דקולטה

דקולטה
	פורטרט ובו מוצג הדקולטה של מארי אנטואנט
שיוך	neckline

דֶקוֹלְטֶה (Décolletage) הוא החלק העליון בטורסו של האישה, בין מותנה וצווארה, הכולל את הכתפיים הגב והחזה שנחשפים בהתאם לסגנון הלבוש שלה. המונח משמש בעיקר עבור מחשופים בעלי מפתח גדול המבליטים את אזור המחשוף, בייחוד כאלה הנמצאים בשמלות ערב, שמלות נשף, בגדי גוף ובגדי ים.

דקולטה היא מילה בצרפתית הנגזרת מ-decolleter שפירושו "לחשוף את הצוואר" או "בלי צווארון". המונח הופיע לראשונה בספרות האנגלית לפני שנת 1831.

העור באזור הדקולטה ממועט בבלוטות חלב ושכבות שומן, ולכן הוא נוטה להתקמטות יותר מחלקים אחרים.

היסטוריה

שמלות שחשפו את אזור הצוואר והחלק העליון בגופן של נשים, היו נפוצות מאוד לפחות החל מהמאה ה-11. אופנה זו נמשכה עד לתקופה הוויקטוריאנית במאה ה-19. שמלות נשף או ערב הבליטו את אזור המחשוף ולבישת שמלות עם מחשוף בולט באזור הדקולטה הייתה מקובלת יותר מחשיפת הרגליים והקרסוליים.

במאה ה-15 אגנס סורל, פילגשו של שארל השביעי, מלך צרפת, הובילה בחצר המלוכה הצרפתית את אופנת לבישת שמלות עם מפתח דקולטה רחב שחשף את שדיה לגמרי. במאה ה-16 הייתה נפוצה אופנת נשים המציגה שדיים חשופים באופן מלא, אצל נשים בכל המעמדות השונים בחברה^[1].

סגנונות דקולטה היו פופולריים באנגליה במאה ה-17 ואף מלכת אנגליה מרי השנייה והנרייט מארי, אשתו של המלך צ'ארלס הראשון, נהגו ללבוש שמלות החושפות מפתח חזה נדיב. האדריכל איניגו ג'ונס אף נהג לעצב עבור הנרייט מארי תלבושות לנשף מסכות שחשפו באופן מלא את שדיה^[1].

בחוגי האצולה ובמעמד העליון הצגת השדיים נחשבה לעיתים לסמל סטטוס, סימן ליופי, עושר או מעמד חברתי^[2]. החל מהרנסאנס השד החשוף עורר הקשר אל הפסלים העירומים מיוון הקלאסית שהשפיעו רבות על האמנות, הפיסול והארכיטקטורה של התקופה.

לאחר המהפכה הצרפתית המחשוף הפך להיות גדול בחזית וקטן בגב. לקראת סוף התקופה הוויקטוריאנית הצווארון המלא היה באופנה, אם כי שמלות עם דקולטה נלבשו באירועים רשמיים. בתום התקופה השתנו עמדות חברתיות והחלו לדרוש מנשים לכסות את שדיהן בציבור.

במהלך שנת 1913 נכנסה אופנת צווארוני V וצווארונים עגולים, שאנשי דת בעולם הביעו זעזוע ממנה. הבישופים של הכנסייה הקתולית בקיסרות הגרמנית התאחדו והוציאו מכתב שתקף את האופנה המודרנית. בה בעת האופנה הפכה למאופקת יותר במונחים של מחשוף, בעוד שחשיפת הרגל הפכה למותרת יותר בחברות מערביות החל ממלחמת העולם הראשונה ועד לאופנת המאה ה-21.