דיולה גלאטר
 | |
| לידה |
27 במרץ 1886 מינכן, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| התאבד |
3 ביוני 1927 (בגיל 41) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| הושפע על ידי |
דיולה בנצור |
  | |
דיולה גלאטר (בהונגרית: Glatter Gyula; מינכן, 27 במרץ 1886 – בודפשט, 3 ביוני 1927) היה צייר יהודי-הונגרי. צייר עטור פרסים ומצליח ביותר כבר מגיל 22.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיולה גלאטר נולד במשפחה יהודית של אמנים כבנו של הצייר ארמין גלאטר. הוא החל את לימודיו בבודפשט, שם למד בבית הספר לציור מ-1901 עד 1904, לאחר מכן ב-1906 למד באקדמיה של מינכן, אחר כך במושבת האמנים של באיה מארה ובמושבת האמנים של סולנוק, ולבסוף המשיך את הכשרתו בבית הספר לאמנים בנצור. המאסטר שלו היה דיולה בנצור.
מאביב 1908, הציג באופן קבוע את יצירותיו בהיכל האמנות היוקרתי. הוא היה בן עשרים ושניים כאשר הוענק לו פרס הרקאני על תמונתו "אישה זקנה ונערה צעירה". מאביב 1908 ועד סוף השנה למד בסולנוק במלגת כוהנר. בתערוכת החורף השנתית 1909–1910 של היכל האמנות הוא זכה במדליית הזהב הקטנה הממלכתית בגיל עשרים ושלוש בלבד עם דיוקן של אישה, ולאחר מכן ב-1911 זכה ב"פרס הדיוקן" ביובל ה-200 בסלון הלאומי. ב-1926 הוא גם צייר את יורש העצר אוטו בלקאיטיו (אנ').
הוא התבלט כבר בגיל צעיר, אנשים ראו בו מועדף מיוחד של הגורל. כבר ב-1913, בשנה לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה, הוא היה צייר הדיוקנאות המבוקש ביותר בחוגי האלפיון העליון. בנוסף, צייר גם מספר תמונות כלליות, עירום, נופים וטבע דומם. הוא זכה להצלחה רבה גם מחוץ להונגריה במהלך תערוכותיו בוונציה, מינכן ווינה.
גלאטר היה חבר בקבוצת האמנים הראשונה בדֶמֶש, שנוסדה בתחילת העשור הראשון של המאה ה-20, וחי ועבד בדמש עד מותו בביתו המרוהט שכלל סטודיו משלו. אלו הדיוקנאות האחרונים שנותרו בסטודיו שלו: הנסיכה המלכותית אנה; הנסיך המלכותי פרנץ יוזף; הרוזן קארוי צ'אקי, שר ההגנה.
לאחר מותו, אורגנה בשנת 1928 בהיכל האמנות תערוכת זיכרון והנצחה בהצגת חלק מיצירותיו. ניתן למצוא כמה מציוריו בגלריה הלאומית של הונגריה .
הוא שם קץ לחייו ב-3 ביוני 1927.[1]
הדיוקנאות המפורסמים יותר שלו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לוטננט גנרל פאל ורנהארדט, המפקד צבאי של בודפשט (1912);
- הרוזן אלבין צ'אקי. נשיא הבית העליון של הפרלמנט (1912);
- הרוזנת גברת זיצ'י (1915-1916);
- הרוזן מיקלוש באנפי (1915);
- פופי הוסאר, שחקן (1918);
- המלחין יאנוש קוסלר (1923);
- הרוזנת בתלן (אשת ראש ממשלת הונגריה) (1923);
- הצלם יוז'ף פצ'י (1923);
- הרוזן יאנוש מיקש, הבישוף של סומבטהיי (1926);
- הפסל יוז'ף רונה (1926).
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס הרקאני (1908)
- מדליית זהב קטנה של המדינה (1909)
- פרס הדיוקן של הסלון הלאומי (1911)
- פרס המדינה הפיגורטיבי (1921)
- Medaille Anterieurement (1927, פריז)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי גישה מקוונת
- קיזלבך
- אמנים בדמש
- נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|