מיכאלי גדל בעיר רמת גן. למד עיצוב גרפי לתואר ראשון באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל
בירושלים, (1980-1976), ובתקופה זו גם החל לתרגל תנועה. הוא פועל כאמן, מעצב, וכותב שירה ומסות (1980 - עד היום). ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, הקים את "מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.[2] התמחה במסעות טיפוליים במדבר (1993–2021). בשנים 2009–2010, למד וקיבל תעודת מוסמך בריאות הציבור (MPH)[3] במסלול "ניהול מצבי חירום ואסון",[4] בבית הספר לבריאות הציבור בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, באוניברסיטת תל אביב. ממקימי "המכון ללימודי שטח" וחבר באגודת הסופרים.
דוד מיכאלי פעיל בתחומי אמנות, עיצוב, תנועה, שטח וכתיבה.
בתחום טיפול שטח במדבר פעל בשנים 1993–2007 עם מומחה השטח ניר גור. בשנת 2008, החל לרכז את תחום "טיפול שטח" בעמותת "ענב". ובשנת 2010, הקים בבית הספר ללימודי תעודה במכללת "סמינר הקיבוצים" את תחום טיפול שטח Eco-encounter therapy, עם יישומו כגישה של טיפול וחינוך הכוללת מרכיבים של שינוי מרחבי, התמודדות עם מצבים משתנים, שילוב תחומי ניהול וטיפול, ייזום פעולה מעמתת ופרדוקסלית שאינה שיפוטית ותמיכה בהבנה סביבתית כמפתח לבחירה.</ref>[5] מיכאלי הרצה על טיפול שטח ואוריינות סביבתית בשילוב עם שירת הייקו.
בתחום התנועה, למד בשוטוקאןקרטה ישראל אצל מאיר יהל והוסמך לדרגת דאן 2 על ידי צוטומו אושימה (אנ') (Tsutomu Ohsima) (1988-1977); מיכאלי הוא מראשוני מתרגלי טאי ג'י צ'ואן בארץ אצל ניצן מיכאלי (1984 - 2010), ובמשך כ-8 שנים, לימד טאי צ'י בתל אביב (1997-1990), עד היום הוא ממשיך בתרגול עצמי.
3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית:
הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997), הוא אסופת הערות שכתב בתקופה שלימד טאי ג'י צ'ואן בין השנים 1990–1997. בספר 12 רישומי פעולה שצייר. הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.
5 ספרים בנושאים של מרחב והתנהגות:
"זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית; "הר, דרך, בית, זמן" (2022) - ספר ילדים עם איורי המחבר בנושא של התמצאות.
5 ספרים בנושאים של מסע וזיכרון:
הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", את "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים; "אבן מים" - ספר שירה; "אב" (2023) - שירת מחאה; מנהרות לילה (2024) - יומן שירה יומי בסגנון הייקו על תחושות החטופים בעזה.[6] כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.
בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005,
Nrg); "מדריך הטרמפיסט לבדידות" סדרה בת 3 מאמרים (ניו אייג', nrg, 2005); "אה!" - הייקו - אומנות השירה הקצרה בעולם (ניו-אייג', 2008, nrg) ועוד.
תחום הטיפול באמצעות שטח ואתגר, החל להתמסד בישראל בשנות ה-90 של המאה הקודמת, והראשונים לכך היו ניר גור ודוד מיכאלי.[8]
בתחילת הדרך בתחום טיפול שטח, עבד מיכאלי בחברת "שטח"[9] של ניר גור, בעבודת שדה חינוכית וטיפולית, עם נוער מקצה הרצף במסגרת משרד הרווחה אגף תקון, שירות חסות הנוער ובמסגרת משרד החינוך, מחלקת קידום נוער, ביוזמת ד"ר חיים מהל ובפיקוחם של בני פישר, ד"ר ראובן יעקב, יהושע איילון ונח גרינבוים בסדרות שטח במדבר יהודה ובנגב (2007-1993). בשנת 2006 השתתף כמנהל שטח בסדנת שטח בת 42 יום ביוזמתו וניהולו של ניר גור. במסע זה טבע והגדיר את המושג "טיפול שטח".
שנה לאחר מכן (2008), החל לנהל את תחום טיפול שטח, בעמותת "ענב" ופרסם את הספר "גלות, מסע, בחירה – טיפול דרך שטח". פעילות זו הביאה אותו להכרה, כי יש להקים צוות מבוגרים רב-תחומי, במודל של MTS-Multi Team System שייפעל כצוות התערבות של טיפול שטח לאוכלוסיות בסיכון, וכך בשנת 2009, הקים את "צוות שביל"[10] (2016-2009), עבור מסע בן 21 יום למעון נעול מהמגזר הערבי בניהולו של כאתם באחוס ובפיקוחו של בני פישר.
חברי "צוות שביל" הראשונים היו: עמית שריג, שי גטריידה, רון בן דור, פניאל קריצ'מן, יקירה לוי, אירית הרמן, דבי עשב, שאול לב ועמית שלוח. במשך השנים הצטרפו לצוות בוגרים ומרצים מתוכנית הלימודים שנפתחה ב"סמינר הקיבוצים".[11] הצוות פעל במסגרת עמותת "ענב", שניהלה את המעונות הממשלתיים ("צופיה", "מסילה", "בית הנער", "נוה חורש" "מגן נוף הרים", "הוסטל טבריה", "מצפה ים", "גלי ים" ועוד). והתמחה בעבודה טיפולית בשטח מדברי שכללה טיפול שטח רב-תרבותי, טיפול שטח עם נערות בסיכון, אבחון שטח ותיעוד מצולם למטרות עיבוד. הצוות פעל גם במסגרות נוספות כמו בית אקשטיין.
במסגרת עמותת "ענב", עיקר עבודת הצוות הייתה בפרויקט ארצי לטיפול שטח, שפעל בכל אזורי הארץ עם שרות המבחן לנוער ושרות המבחן למבוגרים, כחלק ממערך הטיפול הקבוצתי, במטרה לאפשר לקבוצות טיפוליות להעשיר את התהליך הטיפולי באמצעות דרך פעולה, שתהיה בעלת עוצמה פיזית ועוצמה רגשית משמעותית.[8] מיכאלי פיתח וניהל את הפרויקט (2015-2009), בשיתוף שי שער ולימור שלח מעמותת "ענב" ובשיתוף חיים ליבנה, רחל ארזי, אסתי שדה ויוסי פולק משרותי המבחן. בסיום הפרויקט הארצי, שהחל בשנת 2009 ונמשך כ-6 שנים, המשיך הצוות לפעול עם המעונות הממשלתיים שנוהלו על ידי עמותת "ענב" עד שנת 2017. בשנת 2016, הקים מיכאלי יחד עם שאול לב את "המכון ללימודי שטח".[10] שבמסגרתו המשיך "צוות שביל" את פעילותו בבתי ספר לחינוך מיוחד ובכיתות מחוננים (2015 - 2020).
שנה לאחר הקמת התוכנית הבינתחומית לטיפול שטח במכללת "סמינר הקיבוצים" (2011), התבקש מיכאלי על ידי גיא שגיב, מייסד "איגוד האתגר והלמידה החווייתית בישראל", לשמש כחבר בצוות ההקמה ובוועד המנהל של "איגוד האתגר והלמידה החווייתית בישראל", תפקיד אותו מילא כ-8 שנים (2018-2011);[12] במקביל החל לייעץ למשרד החינוך בתחום בטיחות וניהול שטח, טבע והגדיר את המושג מסע חניכה אתגרי (מח"א)[13][14] וכתב את נוהלי מח"א בחוזר מנכ"ל.
קבוצת דיון מרחב הביטחון, מכון "ון ליר" בהובלת ד"ר עמירם אורן (2011-2007);[15][16] ועדת היגוי טיפול שטח בתוכנית הארצית להתמודדות עם אלימות, שירותי המבחן לנוער ולמבוגרים (2015-2009);[17] (2019-2011) חבר הוועד המנהל "איגוד האתגר והלמידה החווייתית בישראל - ACEE"; יועץ לאגף הבטיחות של משרד החינוך, בתחומי בטיחות וניהול שטח, אירועי אקלים קיצוניים והתנהגות תלוית סביבה (2012 עד היום); השתתף בוועדת היגוי וצוות עבודה למסע חניכה אתגרי, אגף בטיחות ומנהל חברה ונוער, משרד החינוך (2017-2015);[18] שימש כיו"ר ועדה להיערכות לתנאי אקלים חריגים, אגף בטיחות משרד החינוך (2016); וכמרכז ועדה לתקן רפואה בפעילויות חוץ, משרד החינוך (2021-2019); חבר מייסד במכון ללימודי שטח (2016 - עד היום); ראש צוות המחקר של תנועה מרחב ובריאות קבוצתית, בפרויקט הדמיית תנאי מאדים AMADEE של פורום החלל האוסטרי וסוכנות החלל הישראלית,[19] בשיתוף עמותת D-MARS (2019-2022);
"מנהרות לילה - רקוויאם 710", יצירה מוזיקלית בליווי וידאו-ארט. נושא היצירה הוא תחושות ומחשבות אפשריות של החטופים/ות בעזה. ביצירה בת 80 הדקות 24 שירים, צילומים וציורים של המחבר. היצירה המוזיקלית משלבת בינה מלאכותית והקלטות חיות.[20] 2024. היצירה מבוססת על "מנהרות לילה" יומן לילות החטופים בעזה שנכתב כשורת שיר יומית בסגנון הייקו החל מערב יום השביעי לאוקטובר.
• דוד מיכאלי, "מחשבות על תפיסות אסטרטגיות בעיצוב המרחב בישראל" בתוך: עורכים: ש' חסון, ע' קוטוק, ד' דרוקמן, ד' רוטר ישראל 2048, חשיבה אסטרטגית לתכנון ופיתוח מרחבי, הוצאת מינהל התכנון, מרכז שאשא למחקרים אסטרטגיים אוניברסיטה עברית ירושלים, 2016, (193 עמ'), (נייר עמדה).
• דוד מיכאלי (MPH), פרופ' יובל חלד, שאול לב, "דו"ח הוועדה לקביעת מדדים ודרכי ניהול פעילות שטח בתנאי אקלים חריגים עבור אוכלוסיות משרד החינוך", אגף ביטחון ובטיחות משרד החינוך, המכון ללימודי שטח, הוד השרון, 2016, (52 עמ').
אילן ברקוביץ', שמע ישראל אל תשכחנו, באתר הארץ, 15 במאי 2024
