דיוויזיית השריון ה-13 (ארצות הברית)
 | |
| תג הכתף של הדיוויזיה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | "החתולים השחורים" |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| שיוך |
 צבא ארצות הברית |
| סוג | דיוויזיית שריון |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
15 באוקטובר 1942 1947 – 15 בנובמבר 1945 1952 |
| מלחמות | מלחמת העולם השנייה |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | טנקים |
| פיקוד | |
| מפקדים | ראו בהמשך |
דיוויזיית השריון ה-13 של צבא ארצות הברית (באנגלית: 13th Armored Division) הייתה דיוויזיית שריון אמריקאית אשר לחמה במלחמת העולם השנייה בחזית המערבית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה הוקמה ב-15 באוקטובר 1942 במחנה ביל, מזרחית למריסוויל, קליפורניה.
דיוויזיית השריון ה-13, הידועה בשם החתולים השחורים, נחתה בלה האבר, צרפת, ב-29 בינואר 1945. לאחר ביצוע תפקידי כיבוש, עברה הדיוויזיה להומברג ליד קאסל כדי להתכונן ללחימה תחת הארמייה השלישית, ב-5 באפריל. באלטנקירכן, היא צורפה לקורפוס המוטס ה-18 והתכוננה למבצע כיס הרוהר. ההתקפה החלה בהונף, ב-10 באפריל. לאחר חציית נהר זיג בזיגבורג, הדיוויזיה ה-13 דחפה צפונה לברגיש גלאדבאך, ואז לכיוון דיסבורג ומטמן ב-18 באפריל.
במעבר דרומה לאשנאו, התכוננה הדיוויזיה לפעולות בבוואריה. הדיוויזיה החלה את מסעה ב-26 באפריל מפרסברג, חצתה את נהר Regen, ולאחר מכן את הדנובה ב- Matting והבטיחה את האזור ליד דונצלינג. ב-28 באפריל יחידות מהדיוויזיה כבשו את פלאטלינג וחצו את נהר האיזר. הדיוויזיה נתקלה בהתנגדות בינונית עד כבדה במהלך נסיעה זו דרך דרום גרמניה. הדיוויזיה נכנסה לבראונאו אם אין, אוסטריה, ב-2 במאי, ועמדת הפיקוד הוקמה בבית שבו נולד היטלר. ראש גשר מעבר לפונדק הוקם במרקטל, אך הנהר לא נחצה כשהגיעו פקודות לדיוויזיה להתמקם מחדש מצפון לנהר אין.
נעשו הכנות להתקדמות נוספת עם סיום המלחמה באירופה. הדיוויזיה ה-13 נשארה בגרמניה עד 25 ביוני ועזבה את לה האבר, צרפת, בחזרה הביתה ב-14 ביולי 1945. במהלך הלחימה נהרגו 214 מלוחמי הדיוויזיה ו-912 נפצעו.
הדיוויזיה עברה למחנה קוק, קליפורניה לאחר שחזרה לארצות הברית, שם התאמנה במבצעים אמפיביים בזמן הכניעה היפנית. הלוחמים היו מודעים לכך שזה סוד גלוי שהם עשויים להשתתף בפלישה ליפן. היא הושבתה ב-15 בנובמבר 1945.
הדיוויזיה הופעלה מחדש בשנת 1947, על ידי שינוי השם של דיוויזיית השריון ה-19, אשר הוכרז על הקמתה, אך לא הופעלה בפועל, במהלך מלחמת העולם השנייה. דיוויזיית השריון ה-19 הופעלה בסופו של דבר מיד לאחר המלחמה, והוקצתה לאזור הארמייה השישית של המילואים המאורגנים (במיוחד קליפורניה, אורגון ואריזונה). בשנת 1947, הדיוויזיה המשוריינת ה-19 הוגדרה מחדש כדיוויזיית השריון ה-13 לבקשת קליפורניה.[1] ב-1952, הדיוויזיה הוגדרה מחדש כדיוויזיית הרגלים ה-63 בלוס אנג'לס, קליפורניה, וכך הושבתה לבסוף הדיוויזיה המשוריינת ה-13.
מפקדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'ון ווגאן (1942–1945)
- ג'ון מיליקין (1945)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ McKenny, Janice E. (1997). "Appendix A: Divisions Reflagged". Reflagging in the Army. United States Army Center of Military History. נבדק ב-14 ביולי 2008.
{{cite book}}: (עזרה)
דיוויזיות צבא ארצות הברית 
| ||
|---|---|---|
| דיוויזיות מוטסות | 11 • 13 • 17 • 80 • 82 • 101 • 108 | |
| דיוויזיות שריון | 1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6 • 7 • 8 • 9 • 10 • 11 • 12 • 13 • 14 • 16 • 19 • 20 • 22 • 25 • 27 • 30 • 40 • 48 • 49 • 50 | |
| דיוויזיות פרשים | 1 • 2 • 3 • 15 • 21 • 22 • 23 • 24 • 61 • 62 • 63 • 64 • 65 • 66 | |
| דיוויזיות רגלים | 1 • 2 • 3 • 4 • 5 • 6 • 7 • 8 • 9 • 11 • 12 • 13 • 17 • 19 • 23 (אמריקל) • 24 • 25 • 26 • 27 • 28 • 29 • 30 • 31 • 32 • 33 • 34 • 35 • 36 • 37 • 38 • 39 • 40 • 41 • 42 • 43 • 44 • 45 • 46 • 47 • 48 • 49 • 51 • 63 • 65 • 66 • 69 • 70 • 71 • 75 • 76 • 77 • 78 • 79 • 80 • 81 • 83 • 84 • 85 • 86 • 87 • 88 • 89 • 90 • 91 • 92 • 93 • 94 • 95 • 96 • 97 • 98 • 99 • 100 • 102 • 103 • 104 • 106 • 108 • הוואי • תעלת פנמה • הפיליפינים | |
| דיוויזיות הרריות | 10 | |