דייוויד קרקאואר

דייוויד קרקאואר
**David Krakauer**
לידה	22 בספטמבר 1956 (בן 68); מנהטן, ארצות הברית
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	תיכון לגארדיה
סוגה	כליזמר
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	קלרינט
חברת תקליטים	צדיק רקורדס
	www.davidkrakauer.com

דייוויד קרקאואר (באנגלית; David Krakauer; נולד ב-22 בספטמבר 1956) הוא קלרניתן יהודי אמריקאי, אחד מנגני הכליזמר הבולטים ביותר כיום. נוהג לשלב אלמנטים של מוזיקת כליזמר מסורתית עם סגנונות אוונגרדיים כגון רחבת ריקודים המקובלת במוזיקה הלטינית והאלקטרונית.

ילדות והשכלה

קרקאואר נולד במנהטן, ניו יורק למשפחה יהודית מתבוללת, דור שני של מהגרים מפולין. אביו ויליאם היה פסיכיאטר, ואמו, ברברה, הייתה מורה לכינור. הוא גדל במנהטן, ובגיל 10 החל ללמוד נגינה בקלרינט. בגיל 14 החל ללמוד בבית הספר ג'וליארד אצל ליאון רוסיאנוף, ושם סיים את לימודיו לתואר שני. בהמשך למד במשך שנה בקונסרבטוריון בפריז. בשובו מפריז שימש כנגן הקלרינט הראשי בסימפונית ניו הייבן ובבלט של מרתה גרהאם, והשתתף כנגן גם באנסמבלים מוזיקליים חדשים אחדים בניו יורק. מתחילת שנות ה-90 לימד קרקאואר בשורה של בתי ספר, ביניהם בית הספר "בארד" (תולדות הג'אז), מכללת ואסר ובית הספר מנהטן למוזיקה.

קריירה

למרות ההכשרה הקלאסית שקיבל פנה קרקאואר בסוף שנות ה-80 למוזיקה הכלייזמרית המקצועית, לאחר שכבר הופיע בחתונות כנגן חובב. ב-1989 הצטרף להרכב האמריקאי המצליח "דה קלזמטיקס", והופיע בשני אלבומים של ההרכב: "Rhythm and Jews" ו"Jews With Horns", ובאלבום הכלייזמר הראשון של יצחק פרלמן שהוציא ההרכב: "In the Fiddler's House". בשנת 1995 עזב את הקבוצה כדי להקים הרכב חדש, "כליזמר מאדנס!". בהמשך הוציא מספר אלבומים במשותף עם מוזיקאים שונים, בהם שילב סגנון נגינה שמתאים לריקודים, עם מקצבים לא מסורתיים ובהם ג'אז, רוק, פאנק, בלוז, היפ הופ ותיפוף אפריקאי.

בשנת 1997 הוציא את התקליט "מחוות כליזמר לסידני בשה", לרגל יובל המאה להולדת נגן הקלרינט הנערץ עליו. הופיע והקליט עם המלחין והסקסופוניסט ג'ון זורן, ואחדים מתקליטיו ראו אור בחברת התקליטים "צדיק" שייסד זורן. כמו כן ניגן עם רביעיית קרונוס, עמה הקליט את "חלומותיו ותפילותיו של יצחק העיוור", יצירתו של המלחין הארגנטינאי אוסוולדו גוליחוב. במוזיקה קלאסית קונבנציונלית ניגן ושיתף פעולה עם מבצעים כחמישיית ובר, רביעיית טוקיו, רביעיית לארק ושלישיית ארואיקה.

קרקאואר בלט גם כנגן ג'אז, והצטרף לחברת התקליטים הצרפתית היוקרתית בתחום הג'אז "Label Bleu Records". בתחילת שנות ה-2000 החל לשתף פעולה עם אמן הדי ג'יי הקנדי ג'וש דולגין, המוכר בכינויו "סוֹ-קוֹלְד" (Socalled). השניים הוציאו את הדיסקים "חי בקרקוב" (2003), ו"בובע מעיישעס (Bubbemeises), שקרים שסיפרה לי סבתי", וכן הקימו את הפרויקט "Abraham Inc" יחד עם נגן הטרומבון הנודע פרד ווסלי. במסגרת הפרויקט יצא בשנת 2009 האלבום "Tweet Tweet"‏.^[1]

לאורך השנים ניגן בקונצרטים והופעות כליזמר רבים ברחבי העולם, כולל במזרח אירופה, שם זכתה מוזיקת הכלייזמר לעדנה מחודשת מסוף שנות ה-80, בייחוד לאחר נפילת חומת ברלין. בשנת 2001 ניגן בפסטיבל הפרומס בלונדון. מאז תחילת שנות ה-2000 הפך לאחד מסמלי תחיית מוזיקת הכליזמר. קרקאואר רואה חשיבות בתפקידו כ"משמר צורת אמנות מסורתית", אך בד בבד מבטאים ניסוייו המוזיקליים חוצי התרבות את רצונו "לא לשמר את המוזיקה הזו במוזיאון". הוא נמשך לכליזמר בהחלטה ספונטנית: "זה דרש מעט חוצפה, אך כשהתחלתי לנגן חשבתי: זה נשמע כאילו סבתא שלי מדברת. זה הרגיש כל כך קל, כל כך טבעי"!^[2] בראיון שנתן על הקשר שלו לכליזמר, אמר בין היתר: "... זה המקום שאני צריך להיות בו. אני יכול לכתוב מוזיקה בתוך כליזמר, לאלתר, לעשות דברים ניסיוניים, להיות מתורגמן ולשמר. כל צד בי יכול להתגשם בתוך הצורה הזו. ראיתי בכליזמר את הבית המוזיקלי שלי והוא נשאר עד היום".^[3]

קרקאואר הלחין מוזיקה לסרטים, ובכלל זה לדרמת הקומדיה "לקחת את וודסטוק" משנת 2009, והדרמה "The Tango Lesson" משנת 1997.

אלבומים

1995: Klezmer madness! (Tzadik Records, New York)
1998: Klezmer, NY (Tzadik Records, New York)
2000: A new hot one (Label Bleu)
2002: The twelve tribes (Label Bleu)
2003: Krakauer live in Krakow (Label Bleu)
2005: Bubbemeises: Lies my gramma told me
2009: Tweet Tweet

ציונים לשבח

פרס "W.M. Naumburg Chamber Music Award" בשנת 1984
פרס המבקרים של התקליט הגרמני ("Preis der deutschen Schallplattenkritik") לשנת 2002: אלבום הג'אז הטוב ביותר של השנה עבור התקליט The twelve Tribes