דקאמרון
 | |
| Decameron, 1492 | |
| |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ג'ובאני בוקאצ'ו  |
| שפת המקור |
Medieval Italian |
| סוגה |
פרוזה, נובלה, אוסף סיפורים קצרים |
| מקום התרחשות |
פירנצה |
  | |
דקאמרונֶה או דקאמרון (באיטלקית: Decamerone או Decameron; מיוונית: δἐκα דֵקָה, "עשר", ו-ἡμέρα הֶמֶרָה, "יממה") הוא קובץ ספרותי ידוע מהמאה ה-14 מאת המחבר האיטלקי ג'ובאני בוקאצ'ו. כתיבת היצירה הסתיימה בשנת 1353.
המסגרת לספר היא מגפת דבר ("המוות השחור") שפקדה את פירנצה, והניסה אל מחוץ לעיר עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה. הצעירים מתכנסים בווילה כפרית בסמוך לפייזולה (Fiesole), כפר ליד פירנצה, ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים. בכל יום מתמנה אחד מבני החבורה למנהיג, קובע נושא, והוא וכל אחד מהאחרים מספרים סיפור אחד הקשור לו. בסך הכול סופרו מאה סיפורים, המהווים, לצד סיפור המסגרת, את הדקאמרון. הם משתרעים על שלל תקופות וארצות, ובחלקם נשאבים ממעשיות עממיות שרווחו כבר זמן רב טרם כתיבת הספר.
בניגוד למה שניתן אולי היה לצפות מיצירה מימי הביניים, בסיפורים מושם דגש על החושני והארוטי, והלעג לכנסייה הוא בוטה ונטול כל הסוואה. חלק מהם עומדים במבחן הזמן, וגם עתה ניתן ליהנות מיופיים ומחריפותם.
.jpg)
סיפורים נבחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הסיפור השני מתאר יהודי ההולך לבקר בחצר האפיפיור ברומא, כדי לבדוק האם אכן האמונה הנוצרית היא הנכונה. חבריו, המכירים היטב את השחיתות שפשתה ברומא, מנסים להניאו מלנסוע, בחושבם שהחוויה תרחיק אותו מהנצרות לצמיתות. הפואנטה היא אירונית – היהודי אכן נוכח שראשי הכנסייה שטופים בתאוות בשרים וברדיפת בצע. דווקא בשל כך הוא מסיק שאם אף על פי כן הנצרות עדיין חזקה ומתחזקת, סימן שהיא דת האמת[1].
- הסיפור השלישי מתאר כיצד יהודי מצליח לחמוק מפח שנטמן לו, כאשר עליו להסביר מהי האמונה האמיתית. הוא עושה זאת על ידי סיפור משל על מלך שמסר שלוש טבעות זהב לילדיו, אך שתיים מהן מזויפות, ולא ניתן לדעת אילו. הטבעות הן מטפורה לשלוש הדתות, והנמשל הוא שלא ניתן לדעת איזו מהאמונות היא האמיתית.
- הסיפור הרביעי ממשיך ללעוג לאנשי הכמורה, כשהוא מתאר כיצד פרח נזירות חוטא עם אישה, אך ניצל מענישה כשהוא מפיל את אב המנזר באותו פח.
- הסיפור העשרים ושניים מספר על סייס ששכב עם המלכה. המלך תפס אותו לאחר שחזר למיטתו, בחשיכה, ועל כן גזז את שערו כדי שיוכל לזהותו למחרת. אך הסייס בחוכמתו גזז את שערות כל אנשי הארמון, וכך ניצל מעונש חמור.
- הסיפור העשרים ושמונה הוא מעשייה מתוחכמת על הדרך שבה אב מנזר ואישה מוליכים שולל את בעלה הבלתי נסבל, גורמים לו לחשוב שעבר לעולם הבא, ומתענגים זה על זו בינתיים.
- בסיפור השלושים ניתן פירוש ארוטי בוטה לביטוי "להחזיר את השטן לגיהנום". שוב חוזרת דמות איש הכמורה שאינו עומד בניסיון ומנצל את תמימות הנערה.
- הסיפור השלושים ותשעה הוא מעשיה מחרידה על בעל ההורג את מאהב אשתו ומגיש לה לארוחה את ליבו, מבלי שתדע.
- בסיפור הארבעים ושמונה חוזה אישה במחזה מהגיהנום, נערה הנטרפת שוב ושוב בידי שני כלבים כעונש על אימלולה את מחזרה, ומתוך חשש לגורל דומה היא נעתרת לגבר המאוהב בה.
- הסיפור הארבעים ותשעה הוא סיפור פואנטה טראגי המספר על אציל שירד מנכסיו, עקב חיזוריו הבזבזניים אחר אישה אצילה אחת, ונותר לו אך בז יפה תואר.
- הסיפור החמישים ושישה אינו אלא אמרה שנונה, שלפיה המכוערים הם העתיקים והאצילים ביותר, שכן נבראו בתחילת עבודתו של אלוהים, בעת שעדיין לא היה מיומן ביצירת פרצופים.
- בסיפור השישים, נזיר נודד מתפרנס מהצגת נוצת-זנב של תוכי, ומספר לאיכרים הנבערים שזוהי נוצה מכנפיו של המלאך גבריאל. חבורה של נערים חומדים לצון, ומחליפים את הנוצה בחשאי, לפני ההצגה, בכמה חתיכות פחם. בשיאה של ההצגה, הנזיר מכריז על חשיפת הנוצה הקדושה, פותח את הקופסה, ומתוך העטיפות הרבות מוציא את חתיכות הפחם. מבלי לאבד את עשתונותיו, מספר הנזיר להמון שנעשה נס, ובהתערבות אלוהית הוחלפה הקופסה בקופסה אחרת, ובה פחמים מהמוקד עליו נשרף סאן לורנצו, אחד מקדושי הכנסייה.
- בסיפור השישים ותשעה מצליחה אשתו של אציל יווני לשכב עם מחזרה מול עיני בעלה ולשכנעו שהוא מדמיין בלבד.
- בסיפור השבעים ושלושה משוכנע אדם תאב בצע על ידי שני "חבריו" כי הוא בלתי נראה.
- גם הסיפור התשעים מראה כיצד מצליח אדם להפשיט אשה מול בעלה, באצטלה מרוממת.
- הסיפור התשעים ושלושה הוא על אודות אדם נדיב מאין כמותו בשם "נתן", המוכן אפילו למסור את חייו בידי שונא.
- הסיפור התשעים ושמונה מתאר את עלייתו ונפילתו של אציל רומאי, ואת הצלחתו המחודשת בזכותה של הידידות.
- הסיפור המאה מתאר מסכת של התעללויות קשות שבהן מעביר גבר את אשתו על מנת לבחון את נאמנותה. האישה אינה נשברת ומקבלת בהכנעה את כל גחמות בעלה ולפיכך הוא מחזירה לביתו ונוהג בה בכבוד.
עיבודים לקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר סרטים נעשו על בסיס הספר, הידוע בהם הוא סרטו של פייר פאולו פאזוליני משנת 1971, שזכה בפרס דוב הכסף.
ב-2024 נטפליקס הפיקה סדרת טלוויזיה בהשראת הספר.
ההשפעה הספרותית של הספר
[עריכת קוד מקור | עריכה]כותבים רבים הושפעו מיצירתו של בוקאצ'ו ואימצו חלק מן הטכניקות הנרטיביות אשר מופיעות בדקאמרון. בין הדוגמאות הבולטות לכך ניתן למצוא את אוסף הנובלות "הפטמרון" מאת המחברת הצרפתייה מרגריט מנווארה, וכן את יצירתו האחרונה של ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי. שתי היצירות בנויות בצורה של סיפור מסגרת בו משובצות נובלות קצרות, המושמעות על ידי מגוון קולות מספרים. מלאכת השמעת הסיפורים המשובצים בשלוש היצירות משרתת אף היא את אותה מטרה בסיפור המסגרת, הנעמת זמנן של הדמויות – לאור זוועות המגפה השחורה בדקאמרון, בעקבות המבול העז בהפטמרון, או במהלך הדרך הארוכה לקברו של המרטיר הקדוש מקנטרברי בסיפורי קנטרברי. בהפטמרון, ההתבססות על מבנה הדקאמרון אף מוזכרת באופן מפורש בפרולוג, תוך שאיפה להשמיע כמאה סיפורים במהלך עשרה ימים – תבנית זהה ליצירתו של בוקאצ'ו[2].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ובאני בוקאצ'ו, דקאמרון, גאיו שילוני (מתרגם), ירושלים: כרמל, המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות, המפעל לתרגום ספרי מופת, תש"ס 2000
- ג'פרי צ'וסר, סיפורי קנטרברי, שמעון זנדבנק (מתרגם), עם עובד, התשמ"א-1980
- מרגריט דה נוואר, הפטמרון, עידו בסוק (מתרגם), כרמל, התשס"ה-2005
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דקאמרון - באנגלית ובאיטלקית.
- דקאמרון, באתר OCLC (באנגלית)
- דקאמרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הרעיון שבבסיס הסיפור על היהודי דומה לעקרון ההכבדה שטבע הביולוג הישראלי אמוץ זהבי.
- ^ מרגריט דה נוואר, הפטמרון, עידו בסוק (מתרגם), הוצאת כרמל, התשס"ה-2005, עמ' 48-49