לדלג לתוכן

דון הנלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דון הנלי
Don Henley
דון הנלי, 2019
דון הנלי, 2019
לידה 22 ביולי 1947 (בן 77)
גילמר, טקסס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Donald Hugh Henley עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1970 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק, קאנטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול טנור עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה מערכת תופים, גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אסיילום רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.donhenley.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דון הנלי, 2008

דון הנלי (נולד ב-22 ביולי 1947) הוא מוזיקאי, זמר, וכותב שירים אמריקאי, אשר נודע בעיקר כאחד מהחברים המייסדים, כמתופף וכזמר בלהקת הרוק האיגלס והוא היה הזמר הראשי בכמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה כולל "Witchy Woman", ‏"Desperado", ‏ו-"Hotel California". לאחר שלהקת האיגלס התפרקה בשנת 1980 הנלי המשיך בקריירת סולו והוציא בסך הכל חמישה אלבומי אולפן ומספר סינגלים כאשר המצליח ביותר מביניהם היה הסינגל "The Boys of Summer" (אנ'). הנלי נחשב לאחד מאמני מוזיקת הרוק המשפיעים ביותר בכל הזמנים.

כאמן סולו, הנלי מכר בסך הכל מעל ל-10 מיליון אלבומים ברחבי העולם, זכה בשני פרסי גראמי ובחמישה פרסי וידאו קליפים של MTV. בשנת 2008 הנלי דורג במיקום ה-87 ברשימת הזמרים הגדולים ביותר בכל הזמנים של מגזין המוזיקה רולינג סטון.[1]

דון הנלי נולד בעיר גילמר[2] אשר בטקסס, והוא גדל בעיירה הקטנה הסמוכה לינדן (אנ').[3][4] הנלי הוא ממוצא אנגלי, סקוטי ואירי. בתיכון הוא התמקד בתחילה בכדורגל, אך משום שהיה לו מבנה גוף קטן יחסית המאמן הציע שהוא יפרוש, ובעקבות כך הוא הצטרף ללהקה של התיכון בה הוא ניגן בהתחלה בטרומבון ובהמשך ניגן בכלי הקשה.[5]

לאחר שסיים את לימודיו בתיכון בשנת 1965, הנלי למד באוניברסיטת סטיבן פ. אוסטין, ובהמשך באוניברסיטת צפון. הנלי נשר לבסוף מהלימודים על מנת לטפל באביו אשר היה גוסס ממחלות לב ועורקים.[6]

הקריירה המוזיקלית המוקדמת של הנלי החלה בתיכון כאשר הצטרף ללהקת מוזיקת דיקסילנד ג'אז שהוקמה על ידי אביו של חבר הילדות ריצ'רד בודן, ואשר חבריה כללו את הנלי, וחבריו ריצ'רד בודן וג'רי סוראט. בהמשך הוא וחבריו הקימו את הלהקה "Four Speeds"[5].[7] שם הלהקה שונה בהמשך ל"Felicity" ובמשך תקופה מסוימת בוצעו מספר שינויים שונים בהרכב הלהקה.[8][9] באותה התקופה הלהקה הוחתמה על חוזה עם מפיק מוזיקלי מקומי והם הוציאו לשווקים ב-1969 את השיר "Hurtin'" שנכתב על ידי הנלי.[10] בהמשך הלהקה קיבלה סיוע רב מהזמר קני רוג'רס. באותה התקופה הלהקה שינתה את שמה ל"Shiloh", חתמה על חוזה עם חברת התקליטים Amos Records, עברה ללוס אנג'לס, והקליטה את אלבום הבכורה של הלהקה. בתקופה בה הלהקה הקליטה את אלבום האולפן שלהם הם גרו בביתו של קני רוג'רס במבשך מספר חודשים.[11] הלהקה התפרקה לבסוף בשנת 1971 בשל מחלוקת יצירתית בין הנלי לבאודן.[12]

ב-1970 ניגן עם גלן פריי, רנדי מייזנר וברני לידון כהרכב ליווי של לינדה רונסטאדט. ב-1971 הקימו ארבעתם את להקת האיגלס, וחתמו על חוזה עם חברת התקליטים Asylum Records של דייוויד גפן.[13] אלבום הבכורה של הלהקה יצא לשווקים בשנת 1972 וזכה להצלחה רבה. הלהקה הפיקה לאורך שנות השבעים שורה ארוכה של אלבומים ולהיטים מצליחים, והנלי היה שותף לכתיבת השירים ושר בחלק גדול מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, כולל בשירים "Desperado", "Hotel California" ו-"Witchy Woman". הלהקה הפכה לאחת מלהקות הרוק המצליחות בכל הזמנים, זכתה במספר פרסי גראמי והפכה לאחת מהלהקות האמריקאיות שזכו להצלחה המסחרית הגדולה ביותר. הלהקה התפרקה לבסוף בשנת 1980.

בעקבות הפירוק של להקת האיגלס הנלי החליט להתחיל קריירת סולו. אלבום הסולו הראשון שלו, I Can't Stand Still אשר יצא לשווקים ב-1982 כלל את הלהיט "Dirty Laundry", שהגיע למקום השלישי במצעד בילבורד הוט 100. אלבומו הבא, Building the Perfect Beast שיצא לשווקים ב-1984, כלל את הלהיט "The Boys of Summer", שזכו במספר פרסי וידאו של MTV ואשר עליו הנלי קיבל פרס גראמי בקטגוריית הופעת הרוק הווקאלית הטובה ביותר. אלבומו משנת 1989 "The End of the Innocence" זכה אפילו להצלחה רבה יותר והסינגל "The End of the Innocence" מתוך האלבום, אותו הנלי ביצע בשיתוף עם ברוס הורנסבי, הפך ללהיט גדול.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות השבעים הייתה להנלי מערכת יחסים מתוקשרת עם הזמרת סטיבי ניקס ועם השחקנית/דוגמנית ונערת בונד לואיס צ'ילס.

בתחילת שנות ה-80 הנלי היה מאורס לשחקנית בטלסטאר גלקטיקה מרן ג'נסן.

הנלי התחתן עם הדוגמנית שרון סאמרול ב-1995.[14] לבני הזוג שלושה ילדים.

הנלי גר יחד עם אשתו בעיר דאלאס שבטקסס.

לפי הערכה משנת 2012 הנלי היה באותה העת אחד מהמתופפים העשירים ביותר בעולם (אחרי רינגו סטאר, פיל קולינס ודייב גרוהל), כאשר הונו הכולל הוערך בכ-200 מיליון דולרים.[15]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן בקריירת הסולו

  • 1982 - I Can't Stand Still
  • 1984 - Building the Perfect Beast
  • 1989 - The End of the Innocence
  • 2000 - Inside Job
  • 2015 - Cass County

אלבומי אולפן עם להקת האיגלס

  • 1972 - Eagles
  • 1973 - Desperado
  • 1974 - On the Border
  • 1975 - One of These Nights
  • 1976 - Hotel California
  • 1979 - The Long Run

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דון הנלי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "100 Greatest Singers". Rolling Stone. 3 בדצמבר 2010. נבדק ב-2 בינואר 2015. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ "Don Henley". Biography. אורכב מ-המקור ב-13 באוקטובר 2017. נבדק ב-12 באוקטובר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "Don Henley Biography". Donhenleyonline.com. נבדק ב-10 באוקטובר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Don Henley | Actor, Composer, Writer, IMDb (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ 1 2 "Don Henley Biography". Don Henley Online.
  6. ^ Eliot, Marc (2004). To the Limit: The Untold Story of the Eagles. Da Capo Press. p. 19. ISBN 978-0-306-81398-6. נבדק ב-21 בינואר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Eliot, Marc (2004). To The Limit: The Untold Story of the Eagles. Da Capo Press. pp. 13–14. ISBN 978-0-306-81398-6.
  8. ^ Hoffmann, Frank, ed. (2005). Encyclopedia of Recorded Sound. Routledge. ISBN 978-1-135-94949-5.
  9. ^ "Shiloh – Shiloh (1969 us, amazing country folk rock with "the Eagles" Don Henley, 2014 korean remaster)". RockAsteria. 27 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Eliot, Marc (2004). To The Limit: The Untold Story of the Eagles. Da Capo Press. p. 14. ISBN 978-0-306-81398-6.
  11. ^ History of the Eagles. 2013. Event occurs at 20:55–21:30.
  12. ^ Eliot, Marc (2004). To The Limit: The Untold Story of the Eagles. Da Capo Press. p. 55. ISBN 978-0-306-81398-6.
  13. ^ Crowe, Cameron. "Rolling Stone #196: The Eagles". The Uncool.
  14. ^ Selway, Jennifer (25 בספטמבר 2015). "Don Henley: My voice won't last much longer. But I'm lucky to have had an amazing career". Daily Express. נבדק ב-9 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ Breihan, Tom (28 באוגוסט 2012). "The 30 Richest Drummers in the World". Stereogum. נבדק ב-11 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)