דייגו דה סלינאס
 | |
| "El ultimo de Gibraltar", ציור של אוגוסטו פרר-דלמאו: דייגו דה סלינאס בשנת 1704, ברקע צוק גיברלטר. | |
| לידה |
3 באוגוסט 1649 מדריד, ספרד |
|---|---|
| פטירה |
27 בנובמבר 1720 (בגיל 71) מדריד, ספרד  |
| מדינה |
ספרד |
| השתייכות |
 צבא ספרד |
| דרגה |
גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| המושל הספרדי האחרון של גיברלטר | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת צרפת-הולנד מלחמת תשע השנים מלחמת הירושה הספרדית | |
  | |
דון דייגו אסטבאן גומס דה סלינאס אי רודריגס דה בייארואל (בספרדית: Diego Esteban Gómez de Salinas y Rodríguez de Villarroel; 3 באוגוסט 1649 - 27 בנובמבר 1720) היה המושל הספרדי האחרון של גיברלטר.[1] הוא כיהן בתפקיד זה עד לכיבושה של גיברלטר על ידי הצי האנגלו-הולנדי באוגוסט 1704, במהלך מלחמת הירושה הספרדית.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סלינאס אי רודריגס נולד במדריד, ספרד, לאביו פדרו גומס סלינאס (Pedro Gómez Salinas) ולאימו אוגוסטינה רודריגס דה בייארואל (Agustina Rodríguez de Villarroel), בני האצולה הזעירה (מבורגוס מצד אביו, ומואיאדוליד מצד אמו). הוא החל את שרותו הצבאי כמשרת אישי של איניגו פרננדס דה בלאסקו (Iñigo Fernández de Velasco), המשנה הצבאי למלך קסטיליה. הוא התקדם במהירות בקריירה הצבאית שלו, קודם לדרגת נושא דגל (דרגתו של קצין זוטר ברגלים או בצי, שהיה באופן מסורתי נושא את הדגל ומכאן הכינוי) ולאחר מכן לקפטן בחיל רגלים, זאת עוד לפני שהגיע לגיל 20. בשנת 1670 הוא מונה לקפטן בחיל הפרשים, לאחר מכן נטל חלק במלחמת צרפת-הולנד ונותר בהולנד עד לשנת 1673, אז חזר לספרד והועבר לצבא קטלוניה. בשנת 1675 הוא נפצע בקרבות שהתחוללו במתקפה צרפתית על העיר פגסרדה (Puigcerdà) הסמוכה לגבול עם צרפת. בדצמבר 1677 הוא חזר למורסיה.[1]
בשנת 1685 שירת סלינאס אי רודריגס כמרשל בחיל הרגלים הספרדי בפמפלונה, ובתקופה זו הוא הגיש בקשה להצטרף למסדר סנטיאגו; בקשתו התקבלה לאחר חקירה מעמיקה של אילן היוחסין שלו. בפמפלונה השתתף בקרבות של מלחמת תשע השנים על הגבעות של אלדידה (Alduide), שם הצליח להדוף את הפולשים הצרפתים.[1]
ביוני 1697, כעת בדרגת גנרל, פיקד סלינאס אי רודריגס על הכוחות הספרדיים שניסו להדוף את כוחותיו של הדוכס מוונדום הצרפתי, המתקדמים לעבר ברצלונה. אולם ב-7 ביולי נכנעה העיר וב-15 באוגוסט עזבו כוחותיו של סלינאס את האזור. בשנת 1698 מונה סלינאס למושל העיר ז'ירונה.[1]
בדצמבר 1701 מונה סלינאס אי רודריגס למושל הצבאי של גיברלטר על ידי פליפה החמישי, מלך ספרד. עם פרוץ מלחמת הירושה הספרדית והתגברות האיום על גיברלטר מצד הצי האנגלו-ספרדי, דרש סלינאס תגבורות לגיברלטר אך תגבורות מעולם לא נשלחו.[1] ב-1 באוגוסט 1704, נחתו מלחים אנגלים בפיקודו של גאורג, נסיך הסן-דרמשטט האוסטרי, באיסתמוס צפונית לצוק ממפרץ גיברלטר. לאחר הכנתה של תוכנית תקיפה על גיברלטר, שלח גאורג מסמך ובו דרישה לכניעת חיל המצב הספרדי;[2] אך סלינאס לא נענה לדרישה וב-3 באוגוסט החלו ספינותיו של גאורג להרעיש את גיברלטר.[2] לאחר שהבין את חומרת המצב וכי התנגדות נוספת איננה אפשרית, נכנע סלינאס בבוקר ה-4 באוגוסט.[1][3]
למרות הביקורת שנמתחה על הכישלון בגיברלטר, שכעת נצטרף גם לכישלון בברצלונה ב-1697, בכל זאת החליט פליפה החמישי למנותו בשנת 1706 למושל בייאסקוסה דה הארו (Villaescusa de Haro) שבקואנקה, שם הוא נשאר כגולה מרצון כמעט עד ליום מותו. בסוף ימיו חזר למדריד וב-27 בנובמבר 1720 הוא מת שם, בהורישו את כל נכסיו לאחותו, פרנסיסקה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 7 José María Lázaro Bruña. "Brevísima Biografía de Don Diego Gómez de Salinas". Retrieved 2012-09-03.
- ^ 1 2 3 Clive Finlayson; Darren Fa. " The Fortifications of Gibraltar 1068–1945" pp. 23–24. Retrieved 2012-09-03.
- ^ Ignacio López de Ayala. "The history of Gibraltar: from the earliest period of its occupation by the Saracens". Retrieved 2012-09-03.