האינדוס ומפרץ קנתיקולפוס נקרא סירסטרנה (אנ'). (...) באי שנוצר על ידי הנהר הזה נמצאות הערים פנטאלה, ברבאריה (אנ'). (...) אזור לאריקה באינדוסקיתיה ממוקם מזרחה מהביצה הסמוכה לים, שבה ממערב לנהר נמדוס נמצא מרכז המסחר בעיר הפנימית של באריגזה. בצד המזרחי של הנהר (...) אוזנה-רג'יה טיאסטני (...) מינאגרה (אנ').

— תלמי, גאוגרפיה, ספר שביעי, פרק א

רודראדמן הראשון (130–150 לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניצחון נגד סאטווהאנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע כסף של רודראדמן הראשון (אנ') (130–150). צד הנושא: פסל רודראדמן, עם מקרא ביוונית קלוקלת "OVONIΛOOCVΛCHΛNO". צד הערך: גבעה בעלת שלוש רכסים או צ'איטיה עם נהר, סהר ושמש. מקרא בבראהמי: "המלך והאחשדרפן הגדול רודראדמן, בן המלך והאחשדרפן ג'איאדאמן" 16 מ"מ, 2 גרם.
סלע ג'ונאגד (אנ') (14 מחוקי אשוקה), רודראדמן הראשון

בסביבות שנת 130 לספירה, רודראדמן הראשון (אנ'), נכדו של קסטאנה (אנ'), נטל לעצמו את התואר "מהאקשאטראפה" ("האחשדרפן הגדול"), והגן על ממלכתו מפני שושלת סאטווהאנה. הסכסוך בין רודראדמן לסאטווהאנה הפך כל כך ארוך ויקר, שכדי להכיל את הסכסוך, הוחלט על מערכת נישואים על ידי מתן בתו של רודראדמן למלך סאטווהאנה וסיסתיפוטרה סטאקרני (אנ'). הכתובת המתייחסת לנישואים בין בתו של רודראדמן לווסיסתיפוטרה סטאקרני מופיעה במערה בקנהרי (אנ'):

של המלכה... של סטאקרני וסיסתיפוטרה המהולל, צאצאית מהגזע של מלכי קרדמאקה, (ו) בתו של המהאקשאטראפה רו(דרא)....... .........של השר סטראקה, בור מים, המתנה הראויה.

— כתובת בתו של רודראדמן הראשון.[23]

עם זאת, נמשך מצב המלחמה בין האחשדרפנים המערביים ושושלת סאטווהאנה, ורודראדמן הראשון הביס את צבא סאטווהאנה פעמיים בסכסוכים אלה, הוא חס על חייו של וסיסתיפוטרה סטאקרני בשל הברית המשפחתית שלהם:

רודראדמן (...) שהשיג דיווח טוב משום שהוא, אף על פי שניהל קרב הוגן פעמיים, הביס לחלוטין את סטאקרני, אדון דקשינאפאטה, בגלל קרבת הקשר ביניהם, לא הרס אותו.

רודראדמן השיב לממלכתו את כל השטחים הקודמים שהוחזקו על ידי נהאפנה, כנראה למעט האזורים הדרומיים של פונה ונאשיק (השרידים האפיגרפיים בשני האזורים הללו באותה תקופה הם אך ורק משושלת סאטווהאנה):[25]

רודראדמן (...) שהוא אדון כל אקרוונטי המזרחי והמערבי (אקארה (אנ'): מזרח מאלווה ואוונטי (אנ'): מערב מאלווה), מדינת אנופה (כיום במאדהיה פרדש), אנארטה, סאוראשטרה (אנ'), סוואבהרה (צפון גוג'ראט), מארו (מרוואר (אנ')), קצ'צ'ה (קוטץ') (אנ'), סינדהו-סאבוירה (מחוזות סינד ומולטאן), קוקורה (מזרח ראג'פוטנה), אפארנטה ("גבול מערבי" – צפון קונקן), נישאדה (אנ') (שבט ילידי, מאלווה וחלקים ממרכז הודו) ושטחים אחרים שנרכשו בגבורה שלו, העיירות, השווקים והחלקים הכפריים שבהם לעולם אינם מוטרדים על ידי שודדים, נחשים, חיות בר, מחלות וכדומה, שבהם כל הנתינים קשורים אליו, (ו) היכן שבאמצעות כוחו אובייקטים של (דת), עושר והנאה (מושגים כראוי).

— כתובת סלע ג'ונאגד של רודראדמן (אנ').[24] הפענוח הגאוגרפי של השמות בסוגריים נעשה על יד רפסון.[26]
ניצחון נגד היאודהיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוחר יותר, הכתובת בסלע ג'ונאגד (בערך 150 לספירה) של רודראדמן הראשון[24] הכירה בעוצמתם הצבאית של בני היאודהיה[ו] "שלא נכנעו כי הם היו גאים בתוארם "גיבורים בקרב הקשטריות", לפני שהסבירה שהם היו בסופו של דבר נכבשו על ידי רודראדמן הראשון.

רודרדראמן ידוע במתן חסות לאמנויות. ידוע שהוא כתב שירה בסנסקריט הטהור ביותר, והפך אותה לשפת החצר שלו. שמו מוזכר בכתובת ליד אגם סודהארשיני.

בחצרו היה סופר יווני בשם יוואנסווארה ("אדון היוונים"), שתרגם מיוונית לסנסקריט את יוואנאג'טאקה (אנ') ("דברי היוונים"), חיבור אסטרולוגי והחיבור הקדום ביותר בסנסקריט של הודו בהורוסקופיה.[27]

ג'יוואדאמן (178–181 לספירה, 197–198 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע המתוארך לתחילת שלטונו הראשון של ג'יוואדאמן (אנ'), בשנת 100 של תקופת סאקה (אנ')[ה] (מקביל לשנת 178 לספירה).[28]

המלך ג'יוואדמאן הפך למלך בשנת מאה של תקופת סאקה (אנ')[ה] (מקביל לשנת 178 לספירה). שלטונו אינו מתועד אחרת, אך הוא השליט הראשון של האחשדרפנים המערביים שהחל לטבוע את תאריך ההטבעה על מטבעותיו, תוך שימוש בספרות של הכתב הבראהמי מאחורי ראשו של המלך.[29] יש לעובדה זו ערך רב לתארך בדיוק את תקופת שלטונם של שליטי האחשדרפנים המערביים, ולהבהיר בצורה מושלמת את הכרונולוגיה והרצף ביניהם, שכן הם מזכירים גם את קודמם בתפקיד במטבעותיהם. לפי מטבעותיו, נראה שג'יוואדמאן שלט פעמיים, פעם אחת בין תקופת סאקה 100 ל-103 (178–181 לספירה), לפני שלטונו של רודראסימהה הראשון (אנ'), ופעם אחת בין תקופת סאקה 119 ל-120 (197–198 לספירה).

רודראסימהה הראשון (180–197)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע של שליט קשאטראפה המערבי רודראסימהה הראשון (אנ') (178–197).
צד הנושא: פרוטומה של רודראסימהה עם מקרא ביוונית קלוקלת "..OHIIOIH..".
צד הערך: גבעה בעלת שלושה רכסים או צ'איטיה, עם נהר, סהר ושמש, בתוך מקרא בפראקריט בכתב בראהמי:

""המלך והאחשדרפן הגדול רודראסימהה, בנו של המלך והאחשדרפן הגדול רודראדמן".[30]

כתובת של רודראסימהה הראשון (אנ') (178–197) נמצאה בסטקהדי במחוז שג'אפור (אנ'), מתוארכת לתקופת סאקה (אנ') 107, כלומר 185 לספירה, המאשרת את התפשטות האחשדרפנים המערביים מזרחה באותו תקופה.[31] ישנה גם כתובת מוקדמת יותר הקשורה לשלטון סאקה באוג'יין,[31] וכן כתובת מאוחרת יותר, כתובת קנאקרהה, הקשורה לשלטון סאקה באזור וידישה (אנ'), סאנצ'י ואראן (אנ') בתחילת המאה ה-4.[31]

האחשדרפן הגדול רופיאמה (המאה השנייה לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד של מצבת זיכרון עם הכתובת "מהאקשאטראפה קומארה רופיאמה" המתוארכת למאה השנייה התגלה בפאוני (אנ') שבאזור וידארבהה (אנ'), באזור הצפון-מזרחי הקיצוני של מהאראשטרה.[32] אף על פי שאחשדרפן גדול זה אינו מוכר ממטבעות, עמוד זיכרון זה מסמן את ההיקף הדרומי של כיבושי האחשדרפנים המערביים, הרבה מעבר לגבול המסורתי של הנהר נרמאדה (אנ').[33] השימוש במילה "קומארה" עשוי גם לומר שרופיאמה היה בנו של אחשדרפן גדול, במקום להחזיק בתואר בעצמו.

אובדן השטחים הדרומיים לשושלת סאטווהאנה (סוף המאה ה-2 לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליט יאג'נה סרי סטאקרני (אנ') (170–199 לספירה) משושלת סאטווהאנה של דרום הודו הביס את האחשדרפנים המערביים בסוף המאה ה-2 לספירה, ובכך כבש מחדש את אזוריהם הדרומיים במערב ובמרכז הודו, מה שהוביל לשקיעת האחשדרפנים המערביים.

יאג'נה סרי סטאקרני השאיר כתובות במערות נאשיק, מערות קנהרי (אנ') וגונטור (אנ'), המעידות על גודל ההיקף המחודש של טריטוריית סאטווהאנה.[34] ישנן שתי כתובות של יאג'נה סרי סטאקרני בקנהרי, במערה מס' 81, ובמערת צ'איטיה מספר 3. במערות נאשיק, יש כתובת אחת של יאג'נה סרי סטאקרני, בשנה השביעית למלכותו.[35]

עם זאת, ישנה אפשרות שהאזורים של פונה ונאשיק נותרו בידיהם של מלכי סאטווהאנה מאז תקופתו של גאוטמיפוטרה סטאקרני לאחר ניצחונו על נהאפנה (השרידים האפיגרפיים בשני האזורים הללו באותה תקופה הם אך ורק משושלת סאטווהאנה).[25]

רודראסנה השני (256–278)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רודראסנה השני (אנ') (256–278). "נושא": ראש עוטה כיפה. "ערך": גבעה בעל 3 רכסים, 5 כדורים.[36]

נראה ששושלת קשאטראפה שגשגה מאוד תחת שלטונו של רודראסנה השני (אנ') (256–278), השליט ה-19 של האחשדרפנים המערביים.

נראה כי ברית נישואים בין שושלת אנדהרה איקשוואקו (אנ')[ז] והאחשדרפנים המערביים התרחשה בתקופתו של רודראסנה השני, שכן נראה כי רודראדהארה-בהאטאריקה, אחת מנשותיו של מאתאריפוטרה ויראפורוסאדטה, שליט משושלת אנדהרה איקשוואקו (250–275 לספירה), נולדה כבתו של "שליט אוג'יין", אולי המלך רודראסנה השני.[37][38][39]

אזור וידישה (אנ')-סאנצ'י שוב נכבש משושלת סאטווהאנה בתקופת שלטונו של רודראסנה השני (256–278), כפי שהוכח מממצאי מטבעות של רודראסנה השני באזור לאחר מכן, האזור יישאר תחת שלטון האחשדרפנים המערביים עד המאה ה-4 לספירה, כפי שמעידה כתובת קנאקרהה.

שליט הקשאטראפה האחרון של משפחת קסטאנה היה ויסוואסנה השני (שלט 293–304), אחיו ויורשו של בהארטרדאמן, ובנו של רודראסנה השני. מטבע של ויסוואסנה נמצא בחפירות במערות אג'אנטה, במנזר הלבנים השרופות מול המערות על הגדה הימנית של נהר ואגורה.[40]

שושלת רודראסימהה השני (בערך 304–396 לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה חדשה השתלטה על האחשדרפנים המערביים, שהתחילה על ידי שלטונו של רודראסימהה השני (אנ') (שלט 304–348). הוא הכריז על מטבעותיו שהוא בנו של האדון (סוואמי) ג'יוואדמאן.[41] שלטונו מקביל בחלקו לזה של שליטים אחרים, שהיו בניו כפי שכתוב על מטבעותיהם וייתכן שהיו מלכי משנה: יאסודאמאן השני (שלט 317–332) ורודראדמאן השני (שלט 332–348).

תרומות לבודהיזם
ראש בודהה שאקיאמוני, דבני מורי (אנ'), גוג'ראט (375–400). נגזר מהאמנות הלניסטית-בודהיסטית (אנ') של גנדהארה, דוגמה לאמנות ההודית המערבית של האחשדרפנים המערביים.[42]

תחת רודראסימהה השני, ידוע כי האחשדרפנים המערביים שלטו באזורים המרכזיים ההודיים של וידישה/סאנצ'י/אראן גם במאה ה-4: במהלך שלטונו, בשנת 319 לספירה, שליט סאקה רשם את כתובת קנאקרהה[43] על גבעת סאנצ'י המזכירה את בנייתה של באר על ידי שליט הסאקה ו"הכובש הצדיק" סרידהראווארמן (339–368 לספירה). כתובת נוספת של אותו סרידהראווארמן עם מפקדו הצבאי ידועה מאראן. כתובות אלו מצביעות על מידת שלטון סאקה נכון לתקופת רודראסימהה השני.

על בניית מונומנטים בודהיסטיים באזור גוג'ראט במהלך החלק המאוחר יותר של שלטון האחשדרפנים המערביים מעיד האתר של דבני מורי (אנ'), המשלב ויהארות וסטופה. מטבעות של רודראסימהה נמצאו בתוך הסטופה הבודהיסטית של דבני מורי.[44] פסלי הבודהה בדבני מורי מראים בבירור את השפעתה של האמנות ההלניסטית-בודהיסטית (אנ') של גנדהארה, ותוארו כדוגמאות לאמנות ההודית המערבית של האחשדרפנים המערביים. משערים כי האמנות של דבני מורי מייצגת מסורת אמנותית מערבית הודית שקדמה לעלייתה של אמנות האימפריה של גופטה, וכי ייתכן שהיא השפיעה לא רק על האחרונה, אלא גם על האמנות של מערות אג'אנטה, סרנאת (אנ') ומקומות אחרים. מהמאה ה-5 ואילך.[44]

בסך הכל, ייתכן שהאחשדרפנים המערביים מילאו תפקיד בהעברת אמנות גנדהארה לאזור הדקאן המערבי.[45]

התפשטות סאסאנית בצפון מערב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיקום המטבע הסאסאני של סינד, בערך 400 לספירה, ביחס לישויות מדיניות אחרות של אותה תקופה.

לאחר תקופה של שליטה באזורים הרחק עד גנדהארה על ידי הממלכה הקושאנית-סאסאנית (אנ'),[ח] האימפריה הסאסאנית התרחבה עוד יותר לצפון-מערב תת-היבשת, במיוחד באזורי גנדהארה וחבל פנג'אב, מתקופת שאפור השני בסביבות שנת 350 לספירה. דרומה יותר, עד לשפך נהר האינדוס, הייתה לסאסאנים שליטה או השפעה כלשהן, כפי שניתן להסיק מהמטבעות הסאסאניים שהתגלו בחבל סינד.[46] סביר להניח שההתפשטות הסאסאנית בהודו, ששמה קץ לשרידי שלטון אימפריית קושאן, נעשתה בחלקה גם על חשבון האחשדרפנים המערביים.[47]

כיבוש על ידי ממלכת גופטה (בערך 335–415 לספירה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כיבוש מרכז הודו על ידי סמודראגופטה (סביב 336–375 לספירה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור מרכז הודו סביב וידישה/סאנצ'י ואראן נכבש על ידי שליט סאקה בשם סרידהראווארמן, המוכר לנו מכתובת קנאקרהה בסאנצ'י, וכתובת נוספת עם מצביא הנאגה שלו באראן. באראן נראה כי בעקבות הכתובת של סרידהראווארמן הוקם מונומנט ונחקקה כתובת של סמודראגופטה (אנ'), קיסר ממלכת גופטה (שלט 336–380), שהוקמה "למען הרחבת תהילתו", שאולי לכן גרש את הסאקה של סרידהראווארמן במסעותיו למערב. סרידהראווארמן הוא ככל הנראה שליט ה"סאקה" המוזכר בכתובת עמוד אלאהבאד (אנ') של סמודראגופטה, כמי ש"חלק כבוד" לקיסר הגופטה,[48] שנאלץ "להיכנע, להציע את הבנות (שלו) לנישואים ובקש לניהול של הפרובינציות והמחוזות שלו".

המערכה הצבאית של רמאגופטה בגוג'ראט
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע של השליט האחשדרפן המערבי האחרון רודראסימהה השלישי (אנ') (388–395).

נראה שרודראסימהה השלישי (אנ') היה האחרון מבין שליטי האחשדרפנים המערביים.[49] קטע מתוך הנטייה-דרפאנה (אנ')[ט] שמזכיר שרמאגופטה (אנ') מלך הגופטה (שלט 375), אחיו הבכור של צ'נדראגופטה השני (אנ'), החליט להרחיב את ממלכתו על ידי תקיפת האחשדרפנים המערביים בגוג'ראט.

המערכה הצבאית נכשלה וצבא הגופטה נלכד. מלך הסאקה, רודראסימהה השלישי, דרש מרמאגופטה למסור את אשתו דהרוואדווי בתמורה לשלום. כדי למנוע את הביזיון, החליט שליט הגופטה לשלוח את מדהאווסנה, פילגש ואהובה של צ'נדראגופטה, מחופשת למלכה. עם זאת, צ'נדראגופטה שינה את התוכנית ובעצמו הלך למלך הסאקה כשהוא מחופש למלכה. לאחר מכן הוא הרג את רודראסימהה ומאוחר יותר את אחיו שלו, רמאגופטה. דהרוואדווי נישאה אז לצ'נדראגופטה.

הכיבושים של צ'נדראגופטה השני (שלט 375–415)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתובת הניצחון של צ'נדראגופטה השני בסאנצ'י (412–413).

ממלכת האחשדרפנים המערביים נכבשה בסופו של דבר על ידי הקיסר צ'נדראגופטה השני (אנ'). ניתן למצוא כתובת ניצחון של צ'נדראגופטה השני מהשנים 412–413 על המעקה ליד השער המזרחי של הסטופה הגדולה בסאנצ'י.[50]

קנדרגופטה המפואר (השני), (...) המוכרז בעולם בשל התנהגותם הטובה של האנשים המצוינים, כלומר אלו התלויים (במלך), ואשר השיג דגלי ניצחון ותהילה בקרבות רבים.

— כתובת הניצחון של צ'נדראגופטה השני בסאנצ'י.[51]

שליט הגופטה סקאנדאגופטה (אנ') (שלט 455–467 לספירה) ידוע בכתובת ארוכה שבה הוא מתאר את עצמו כ"שליט כדור הארץ" על סלע גדול בג'ונאגד (אנ') בגוג'ראט, לצד הכתובות הישנות יותר של אשוקה ורודראדמן הראשון (אנ'), המאשרת ששליטי הגופטה שלטו באזורים המערביים.[52]

בעקבות כיבושים אלו, מטבעות הכסף של מלכי הגופטה צ'נדראגופטה השני (אנ') ובנו קומאראגופטה הראשון (אנ') אימצו את עיצוב האחשדרפנים המערביים (שבעצמו נגזר מהעיצוב ההודי-יווני (אנ')) עם פסל השליט וכתובת פסאודו-יוונית בצד הנושא, ונשר מלכותי. (גארודה, סמל השושלת של ממלכת גופטה) מחליף את גבעת הצ'איטיה בכוכב וסהר בצד הערך.[53]

  • מטבעות האימפריה של גופטה על פי הדגם של האחשדרפנים המערביים
  • מטבע של שליט גופטה צ'נדראגופטה השני (שלט 375–415) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]
    מטבע של שליט גופטה צ'נדראגופטה השני (שלט 375–415) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]
  • מטבע של שליט גופטה קומאראגופטה הראשון (שלט 415–455) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]
    מטבע של שליט גופטה קומאראגופטה הראשון (שלט 415–455) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]
  • מטבע של שליט גופטה סקאנדאגופטה (שלט 455–467) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]
    מטבע של שליט גופטה סקאנדאגופטה (שלט 455–467) בסגנון האחשדרפנים המערביים.[53]

המערכות הצבאיות של צ'נדראגופטה השני הביאו לסיום כמעט ארבע מאות שנים של שלטון סאקה בתת-היבשת. תקופה זו תואמת גם את דעיכתם של שליטי אימפריית קושאן האחרונים בחבל פנג'אב והגעתם של הההונים הקידאריטים (אנ'), הפולשים הראשונים של ההונה מערבות מרכז אסיה. פחות ממאה שנה לאחר מכן פלשו בתורם ההונים האלכונים לצפון הודו, והביאו לקץ אימפריית הגופטה והתקופה הקלאסית של הודו.

מטבעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשאטראפים טבעו מטבעות עשירים ומעניינים. הן התבססו על מטבעות המלכים ההודים-יוונים (אנ') המוקדמים יותר, עם מקרא ביוונית או פסאודו-יוונית ופרופילים מסוגננים של פסלים מלכותיים בצד הנושא. צד הערך של המטבעות, לעומת זאת, מקורי ומתאר בדרך כלל ברק וחץ, ומאוחר יותר, צ'איטיה או סמל של גבעה עם שלושה רכסים ונהר עם סהר והשמש, בתוך מקרא בכתב בראהמי. מטבעות אלה אינפורמטיביים מאוד, שכן הם מתעדים את שמו של המלך, של אביו, ותאריך ההנפקה, וסייעו להבהיר את ההיסטוריה המוקדמת של הודו.

תאריכי מלכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטבע של דמאסנה (שלט 223–232). תאריך ההטבעה כאן 153 (בספרות ברהאמיניות) של תקופת סאקה (אנ'),[ה] לפיכך 232 לספירה, מופיע בבירור מאחורי ראשו של המלך.

מתקופת שלטונם של ג'יוואדאמן (אנ') ורודראסימהה הראשון (אנ'), תאריך ההטבעה של כל מטבע, שחושב לפי תקופת סאקה (אנ')[ה] נכתב בדרך כלל בצדו הנושא מאחורי ראש המלך בספרות ברהאמיניות, מה שמאפשר תיארוך די מדויק של שלטונו של כל מלך.[54] זהו מקרה די נדיר בנומיסמטיקה הודית. כמו חוקרים, כמו הנומיסמט ר. צ. סניור, סברו שתאריכים אלה עשויים להתאים לתקופת אזס (אנ')[י] הקדומה בהרבה.

גם אביו של כל מלך מוזכר באופן שיטתי במקרא בצד הערך, מה שמאפשר שחזור של סדר המלכים.

שפות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חרושתי (אנ'), כתב שנמצא בשימוש בשטחים צפוניים יותר (אזור גנדהארה), נמצא בשימוש יחד עם הכתב הבראהמי והכתב היווני על המטבעות הראשונים של האחשדרפנים המערביים, אך הוא ננטש לבסוף מימי קסטאנה (אנ').[55] מאותו זמן נשאר רק הכתב הבראהמי, יחד עם הכתב הפסאודו-יווני על צד הנושא, לכתיבת שפת הפראקריט שבה השתמשו האחשדרפנים המערביים. מדי פעם, המקרא הוא בסנסקריט במקום זאת.

המטבעות של נהאפנה (אנ') נושאות את המקרא בכתב היווני "PANNIΩ IAHAPATAC NAHAΠANAC", תעתיק של הפראקריט "ראניו קשאהראטסה נהאפנאסה": "במלוכתו של קשאהראטסה נהאפנאסה". למטבעות של קסטאנה (אנ') יש גם מקרא קריא "PANNIΩ IATPAΠAC CIASTANCA", תעתיק של הפראקריט "ראניו קשאטראפסה קסטאנה": "בשלטון האחדשרפן קסטאנה". לאחר שני השליטים הללו, המקרא בכתב היווני הופך פגום, ונראה שהוא מאבד כל משמעות, רק שומר על ערך אסתטי. עד המאה ה-4, המטבעות של רודראסימהה השני (אנ') מציגים את הסוג הבא של מקרא חסר משמעות בכתב יווני פגום: "...ΛIOΛVICIVIIIΛ...".[56]

השפעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיקוי של מטבע אחשדרפן מערבי: מטבע כסף של המלך דהראסנה (בערך 415–455), משושלת טראיקוטאקה (אנ').[57]

המטבעות של הקשאטראפים היו בעלי השפעה רבה. ושושלות שכנות או מאוחרות יותר, כמו סאטווהאנה והגופטה חיקו אותן. מטבעות כסף של מלכי הגופטה צ'נדראגופטה השני (אנ') ובנו קומאראגופטה הראשון (אנ') אימצו את עיצוב האחשדרפנים המערביים (שבעצמו נגזר מהעיצוב ההודי-יווני (אנ')) עם פרוטומה של השליט וכתובת פסאודו-יוונית בצד הנושא, ונשר מלכותי (גארודה, סמל השושלת גופטה) מחליף את גבעת הצ'איטיה בכוכב וסהר בצד הערך.[53]

עיצוב מטבעות האחשדרפנים המערביים אומץ גם על ידי שושלת טראיקוטאקה (אנ') (388–456) או ממלכת ולאבהי (אנ') (475–776).[58]

מונומנטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגם סודארשאן מתקופת האחשדרפנים מוזכר בכתובות הסלע הגדולות של ג'ונאגד (אנ'), אך לא נותר ממנו זכר. שש אבני כתובות הנקראות לאשטי (אנ') מהמאה ה-1 נמצאו מגבעה ליד הכפר אנדאו באזור קאוודה של מחוז קוטץ' (אנ'), והועברו למוזיאון קוטץ' בבהוג' (אנ'). הן המונומנטים המתוארכים הקדומים ביותר של תקופת האחשדרפנים והוקמו בתקופתו של רודראדמן הראשון.

מספר הרב של כתובות אבן מקוטץ' וסאוראשטרה וכן מאות מטבעות שהתגלו ברחבי גוג'ראט שייכות לתקופת האחשדרפנים. המערות המוקדמות יותר בסאנה (אנ'), ג'ונאגד (אנ'), דהאנק (אנ'), טלאג'ה (אנ'), סידהאסאר, פראבהאס פאטן ורנאפאר בגבעות בראדה הן ברובן פשוטות וצנועות למראה, מלבד כמה תגליפים במערות בווה פיארה (אנ') של ג'ונאגד. ניתן להשוות אותן למערות מתקופת אנדרה-אחשדרפן בדקאן. מכיוון שכמעט ואין בהם גילופים, קביעת התאריך והכרונולוגיה שלהן קשה. מערות אופארקוט (אנ') של ג'ונאגד ומערות קהאמבהאלידה (אנ') שייכות לשנים המאוחרות של האחשדרפנים.[59] הסטופות שנחפרו בבוריה ובאינטווה ליד ג'ונאגד השתייכו לתקופת האחשדרפנים. הסטופה שנחפרה בשמלאג'י השתייכה כנראה לתקופה זו או לתקופת הגופטה.[60]

תרומה לאפיגרפיה בסנסקריט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – סנסקריט
הכתובת של אושוואדאטה (אנ'), חתנו של נהאפנה (אנ'), עוברת לאורכו של קיר הכניסה של אחת ממערות נאשיק, על הדלתות, ונראית כאן בחלקים בין העמודים. מערה מס' 10, מערות נאשיק.

במה שתואר כ"פרדוקס הלשוני הגדול של הודו", כתובות בסנסקריט הופיעו לראשונה הרבה יותר מאוחר מכתובות בפראקריט, אם כי פראקריט נחשבת כצאצא של שפת הסנסקריט.[61] הסיבה לכך היא שפראקריט, בשלל גרסאותיה, הועדפה מאז תקופת הצווים המשפיעים של אשוקה (בערך 250 לפני הספירה).

מלבד כמה דוגמאות מהמאה ה-1 לפנה"ס, רוב הכתובות המוקדמות בסנסקריט מתוארכות לתקופת השליטים ההודו-סקיתים (אנ'), או "האחשדרפנים הצפוניים (אנ')" סביב מתורה (אנ') כמוקדמים ביותר, או, מעט מאוחר יותר, האחשדרפנים המערביים הקשורים אליהם במערב ובמרכז הודו. נהוג לחשוב שהם הפכו למקדמי הסנסקריט כדרך להראות את זיקתם לתרבות ההודית: על פי סלומון "המוטיבציה שלהם בקידום הסנסקריט הייתה ככל הנראה רצון לבסס את עצמם כשליטים הודים לגיטימיים או לפחות הודיים ולגבור לטובתם של האליטה הברהמאנית המשכילה".[62]

כתובת הסלע של ג'ונאגד, כתובה על ידי רודראדמן הראשון בסביבות 150 לספירה, היא "הכתובת הארוכה הראשונה שנרשמה כולה בסנסקריט סטנדרטית פחות או יותר".

במערב הודו, נראה שהכתובת הידועה הראשונה בסנסקריט נעשתה על ידי אושוואדאטה (אנ'), חתנו של שליט האחשדרפן המערבי נהאפנה (אנ'), בחזית מערה מספר 10 במערות נאשיק. הכתובת מתוארכת לתחילת המאה ה-2 לספירה, ויש לה מאפיינים היברידיים.

חייל סקיתי (אנ'), אתר הארמון נגארג'ונאקונדה (אנ'), במאה ה-2 לספירה בקירוב.

כתובת הסלע של ג'ונאגד (אנ') של קיסר האחשדרפנים המערביים רודראדמן הראשון (אנ') (בערך 150 לספירה, גוג'ראט) היא הכתובת הארוכה הראשונה בסנסקריט תקנית למדי ששרדה עד ימינו. היא מייצגת נקודת מפנה באפיגרפיה בסנסקריט, קובע סלומון, בהיותה "התיעוד הנרחב הראשון בסגנון הפואטי" ב"סנסקריט סטנדרטית פחות או יותר". כתובת רודראדמן היא "לא סנסקריט קלאסית טהורה", אבל עם כמה יוצאים מן הכלל בסנסקריט אפית-עממית, היא מתקרבת לסנסקריט קלאסית גבוהה. היא חשובה מכיוון שהיא כנראה אב הטיפוס של הכתובות הנרחבות בסנסקריט של עידן אימפריית גופטה. כתובות אלו הן גם בכתב בראהמי. בתקופת שלטונו של רודראדמאן, בסביבות שנת 150 לספירה, ידוע גם הסופר היווני יוואנסווארה ("אדון היוונים"), שתרגם מיוונית לסנסקריט את יוואנאג'טאקה (אנ') ("דברי היוונים"), ל"שימושם של אלה שלא ידעו לדבר יוונית", תרגום שהפך לסמכותי לכל יצירות האסטרולוגיה המאוחרות יותר בהודו.[63]

את התפשטות השימוש בכתובות בסנסקריט לדרום אפשר לייחס כנראה גם להשפעתם של האחשדרפנים המערביים, שהיו בקשר הדוק עם שליטי דרום הודו: על פי סלומון "כתובת עמוד זיכרון של נגארג'ונאקונדה (אנ') מתקופת המלך רודראפורוסדאטה משושלת אנדהרה איקשוואקו (אנ') מעידה על ברית באמצעות נישואים בין האחשדרפנים המערביים ושליטי שושלת איקשוואקו של נגארג'ונאקונדה.[39] כתובות נגארג'ונאקונדה הן הכתובות המשמעותיות הקדומות ביותר בסנסקריט בדרום הודו, כנראה מסוף המאה ה-3 ועד תחילת המאה ה-4 לספירה. כתובות אלו קשורות לבודהיזם ולמסורת השיוויזם של ההינדואיזם, וחלקים מהן משקפים הן סנסקריט סטנדרטית וסנסקריט היברידית. כתובת סנסקריט היברידית מוקדמת יותר שנמצאה על לוח אמראוואטי מתוארכת לסוף המאה ה-2, בעוד שכמה מאוחרות יותר כוללות כתובות בסנסקריט יחד עם כתובות פראקריט הקשורות להינדואיזם ולבודהיזם. לאחר המאה ה-3 לספירה, כתובות סנסקריט שולטות ורבות מהן שרדו.

וסאל אפשרי של הקושאנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
האחשדרפנים המערביים (כתום) ואימפריית קושאן (ירוק), במאה ה-2 לספירה

עדיין לא ברור אם האחשדרפנים המערביים היו שליטים עצמאיים או וסאלים של אימפריית קושאן (30–375 לספירה). המשך השימוש במילה "אחשדרפן" על המטבע שלהם יצביע על כפיפות מוכרת לשליט גבוה יותר, אולי לקיסר קושאן.[64]

כמו כן, פסל של קסטאנה (אנ') נמצא במתורה (אנ') במקדש מאט יחד עם הפסלים המפורסמים של קנישקה ווימה טקטו (אנ'). על הפסל הכתובת "שסטאנה" (כתב בראהמי תיכון: שא-סטא-נה). זה מצביע לפחות על ברית וידידות, אם לא על מצב של וסאל. לבסוף טוען קנישקה בכתובת רבאטק שכוחו משתרע עד אוג'יין, הבירה הקלאסית של ממלכת האחשדרפנים המערביים. זה בשילוב עם נוכחותו של פסל קסטאנה זה לצד זה עם קנישקה יצביע גם על ברית קושאן עם האחשדרפנים המערביים.

לבסוף, בעקבות תקופת ""האחשדרפנים הצפוניים (אנ')" ששלטו באזור מתורה, ידועים ה"אחשדרפן הגדול" קהאראפאלנה וה"אחשדרפן" ונאספארה. מכתובת בסרנאת (אנ') כמי שהיו וסאלים של הקושאנים.[3]

ככלל, העמדה של מחקר מודרני הוא שהאחשדרפנים המערביים היו וסאלים של הקושאנים, לפחות בתקופה המוקדמת עד שרודראדמן הראשון ניצח את היאודהיה, שבדרך כלל משערים שהיו ואסלים קושאנים. השאלה האם האחשדרפנים המערביים היו וסאלים של הקושאנים נותרה בלתי פתורה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האחשדרפנים המערביים בוויקישיתוף

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שבט הודי קדום המתואר במהאבהארטה ובכתובות מאוחרות יותר.
  2. ^ שבט הודי קדום שחי בתקופת אלכסנדר הגדול בחבל פנג'אב והיגר אחר כך דרומה
  3. ^ מילה בסנסקריט שפירושה "מקום מעבר", ומתייחסת לכל מקום, טקסט או אדם שהוא קדוש. זה מתייחס במיוחד לאתרי עלייה לרגל ומקומות קדושים בהינדואיזם, בודהיזם וג'ייניזם.
  4. ^ 1 2 הכינוי בהודו העתיקה לציון דוברי יוונית
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 תקופת לוח השנה ההינדית ההיסטורית שתחילתו מתאימה לשנת יוליאנית 78. מקור השם בעם הסאקה
  6. ^ רפובליקה צבאית בצפון הודו
  7. ^ השושלת ששלטה בעמק נהר קרישנה המזרחי בהודו, מבירתם בוויג'יאפורי (אנדרה פרדש) במשך למעלה ממאה שנים במהלך המאות ה-3 וה-4 לספירה.
  8. ^ מדינה שהוקמה על ידי האימפריה הסאסאנית בבקטריה במהלך המאות ה-3 וה-4.
  9. ^ מסה בסנסקריט מהמאה ה-11 על דרמה ומחול מאת נזיר ג'ייני
  10. ^ החלה משנת 47/46 לפנה"ס, קרויה על שם המלך ההודי-סקיתי, "המלך אזס הגדול"

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ B .V. Rao, World history from early times to A D 2000, p.97
  2. ^ Ramesh Chandra Majumdar, Ancient India, Page 234
  3. ^ 1 2 Kharapallana and Vanaspara are known from an inscription discovered in Sarnath, and dated to the third year of Kanishka, in which they were paying allegiance to the Kushanas. Source: "A Catalogue of the Indian Coins in the British Museum. Andhras etc." Rapson, p ciii
  4. ^ Harmatta, János (1999). "Languages and scripts in Graeco-Bactria and the Saka Kingdoms". In Harmatta, János; Puri, B. N.; Etemadi, G. F. (eds.). History of civilizations of Central Asia. Vol. 2. Delhi: Motilal Banarsidass Publishing House. p. 410. ISBN 978-8-120-81408-0.
  5. ^ Diringer, David (1948). Alphabet A Key To The History Of Mankind. p. 350.
  6. ^ "New light on the Paratarajas" Pankaj Tandon p.37
  7. ^ Tripathi, Rama Shankar (1942). History of Ancient India (באנגלית). Motilal Banarsidass. p. 216. ISBN 9788120800182.
  8. ^ Ancient Indian History and Civilization by Sailendra Nath Sen p.188
  9. ^ Epigraphia Indica Vol.7, Hultzsch, E. p.102
  10. ^ 1 2 World Heritage Monuments and Related Edifices in India, Volume 1 ʻAlī Jāvīd, Tabassum Javeed, Algora Publishing, 2008 p.42
  11. ^ 1 2 Foreign Influence on Ancient India, Krishna Chandra Sagar, Northern Book Centre, 1992 p.150
  12. ^ The Dynastic Arts of the Kushans, John M. Rosenfield p.131
  13. ^ Religions and Trade: Religious Formation, Transformation and Cross-Cultural Exchange between East and West (באנגלית). BRILL. 2013. p. 97. ISBN 9789004255302.
  14. ^ Ushavadata also presents himself as a Saka in inscription 14a of Cave No.10 of the Nasik Caves: "[Success !] By permanent charities of Ushavadata, the Saka, [son of Dinika], son-in-law of king Nahapana, the [Kshahara]ta Kshatrapa...." in Epigraphia Indica p.85-86
  15. ^ "History of the Andhras", Durga Prasad Source
  16. ^ The Periplus of the Erythraean Sea:
  17. ^ 1 2 3 The Voyage around the Erythraean Sea:
  18. ^ Brancaccio, Pia (2010). The Buddhist Caves at Aurangabad: Transformations in Art and Religion (באנגלית). BRILL. p. 64 Note 94. ISBN 978-9004185258.
  19. ^ Hultzsch, E. (1906). Epigraphia Indica Vol.8. p. 60.
  20. ^ Singh, Upinder (2008). A History of Ancient and Early Medieval India: From the Stone Age to the 12th Century (באנגלית). Pearson Education India. p. 383. ISBN 9788131711200.
  21. ^ 1 2 Foreign Influence on Ancient India, Krishna Chandra Sagar, Northern Book Centre, 1992 p.158
  22. ^ Allchin, F. R.; Erdosy, George (1995). The Archaeology of Early Historic South Asia: The Emergence of Cities and States (באנגלית). Cambridge University Press. p. 279. ISBN 9780521376952.
  23. ^ Burgess, James; Bühler, Georg (1883). Report on the Elura cave temples and the Brahmanical and Jaina caves in western India; completing the results of the fifth, sixth, and seventh seasons' operations of the Archaeological survey, 1877-78, 1878-79, 1879-80. Supplementary to the volume on "The cave temples of India.". London, Trübner & Co. p. 78.
  24. ^ 1 2 3 Source (אורכב 23.02.2009 בארכיון Wayback Machine)
  25. ^ 1 2 Sircar, D. C. (2005). Studies in Indian Coins (באנגלית). Motilal Banarsidass. p. 118. ISBN 9788120829732.
  26. ^ Rapson, "Indian coins of the British Museum" p.lx
  27. ^ David Pingree, Yavanajātaka
  28. ^ Rapson, Edward James (1967). Catalogue Of The Indian Coins In The British Museum. p. 83.
  29. ^ Rapson, p.cxxiv
  30. ^ Rapson p.92
  31. ^ 1 2 3 Misra, Om Prakash (2003). Archaeological Excavations in Central India: Madhya Pradesh and Chhattisgarh (באנגלית). Mittal Publications. p. 6. ISBN 9788170998747.
  32. ^ "Siddham. The Asian Inscription Database, Pauni (पवनी Bhandara district). Memorial Pillar (OBNAG0032) with Inscription (INNAG0031) of Rupiamma" (באנגלית).
  33. ^ V. V. Mirashi, A pillar inscription of mahakshatrapa Rupiamma from Pawni
  34. ^ Sen, Sailendra Nath (1999). Ancient Indian History and Civilization (באנגלית). New Age International. p. 174. ISBN 9788122411980.
  35. ^ Burgess, Jas (1883). Archaeological Survey Of Western India. p. 114.
  36. ^ CNG Coins Coin image
  37. ^ K. Krishna Murthy, Nāgārjunakoṇḍā: A Cultural Study
  38. ^ Subramanian, K. R. (1989). Buddhist Remains in Andhra and the History of Andhra Between 225 and 610 A.D. (באנגלית). Asian Educational Services. p. 82. ISBN 9788120604445.
  39. ^ 1 2 Majumdar, Ramesh Chandra (1986). Vakataka - Gupta Age Circa 200-550 A.D. (באנגלית). Motilal Banarsidass. p. 66. ISBN 9788120800267.
  40. ^ Mitra, Debala (2004). Ajanta. Archaeological Survey of India. pp. 94–95. ISBN 978-81-87780-19-9.
  41. ^ Catalogue of the coins of the Andhra dynasty, the Western Ksatrapas, the Traikutaka dynasty, and the "Bodhi" dynasty, by British Museum. Dept. of Coins and Medals; Rapson, E. J. (Edward James) p.170
  42. ^ Los Angeles County Museum of Art description
  43. ^ Marshall, The Monuments of Sanchi p.392
  44. ^ 1 2 Schastok, Sara L. (1985). The Śāmalājī Sculptures and 6th Century Art in Western India (באנגלית). BRILL. pp. 23–31. ISBN 978-9004069411.
  45. ^ Brancaccio, Pia (2010). The Buddhist Caves at Aurangabad: Transformations in Art and Religion (באנגלית). BRILL. p. 107. ISBN 978-9004185258.
  46. ^ Senior, R.C. (1991). "The Coinage of Sind from 250 AD up to the Arab Conquest" (PDF). Oriental Numismatic Society. 129 (June–July 1991): 3–4. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 בספטמבר 2019. {{cite journal}}: (עזרה)
  47. ^ Mahajan, Vidya Dhar (2016). Ancient India (באנגלית). S. Chand Publishing. p. 335. ISBN 9789352531325.
  48. ^ Mirashi, Vasudev Vishnu (1955). Corpus inscriptionum indicarum vol.4 pt.2 Inscriptions of the Kalachuri Chedi Era. Archaeological Society of India. pp. 605–611.
  49. ^ The Cambridge Shorter History of India (באנגלית). CUP Archive. p. 93.
  50. ^ Marshall, The Monuments of India p.388
  51. ^ Marshall, The Monuments of India p.388 inscription 833
  52. ^ "Junagadh Rock Inscription of Rudradaman", Project South Asia. (אורכב 23.02.2009 בארכיון Wayback Machine)
  53. ^ 1 2 3 4 5 Rapson, "Indian coins of the British Museum" p.cli
  54. ^ Rapson CCVIII
  55. ^ Rapson p. CIV
  56. ^ Rapson, "A Catalogue of Indian coins in the British Museum. Andhras etc.", p.cxcii
  57. ^ Rapson, E. J. (Edward James) (1908). Catalogue of the coins of the Andhra dynasty, the Western Ksatrapas, the Traikutaka dynasty, and the "Bodhi" dynasty. London : Printed by order of the Trustees. p. 198.
  58. ^ Virji, krishnakumari J. (1952). Ancient History Of Saurashtra. p. 225.
  59. ^ Nanavati, J. M.; Dhaky, M. A. (1969-01-01). "The Maitraka and the Saindhava Temples of Gujarat". Artibus Asiae. Supplementum. 26: 15–17. doi:10.2307/1522666. JSTOR 1522666.
  60. ^ Nanavati, J. M. (במרץ 1961). "A Kshatrapa Head from Saurashtra". In Sandesara, B. J. (ed.). Journal Of Oriental Institute Baroda Vol.10. Vol. X. Maharaja Sayajirao University of Baroda. pp. 223–224. {{cite book}}: (עזרה)
  61. ^ “Indian Inscriptions: Prakrit, Sanskrit, and Everything Between: The Grand Paradox of Indian Epigraphy” by Prof. Richard Salomon
  62. ^ Richard Salomon, Indian Epigraphy: A Guide to the Study of Inscriptions in Sanskrit, Prakrit, and the other Indo-Aryan Languages
  63. ^ Selin, Helaine (2013). Encyclopaedia of the History of Science, Technology, and Medicine in Non-Western Cultures (באנגלית). Springer Science & Business Media. p. 906. ISBN 9789401714167.
  64. ^ "The titles "Kshatrap" and "Mahakshatrapa" certainly show that the Western Kshatrapas were originally feudatories" in Rapson, "Coins of the British Museum", p.cv
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=האחשדרפנים_המערביים&oldid=40073325"