דיספנסציונליזם

דיספנסציונליזם היא השקפה תאולוגית נוצרית המחלקת את תולדות האנושות לתקופות שבכל אחת מהן הנהיג האל מערכת ציוויים אחרת שבני-האדם בדרך כלל כשלו לעמוד בה. בראייה זו, ההבטחות התנ"כיות אכן ניתנו לישראל כעם, וכשלונם של היהודים להאמין בישו אינו מפקיע את הברית עמם אלא היא עודנה שרירה וקיימת. השקפה זו התקבלה על רבים מהאוונגליסטים במאות ה-19 וה-20.

על פי ההשקפה הדיספנסציונליסטית, לישראל כאומה יש עדיין מעמד מיוחד בעיני האל, ולכן הכרחי שעם ישראל ישמור על קיומו ויזכה לתחייה לאומית בטרם קץ הימים, כפי שמתואר במקרא. הביאה השנייה של ישו, שבה מאמינים כל הזרמים הנוצרים, תביא לגאולת הנוצרים ועלייתם השמיימה, בעוד שהיהודים יאלצו להכיר במלכות ישו ולהילחם תחתיו במלחמת יום הדין. תהיה זאת תחילתן של אלף שנות שלטון הצדק שנובאו בחזון יוחנן, שבהן ימלוך ישו בפועל על פני האדמה. האוונגליסטים מאמינים כי שני שלישים מהיהודים יושמדו במלחמת יום הדין, על פי פרשנותם לפסוק: ”פִּי-שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִשִׁית יִוָּתֶר בָּהּ” (זכריה, י"ג, ח'). מקרב היהודים תהיה תמיד ”שְׁאֵרִית בֵּית יִשְׂרָאֵל” (ישעיהו, מ"ו, ג'), שהם היהודים המאמינים בישו, שיינצלו. כל ישראל שיוושעו ויחיו תחת מלכות ישו על הארץ במשך אלף השנים החזויות יהיו חלק מאותה שארית. שארית זו, בראייה הדיספנסציונליסטית, איננה מאבדת את מעמדה כחלק מן העם ואינה מחויבת להתמזג במאמינים הגויים, בניגוד לתפיסה הנוצרית הקלאסית השוללת בתוקף כל הבדל בין יהודי לגוי בתוך הכנסייה.

הפרשנות הדיספנסציונליסטית למעמד היהודים מתרצת, בעיני האוחזים בה, סתירות בין הברית הישנה לברית החדשה ואף קשיים ניכרים העולים מתוך הברית החדשה עצמה. הנוצרים הקדומים המתוארים בברית החדשה הותקפו כאשר דרשו ממאמינים גויים בישו לשמור את התורה, ומאידך מוזכר שם שהיהודים מוסיפים להיות עם נבחר. היהדות המשיחית שקמה במאה ה-20 זוכה ללגיטימציה אוונגליסטית על בסיס רעיונות אלה, לפיהם קהילה מובחנת של יהודים המאמינים בישו היא דבר מתחייב ורצוי.

ראו גם

• תאולוגיית החילופין