דוד הלוי מדרעא
רבי דוד הלוי (הראשון)[1] הידוע בכינוי מול דרעא היה רב ומקובל מרוקאי ממגורשי ספרד, מראשי חוג המקובלים בעמק הדרעא ומחבר "ספר המלכות".
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בסביליה לבליידא ורבי שמואל הלוי בן זמרא. לאחר הגירוש היגר בשנת ה'רנ"ב (1492) למרוקו. לפי גרסה אחת הגיע במסע מפרך ורווי ייסורים לפאס, ולאחר כשמונה חודשים פרצה בפאס שרפה גדולה, ובעקבותיה שרר בעיר רעב כבד ופרצה מגפת דבר, והוא עבר לדבדו[2]. סברה אחרת גורסת כי משפחתו הגיעה מספרד ישירות לדבדו[3]. בין כך ובין כך, בהמשך הגיע לפאס כדי ללמוד מפי רבי יהודה עוזיאל (הראשון), ממנו נסמך וכנראה גם התגורר בביתו וסמך על שולחנו. מפאס הוא היגר בשל קשיי פרנסה לכפר תמגרות (אנ') שבעמק הדרעא, ובו התפרנס מיגיע כפיו – כנראה מסחר או צורפות. ייתכן ששימש כדיין בתמגרות[4]. מלבד גדלותו בתורה, היה בעל השכלה מדעית רחבה. באותה העת התרכזו באזור דרעא מקובלים רבים, ורבי דוד למד עם רבי משה בן מחפוצא, והתגורר בביתו. רבי דוד היה מהדמויות הבולטות והמובילות של חוג המקובלים שהתגבש בעמק הדרעא, והיה בקשרים טובים גם עם המושל המקומי. דמותו הייתה נערצת על יהודי האזור ויוחסו לו כוחות מיסטיים וגילויי אליהו. הוא פיתח את "תורת הצירוף" של מקובלי דרעא ורבי אברהם אבולעפיה, ותורתו עוסקת בצירופי אותיות שונים, ושימוש בהם בהבנת מעשה מרכבה והסברתו ובקבלה מעשית.
נפטר כנראה עד סוף המחצית הראשונה של המאה ה-16[5]. נקבר בתמגרות, וקברו אבד כנראה במהלך המאה ה-19. מסורת אחרת מזהה את קברו עד היום בכפר דרע הסמוך[6].
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר המלכות – חיבור קבלי שיטתי, הבנוי במבנה דומה לספר יצירה. תוכנו הוא "הלכות" קצרות וסתומות, שמשולב בהן ביאורן. רבי דוד לא הספיק לגמור את הביאור, ורבי אברהם אסקירא סיים את המלאכה בביאורו "גנזי המלך", על פי הוראות שרשם רבי דוד בשולי הגיליון. הספר הועתק במרוצת הדורות וכתבי היד שלו היו למראי עיני כמה מקובלים שציטטו ממנו, וחלק ממנו הודפס בספר "מאור ושמש" לרבי יהודה קוריאט (ליוורנו, ה'תקצ"ט). בשנת ה'תר"ץ הדפיס בקזבלנקה הרב יעקב משה טולידאנו ספר שיוחס על ידו לספר המלכות (הודפס במהדורה חדשה בירושלים, ה'תש"ם)[7], אך חוקרים מאוחרים יותר שללו את זיהוי חיבור זה עם ספר המלכות ובכלל עם רבי דוד הלוי[8]. הספר האמיתי נדפס לראשונה בשנת ה'תשנ"ח בידי הרב גד עמר. בשנת ה'תשס"ח הוציא הרב אורי חנניה אלנקוה מהדורה נוספת, המתבססת על כתב יד נוסף, ובתוספת ביאור בשם "אור המלכות".
- כסף צרוף – מבוא ל"תורת הצירוף", השתמר בחלקו אך טרם הודפס.
- יש המייחסים לו מספר פיוטים[9], אחד מהם 'קום יחידתי' מושר בקרב יהודי מרוקו בשבת[10]. יש חולקים על זיהויו כמחבר פיוטים אלו[11].
- ספר חיה – חיבור קבלי שאבד, דומה בתוכנו ובתבניתו לספר מלכות.
- סגולת המלכים – חיבור על תכונתן הרפואית והמאגית של אבנים ואבני חן, ואולי גם עוסק באלכימיה[12]. החיבור אבד.
- מאורי אור – שמות המלאכים ותכונותיהם, למטרות קבלה מעשית. אבד.
- השמים והבקעה – חיבור קבלי על תכונת האותיות. אבד.
שרידים מחיבורים נוספים שלו (שלא זוהו בשמותם) נלקטו על ידי הרב גד עמר למהדורת "ספר המלכות" שלו.
מתלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי מרדכי בוזגלו – בעל "מעיינות החכמה"
- ייתכן שהמקובל רבי אהרן בן-יבגי היה תלמידו.
- ייתכן שעורך ומבאר ספרו, ר' אברהם אסקירא, היה תלמידו.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הרב גד עמר, מבוא ל"ספר המלכות", ירושלים ה'תשנ"ח, עמ' 9–31.
- הרב משה עמאר, לתולדות רבינו דוד הלוי זצ"ל מחבר 'ספר המלכות', במבוא לספר המלכות עם פירוש "אור המלכות", ירושלים ה'תשס"ח, עמ' 1–8.
- הרב יעקב משה טולידאנו, נר המערב, עמ' 48.
- הרב יוסף בן נאים, מלכי רבנן אות ד עמ' כו בערכו.
- רחל אליאור, מקובלי דרעה, פעמים 24, תשמ"ה 1985, עמ' 36–73 ובעיקר בעמ' 49. (23423988 JSTOR)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי דוד הלוי, אתר "מורשת מרוקו".
- ספר קבלת חכמי מרוקו, אתר "תורת אמת".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לעיתים חל בלבול בינו לבין דמות מאוחרת יותר, רבי דוד הלוי מדרעא (השני) שחי במקום אחר שנקרא "דרע" או "אדרע", סמוך למרקש ולדמנאת (ייתכן שהיה צאצאו) וקברו מהווה מוקד עלייה לרגל עד היום. גם הוא ידוע בכינוי "מול דרעא", שמשמעו "אדון הדרעא".
- ^ כך מסיק גד עמר במבוא.
- ^ משה עמאר, עמ' 5–6
- ^ גד עמר (מבוא עמ' 12) מצדד ששימש כדיין, ואילו משה עמאר (מבוא עמ' 5) חולק על כך.
- ^ ראו את החשבונות אצל גד עמר, עמ' 13 הערה 15, וראו במאגר הזהויות של הספרייה הלאומית שקבעו שנפטר בערך ב-1540.
- ^ הרב יעקב משה טולידאנו, הקדמה לספר שיוחס לספר המלכות. ייתכן שמדובר בבלבול בזיהוי בינו לבין רבי דוד הלוי מדרעא השני.
- ^ הספר במהדורת ה'תר"ץ (ראו במבוא הרב טולידנו), ומהדורת ה'תש"ם, אתר HebrewBooks.
- ^ למשל: אפרים גוטליב, שני חיבורים נוספים לרבי יוסף הבא משושן הבירה והווי החיבורים שב"ספר המלכות", קרית ספר מח (ה'תשל"ג) עמ' 178–173.
- ^ ארבעה פיוטים הובאו בסוף "ספר המלכות" מהדורת תשנ"ח. גם הרב טולידנו והרב בן נאים ציטטו כמה מפיוטיו.
- ^ קום יחידתי באתר סנונית, ללא ציון שם המחבר.
- ^ משה עמאר, עמ' 7
- ^ בפאס של תקופתו פרח העיסוק באלכימיה
