דרומא

דרומא (אזור גאוגרפי)

תקופה	התקופה הרומית בארץ ישראל, התקופה הביזנטית בארץ ישראל, התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל
חבל ארץ	דרום הר חברון
תאריך ייסוד	המאה השנייה
תאריך נטישה	המאה התשיעית
דת	יהדות

דרומא הוא שמו של חבל ארץ היסטורי, הכולל את רכס ההרים והגבעות מדרום לחברון מהמאה ה-2 עד המאה ה–9 – התקופה בין סיום מלחמת בר כוכבא ועד לתום התקופה הביזנטית.

השם דרומא מיוחס לאזור דרום הרי חברון בדברי חז"ל וגם על ידי אב-הכנסייה, ההיסטוריון בן המאה ה-4, אוסביוס מקיסריה, המזכיר מושג זה באונומסטיקון שחיבר: "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה ט' מילין מחברון דרומה".

האזור משתרע בשיפוליו הדרומיים של דרום הר חברון. גבולותיו:

• בצפון – הקו המחבר בין בית גוברין במערב ועד חברון במזרח.
• בדרום – בקעת באר שבע.
• במערב – גבול שפלת יהודה עם מישור החוף הדרומי.
• במזרח – מדבר יהודה.

שרידי ההתיישבות היהודית שנמצאו באזור הם רבים – מקוואות טהרה, מערות קבורה, גלוסקמאות, ובתי כנסת.

האזור

אוסביוס מקיסריה מזכיר באונומסטיקון את האזור בכינוי דרומא. עיון בדברי חז"ל מתקופת המשנה והתלמוד מראה שאזור זה נקרא "דרומא" או "דרומה". הכתיב היווני, אצל אוסביוס, מבהיר כי האות ד' נוקדה בקמץ, וזהו בעצם תרגום ארמי ל'הדרום', במקורות רבים משמש הציון הגאוגרפי "הדרום" את יהודה כולה כפי שכינוה חכמי הגליל. עם זאת, ישנם מקורות המכוונים לדרום הר חברון בלבד.

בתחילת איגרת שנשלחה על ידי רבן גמליאל והזקנים נאמר: ”לאחנא בני גלילה עילאה ולבני גלילה תחתא ולאחנא בני דרומא עילאה (עליון) ובני דרומא תחתא שלמיכון יסגא ...”. מקובל לזהות את הדרום העליון באזור הר יהודה – אזור דרום הר חברון, ואת הדרום התחתון כאזור שפלת יהודה בהשוואה דומה לגליל העליון ולגליל התחתון.

במאה ה-9 הסתיים הפרק היהודי באזור: כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמו, ואת מקומם של בתי-הכנסת תפסו מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה – המוסלמים. ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני הכובשים האסלאמים בשל ערעור הביטחון המתמשך בספר המדבר, וייתכן כי התאסלמו באופן מלא או חלקי.

הכפרים היהודים

מבט על שרידי היישוב היהודי הקדום בסוסיא – מבית הכנסת

בסקר שערך שמריה גוטמן באזור נמצאו כ-70 אתרים מיושבים באזור בתקופה הרומית והביזנטית.

אוסביוס מקיסריה מזכיר באונומסטיקון את הרכב האתני של ארבעה עשר מקומות, מהם תשעה בדרומא. שבעה כפרים יהודיים: כרמל, יוטה, ענים התחתונה, אשתמוע, רימון, תלה ועין גדי, ושני כפרים נוצרים: יתיר וענים העליונה.

• כרמל מוזכר אצל אוסביוס מקיסריה באונומסטיקון שלו בשלושה הקשרים: 1."כרמל (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק ב') – שם היה נבל. עד היום יש כפר נקרא בשם כרמלה, הנקרא (בכתוב) כרמל, מהמיל העשירי מחברון למזרח, שם יושב משמר צבא". 2."כרמל (ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק נ"ה) במטה יהודה. משם היה נבל. כפר גדול מאוד (נקרא) כרמל בדרומא, אצל חברון דרומא. שם יושב משמר חיילים". 3."סמוך לה נמצא כרמלה – הנקרא (בכתוב) הכרמל. כך נקרא עד היום, כפר של יהודים".
• אשתמוע – היום הכפר הערבי א-סמוע – "כפר גדול מאוד של יהודים בדרומא מצפון לענים בתחום אלויתרופוליס היום בית גוברין".
• ענים – היום חורבת ענים, ביער יתיר – "ויש בדרומא כפר אחד גדול מאוד של יהודים נקרא עניה, ט' מילין מחברון דרומה".
• ענב – אוסביוס מציין שהמקום מיושב.
• יוטה – היום כפר ערבי בשם יטא – "כפר גדול מאוד של יהודים".
• תלה – היום ליד תלם או להב – "כפר גדול מאוד של יהודים כט"ז מילים מבית גוברין בדרומא".
• מעון – שרידיה, הכוללים בית כנסת, נמצאים בשיפוליו הדרומיים של תל, היום דרומית להתנחלות מעון – "במטה יהודה במזרח דרומא". אוסביוס מעיד שהמקום חרב.
• בית הכנסת העתיק בעין גדי – היום בשמורת עין גדי שבמדבר יהודה – שסביבו התרכז "כפר גדול מאוד של יהודים".
• רימון – היום, ליד קיבוץ להב – "גם אותה לכד יהושע ויך את מלכה, אשר הייתה בנחלת שמעון ויהודה. ועתה היא חרמון, כפר גדול מאוד של יהודים טז' מילין מבית גוברין לדרום בדרומא".
• סוסיא – אתר שנחפר. אינה נכללת באונומסטיקון. לדעת אברהם נגב, סוסיא היא כרמל, והשם סוסיא הוא שם מאוחר, שניתן למקום על ידי הפלאחים המקומיים על-שם צמח השוש הגדל באזור. לדעתו, סוסיא היא "כרמל היהודית, שיהודים הגיעו אליה מכרמל האחרת, ששמה השתמר בכפר הערבי חירבת אל-כירמיל. תהליך זה התרחש לאחר מרד בר-כוכבא, כאשר חיל מצב רומי התיישב בכרמל, כפי שהוזכר אצל אוסביוס. זאב ספראי טען כי השם קדום, ואף מופיע בספרו של יוסף בן מתתיהו "מלחמת היהודים עם הרומאים", שם מסופר שהאדומים נחלצו לעזרת הקנאים בירושלים, כאשר בראש האדומים עמדו "יוחנן ויעקב בני סוסה". יובל ברוך הציע כי השם סוסיא משמר את השם סוסה, שהיה בית אחוזה או כפר אדומי במימי הבית השני.

מקוואות

תפוצת מקוואות הטהרה באזור היא רחבה:

• בסוסיא נמצאו כ-30 מקוואות, הן בבתים פרטיים הן במבני הציבור.
• בחרבת מעון, בראש התל ובסמוך לבית הכנסת, נמצא מקווה טהרה גדול ממדים.
• ביטה, ב"רוג'ום א-דיר" בצפון העיירה, נמצא מקווה בתוך מיצד שנסקר על ידי מ' כוכבי.

גלוסקמאות

תפוצה רחבה יותר היא תפוצת הגלוסקמאות שנמצאו במערות קבורה. מערות קבורה וגלוסקמאות הם מקור חשוב להכרת התרבות היהודית מסוף תקופת בית שני.

באזור דרום הר חברון נמצאו גלוסקמאות מטיפוס מיוחד שכונו על ידי החוקרים "גלוסקמאות דמויות סרקופג", בשל דמיונן הרב של מכסי הגלוסקמות למכסי הסרקופגים הרומיים. בתרבות ההלניסטית עוצבו מכסי הסרקופגים בצורת גג גמלוני של מקדש. ובתקופה הרומית המאוחרת הפכו האקרוטריות של גג המקדש למעין בליטות אבן גדולות בארבע פינות המכסה. הגלוסקמאות דמויות הסרקופג הן חיקוי פשוט של המקור. את מכסי הגלוסקמאות האלו מאפיינת שדרה מרכזית דו שיפועית לאורך המכסה, ובארבע פינותיו ישנן בליטות אבן המזכירות את האקרוטריות. הגלוסקמאות, לרוב מגושמות, עשויות מאבן גיר קשה. עיבודן גס ולרוב ניכרים סימני סיתות. אין הקפדה על איכות. עיטורים וכתובות נדירים ביותר ואם כבר מופיע עיטור זהו דגם גאומטרי פשוט בסגנון ורדה. גלוסקמאות מטיפוס זה התגלו ביישובים בעלי אוכלוסייה יהודית בתקופה הרומית המאוחרת, הביזנטית. ואלו המקומות שבהן התגלו הגלוסקמאות:

• ביטה – מערת קבורה + 6 גלוסקמאות שהוצאו מתוכה. עיבוד גס ללא עיטור .
• באשתמוע – מערת קבורה + 12 גלוסקמאות עם עיטורים שונים: שושנות גאומטריות, עלים, פסים אדומים זיגזגיים.
• בתלה – בית קברות בתוכו מערות בית שני (כוכים), מערה מס' 2–9 גלוסקמאות מאבן גיר מקומית. מערה מס' 5–19 גלוסקמאות
• חורבת כישור – שברי גלוסקמאות שנשדדו ממערות קבורה הסמוכות ליישוב היהודי מן התקופה הרומית-ביזנטית.
• חורבת גומר – מערת קבורה בצורת ארקוסוליה ומשכבי קבורה בשיטה רווחת בדרום השפלה מאז שלהי המאה השלישית ובעיקר במאה הרביעית לספירת הנוצרים. מעל פתח המערה נמצאה כתובת בעברית שיש בה אזהרה נגד פתיחת הקבר: "אנה אלעזר בן אבה מארי עבדת הדה קבורתה לאבה מארי בר בתה חש (י)שתה שבועה".
• חורבת עיטון – מערת קבורה עם חרסים המעידים כי המערה שימשה במאות 3-4 לספירת הנוצרים. במערה 5 כתובות חלקן בעברית חלקן בארמית. ישנם גם ציורים שפשרם אינו ברור.
• חורבת רימון – גלוסקמאות בתוך מערה, סביב בור עמידה. כתובת על דופן גלוסקמה "יעקב בן רבי".
• בסוסיא – בחדר מבוא של מערת קבורה, גלוסקמאות אחדות וכן דמויות סרקופג.
• בכרמל – מערת קבורה שנשדדה ובה מכסי גלוסקמאות ונרות חרס.
• חורבת עזיז – בחצר המבוא למערת הקבורה נמצאו שברי גלוסקמאות, על כמה מהם עיטורי ורדה ופסי צבע אדום.
• חורבת ענים – בסיס גלוסקמה, בשל גודלו כנראה דמוי סרקופג.

בתי כנסת

בית הכנסת בסוסיא - חזית

בית הכנסת בסוסיא - רצפת הפסיפס והבמה

באזור דרומא נחשפו שרידיהם של שמונה בתי כנסת: מעון, סוסיא, אשתמוע, עין גדי, יתיר, רימון וענים.

בקיץ 1986 נערך סקר בתי כנסת בשפלת יהודה על ידי צבי אילן ודוד עמית. כהכנה, נעשה מעקב אחר הסקרים הראשונים, שנעשו על ידי ויקטור גרן והסקר הבריטי. באזור דרום הרי יהודה, ישנה ייחודיות ארכיטקטונית לבתי כנסת, המחולקים לשני טיפוסים:

1. המבנה הרוחבי – בתי כנסת הבנויים בציר מזרח-מערב, והכניסה היא במזרח מן הצלע הצרה. מבנים אלו הם בדרך כלל גדולים ומורכבים, עשירים בפריטי אבן ופריטים אומנותיים, כמו אשתמוע, רימון וסוסיא.
2. המבנה האורכי – בתי כנסת הבנויים בציר צפון-דרום, והכניסה היא בדרום מן הצלע הארוכה. מבנים אלו הם בדרך כלל קטנים ופשוטים, כמו: מעון וענים.

בתי הכנסת בדרומא מאופיינים בכך שפתחיהם מצד מזרח וארון הקודש וכיוון התפילה לצפון. כיוון התפילה בכללותו שנוי במחלוקת חכמים. בתוספתא נאמר ”אין פותחין בתי כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח” (תוספתא מגילה ג), המתפרש ככיוון התפילה הוא בציר מזרח-מערב, וכך שיטת רבי עקיבא, לעומת השיטה המפורשת במשנה כי יש לכוון אל מקום המקדש בירושלים. נטען כי ייתכן ובמקור נהגו בדרומא כשיטה הקובעת כי תפילה למערב, ועל כן נבנו בתי הכנסת בציר מזרח-מערב, ולאחר מכן התקבלה השיטה הקובעת כי יש להתפלל לכיוון ירושלים וכיוון התפילה בתוך בית הכנסת שונה, כשארון הקודש מוצב בצפון.

נמצאו גם עיטורים אומנותיים האופייניים לבתי הכנסת: כמו דגם חצי סהר וכוכב ומנורות שבעת קנים החרוטים על משקופים. דגם חצי הסהר והכוכב נראה לכאורה ממקור אסלאמי. אך בירושלים נמצאו קנקנים שעל ידיותיהם הוטבע כוכב מחומש עם כיתוב "ירושלם".

• מעון – מבנה אורך בציר דרום-צפון, אולם תפילה ללא חלוקה פנימית. שלושה פתחים במזרח וגומחת תפילה בצפון.
• סוסיא – מבנה רוחב, חצר, אכסדרה ואולם תפילה, חצר קטורה ומרוצפת לוחות אבן ומשלושת צדדיה סטווים.

מדרגות מהחצר לאכסדרה, קומה שנייה וחדר צר וארוך בדרום (אולי לצורכי לימוד). מהאכסדרה לאולם שלושה פתחים, פסיפס צבעוני עם מוטיבים אומנותיים יהודיים: ארון, 4 מינים, חזית ב"המק ומנורה, בימת תפילה וכתובות הקדשה בעברית לנדבנים.

• אשתמוע – החפירה החלה בשנת 1934 בעקבות סקר שנעשה באזור מטעם האוניברסיטה העברית. החפירה הופסקה, בשל מאורעות המרד הערבי, ונמשכה רק לאחר מלחמת ששת הימים. בשנת 1969 הושלמה החפירה על ידי זאב ייבין. במבנה הרוחבי נמצאו: לפניו רחבה מרוצפת אבנים גדולות ובה כתובת פסיפס גדולה. בחזית – כמבואה שבה מתאספים המתפללים לפני התפילה אליה עולים בשלוש מדרגות. רצפת המבואה מעוטרת בפסיפס צבעוני, ממנו שרד ציור של עץ בחמישה צבעים וכתובת הקדשה בארמית. שלושה פתחים בקיר החזית המזרחית שנשתמר לגובה של 2 מ'. קיר מערבי השתמר בגובה של 8 מ' (גובה יוצא דופן הנראה ברחוב הראשי של הכפר א-סמוע. בקיר הצפוני גומחה מרכזית לארון קודש ומצדדיה 2 גומחות קטנות, בימה בולטת וספסלים מאבן מסביב לאולם בית הכנסת.
• ענים – אולם תפילה, אכסדרה וחצר, 2 פתחים ממזרח ששרדו את מלוא גובהם, רצפה עשויה מלוחות אבן ומתחתם סימנים לקיומה של רצפת פסיפס, רבע משטח האולם בצפון- יוחד לבימה, לאורך הקיר המערבי ספסל ומבואה לבית הכנסת המרוצפת פסיפס עם כתובת הקדשה.

ביטוי ארכאולוגי להלכה

דורון שר-אבי מאוניברסיטת בר-אילן מעלה את ההשערה כי הממצאים בסוסיא העתיקה ובישובי דרומא מורים כי, בתקופה מהמאה ה-4 עד המאה ה-8 הייתה לאוכלוסייה היהודית בדרומא מנהגים שונים מאלו של יהודים בגליל. תופעה זו באה לידי ביטוי בממצאים הבאים:

• ריבוי מקוואות טהרה. בחפירות שנערכו בסוסיא התגלו כ-35 מקוואות.
• פתחי ארבע מבתי הכנסת היו בצד מזרח. לפי ההלכה כי "אין פותחים בתי כנסיות אלא למזרח" (תוספתא, מגילה, פ"ג, הכ"א). מניעים הלכתיים היו חשובים דיים כדי לחרוג מהנוהג האדריכלי המקובל.
• השימוש בגלוסקמאות ייחודיות לאזור, לקבורה גם לאחר שהצטמצם השימוש לקראת אמצע המאה ה-2
• לשון הכתובות הן בסוסיא והן אשתמוע היו עברית וארמית, לעומת השימוש ביוונית בגליל.
• מוטיב המנורה חוזר על עצמו ברבים מבתי הכנסת בדרומא כמו במעון העתיקה בה התגלו שברי שיש של מנורת שבעת קנים בגובה משוער של 1.30 מטר.

לדעת שר-אבי האוכלוסייה היהודית בדרומא נהגה אחרת מזו שבגליל. היא הקפידה יותר על המסורת. הוא מעריך כי היו לכך נימוקים אחדים:

• העדרם של תלמידי חכמים בדרומא. תופעה זו ניכרת בספרות חז"ל רוב החכמים המוזכרים בה אינם מדרום הרי חברון. נוכחות חכמים מאפשרת "מעין דינאמיקה הלכתית" וזאת נעדרה בדרומא.
• התפשטות היישוב הנוצרי באזור. התופעה גרמה להסתגרות היישוב היהודי ויצירת "תרבות מובלעת".
• התחזקות מעמד הכהונה. מכאן התפתחות הזיקה לבית המקדש ולמנורה, ריבוי המקוואות, ההקפדה שפתח בית הכנסת יהיה במזרח, המשך השימוש בשיטת הקבורה העתיקה והשימוש בשפת הקודש.

לקריאה נוספת

ספרים

• יהושע שוורץ, היישוב היהודי ביהודה, מלאחר מלחמת בר-כוכבא ועד לכיבוש הערבי, הוצאת מאגנס, תשמ"ו
• צבי פלג (עורך), דרומא - שורשים, התיישבות ומסלולי טיול בהר חברון, בהוצאת המועצה האזורית הר חברון, תשס"ח. (הספר "דרומא", באתר "סימניה")

מאמרים

• יהושע שוורץ, "היישוב היהודי בדרום הר-חברון - הערות היסטוריות", קתדרה 60, יוני 1991, הוצאת יד יצחק בן-צבי (סנונית)
• דורון שר-אבי וחנן אשל, אוניברסיטת בר-אילן, "סוסיא בימי בית שני", בתוך: ד"ר יעקב אשל (עורך), מחקרי יהודה ושומרון, כרך שביעי, הוצאת מכון המחקר של המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון, תשנ"ז - 1997 (באתר דעת)
• דורון שר-אבי, "ביטויים ארכאולוגיים להבדל הלכתי", עלון "דרומא", דצמבר 2007
• יובל ברוך, חורבת סוסיה ורוג'ם אל-חמירי כמקרי מבחן להתפתחותו של הכפר והיישוב הכפרי בדרום הר-חברון מן התקופה הרומית הקדומה ועד לתקופה המוסלמית הקדומה, עבודת ד"ר, האוניברסיטה העברית ירושלים, ירושלים, 2009.

קישורים חיצוניים

• ההתיישבות בדרום הר חברון - סקירה היסטורית, - אתר המועצה האזורית הר חברון.
• היישוב היהודי בדרום יהודה בתקופה הרומית מאוחרת- ביזנטית לפי הממצא הארכאולוגי, באתר מרכז סיור ולימוד סוסיא
• אברהם נגב, ‏חורבת סוסיה והיישוב היהודי בדרום הר-חברון בתקופה הרומית המאוחרת, קתדרה 60, יוני 1991, עמ' 93-85
• יהושע שוורץ, ‏היישוב היהודי בדרום הר-חברון – הערות היסטוריות, קתדרה 60, יוני 1991, עמ' 98-94