דניאלה הודרובה
 | |
| לידה |
5 ביולי 1946 פראג, צ'כוסלובקיה  |
|---|---|
| פטירה |
31 באוגוסט 2024 (בגיל 78) Hospital of the Merciful Sisters of Sts. Karel Boromejský, פראג, צ'כיה |
| מדינה |
צ'כיה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קארל בפראג |
| שפות היצירה |
צ'כית |
| תקופת הפעילות |
מ-1989 |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
דניאלה הודרובה (בצ'כית: Daniela Hodrová; 5 ביולי 1946 – 30 באוגוסט 2024) הייתה סופרת וחוקרת ספרות צ'כית. היא זכתה בפרס המדינה הצ'כית לספרות לשנת 2011 ובפרס פרנץ קפקא לספרות לשנת 2012.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות ונעורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דניאלה הודרובה נולדה בשנת 1946 למשפחה צ'כית בפראג. אביה היה שחקן מפורסם בתיאטרון הוינוהראדי שבפראג,[2] ומשפחתה נטתה לאומנות. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בדירת ילדותה של הודרובה יהודים. עם גירוש היהודים לגטו טרזין, התאבדה בת המשפחה בקפיצה מהחלון. הודרובה לא הכירה את הסיפור כשגדלה שם, וגילתה זאת רק מאוחר יותר. הסיפור מניע את רומן הביכורים שלה, Podobojí (ראה אור בעברית בשם "בשתי הדרכים"). ככלל, תמה חוזרת בכתיבתה היא העבר של פראג והדרך שבה הוא ממשיך לרדוף את ההווה.[3]
קריירה אקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבגרותה הודרובה למדה ספרות רוסית וצ'כית[1] באוניברסיטת קארל בפראג,[2] והמשיכה ללימודים מתקדמים בספרות צרפתית ובספרות השוואתית.[1] את עבודת המחקר שלה פרסמה ב-1980.[2] לאחר מכן עבדה לפרק זמן קצר כעורכת בהוצאת הספרים אודאון, ואחר כך חזרה לקריירה אקדמית כחוקרת במכון לספרות צ'כוסלובקית ועולמית (כיום המכון לספרות צ'כית), שם היא ממשיכה כחוקרת גם כיום, לאחר יציאתה לגמלאות.[3]
במסגרת פעילותה באקדמיה, כתבה הודרובה מונוגרפיות ומחקרים (לדוגמה Hledáni románu / החיפוש אחר הרומן; 1989) וגם תרגומים (לדוגמה Román jako dialog M. Bachtina / הרומן כדיאלוג מאת מיכאל בכטין).[1]
כסופרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]הודרובה החלה לכתוב סיפורת כבר בשנות ה-70 המאוחרות. את ספרה הראשון, Podobojí, כתבה כבר ב-1977. אבל עקב ההתייחסויות שבספריה לאירועי העבר הקרוב, ובעיקר לפלישה הסובייטית של 1968, לא היה סיכוי ממשי לפרסומם בצ'כוסלובקיה, שהייתה אז תחת שלטון קומוניסטי.[3]
במקום לפרסם את ספריה במערב או בסאמיזדאט (באופן מחתרתי) כמו סופרים רבים בני תקופתה, היא חיכתה לנפילת הקומוניזם בצ'כוסלובקיה, וב-1991 התפרסם ספרה הראשון.[3] לאחריו התפרסמו שני ספרים נוספים בהפרשים קטנים בין זמני הוצאתם לאור, וב-1999, נאספו שלושת ספריה הראשונים לכרך אחד. כטרילוגיית "קרת היגון" (Trýznivé město).[2]
ספרי הבדיון שלה, בעיקר טרילוגיית "קרת היגון", תורגמו לצרפתית, פולנית, גרמנית[1] ואנגלית.[3] בשנת 2011 זכתה בפרס המדינה לספרות של משרד התרבות הצ'כי על ספרה Vyvolávání (זימון). ב-2012 זכתה בפרס פרנץ קפקא לספרות, והייתה לזוכה ה-12 שלו.[1]
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילות מרבית ספריה של הודרובה מתרחשות בפראג, וכמעט כולן שבות בדרך זו או אחרת לספרה הראשון, כהמשך ישיר או מרומז שלו.[2] בספריה נפוצה ההתייחסות להיסטוריה ולמיתולוגיה צ'כית בכלל, ולהיסטוריה של פראג על כל תקופותיה בפרט.[3]
ספריה של הודרובה מורכבים מקטעים קצרים דמויי פרקים באורך כעמוד או שניים כל אחד ובעלי כותרת עצמאית לכל אחד מהם. מבנה זה נובע מהרגלי הכתיבה של הודרובה, לדבריה – בדרך כלל היא כותבת בשעות אחר הצהריים במשך כשעה וחצי, כשבכל פעם היא בדרך כלל מסיימת פרק קצר.[2]
כתיבתה של הודרובה מאופיינת לעיתים על ידי מבקרים ככתיבה "גברית". לדבריה של הודרובה, סטריאוטיפ זה נובע כנראה מהעובדה שבנוסף להיותה סופרת, הודרובה היא גם חוקרת ספרות בעלת שם בעולם האקדמי.[2]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הפרקים הראשונים מתוך הרומן "בשתי הדרכים" בתרגום לעברית, באתר המתרגם פאר פרידמן
- ריאיון עם מתרגמות ספריה של הודרובה לאנגלית, באתר radio.cz
- אתר פרס פרנץ קפקא לספרות
יובל פלוטקין, "בשתי הדרכים": הסופרת הצ'כית שכתבה את האנטי-נטפליקס האולטימטיבי, באתר הארץ, 7 במאי 2024- עופרה עופר אורן, "בשתי דרכים": מה הפרפר חושב על הזחל, בבלוג "סופרת ספרים", 9 במאי 2024
- אילאור פורת, גלו הבנה לדרכו של הלץ, על "בשתי הדרכים", פנס מוסף לביקורת ספרות, יולי 2024
