דייוויד גילמור
דייוויד גילמור בהופעה, 2006 | |
לידה |
6 במרץ 1946 (בן 78) קיימברידג', אנגליה, הממלכה המאוחדת |
---|---|
שם לידה | דייוויד ג'ון גילמור |
מוקד פעילות | הממלכה המאוחדת |
תקופת הפעילות | מ-1963 |
מקום לימודים | אוניברסיטת אנגליה רסקין |
סוגה | רוק, רוק מתקדם, רוק פסיכדלי, ארט רוק, בלוז רוק, רוק ניסיוני |
סוג קול | בריטון |
שפה מועדפת | אנגלית |
כלי נגינה | גיטרה, גיטרה בס, קלידים, סקסופון, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית פה, תופים |
חברת תקליטים | קפיטול רקורדס, קולומביה רקורדס, סוני רקורדס, EMI |
שיתופי פעולה בולטים | פינק פלויד |
בת זוג | פולי סמסון (1994-הווה) |
צאצאים | רומאני גילמור |
מספר צאצאים | 8 |
פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית עיטור אות הכבוד הארמני |
davidgilmour | |
פרופיל ב-IMDb | |
דייוויד ג'ון גילמור (באנגלית: David Jon Gilmour; נולד ב-6 במרץ 1946) הוא מוזיקאי, מלחין, גיטריסט וזמר אנגלי וחבר להקת פינק פלויד מסוף שנות ה־60. גילמור הוא רב-נגן והוא מנגן על גיטרות, גיטרה בס, קלידים, סקסופון, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית פה, פדאל סטיל, ותופים. פרט לפועלו בלהקה הוציא לאור גם חמישה אלבומי סולו והשתתף בפרויקטים חיצוניים (כולל הפקה). מאז עזיבתו של רוג'ר ווטרס את להקת פינק פלויד באמצע שנות השמונים, גילמור הוא מנהיגה של הלהקה. דורג על ידי מגזין הרולינג סטונז במקום ה-14 ברשימת הגיטריסטים הטובים בעולם, ונחשב בעיני רבים לאחד המוזיקאים המשפיעים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גילמור נולד בקיימברידג', אנגליה ב 6 במרץ 1946 לאב מרצה לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' ולאם מורה. גילמור התבגר בשנות החמישים, אותן שנים מלאות בהשפעה מוזיקלית של אלביס פרסלי ושל שאר כוכבי הרוקנרול בתחילתו. מדי פעם שאל גילמור גיטרה משכנו כדי לנסות לנגן ובאחת הפעמים לא החזירה. הוא לימד את עצמו לנגן בעזרת תקליט לימודי שיצר פיט סיגר. כשהיה בן 11 החל גילמור ללמוד בבית ספר ששכן ליד תיכון בקיימברידג'. בתיכון זה למדו סיד בארט ורוג'ר ווטרס, חבריו לעתיד ב"פינק פלויד". זו הייתה פגישתם הראשונה.
קריירה מוזיקלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב 1962 החל גילמור ללמוד בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג' והתיידד עם סיד בארט (לימים מנהיגה הראשון של להקת פינק פלויד), תוך שהם מנגנים יחד בהפסקות. הוא עזב את הלימודים והצטרף להקתו הראשונה שנקראה Joker's Wild, עמה החל לנגן בשנת 1963. הלהקה שינתה את שמה ל-Flowers ב-1967 והתפרקה לאחר זמן קצר. גילמור נפגש מדי פעם בחברי ילדותו שהקימו כבר את להקת פינק פלויד (ב־1965) ובהמשך כבר הוציאה בלעדיו תקליט ראשון מצליח יחסית (ב־1967).באותה שנה לאחר שמצב בריאותו של סיד בארט החל להתערער נפשית פנה ניק מייסון לגילמור והציע לו להצטרף ללהקה, בתחילה כמחליף זמני לסיד בארט, ומאוחר יותר - כאשר בארט נדחק החוצה מהלהקה - הפך לחבר קבע בלהקה.
במהלך שנותיו בלהקה, דייוויד גילמור תרם תרומה מכרעת כנגן וכזמר בלהקה, הוא נודע בזכות נגינת הגיטרה הווירטואוזית והשירה המחוספסת שלו. בנוסף, גילמור שר את מרבית להיטיה הגדולים של הלהקה, כמו Money מ-1973, Wish You Were Here מ-1975, ו-Comfortably Numb ב-1979.
גילמור הוציא לאור את אלבום הסולו הנושא את שמו באביב 1978, לאחר תרומה כנגן בלבד לאלבום Animals של פינק פלויד, שיצא שנה לפני כן. במהלך ההקלטות החליט לשמור הקלטה אחת, שהפכה בסופו של דבר לשיר Comfortably Numb הידוע (מאלבום החומה), עד היום סולו הגיטרה בשיר נחשב לאחד הגדולים אי פעם, ובעיני רבים אף לטוב ביותר[1]. אלבום הסולו השני שלו, About Face יצא ב-1984, הוא שובח על ידי המבקרים אך למרות זאת לא הגיע להצלחה רבה[2].
יחסיו הרעים עם חברו ללהקה רוג'ר ווטרס, אשר לקח לידיו את מושכות הלהקה אחרי עזיבתו של בארט, הביאו להתרופפות הרכב הלהקה, ובסופו של דבר ווטרס עזב את הלהקה בשנת 1985, במחשבה שהלהקה לא תסתדר בלעדיו. במקום זאת, גילמור לקח על עצמו את הנהגת הלהקה ויחד עם שני חבריה הנותרים, ריצ'רד רייט וניק מייסון, הוצאו לאור עוד 2 אלבומי אולפן שלוו בסבבי הופעות מוצלחים במיוחד.
על התקופה שלאחר עזיבת ווטרס, אמר גילמור -
"היו לי כמה בעיות עם הכיוון של הלהקה בעבר הלא רחוק, לפני שרוג'ר עזב. חשבתי שהשירים הכבירו במילים, כיוון שהמשמעות הספציפית של המילים הללו הייתה כה חשובה, שהמוזיקה הפכה לכלי בשביל המילים, ולא הייתה מלהיבה במיוחד... [האלבומים] The Dark Side of The Moon ו-Wish You Were Here היו מצליחים כל כך לא רק בזכות התרומה של רוג'ר, אלא גם משום שהיה בהם איזון טוב יותר בין המוזיקה למילים מאשר באלבומים שבאו אחריהם. זה מה שאני מנסה לעשות עם האלבום 'A Momentary Lapse of Reason' - יותר פוקוס על המוזיקה, כדי להחזיר את האיזון."
פרט להיותו נגן וזמר בלהקת פינק פלויד, גילמור היה פעיל גם כמפיק, טכנאי צליל של מופעים ונגן אורח בהפקות של אמנים כמו רוי הארפר, קייט בוש, פול מקרטני, רינגו סטאר, פיל קולינס, סאם בראון, ג'ולס הולנד, סופרטרמפ ואפילו סיד בארט. כמו כן השתתף במספר מופעי צדקה.
גילמור נחשב לאחד מהגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. הוא מפורסם במיוחד בזכות נגינה מדויקת ומלאת רגש, עם שילוב טכניקות bending (מתיחה) מקוריות, וכן בזכות יכולתו להפיק צלילים שונים ומשונים מהגיטרה, ביניהם צלילים דמויי כינור וצרחות (כפי שניתן לשמוע למשל בשיר A Saucerful of Secrets של להקת פינק פלויד).
בשנת 1996 נכנס גילמור להיכל התהילה של הרוק אנד רול יחד עם פינק פלויד. בנובמבר 2003, קיבל את תואר האבירות הבריטי.
בחודש מרץ, שנת 2006, הוציא גילמור את אלבום הסולו השלישי שלו, שנקרא On An Island. באלבום משולבים קטעים תזמורתיים שהלחין זביגנייב פרייזנר.
בספטמבר 2024 ראה אור אלבומו Luck And Strange. את רוב תמלילי השירים באלבום כתבה רעייתו, פולי סמסון ובשני שירים מתוכו משתתפת בתו, רומאני.[3][4]
באוקטובר 2024, גילמור הצהיר כי הוא "בשום אופן" לא יופיע שוב עם רוג'ר ווטרס. גילמור הסביר את סירובו לשתף פעולה עם ווטרס בשל דעותיו הפוליטיות ותגובותיו השנויות במחלוקת לגבי ישראל, אוקראינה וארצות הברית. גילמור הצהיר כי הוא ”נמנע מאנשים שתומכים בפועל ברודנים ג'נוסיידים ואוטוקרטיים” כדוגמת ולדימיר פוטין וניקולאס מדורו. אשתו של גילמור, פוליי סמפסון, ביקרה את ווטרס ברשת החברתית "X" וכינתה אותו "אנטישמי עד הליבה". גילמור הסכים עם דברי אשתו.[5]
דיסקוגרפיה (סולו)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- David Gilmour 1978
- About Face 1984
- David Gilmour in Concert 2002
- 2006 On An Island
- Rattle That Lock 2015
- 2024 Luck And Strange[6]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1975 נישא גילמור לאמנית וירג'יניה (ג'ינג'ר) הייסנביין. לזוג שלוש בנות ובן: אליס (נולדה ב-1976), קלייר (נולדה ב-1979), שרה (דוגמנית, נולדה ב-1983) ומת'יו (נולד ב-1986). ב-1990 השניים התגרשו.
ב-1994 נישא גילמור בשנית לעיתונאית פולי סמסון. לזוג שני בנים, בת ובן מאומץ: צ'ארלי (נולד ב-1989 לפולי סמסון במערכת יחסים קודמת ואומץ על ידי הזוג לאחר מכן), ג'ו (נולד ב-1995), גבריאל (נולד ב-1997) ורומני (נולדה ב-2002).
הגיטרות של גילמור
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדייוויד גילמור יש גיטרות מהדגמים הבאים:
- Fender Stratocaster - הגיטרה המסוימת מדגם זה שבבעלותו מכונה "הסטראט השחורה"
- Fender Telecaster
- Fender Esquire
- Gibson Les Paul משנת 1956 - על גיטרה זו הוקלט סולו הגיטרה בשיר Another Brick In The Wall.
בשנת 2019 מכר גילמור במכירה פומבית חלק גדול מהגיטרות שלו וסה״כ המכירה הכניסה $2,119,825 כסף שגויס לעמותה שלו.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של דייוויד גילמור
- דייוויד גילמור, ברשת החברתית פייסבוק
- דייוויד גילמור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- דייוויד גילמור, ברשת החברתית אינסטגרם
- דייוויד גילמור, סרטונים בערוץ היוטיוב
- דייוויד גילמור, ברשת החברתית Goodreads
- דייוויד גילמור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר ספוטיפיי
- דייוויד גילמור, באתר Last.fm (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר AllMusic (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- דייוויד גילמור, אמן באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר דיזר
- דייוויד גילמור, באתר Discogs (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר Songkick (באנגלית)
- דייוויד גילמור, באתר Genius
- דייוויד גילמור, באתר SecondHandSongs
- עמודו של דייוויד גילמור בפייסבוק
- דייוויד גילמור - הסרט המלא, באתר ynet
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוגמאות: הסולו ממוקם במקום הראשון ברשימת "קטעי הסולו הגדולים" של "Digital dream world" [1], ובמקום הרביעי ברשימה של "Guitar World" Dan Cross Dan Cross is a professional guitarist, Former Private Instructor Who Has Experience Teaching, playing various styles of music our editorial process Dan Cross, These Are Fifteen of the Greatest Guitar Solos of All Time, LiveAbout (באנגלית)
- ^ גידי אביבי, ביקורת פופ - אחד היפי מזדקן וגם השני נוסע בטרמפים, כותרת ראשית, 13 ביוני 1984
- ^ David Gilmour: Luck and Strange review
- ^ David Gilmour’s ‘Luck and Strange’ Is a Sometimes Beautiful, Sometimes Chilly Dark Night of the Soul
- ^ Thania Garcia, Pink Floyd’s David Gilmour Will ‘Absolutely Not’ Perform With Roger Waters: I ‘Steer Clear’ of Those Who ‘Support Genocidal and Autocratic Dictators’, Variety, 2024-10-03 (באנגלית אמריקאית)
- ^ בן שלו, אפשר לאהוב את האלבום החדש של דיוויד גילמור, לא בטוח שנזכור אותו, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2024