דיר סניד
 | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז עזה |
| נפה | נפת עזה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | תחילת המאה ה-15 |
| שטח | 6,081 דונם עות'מאני (1945) |
| גובה | 170 מטר מעל פני הים מטרים |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 1948 |
| יישובים יורשים | נתיב העשרה |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 730[1] (1945) |
| קואורדינטות | 31°34′28″N 34°33′18″E / 31.57445833°N 34.55499444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
  | |
דיר סניד (בערבית: دير سنيد) היה כפר ערבי פלסטיני בנפת עזה, שהיה ממוקם 12 ק"מ צפון מזרחית לעיר עזה. שטח הקרקע הכולל של הכפר היה 6,081 דונם[2]. לפני שננטש במהלך מלחמת העצמאות, היו בה 730 תושבים.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החלק הראשון של שמו "דיר" משמעותו בערבית "מנזר", מה שמרמז על כך שפעם היה זה אתר של מסדר נזירי או שאוכלוסייה נוצרית התגוררה במקום בנקודת זמן מסוימת. "סונייד" היה שמו של שבט ערבי באזור.
תחת האימפריה העות'מאנית, ברישומי המס של 1596, צוין דייר סונייד בנהייה של עזה, חלק מסנג'ק עזה, עם אוכלוסייה של 12 משקי בית, על פי ההערכות היו בו 66 תושבים, כולם מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מס קבוע של 33.3% על מוצרים חקלאיים שונים, לרבות חיטה, שעורה, פירות, כוורות ועיזים; סך של 4,600 אקצ'ה .
במהלך המאות ה-17 וה-18, אזור דיר סונייד חווה תהליך משמעותי של נטישה עקב לחצים נוודים על הקהילות המקומיות. תושבי הכפרים הנטושים עברו ליישובים ששרדו, אך האדמה המשיכו להיות מעובדת על ידי כפרים שכנים[4]. הכפר שרד והופיע תחת השם דיר אסני על המפה שחיבר פייר ז'קוטין מנתונים שנאספו ב-1799[5].
בשנת 1838, חוקר ארץ ישראל אדוארד רובינסון ציין את המקום תחת השם דיר אסנייד ; ככפר מוסלמי, השוכן במחוז עזה.
בשנת 1863, החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר, שאותו כינה דיר אסנייד, וציין שיש בו 150 תושבים. רשימת כפרים עות'מאניים משנת 1870 לערך מצאה כי בכפר יש אוכלוסייה של 144, בסך הכל 51 בתים, אם כי ספירת האוכלוסייה כללה גברים בלבד.
בסוף המאה ה-19, היה כפר בגודל בינוני שצורתו מלבני, מפוצל לארבעה ריבועים על ידי שני כבישים שחצו בזווית ישרה. היו בו בתי לבנים, שמונה בארות, גנים, בריכה, ובמרכז הכפר היה מסגד.
בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1920 הקימה הרכבת המנדטורית בכפר את תחנת הרכבת דיר סניד על קו קנטרה-חיפה ושימשה לנוסעים ולמשא גם יחד. דרומית ובסמוך לתחנה עברה המסילה על גשר מעל נחל שקמה (בערבית: ואדי חסי). מאוחר יותר הקימו הבריטים מחנה צבאי סביב התחנה.
במפקד האוכלוסין של ארץ ישראל של 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, מנה הכפר 356 תושבים, כולם מוסלמים, במפקד של 1931 נמנו 475 תושבים, ב-103 בתים.
עד סוף תקופת המנדט הבריטי התרחב הכפר מערבה לכיוון כביש החוף. בשנת 1945 נפתח בית ספר עם רישום של 63 תלמידים ונפתחו בו גם מספר חנויות קטנות. חקלאות הייתה מקור ההכנסה העיקרי של רוב התושבים, ואחריה מסחר.
לפי סקר הכפרים ב-1945 אוכלוסיית הכפר מנתה 730 תושבים, כולם מוסלמים, עם סך של 6,081 דונם של אדמה. מתוכם 158 דונם שימשו להדרים ובננות, 512 דונם למטעים וחקלאות שלחין, 4,863 לדגנים ואילו 13 דונם היו שטח בנוי.
במלחמת העצמאות ואחריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא ניתן לציין את התאריך המדויק שבו נכבש הכפר במהלך מלחמת ערב-ישראל ב-1948, אך ככל הנראה הכפר נתפס על ידי כוחות ישראליים בסוף אוקטובר 1948[6]. הוא הופצץ מהאוויר במבצע יואב ב-15–16 באוקטובר, לפי ההיסטוריון הישראלי בני מוריס. דווח שהוא "הופצץ" שוב ב-21 באוקטובר[7].
דיר סניד גם הייתה מוקד הלחימה בשלבים הראשונים של המלחמה, כאשר כוחות מצרים ויהודיים נאבקו על השליטה בכפר ובקיבוץ הסמוך יד מרדכי זמן קצר לאחר ה-15 במאי 1948. נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר אמר כי כאשר בילה את הלילה בבית החולים הצבאי בעזה, "המיטות סביבי היו מלאות בפצועים שלנו מהקרב בדייר סניד, שעדיין היה בעיצומו". עבד אל-נאצר מתח ביקורת על האסטרטגיה של הפיקוד המצרי בקרב, אך למרות זאת, הוא הסתיים בניצחון מצרי "לאחר קורבנות כבדים ולמרות כל הקשיים שנתקלו בהם כוחותינו". בקרב השתתף עמיתו של עבד אל נאצר עבד אל-חכים עאמר[8].
לאחר המלחמה סופח האזור למדינת ישראל, ואדמות הכפר עברו לבעלות רשות הפיתוח, והאפוטרופוס לנכסי נפקדים היה מחכיר אותם מדי שנה לצורכי חקלאות[9]. לפי ההיסטוריון הפלסטיני וליד ח'אלדי, שרידי דיר סניד כללו בשנת 1992 "גשר רכבת, קטעי מסילה שאינם בשימוש, ושלושה מבנייני תחנת הרכבת הם כל מה שנותר מהכפר. גשר האבן בנוי על פני ואדי עובר על פני ארבעה גשרונים רחבים ועגולי קשת מבני התחנה שוממים ובמצב של הידרדרות"[10].
בסוף 1956 חידשה רכבת ישראל את המסילה בין דיר סניד לתחנת הרכבת עזה[11].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ Khalidi, 1992, p.92.
- ^ Khalidi, 1992, p.93.
- ^ Marom, Roy; Taxel, Itamar (2023-01-01). "Ḥamāma: The historical geography of settlement continuity and change in Majdal 'Asqalān's hinterland, 1270 – 1750 CE". Journal of Historical Geography. 82: 49–65. doi:10.1016/j.jhg.2023.08.003.
- ^ Karmon, 1960, p. 173 (אורכב 22.12.2019 בארכיון Wayback Machine)
- ^ קרב פנים אל פנים על חולייקאת - נלקח שלל: זחלים,תותחים ותחמושת, דבר, 21 באוקטובר 1948
- ^ לאחר שהשתרר שקט, על המשמר, 24 באוקטובר 1948
- ^ חיים רביב, הפילדמרשל בצילו של ה"בוס", דבר, 15 באוקטובר 1965
- ^ החכרת מטעים מנכסי נפקדים ורשות הפתוח לשנת 1965, הארץ, 17 בפברואר 1965
החכרת מטעים מנכסי נפקדים ורשות הפיתוח לשנת 1965, דבר, 17 בפברואר 1965
חכירת ייבול ענבים מנכסי נפקדים ורשות הפתוח לשנת תשכ"ג 1963, הארץ, 11 ביולי 1963 - ^ All That Remains: The Palestinian Villages Occupied and Depopulated by Israel in 1948. Institute for Palestine Studies. ISBN 0-88728-224-5
- ^ מאיר הראובני, התחנה הסופית של הרכבת ־ אל־עריש, למרחב, 19 בנובמבר 1956
