דון קישוט

דון קישוט
Don Quixote

עטיפת תרגום לעברית של הספר
Don Quixote, part 1 Don Quixote, part 2
מידע כללי
מאת	מיגל דה סרוואנטס
שפת המקור	ספרדית
סוגה	רומן פיקרסקי, פארודיה, סאטירה, פארסה
מקום התרחשות	האימפריה הספרדית, לה מאנצ'ה, ברצלונה
הוצאה
הוצאה	Francisco de Robles, Juan de la Cuesta
תאריך הוצאה	1605
הוצאה בעברית
תרגום	1912, חיים נחמן ביאליק; 1958, נתן ביסטריצקי; 1994, ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו.
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה	חלק ראשון ב-1605 חלק שני ב-1615
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001251501, 001251385, 001256589, 001251384, 001251382, 001929163, 001251395, 001895235, 001251392, 001251393, 001251391, 002216456, 001741446, 001251383, 001227280, 002660348, 001994873, 001251386, 003691022, 001251387, 003673372, 002154472, 002189056, 001227279, 001251389, 001922767, 001251390, 001935413

עמוד השער של המהדורה המקורית משנת 1605

פסל ברונזה של דון קישוט ונושא־כליו, סנצ'ו פנסה מאת לורנצו קולאו ואלרה, בפלאסה דה אספניה שבמדריד

פסל ברונזה של דון קישוט ונושא־כליו, סנצ'ו פנסה, מאת לורנצו קולאו ואלרה בבריסל

דּוֹן קִישׁוֹט או דּוֹן קִיחוֹטֶה (בספרדית: Don Quijote ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) הוא רומן מאת הסופר והמחזאי הספרדי מיגל דה סרוואנטס. היצירה נחשבת לרומן האירופי הראשון ומופיעה במקום הרביעי ברשימת רבי המכר הטובים ביותר בכל הזמנים.

שם היצירה והגיבור

שמה המלא והמקורי של היצירה הוא El Ingenioso Hidalgo Don Quixote de la Mancha – "האביר השנון דון קישוטה איש לה-מנצ'ה", אך היא ידועה על שם גיבורה, דון קישוט. לה מנצ'ה הוא מחוז הממוקם בלב ספרד, שממנו הגיע הגיבור.

בספרדית קלאסית (ביניימית), שבה חובר הספר, השם נכתב Quixote ונהגה קישוטה. בספרדית מודרנית נכתב Quijote ונהגה קיחוֹטֶה. שמו "האמיתי" של הגיבור ביצירה הוא אלונסו קיחאנו (Alonso Quixano), ושם זה מרמז למגן הירכיים, שאותו הוא חגר, כחלק מתלבושת האבירים.^{[דרושה הבהרה]}

דון קישוט הפך לסמל המשמש לתיאורו של אדם בלתי מציאותי שנלחם מלחמות צדק בלי כל בסיס ריאלי לנצח בהן. לתיאורה של התנהגות כזו משמשים הביטויים "דון קישוטיות" ו"מלחמה בטחנות רוח".

מבנה היצירה ומקורות השראתה

חלקה הראשון של היצירה פורסם בשנת 1605 וחלקה השני ב-1615, מעט לפני מות המחבר באפריל 1616. בדומה ל"אמדיס מגאולה" (Amadis de Gaula) החלק הראשון מחולק לארבעה חלקים, ובהם (לפי הסדר) 8, 16, 14 ו-24 פרקים. הרומן נפתח בפרולוג, שפורסם כבר ב-1604. הפרולוג כולל שירים לעגניים (בורלסקה), התוקפים את פדנטיות 'המשכילים'. המחזאי מהלל בהם את יצירתו, תוך שהוא משמיע ביקורת סמויה כלפי לופה דה וגה. הוא מנגיד אותה למה שנוצר לפניה, חרף חלקיה הדמיוניים. כפי שמציין זאת הכומר בפרק 47, היצירה אינה נענית לנורמה ספרותית מוגדרת, וסגנונה מכיל מרכיבים ליריים, אפיים וטרגי-קומיים. כמו כן, היצירה מכילה סיפורים הכתובים בסוגות שונות, וביניהם סיפוריהם של גריסובטומו והרועה מרסלה, רומן של הסקרן הבלתי נלאה, סיפורו של האסיר, נאום על הצבא ועל הספרות, נאום על תור הזהב, תיאור יציאתו הראשונה בגפו של דון קיחוטה, וכן תיאור יציאתו השנייה בליוויו של סנצ'ו פנסה. החלק השני של הספר מספר על יציאתו השלישית והרביעית.

לדברי סרוונטס בהקדמתו, תחילת יצירתו מבוססת על 'ארכיון לה מנצ'ה', ואילו המשכה היא תרגום מערבית של יצירת סידי חמת בן אנגלי; שאת כתבי היד שלה הוא מצא באורח אקראי בטולדו. טכניקה זו, של הסתתרות מאחורי תרגום הייתה נפוצה בזמנו, והיא נתנה לגיטימציה ליצירות, שלא נהנו מאהדתם האוטומטית של קוראיהן.

סרוונטס בעצמו מתערב ביצירה, הן כסופר והן כדמות בספרו (בפרק התשיעי).

תמצית העלילה

גיבור היצירה הוא איש כבן חמישים בעל תפיסת מציאות לקויה, המושפעת מקריאה מופרזת של סיפורי אבירים. אמנם אלו היו נפוצים מאוד בראשית המאה ה-17 בספרד, אך בחוגי המשכילים הם נחשבו כבר לאנכרוניסטיים ומגוחכים. השפעת ספרי האבירים הביאה את דון קישוט אל סף אובדן כושר השיפוט. זה מדמה את עצמו לאביר, שהוטלה עליו השליחות לנהל מלחמות צדק, אשר למעשה אין לו כל סיכוי לנצח בהן. לשם כך, הוא מאמץ את סמליהם של אבות סביו; ונוטל לעצמו שם חדש וכן את תארו. במהלך הסיפור נקלע הגיבור לסיטואציות טרגיות – קומיות, כמו מלחמה בטחנות רוח אותן הוא מדמה לענקים.

כמו כן, דון קישוט מחליט שיש לו צורך בגבירה, שיקדיש לה את שללו ויילחם בשמה ולמענה. הוא בוחר בנערה כפרית פשוטה וגסה בשם אלדונסה לורנסו, שאינה יודעת כלל על קיומו, ושלמעשה היא הגיבורה הסמויה של היצירה. היוצר עצמו אינו רואה אותה אלא בחטף; ובכל זאת מנהל איתה אהבה אפלטונית. הוא קורא לה דוּלסיניאה מטובוסו. בדמיונותיו ומשוגותיו הכפריה הפשוטה הופכת לגבירה אצילה ויפהפייה.

למשימה נלווה אליו סוס כחוש, שאותו הוא מכנה בשם רוסיננטה (Rocinante), המרמז ל'חיה רעה'. בעיני רוחו, זה הופך לסוס אציל שש אלי קרב. עוד נלווה אליו, סנצ'ו פנסה הארצי, כנושא כלים.

סיכום הספר

החלק הראשון של הספר

החלק הראשון של הספר הוקדש לאלפונסו דייגו דה סונייגה-סוטומאיור אי פרס דה גוסמאן, דוקס בכאר ומבכירי ספרד (Grande de Espana). כאמור הוא מכיל 52 פרקים ונפתח בפרולוג, שבו סורוונטס לועג לשירה הקומית בת זמנו; ומנגד, הוא מהלל את יצירתו. מדבריו מתברר שזאת היא פרי דמיון צרוף, וכן עולה שהיא עשויה לעורר בוז וביקורת, מצד קוראיה.

העלילה מתחילה בתיאורו של אדם מסכן מבני האצולה הנמוכה (הידלגו). שמו, שלא נחשף אלא בסוף היצירה, הוא אלונסו קישאנו, שמרמז ל'מגן עכוזיים', שחגרו אבירים. מוצאו מכפר ללא-שם במחוז לה-מאנצ'ה, שבמרכז ספרד. האיש משתגע בעקבות קריאת ספרי אבירות מימי הביניים, עד כי הוא מדמה את עצמו כאחד מגיבוריהם. רכוב על רוסיננטה סוסתו, אלונסו מגיע לבית מרזח, שבדמיונו הוא תופס כארמון. את בעל הבית מרזח הוא מדמה לבעל הארמון; ואת הזונות הנמצאות שם, הוא מדמה לנשות אצולה, ולגיבורות מרומני האבירים שאותם הוא קרא. לקראת הלילה, בבית המרזח, אלונסו מתכונן נפשית למשימתו. בטקס מעורר גיחוך, בעל בית המרזח ממנה אותו כאביר, מחמש אותו כיאות ומכין אותו אל משימותיו הבאות.

ככלל, מניעיו של דון קישוט הם טובים ואידיאליסטיים; ומטרות מה שנתפס כהרפתקאותיו הן להביא לתיקונו של עולם, על ידי עזרה לנזקקים ולשכוחי אל. כך במשימתו הראשונה, הוא נחלץ לעזרתו של בחור בשם אנדרס. ואולם בניסיון להגן עליו מפני אדונו האכזר, הוא דווקא מרע את מצבו. מאוחר יותר, בצומת של דרכים הוא נתקל בקבוצה של סוחרים; ומפציר בהם שיכירו בכך, שגבירתו היא היפה בתבל – וזאת מבלי שראוה מעולם. בשלב מאוחר יותר, הוא נפגש עם כומר ועם ספר, אשר שורפים חלק ניכר מספרי ספרייתו. לאחר מכן, אלו מעמידים פנים, שלא הם שרפו את הספרים, כי אם קוסם.

בשלב הבא, דון קישוט פוגש את שכנו סנצ'ו פנסה (שמשמעות המילה היא 'כרס'), אשר ממונה כנושא כליו. האיש ערמומי ושמנמן. הוא רוכב על חמור, ואילו אדונו רוכב על הסוס רוסיננטה. דון קיחוטה מבטיח לו הרים וגבעות, לכשיכירו בגדולתו – ובין היתר שיהפוך אותו למושל המחוז. עם דמות זו מתפתח דיאלוג, הממחיש את היות דון קיחוטה חדור אידיאלים. איתו הוא מגיע ל'מחנה מונטיאל' (Campo de Montiel); ושם הוא נלחם בכארבעים טחנות רוח, שאותן הוא מדמה בדמיונו לענקים. אף כי סנצ'ו מציאותי יותר, ומתכחש להיותם ענקים, הוא מגיש עזרה לדון קישוט, הפצוע מהקרב עם טחנות הרוח.

גם האירועים המתרחשים בהמשך הסיפור מסתיימים בדרך כלל בכי רע. יוצא דופן מכלל זה הוא סיפור הדו-קרב המוצלח עם אדם צעיר וחסון מויסקייה, שמסתיים במותו של הצעיר. אמנם עילת הקרב היא יחס בלתי הולם כלפי עלמתו הרכובה על כרכרה, ואולם זאת מתנגדת לכל עזרה מצדו של דון קישוט. אבל זוהר הקרב פג, כשדון קיחוטה ונושא כליו סופגים מהלומות מצד חבורה של רוכבים, שסוסיהם באו במגע עם רוסיננטה. בהפסקה הלילית, קיחוטה וסנצ'ו באים בדברים עם בעל הפונדק אודות בתו מריטורנס, שקיחוטה חושב אותה לזונה שרוצה לתנות אהבים איתו. במהלך האירוע, אחד מהרוכבים מתעצבן ומפליא מכותיו בקיחוטה וסנצ'ו. למחרת היום, לאחר נטילת משקה קסם מפייראבראס אלו סופגים שוב מהלומות בידי אורחי הפונדק, שעיסוקם בצמר.

בהמשך מתרחשת אחת מהרפתקאותיו המופלאות ביותר של קיחוטה. בראותו עדרי כבשים, הוא מדמה אותם לשני מחנות חיילים. בפני סנצ'ו פנסה ההמום, הוא עורך תיאור מפורט של הקרב המתנהל כביכול ביניהם. לבסוף קיחוטה נוקט צד ותוקף את אחד העדרים, ובעקבות כך מופל מהסוס בידי הרועים. בלילה הוא תוקף תהלוכה של כמרים בנדיקטינים המלווים פסל שהם נושאים לעיר אחרת. באותו הלילה הם גם שומעים רעשים חזקים הבוקעים מהיער. קיחוטה משתכנע שאלו באים מגרונם של ענקים, הנמצאים בסביבה. רעשים אלו מתבררים כבאים מטחנת קמח, שכנפיה מכות במים.

למחרת מתרחשות עוד שתי הרפתקאות הזויות. דון קיחוטה חוטף את גביע הספר, בחושבו שהוא חלק מתלבושת אבירים. כמו כן, לאחר שהוא נתקל בחבורת נדונים לעבודות כפייה בידי שופטי המלך, הוא מנסה לשחררם – וזאת בניגוד לאידיאל האבירי. אבל בהנהגת חינס דה פסמונטה, אלו גומלים לו בסקילתו באבנים.

קיחוטה וסנצ'ו שמים את פעמיהם לעבר הסיירה מורנה, שהיא חבל ארץ הררי הגובל בלה-מנצ'ה. הם חווים בה עוד ועוד הרפתקאות – לרבות היעלמותה הבלתי מובנת של אל-רוסיו, אתונו של סנצ'ו. תוך שהוא מחקה את 'אמאדיס מגאולה', קיחוטה מכה על חטא על מעשיו הרעים. בפני סנצ'ו ההמום, הוא מגלה לאזניו את סודו הכמוס ביותר – זהותה של דולסינאה דל טובוסו אהובתו. האדון ונושא כליו מכירים את קרדניו, המעורער בעקבות אהבת-כזב. דון קיחוטה שולח איגרת לדולסיניאה באמצעות סנצ'ו, שנאלץ לצאת לעבר טובוסו, עיירת דולסינאה. בדרך סנצ'ו פוגש את הכומר ואת הספר. סנצ'ו חוזר מבלי לקיים את משימתו ומשקר לאדונו. הם נפגשים עם העלמה דורוטיאה, שמאהבה פגע בכבודה ומשכנעים אותה להתחזות לנסיכה בשם מיקומיקונה, שממלכתה מאוימת על ידי ענקים. שלושתם מתחפשים ומופיעים בפני דון קיחוטה; והנסיכה מבקשת מזה לעזור לה לשחרר את ממלכתה מאיומם של הענקים. דון קיחוטה מסכים ויחדיו הם שמים את פעמיהם לעבר הממלכה. במהלך המסע, סנצ'ו מוצא את אתונו, שנגנב בידי חינס דה פסמונטה.

בפונדק נפגשות דמויות משנה, אשר סיפוריהן מתלכדים: קרדניו, אהובתו לוסינדה, חברו לשעבר דון פרננדו ועוד. הם מתמודדים זה עם זה ופותרים את עימותיהם הריגשיים. דון קיחוטה מעורר התפעלות בנאומיו ובהתנהגותו האצילית. יחד עם זאת, הוא מעורר אי נוחות בבעל הפונדק עם הרפתקאותיו החדשות. דון קיחוטה נלחם בנאדי יין אדום, שאותם הוא חושב לענקים. מריטורנס ובת בעל הפונדק עושים צחוק מדון קיחוטה, כשהם קושרים את ידו לאחד מכתלי הפונדק. לבסוף כולם מסכימים שיש לקשור את דון קיחוטה, ולשימו בכלוב בכדי להשתלט עליו. לשם כך, הם משכנעים אותו שהתעלול הוא בעצם קסם. סנצ'ו מנסה להסביר לו מה שעובר עליו, אבל דון קיחוטה משוכנע שהוא אכן נפל תחת קסם. לקראת סוף החלק הראשון של הספר, דון קיחוטה חוזר לבסוף לעיירתו.

החלק השני של הספר

לאור הצלחתו המסחררת של החלק הראשון של דון קישוט, יצא חלקו השני, כעבור עשור. הוא הוקדש לרוזן של למוס, פדרו פרננדס דה קסטרו אי אנדרדה. חלק זה מכיל 74 פרקים. במבוא לאותו פרק, סרוונטס מגיב להתקפותיהם של תומכי לופה דה וגה, על ספרו. הוא גם מקונן על הקושי שבכתיבת רומנים, הכרוכה בכתיבת סיפור שיש בו מהפנטזיה, שלה תאווים הקוראים, כמו כלבים רעבים. ברמת העיקרון, בחלק השני עצמו של הספר מופיעות שוב דמויותיו של חלקו הראשון. דון קיחוטה וסנשו מודעים להצלחתו של החלק הראשון של הספר; ולהיותו נתפס כספר מופת, וכן להיות דון קיחוטה דמות מופת של אביר, המסמל גם את חבל לה-מנצ'ה.

החלק השני של היצירה מתחיל בהכנות למסעות, שאליהם מתנגדים אחייניתו של דון קיחוטה. הכומר וכן הספר חוזרים להודות בשגעון דון קיחוטה, והפעם הם נתמכים במלומד סנסון קראסקו. הם זוממים למנוע את יציאתו למסעותיו. מצד אחד דון קיחוטה ממשיך להבטיח לסנשו, להיות מושל של אי – וזאת בתמורה לשירותיו. מצד שני, סנשו מתאווה יותר מתמיד לעלות בסולם החברתי – מה שמעורר את לעגה של רעייתו טרזה פנסה.

בסופו של דבר, דון קיחוטה יוצאים למסעם השלישי ; והם שמים את פעמיהם לעבר העיירה טובוסה, היכן שגרה דולסיניאה (פרקים 8–10). סנשו חושש שמא תתגלה תרמיתו, שו הוא לא מסר את מכתבו של דון קיחוטה לאהובתו, כפי שהתבקש. סנשו משכנע את דון קיחוטה שהוטל קסם על דולסיניאה והיא נראית עתה כאחת מנשות העם המצויות במקום – וזאת לתדהמתו של אדונו. זה סבור ששוב הוטל קסם על אהובתו, בידי מכשפים הרודפים אותו. אלו ומעשיהם המיוחסים להם הם ליבת הסיפור החלק השני של הדון קישוט. נעצב, דון קיחוטה ממשיך בדרכו. עד מהרה, הוא פוגש בקרקרה של שחקנים, המופיעים במחזה 'חצרות המוות' (Las Cortes de la Muerte), אשר מעצבנים אותו עד מאוד.

הפרקים 11–21 מתארים אירועים שהתרחשו ביציאה מטובוסו: לילה אחד, הוא נפגש עם 'אביר המראות', שהוא לא פחות ולא יותר סנסון קראסקו מחופש; ושמלווה בנושא כלים שכן בשם טומה ססיאל. למורת רוחו של דון קיחוטה, אביר המראות טוען שהוא הביס אותו בעבר בדו-קרב. הוא גם טוען, שאם הוא מביס אותו שוב הוא ייאלץ לחזור לכפרו. ואולם כנגד כל הציפיות, דון קיחוטה יוצא עם ידו על העליונה. עם הזנב בין הרגלים, אביר המראות נאלץ להודות על טעותו, תוך שהוא כבר זומם נקמה, שתצא לפועל בסוף היצירה. מעודד, דון קיחוטה ממשיך בדרכו. הוא פוגש בעוד אביר – דון דיאגו דה מירנדה הוא האביר ורדה גאבאן verde gaban, אשר עד למתרחש בין דון קיחוטה לאריות. דון קיחוטה מוכיח את עליונותו על אריה, שמובא מחצר המלך. למזלו של דון קיחוטה, האריה לא שש לקרב, ולפיכך דון קיחוטה מוכרז כמנצח. בעקבות ניצחונו, הוא מסב את תוארו מ"אביר בעל הפרצוף העצוב" ל"אביר האריות". במשך כמה ימים, דון קיחוטה מתארח אצל דון דיאגו דה מירנדה; אשר בנו הסטודנט, בוחן את רמת שגעונו. לאחר שהוא משבח אותו, דון קיחוטה ממשיך בדרכו. עד מהרה, הוא פוגש עוד שני סטודנטים, אשר בדרכם לחופתם של קאמאצ'ו העשיר ובחירה ליבו קיטריה. באופן לא טיפוסי, הוא משכיל לעשות צדק, ובסופו של דבר קיטריה מתחתנת באופן מפתיע עם בסיליו, אהובה הראשון. כעת דון קיחוטה מאויים בידי קארמאצ'ו ורעיו; ואולם הוא זוכה להערכה ולהוקרה מצד הנישאים החדשים.

הפרקים 22–24 מתארים את האירועים במערת מונטסינוס. עת הוא נח שם, דון קיחוטה חולם חלומות רבים. סנשו מפקפק באמיתותם, שכן הם על אודות כישופה לכאורה של דולסיניאה. לקורת רוחו של סנשו, לאחר מכן דון קיחוטה מגיע לפונדק, שלשם שינוי אין הוא מזהה כארמון. למראית העין, דון קיחוטה רואה את המציאות כפי שהיא. אולם לפונדק מגיע פדרו, שתפקידו הוא להפעיל בובות ושמחזיק קוף מגיד עתידות – ואין הוא אלא מיודענו חינס דה פסמונטה. זה מיד מכיר את דון קיחוטה ונותן לו תפקיד בהצגת הבובות. בהתקף של זעם פתאומי, בחרבו דון קיחוטה הורס את הבמה, שבה מוצגות הבובות – תוך שהוא מאשים מכשפים. התהלוכה ממשיכה, ודון קיחוטה וסנשו נקרים להשכין שלום בין שני עמים, שנמצאים במדון בגלל לעג שהטיח אחד על השני בעבר. אבל אבדן העשתונות מצד סנשו, מאלץ את גיבורי היצירה לנוס על נפשם תחת איום תוקפיהם. הם מגיעים לנהר האברו, שבו מתרחשת הרפתקת הספינה המכושפת; אשר במהלך הפלגתה מתהפכת. בכך בא הקץ על המסע, לאחר שהאישים כמעט טובעים בנהר.

בפרקים 30 עד 57, לראשונה דון קיחוטה וסנשו באים במגע עם האצולה הגבוהה של ספרד, אשר למעשה תואמים לספר הדן באבירים. מכל מקום, הם לנים בארמון אמיתי, אשר יושביו קראו את החלק הראשון של יצירתו של סרוונטס, ומבינים את ההומור שבה. הדוקסים מספקים לאורחיהם במה אמיתית להוצאה מהכוח אל הפועל של כל הפנטזיות שתוארו לעיל. ואולם באופן מעודן הם מתנהגים אליהם כאל ליצני חצר, מבלי שאלו שמים לב לכך. רק כומר החצר מסב את תשומת לב הנוגעים בדבר, שהם למעשה לא שפויים בדעתם. פתאום מופיע מרלין הקוסם; אשר מכריז כי רק לאחר שסנשו יקבל 3000 חבטות בעכוזיו, תצא דולסינאה מכישופה. עונש זה לא נעים לסנשו, ובעקבותיו מתקיים מתח מתמיד בינו לבין אדונו. לבסוף, אלו משתכנעים בידי מארחיהם הצוהלים לעוף על סוס מעץ בשם קלאווילניו, בכדי להציל נסיכה ואביה מכשפיו של ענק.

בפרקים 42–53 סנשו מקבל ממארחיו שליטה על האי המובטח, שמכונה 'באראטאריה'. סנשו דווקא מתגלה כשליט נבון, שקט ורגיש. לשם שליטתו הוא מוותר על עבודה מלאה בסיכונים תחת שרביטו של הרופא פדרו רוסיו דה טיטאה-פוארה, אשר לא נותן לו להכניס ביס לפה. תוך כדי שסנשו שולט באיו, דון קיחוטה ממשיך להיות אובייקט לצחוק מצד מארחיו: העלמה אלטיסידורה מעמידה פנים שהיא מאוהבת בו עד כלות, עד כי אהבה זו מאתגרת את אהבתו את דולסיניאה. ועוד: לילה אחד הם תולים מעל חלונו שק של חתולים, אשר שורטים את אפו. דון קיחוטה נאלץ לבוא בדו-קרב, כדי להציל את כבוד בתה של דונייה רודריגס, הסבורה שהוא אכן אביר. לבסוף שלטונו של סנשו מתמוטט, והוא חוזר לאדונו.

השניים עוזבים את מארחיהם ויוצאים לדרך לסרגוסה, שם מתקיימת תחרות. עקב תעוזתו של דון קיחוטה, הם נפגעים בידי שוורים. למורת רוחו, בסרגוסה נודע לזה שיצא לאור 'דון קיחוטה דה אוויאנדה', שבו הוא מתואר כמשוגע הראוי לקשירה. לפיכך, האיש ונושא כליו שמים את פעמיהם לברצלונה. הרומן הופך למציאותי יותר, מה שמבשר את סופו. הם נתקלים בשודדים, המונהגים על ידי רוקה גינארט, שהוא דמות היסטורית. דווקא שודד זה מתנהג היטב עם גיבורי הרומן; אבל אלו נחשפים למקרים עקובים מדם. לאחר חיים בחסותם של השודדים, אלו עוזבים אותם בחוף ימה של העיר ברצלונה, שממנה הם ממש מתפעלים. הם לנים בביתו של דון אנטוניו מורנו, שמראה להם ראש של ברונזה קסום, אשר משיב כיאות לשאלות רציניות. יום אחר שני האישים מבקרים ביציעי הנמל ופתאום עדים לקרב עקוב מדם המתנהל נגד אונייה טורקית, שאירחה גבירה מוריסקית, אשר ברחה מאלאג'יר. איש אינו שם את ליבו להגיגיו של דון קיחוטה ושגעונו אינו מסב יותר בידור. יחד עם זאת, מגיע הרגע הדרמטי של היצירה, כשדון קיחוטה מוזמן בבוקרו של יום לדו-קרב בידי האביר דה לה בלנקה לונה.

בפרקים 71–74 דון קיחוטה מובס בדו-קרב בידי דה לה בלנקה, לא לפני שהוא מצהיר על נאמנותו לדולסיניאה. דה לה בלנקה לונה הוא בעצם סנסון קאראסקו, שאתו הוא התמודד בחלקה הראשון של היצירה. כעבור שלושה ימים, שבהם דון קיחוטה שוהה במיטתו, הוא ונושא כליו חוזרים לכפרם. בדרך אליו, הם סובלים מרדיפות ומלעגן של הדמויות שליוו אותם במסעם. בסופו של דבר, דון קיחוטה הולך לעולמו, כשהוא כולו צער על חורבן עולמו.

טכניקות נרטיביות

אף על פי שבתודעה הציבורית נחקקו עלילות דון קישוט כסיפור הרפתקאות היתולי, הרי שמבחינה ספרותית היווה הספר פריצת דרך. לדוגמה, בסוגיית יחסי גיבור–מספר–מחבר: ראשית, הסופר מייחס את הספר למספר מחברים בדיוניים. בנוסף, בחלק השני דון קישוט עצמו מתייחס לקיומו של החלק הראשון של הספר. מורכבות ספרותית זו הייתה מהפכנית בזמן פרסום היצירה, וגם בימינו היא נחשבת להישג מרשים.

דון קישוט כתוב בפרוזה, שבה משולבים קטעי שירה בורלסקיים בעיקרם. בשל היותו יצירה ארוכה, סרוונטס שילב ביצירתו סיכומי-ביניים בעלי תובנות עמוקות. הוא מנגיד בין האידיאל למציאותי, הן מהבחינה הסגנונית והן בשימוש בשפה על שלל משלביה. למעשה סרוונטס נותן במה לבני כל שכבות החברה. בעזרת שפה מדוברת, הוא יוצר דיאלוג בין זוגות של אנשים, בעלי גישה קוטבית על החיים; כשכל אחד מהם מביע את הריאליה שלו מנקודת מבטו האישית. סרוונטס עורך היפוך תפקידים; ובסוף היצירה דון קיחוטה מקבל סממנים האופייניים לסנשו, ואילו זה הופך למעין דון קישוט. אף כי ההומור והאירוניה הם מרכיבים קבועים ביצירה, אין הם פוגעים בכבודן של הדמויות. היצירה מורכבת מסיפורי משנה, שמגוללים בזה אחר זה, תוך שימוש מושכל בקישוריות. סורוונטס משכיל להשאיר את הקוראים במתח עד ממש לסוף היצירה. אמנם המחבר מתערב ביצירה, אבל זאת בכדי לציין שאין הוא יוצרה האמיתי, אלא סיד חמד בננגלי או ארכיוני לה מאנצ'ה. אבל בסופו של דבר הקורא נאלץ להיסחף לתוך היצירה, והופך לדמות ממנה.

הפרשנות של דון קישוט

דון קישוט מתאפיין בהיותה יצירה פוליפונית: הוא אמנם נכתב בידי סרוונטס בראש ובראשונה למטרות קומיות (ראו פרולוג ואפילוג). יחד עם זאת, משתלבים בו מרכיבים הדורשים עיון רציני (ראו פרק ב, חלק ב'), וכך הוא נתפס במאה הי"ח. בעקבות עושר הנושאים שבו עוסקת היצירה, עם הזמן, נוספו לה פרשנויות מגוונות במיוחד – לרבות פרספקיביסטית, אקזיסטנציאליסטית, נרטולוגית, סוציאולוגית, אנתרופולוגית, סגנונית, הגותית ועוד. בין הנושאים שבהם עוסקת היצירה נמנים האידיאל הספרותי, וביקורת על הספרות בת זמנו של סרוונטס; אידיאל האהבה, כפי שהוא משתקף למשל מיחסיהם של דון קיחוטה ודולצינאה; אידיאל מדיני (שלטונו האוטופי של סנשו באי, למשל); ואידיאל הצדק (הרפתקאותיו של אנדרסיו, שייטי הספינה, העצירים וכו').

סרוונטס משתמש באשליות של דון קיחוטה כדי להעיר על מהות המציאות, שהוא מציג כסובייקטיבית. מספרו עולה כי תפיסותינו של העולם מעוצבות על ידי האמונות והדמיון שלנו. המציאות של דון קישוט מעוצבת על ידי אמונתו בקוד האבירי ורצונו להפוך לאביר, גם אם בעיני הזולת הוא נראה כשוטה. בדמיונו, העולם הרגיל סביבו הופך לתחום פנטסטי של הרפתקאות וגבורה. במקביל, סרוונטס גם חוקר את כוחו של הדמיון. דמיונו של דון קישוט הוא מה שמניע אותו להגשים את חלומותיו ולצאת להרפתקאותיו. הוא זה שנותן לו את האומץ להתמודד עם סכנה ולהילחם על מה שהוא מאמין בו. אף כי דמיונו מוביל אותו לפעמים שולל, זה גם נותן לו תחושה של מטרה ומשמעות. בסך הכל, דון קיחוטה הוא רומן המעלה על נס את כוחו של הדמיון, תוך שהוא מזהיר מהסכנות שבאיבוד הקשר עם המציאות. היצירה קוראת לאמץ את דמיוננו ולהשתמש בו כדי להגשים את חלומותינו; תוך מודעות לדרכים שבהן האמונות והתפיסות שלנו יכולות לעצב את הבנתנו את העולם שסביבנו.

הריאליזם אף הוא משחק תפקיד חשוב בדון קישוט עבור סרוונטס. הרומן נחשב לרוב לאחת הדוגמאות המוקדמות ביותר לרומן הריאליסטי, ז'אנר המבקש לייצג את המציאות כפי שהיא, ללא אידיאליזציה או רומנטיזציה. סרוונטס משתמש בריאליזם בדון קיחוטה כדי לעמת את ההשקפה הרומנטית של אבירות ואבירות שהייתה פופולרית בתקופתו. הוא מציג את האשליות של דון קיחוטה כאבסורדיות וקומיות, ומדגיש את הניגוד בין השקפתו האידיאלית על העולם לבין מציאות מצבו. בכך, סרוונטס חושף את הפגמים והמגבלות של הקוד האבירי ומציע שזו לא דרך בת קיימא לחיות בעולם האמיתי. במקביל, סרוונטס משתמש גם בריאליזם כדי ליצור דיוקן חי ומפורט של החברה הספרדית בתחילת המאה ה-17, הכולל גם סאטירה עליה. הוא כולל תיאורים של הנוף, האנשים והמנהגים של התקופה, ונותן לקוראים תחושה כיצד נראו החיים בספרד בתקופה זו. בסך הכל, הריאליזם משחק תפקיד כפול בדון קישוט. הוא משמש כדי לבקר את ההשקפה הרומנטית של האבירות ולחשוף את הפגמים והמגבלות של תפיסת העולם האידיאלית הזו. במקביל, הוא משמש ליצירת דיוקן מפורט ומציאותי של החברה הספרדית, המספק לקוראים תחושה כיצד נראו החיים בתקופה זו.

מורשת דון קישוט

בספרד קיים "נתיב דון קיחוטה" (בספרדית: Ruta de don Quijote).‏, נתיב תיירות בחבל לה מנצ'ה שאורכו כ-2,000 ק"מ והוא עובר ב-10 מסלולים דרך 148 יישובים. נתיב זה הוכר ב-2007 כאתר מורשת תרבותי על ידי מועצת אירופה.

בין השחקנים שגילמו את הדמות בעיבודי הרומן לקולנוע ולטלוויזיה: פיודור שאליאפין, פיטר או'טול וג'ון לית'גו. בסוף שנות השישים החל גדעון זינגר להופיע בתיאטרון באירופה ובברודוויי בתפקיד דון קישוט בהצגה "איש למנשה".

פסבדו קיחוטה

החלק הראשון של "דון קישוט" זכה להצלחה רבה, ובעקבותיה נתפרסם בשנת 1614 ספר בשם "כרך שני של הרפתקאותיו של ההידאלגו החריף דון קישוט דה לה מנצ'ה, המכיל את היציאה השלישית שלו, והוא החלק החמישי של הרפתקאותיו. נערך על ידי אלונסו פרננדס דה אווליאנדה, יליד טוֹרדסיליאס" הממשיך את עלילותיו. אמנם היה זה מנהג מקובל באותם ימים לחבר המשכים לספריהם של מחברים אחרים, אלא שאווליאנדה מצא לנכון גם לכתוב הקדמה מעליבה כלפי סרוואנטס, ועובדה זאת המריצה את הסופר הספרדי להשלים את חלקה השני של יצירתו, אשר נכתבה עד השנה ההיא בצורה לא שיטתית. גם כיוונו של החלק השני השתנה כליל בעקבות "פסבדו קיחוטה" – סרוואנטס החליט כי דון קישוט יפנה לברצלונה במקום לסרגוסה. בפרקים האחרונים של החלק השני נרמז באופן משעשע לגבי ההמשך של אווליאנדה, וההקדמה הפוגענית שלו אף זכתה לתשובה בהקדמה של סרוואנטס לחלק השני. חוקרים עשו מאמצים רבים לגלות את זהותו האמיתית של אווליאנדה, אך ללא הצלחה. כפי הנראה, היה זה כינוי ספרותי.

תרגומים

כבר בתחילת דרכו, דון קיחוטה תורגם לשלל שפות, שבהן נעשו לו גם עיבודים רבים.

תרגומים לעברית

הספר זכה לפופולריות רבה בקהל דוברי העברית ובולט מספר התרגומים והעיבודים שנעשו עבור הקוראים הצעירים.

כפל השמות בעברית ליצירה הספרדית ולשמו של גיבורה ("קיחוטה" ו"קישוט") נובעים משינוי היסטורי באופן הגיית השפה הספרדית. במאה ה-16, עת חובר הספר, נהגתה האות "x" כ-"ש", ועל כן נהגה השם "דון קישוטה", הגייה שנשתמרה בתרגומים לשפות אחרות וממנה שאב ביאליק את השם "דון קישוט". אולם, ברבות הימים בהמשך אותה המאה התחלפה ההגייה של האות לצליל "ח", ומכאן "דון קיחוטה" בספרדית מודרנית. תרגומו של ביאליק שימר את הצליל העתיק מתוך התרגום הרוסי, שביסוסו בתרגום הצרפתי ובהתאם להגייתה של שפה זו, בעוד תרגומים מאוחרים יותר מביאים את ההגייה הספרדית המעודכנת. כמו כן, חזר ביאליק על ההגייה הרוסית של השם (שינוי דומה ניתן למצוא, למשל, בשם העיר והמדינה "מקסיקו").

• הספר תורגם לראשונה לעברית בשנת 1871 בידי נחמן פרנקל תחת השם אבינועם הגלילי או משיח האוויל. כנהוג בתרגומים שנעשו בתקופה זאת לעברית, עיברת פרנקל את שמות הדמויות והעביר את התרחשות העלילה לארץ ישראל שלאחר מרד בר כוכבא.
• בשנת 1894, הופיעה מהדורה נוספת, בשם: דון קישוט מן למנשה, בעיבודו של דוד יודילביץ.
• התרגום הבא של הספר, נחשב כתרגום הפופולרי ביותר וזכה להדפסות רבות, נעשה בידי חיים נחמן ביאליק ויצא לאור לראשונה בשנת 1912, בשם: דון קישוט. תרגומו של ביאליק נתבצע על־פי התרגום הרוסי לספר, והוא גרסה ערוכה ומקוצרת של הסיפור המקורי.
• בשנת 1920 הופיע בוורשה תרגום אנונימי לספר, בשם: חייו וקורותיו של האציל הנפלא דון קיחוט איש מנחה.
• בשנת 1940 הופיע בתל אביב עיבוד חדש לילדים עם ציורים, בתרגום של א. ל. יעקובוביץ (הוא אברהם אריה עקביא), בשם: עלילות דון קישוט.
• בשנת 1954 הופיעה מהדורה מקוצרת לילדים, בשם: מעשה גבורתו של דון קישוט (קיצר ועיבד יצחק אבנון).
• בשנת 1955 נעשה ניסיון לפרסם תרגום מלא לספר, מתוך המקור הספרדי, על ידי יוסף רביקוב, תחת השם: האברך המחונן דון קיחוט די לה מאנשה, אולם נדפס ממנו רק הכרך הראשון, בהוצאת תבל. בכרך מופיע גם מבוא מאת היינריך היינה וכן האיורים של גוסטאב דורה.
• שנה אחר כך, בשנת 1956, הופיע בתל אביב, עיבוד נוסף של שלמה סקולסקי וציורים של איזה, עם השם: עלילותיו של דון קישוט.
• בשנת 1956 הופיע גם דון קישוט מספר לילדים, בתרגום של א. א. עקביא וציורים של בינה גבירץ.
• בשנת 1956, תשי"ז, יצא תרגום מקוצר של חיים נחמן ביאליק, תחת הכותרת "דון קישוט איש למנשא", ב-הוצאת דביר, תל אביב, (נדפס בדפוס י. זילברבג, תל אביב).
• בשנת 1958 יצא לאור תרגומו המלא של נתן ביסטריצקי, תחת השם: ההידלגו החריף דון קיחוטה מן למנצ'ה, בשני כרכים, בספרית פועלים בעריכת אברהם שלונסקי ועם ציורים מאת מרסל ינקו.
• בשנת 1960, יצא הספר בתרגום מאת יהושע טן פי, בעיבוד של אריך קסטנר ועם ציורים מאת ה' למקה, בשם: עלילות דון קישוט.
• בשנת 1960 הופיעה מהדורה נוספת בשם: עלילות דון קיכוטה, עם האיורים של מרסל ינקו.
• בשנים 1970 ו-1975 יצא דון קישוט, הוצאת "יזרעאל", תל אביב, בתרגום של א. א. עקביא וציורים של בינה גבירץ.
• בשנת 1980 יצאה מהדורה לילדים בסדרת "ספרית זהב", תחת השם: עלילות דון קישוט, עם ציורים של איזה.
• בשנת 1984 הופיעה מהדורה מנוקדת, בתרגום חדש של שולמית הרן ובעיבוד של ג'יימס ריבס: עלילות הגבורה של דון קישוט. בכרך מופיעה הקדמה מאת ג'יימס ריבס וכן האיורים של גוסטאב דורה (יצא לאור שוב על ידי הוצאת מחברות לספרות, בשנת 1991).
• בשנת 1984 הופיעה גם מהדורה לילדים מאת איתמר פרת ובעבוד של שולמית רונאל, בשם: עלילות דון קישוט.
• מהדורה מקוצרת ובחרוזים בשם: עד טחנות הרוח: קצור עלילות דון קישוט, יצאה לאור בירושלים, בשנת 1993 (חיבר וקיצר מ' צבי, ציירה ליז פיינברג).
• תרגום מלא לספר, על ידי ביאטריס סקרויסקי-לנדאו ולואיס לנדאו, קרוי דון קיחוטה, וראה אור בשני כרכים, בסדרת הספריה החדשה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, בשנת 1994.
• בינה אופק ערכה, בשנת 1996, את דון קישוט איש למנשה, עם תחריטי נחושת מאת גוסטב דורה.
• בשנת 1997 יצא לאור דון קיחוֹטֶה דה לה מַנצ'ה, בהוצאת "לדורי", תל אביב, בעיבוד של מיקלוש רדנוטי (בתרגום לעברית של הגר אנוש) ועם איורים של יאנוש קש.
• בשנת 2006 ראתה אור גרסה מקוצרת חדשה לבני הנעורים, הרפתקאות דון קיחוטה, בעיבודה של טל ניצן ואיורים של אבנר כץ, בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

תרגומים ליידיש

• בשנת 1897, הופיעה בניו יורק, מהדורה ביידיש, של אלכסנדר הארקאווי, בשם: געשיכטע פון דאן קיכאט, פון מיגועל צערוואנטעס (איבערזעצט פון ספאניש און פערגליכען מיט דער ענגלישער און דייטשער איבערזעצונג פון אלכסנדר הארקאווי). מהדורה זו זכתה למספר הדפסות.
• מהדורה נוספת ביידיש הופיעה בוורשה, בשנת 1911, מאת שמואל צבי זצר, בשם דאן קיחאט, מיגועל דע סערוואנטעס (איבערזעצט און בעארבייטעט דורך ש"ז זעצער).
• בשנת 1930 הופיעה מהדורה נוספת בתרגום ליידיש, מאת יצחק קיפניס ודוד הופשטיין, בשם דאן קיכאט, מיגועל דע סערוואנטעס.

ראו גם

• מונסיניור קיחוטה
• דון קישוטיות
• איש למנשה - מחזמר המבוסס על הסיפור
• חינס דה פאסאמונטה
• הפואמה הסימפונית "דון קיחוטה", אופוס 35 מאת ריכרד שטראוס
• הבלט "דון קיחוטה" למוזיקה מאת לודוויג מינקוס
• המחזה הטענה של דון קיחוטה, מאת גלעד עברון, שהועלה ב-2008 בתיאטרון אנסמבל הרצליה, בבימויה של אופירה הניג.
• חורחה לואיס בורחס, מחבר היצירה הבדיונית "פייר מנאר, מחבר דון קיחוטה"
• דונקי שוט, סרט אנימציה ספרדי משנת 2007 המבוסס על הסיפור
• צוות לעניין, סרט אנימציה בלגי משנת 2023 המבוסס על הסיפור, שבגרסה הזאת דון קיחוטה הוא מריונטה של ליצן חצר וסנצ'ו הוא כינוי שנותן דון לבובת כלב בשם "די. ג'יי" בעלת מנגנון מוזיקלי בבטן.
• דון קישוט (שיר) - שיר של אריק איינשטיין שנכתב על ידי יהונתן גפן והלחין שם טוב לוי.
• זה הכל בשבילך - שיר של דני סנדרסון שאותו ביצע עם מזי כהן.
• דון קיחוטה (שיר) - שיר מאת נינו אורסיאנו ובוצע במקור על ידי דנה אינטרנשיונל.

לקריאה נוספת

• אפרים שמואלי, סרונטס, הוצאת דביר, תל אביב, תשי"ג.
• לואיס לנדאו, אחרית הדבר, בתוך: דון קיחוטה, כרך שני, הספריה החדשה, 1994, עמ' 417–431.
• דניאלה גורביץ', ממשבר אמצע החיים להתחדשות ולצמיחה אישית: "דון קישוט" של סרוונטס ככלי פסיכותרפי שיקומי, טיפול באומנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי, כרך 4, גיליון 2, דצמבר 2014, עמ' 447–456
• אורי אלטר, "הרומן כז'אנר מודע לעצמו - עיונים ב'דון קיחוטה'", הספרות ג/3–4, ספטמבר 1972

קישורים חיצוניים

• דון קישוט בתרגום ח.נ. ביאליק באתר הספרייה הלאומית
• דון קישוט, טקסט מלא מתורגם לאנגלית, באתר פרויקט גוטנברג
• הטקסט המקורי בספרדית, בויקיטקסט הספרדי
• אלכסנדר הארקאווי, געשיכטע פון דאן קיכאט, פון מיגועל צערוואנטעס (איבערזעצט פון ספאניש און פערגליכען מיט דער ענגלישער און דייטשער איבערזעצונג פון אלכסנדר הארקאווי), ניו יארק: היברו פאבלישינג קאמפאני, 1910. באתר ארכיון האינטרנט. (ביידיש)
• אימגו, על סרוונטס ודון קישוט
• אריאנה מלמד, ספרדי כפול בבקשה, באתר ynet, 28 במרץ 2003, על דון קישוט
• אופק קהילה, ההיסטוריה של תרגומי "דון קיחוטה" לעברית, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, יולי 2018
• דון קישוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)