דת הילד
דת הילד הוא ספר שנכתב על ידי המחנך והרופא היהודי-פולני יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) שנספה בשואה, ופורסם לראשונה בשנת 1929. הספר מתאר את התפיסות והגישות של קורצ'אק לחינוך ילדים, ונחשב לאחד מהספרים המרכזיים בתיאוריה החינוכית שלו. [1]
הספר "דת הילד" תורגם לעברית על ידי דב סדן. התרגום לעברית כולל מבוא שמציג את גישתו של קורצ'אק לחינוך, ואת ההקשר ההיסטורי שבו נכתב הספר.[2]
תוכן הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספר "דת הילד" מתאר את עולמו הפנימי של הילד, את רגשותיו, מחשבותיו וצרכיו. קורצ'אק מדגיש את החשיבות של הכבוד לילד, הקשבה לצרכיו והבנת עולמו הפנימי. הוא מציג את הילדים לא כישות פסיבית אלא כאנשים בעלי זכויות וחובות משלהם.
אחד מהקטעים המופיעים בספר מתאר את סיפורו של אב שמבקר את בנו בארץ-ישראל. הסיפור מתאר את היחסים המורכבים בין האב לבנו ואת הניסיון להבין את בחירותיו של הבן, שעזב את פולין ועבר לארץ-ישראל. האב מבין שלמרות המרחק הפיזי והתרבותי, עדיין קיימת אהבה וקשר עמוק בין השניים.[2]
הנחות יסוד מרכזיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורצ'אק מציג מספר הנחות יסוד מרכזיות:
- כבוד לילד: הצורך להתייחס לילד בכבוד, להקשיב לו ולהבין את עולמו הפנימי.
- שוויון בין ילדים למבוגרים: קורצ'אק טוען שאין הבדל ערכי בין ילדים למבוגרים, ושיש להתייחס לילדים בכבוד ובשוויון.
- חינוך לעתיד: החינוך צריך להכין את הילד לחיים הבוגרים, אך גם להיות מותאם לצרכיו העכשוויים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ A Child's Right to Respect
- ^ 1 2 דת הילד / יאנוש קורצ'אק / דב סדן - פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org