דרכי האמורי
| מקרא | ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג' |
|---|---|
| משנה | מסכת שבת, פרק ו', משנה י' |
| תלמוד בבלי | מסכת שבת, דף ס"ז |
| משנה תורה | ספר המדע, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"א |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן קע"ח |
  | |
דרכי האמורי הוא הכינוי שניתן על ידי חז"ל למכלול ההנהגות אשר נהגו בהם העמים הנכריים שחיו בשכנות לעם ישראל, אף כי השם מתייחס לדרכי בני העם האמורי. לפי ההלכה, אסור לעשות מעשים חסרי פשר אשר מקורם במנהגי הגויים אף שאין בהם משום עבודה זרה מובהקת. איסור זה הוא חלק מאיסור כולל של "חוקות הגויים".
מקור האיסור ופרטיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאמר בתורה "ובחקותיהם לא תלכו"[1] ולפירושו של רבי מאיר הפסוק אוסר את "דרכי האמורי שמנו חכמים":
ובחקותיהם לא תלכו, וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו, והלא כבר נאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגומר וחובר חבר וגו' ומה תלמוד לומר ובחוקותיהם לא תלכו? שלא תלכו בנימוסות שלהן בדברים החקוקין להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות, רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים.
— ספרא פרשת אחרי מות ט
חז"ל פירטו במשנה[2] בתוספתא[3] ובתלמוד[4][5] דוגמאות רבות לדרכי האמורי. בדוגמאות:
- סוגי קמיעים: כמו ביצת החרגול (לכאבים באוזן) שן שועל (לנדודי שינה), מסמר צלוב (ריפוי מכה).
- ניחושים: שחיטת תרנגול שקרא כעורב, או שחיטת תרנגולת שקראה כתרנגול.
- לחשים להגברת המזל (אומר: התגבר מזלי ואל תהיה עייף ביום ובלילה). לחש ליין שיתברך (אומר: אשתה ואותיר אשתה ואותיר).
- כישופים: גבר ואשה המחליפים שמותיהם בלילה כדי שהשדים לא ישלטו בהם.
- אמונות טפלות: הטחת ביצים בקיר, לשיר למען הצלחת עשיית כותח וכו'.
מקרים נוספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרמב"ן ערער על מנהג הכפרות בתרנגולת ולדעתו אין לעשות כן משום דרכי האמורי[6].
מקרים שאין בהם משום דרכי האמורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשנה במסכת שבת כתוב : "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר הצלוב (סוגים של קמיעים) משום רפואה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי." אולם בתלמוד נפסק "כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי". התלמוד אף מביא סוגי לחשים המותרים לאומרם במקרים שנתקעה לאדם עצם בגרון.
דרך תפילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמירה סתמית דרך תפילה מותרת. כגון המוזג יין ובעת מזיגתו יכול לומר "יין וחיים לפיהם של החכמים" התלמוד מספר שכך עשה רבי עקיבא[7].
דרך כבוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחר מותו של מלך שורפים את כל כלי תשמישו ואין בזה משום דרכי האמורי.
ניתוח אנתרופולוגי של מעשים אלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרב קוק בספרו "עין אי"ה" על מסכת שבת[8], מקדים לביאור סוגיית דרכי האמורי הסבר[9] על ההבדל בין מנהגים או דרכי התנהגות, הייחודיים ללאומים או העמים השונים (וככאלה, ייתכן ויטיבו ללאום העושה אותם מנהגים. לעומת זאת, אם יאומצו על ידי לאום אחר יביאו להרס), לבין המעשים שהם נחלת כלל האנושות או שראוי כי יהפכו לנחלת כלל האנושות (בעיקר הנחיות רפואיות, אך גם מעשים המושתתים על יסודות מדעיים, וכדומה).
לאחר הקדמה זו, מבהיר הרב כי מעשים אלו, המובאים תחת הכותרת הכללית "דרכי האמורי", הם למעשה ביטויים פנימיים לתודעות תת-הכרתיות של הלאום, המכונה בדברי חז"ל "האמורי". לאום זה (שאינו מזוהה עם העם האמורי הקדום[10]), מאופיין במעין קונפליקט בין הרצון לחיות, לבין הרצון להחריב. קונפליקט זה טבוע בתודעה הקולקטיבית ה"אמורית", שתוצאתו: פחד מן החיים (פחד זה מתבטא במעשים, כדוגמת המובאים לעיל).
חכמים שאסרו עשייה של מעשים אלו, רצו למנוע מהעם היהודי להיגרר לאותן תחושות ותודעות תת-הכרתיות בעייתיות. העם היהודי האמון על "קדושת החיים", דבר המתבטא בין היתר ב"כבוד הבריות", "צער בעלי חיים", "בל תשחית", ועוד כהנה רבות (כולן דוגמאות לחשיבות שמייחסים לחי ולקיים), עלול להדרדר למצב של שחיתות מוסרית עקב אימוץ מעשים המביאים איתם תודעות הרסניות.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דרכי האמורי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- חוקות הגויים באתר ויקיטקסט
- דרכי האמורי באתר עולמות
- הערך "דרכי האמורי", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- מאמרים בנושא דרכי האמורי, באתר ספריית אסיף
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר ויקרא, פרק י"ח, פסוק ג'.
- ^ משנה, מסכת שבת, פרק ו', משנה י'.
- ^ תוספתא למסכת שבת, פרקים ז-ח.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז (סוף פרק ו).
- ^ מסכת סוטה, מסכת בבא קמא, מסכת סנהדרין, מסכת עבודה זרה ומסכת חולין.
- ^ בית יוסף על טור או"ח סימן תרה.
- ^ מאירי שבת סז ב
- ^ הראי"ה קוק, עין אי"ה, כרך ב', פרק שישי, סעיפים צ"ו (קישור לוויקיטקסט)-ק"י.
- ^ הסברו זה של הרב קוק (כמו הסברים וניתוחים רבים של הרב קוק בספריו), הוא מההסברים הראשונים הכתובים ומודפסים, המתייחס לסיבת הדברים, תוך ניתוח אנתרופולוגי ופסיכולוגי של דברי חז"ל.
- ^ ניתן לומר כי כינוי זה הוא מעין "שם קוד" לגויים בעלי תכונה מסוימת, משותפת.