דת בקוריאה
הדת בחצי האי הקוריאני מורכבת ממספר חלקים. בעבר נהג בה השמאניזם הקוריאני (Korean shamanism). מאז חלוקת קוריאה לשתי מדינות ריבוניות בשנת 1945, התפצלו החיים הדתיים בשתי המדינות.
השמאניזם הקוריאני
[עריכת קוד מקור | עריכה]השמאניזם הקוריאני (אנ'), הנקרא גם מוסוק, הוא דת עממית בעלת קרבה לבודהיזם אך נפרדת ממנה, אשר בניגוד לבודהיזם לא קיימת בה סמכות מרכזית אחת, אלא קיים בה מגוון רב של אמונות וטקסים שונים בקרב המאמינים. זוהי דת פוליתאיסטית, אשר סובבת סביב אלוהויות ורוחות אבות. מקום מרכזי במסורת תופסים ה"מודאנג", מומחי הפולחן, רובם נשים, אשר במערב מכנים אותם לעיתים "שמאנים", אם כי דיוק המונח הזה שנוי במחלוקת בין אנתרופולוגים. ה"מודאנג" משמשים כמתווכים בתשלום בין לקוחות לבין העולם העל-טבעי, תוך שימוש בגילוי עתידות כדי לקבוע את סיבת המזל של לקוחותיהם. הם גם מבצעים טקסי קוט, שבמהלכם הם מציעים אוכל ושתייה לאלים ולרוחות או מבדרים אותם בסיפורים, שירים וריקודים. קוט עשוי להתקיים בבית פרטי או במקדש קוטאנג, הממוקם לרוב על הר.[1][2]המודאנג מתחלק לתת-טיפוסים אזוריים, כשהגדולים ביותר הם המנסין או קאנגסין-מו, שהיו בעבר דומיננטיים באזורים הצפוניים של קוריאה. סוג נוסף הוא ה־sesŭp-mu של אזורים מזרחיים ודרומיים, שהטקסים שלהם כרוכים במדיום רוח אחרת. במאה ה-16 החל להתפשט בקוריאה הבודהיזם, ובמאה ה-19 חדרה לתת היבשת הנצרות. התרבות הקוריאנית גילתה סובלנות דתית רבה, והדתות התקיימו בהרמוניה.[3]
דת בצפון קוריאה כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצפון קוריאה הקומוניסטית לא קיים חופש דת. במדינה מונהג אתאיזם כפוי, ונאסר לקיים טקסי דת. האידיאולגיה הצפון קוריאנית מקדמת את פולחן האישיות של המנהיג, אשר עשוי להיחשב מבחינת מאפייניו כסוג של דת. האזרחים נדרשים לחגוג את ימי ההולדת של המנהיג קים ג'ונג און, של אביו קים ג'ונג-איל ושל סבו קים איל-סונג, להתלבש ואף לעצב את שיערם בהתאם לקודים וחוקים נוקשים. יום ההולדת לסבו של המנהיג, מייסד האומה קים איל סונג, נחשב כיום החשוב ביותר בלוח השנה הצפון קוריאני. אזרחים אשר אינם חוגגים חגים אלה נענשים. אזרחים אשר נתפסים כשהם מקיימים טקסים דתיים אחרים נעצרים, נשלחים למחנות "חינוך מחדש", ולעיתים מוצאים להורג.
בדו"ח שפרסם בשנת 2019 ארגון Human Rights Watch על מצב זכויות האדם בצפון קוריאה, הוא דווח על אחת המדינות הדכאניות ביותר בעולם שהמשטר בה מגביל חירויות אזרחיות ופוליטיות, בהן חופש ביטוי, חופש התאספות, חופש התאגדות וחופש דת.[4]
דת בדרום קוריאה כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרום קוריאה, מתקיימות בהרמוניה המוסוק (שמאניזם קוריאני) והבודהיזם, הנחשבות כדתות הנפוצות ביותר[3], וקיימת הנצרות[5] אם כי לרוב הדרום קוריאנים אין שיוך דתי. בדרום קוריאה קיימים מקדשים בודהיסטים ומקדשי מוסוק (שמאניזם קוריאני) רבים, חלקם מפוארים. המוסוק והבודהיזם מהווים חלק מהתרבות הפופולרית. עם זאת, חלק גדול מהתושבים מגדירים עצמם כחילונים או כאתאיסטים, ורבים אחרים נוהגים לפי דתות עממיות וקונפוציאניזם.[6] בשנת 1954 נוסדה בדרום קוריאה כנסיית האיחוד.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ להאכיל את המתים כדי להגן על החיים | ד"ר ליאורה צרפתי, באתר אקספלור קוריאה - טיולים מאורגנים לקוריאה, 2007-01-01
- ^ Liora Sarfati, Contemporary Korean Shamanism: From ritual to digital, Indiana University Press, 2021, ISBN 978-0-253-05716-7. (באנגלית)
- ^ 1 2 Why shamanism continues to thrive in Korea, The Korea Times, 2024-10-18 (באנגלית)
- ^
רועי סמיוני, כולם מדברים על קים ג'ונג און, אף אחד לא מדבר על האזרחים האומללים שלו, באתר הארץ, 29 באפריל 2020
- ^ איציק יונה, נצרות בקוריאה | "הקוריאנים" - המדריך לעסקים ואנשים בקוריאה, באתר "הקוריאנים" - המדריך לקוריאה, 2008-02-29
- ^ איציק יונה, הללויה! – על נצרות, התנצרות וארון העדות, באתר "הקוריאנים" – המדריך לעסקים ואנשים בקוריאה, 29 בפברואר, 2008
