דיק מקגווייר
| לידה |
26 בינואר 1926 ניו יורק שבארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
3 בפברואר 2010 (בגיל 84) לונג איילנד, ארצות הברית  |
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.83 מטר |
| מכללה |
אוניברסיטת סנט ג'ון דארטמות' קולג' |
| דראפט |
בחירה שביעית, 1949 ניו יורק ניקס |
| היכל התהילה | הוצג כשחקן בשנת 1993 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1949–1957 1957–1960 |
ניו יורק ניקס דטרויט פיסטונס |
| הישגים כשחקן | |
|
חמישיית העונה השנייה (1951) 7 בחירות למשחק האולסטאר (1951, 1952, 1954–1956, 1958, 1959) | |
| קבוצות כמאמן | |
|
1959–1963 1965–1968 |
דטרויט פיסטונס ניו יורק ניקס |
  | |
ריצ'רד ג'וזף "דיק" מקגווייר (באנגלית: Richard Joseph "Dick" McGuire; 26 בינואר 1926 – 3 בפברואר 2010) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1949–1960. בשנת 1993 הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל כשחקן.[1]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקגווייר נבחר על ידי ניו יורק ניקס בבחירה השביעית של דראפט ה-NBA לשנת 1949.[2] ב-8 עונותיו הראשונות שיחק במדי הניקס, ועזר לקבוצה להעפיל 3 פעמים לגמר ה-NBA, בעונות 1953-1951, לצד מקס זסלופסקי, וינס בורילה והארי גלאטין. לקראת עונת 1957/1958 הועבר בטרייד לדטרויט פיסטונס עבור בחירת דראפט, ושיחק בקבוצה במשך 3 עונות, בין היתר לצד ג'ורג' יארדלי, ג'ין שו, הארי גלאטין וביילי האוול.
מקגווייר התאפיין כמנהל משחק חכם ושקול, שניחן בראיית משחק מצוינת ויכולות מסירה גבוהות. ב-7 עונותיו הראשונות בניקס הוביל מקגווייר את הקבוצה באסיסטים, וב-10 מתוך 11 עונותיו ב-NBA דורג כאחד מעשרת מוסרי האסיסטים המובילים בליגה.[1] במהלך הקריירה נבחר 7 פעמים להשתתף במשחק האולסטאר, ובעונת 1950/1951 נבחר לחמישייה השנייה של העונה. ממוצעיו לאורך הקריירה הם 8.0 נקודות, 4.2 ריבאונדים ו-5.7 אסיסטים למשחק.[3]
במהלך עונתו השלישית והאחרונה כשחקן הפיסטונס, 1959/1960, מונה מקגווייר למחליפו של רד רוצ'ה כמאמן הקבוצה, והחזיק בתפקיד של מאמן-שחקן עד סיום העונה. הוא המשיך לאמן את הקבוצה עד סיום עונת 1962/1963, ובכל ארבע עונותיו כמאמן העפילה דטרויט לפלייאוף. באמצע עונת 1965/1966 החליף בניקס את המאמן הארי גלאטין, ואימן את הקבוצה בשנתיים הבאות, עד אמצע עונת 1967/1968 בה החליף אותו רד הולצמן. מאזן הניצחונות הכולל של מקגווייר כמאמן ראשי ב-NBA עומד על 197 ניצחונות ו-260 הפסדים.[4]
בשנת 1992 הוציאו הניקס לגמלאות את גופייתו של מקגווייר, עם המספר 15.[5] בשנת 1993 הוצג מקגווייר כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל, שנה לאחר שהוצג אחיו הצעיר אל מקגווייר, ששיתף איתו פעולה בניקס בין השנים 1951–1953. בכך הפכו האחים מקגווייר לצמד האחים היחיד אי פעם שהוצג בהיכל התהילה.[1]
ב-3 בפברואר 2010 מת מקגווייר כתוצאה מקרע באבי העורקים, בגיל 84.[6]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- סטטיסטיקות האימון ב-NBA, באתר Basketball-reference.com
- דיק מקגווייר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 דף השחקן, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט 1949, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות הקריירה של מקגווייר ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ סטטיסטיקות האימון של מקגווייר ב-NBA, באתר basketball-reference.com
- ^ מספרי הגופיות שהוצאו לגמלאות על ידי ניו יורק ניקס, באתר הרשמי של הקבוצה
- ^ ההודעה על מותו של מקגווייר, באתר ESPN, 4 בפברואר 2010
- ניו יורק: אישים
- כדורסלנים אמריקאים
- מאמני כדורסל אמריקאים
- היכל התהילה של הכדורסל: כדורסלנים
- משתתפי משחק האולסטאר של ה-NBA
- כדורסלני ניו יורק ניקס
- כדורסלני דטרויט פיסטונס
- מאמני ניו יורק ניקס
- מאמני דטרויט פיסטונס
- כדורסלני אוניברסיטת סנט ג'ון בניו יורק
- כדורסלנים ב-NBA שגופייתם הופרשה
- חברי היכל התהילה של כדורסל המכללות
- בחירות דראפט של ניו יורק ניקס
- מדינת ניו יורק: כדורסלנים
- אמריקאים שנולדו ב-1926
- אמריקאים שנפטרו ב-2010