דוד בלכר
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1913 בואנוס איירס, ארגנטינה  |
|---|---|
| פטירה |
14 בספטמבר 1996 (בגיל 82) בואנוס איירס, ארגנטינה |
| מדינה |
ארגנטינה |
| פעילות בולטת |
שר העבודה בממשלת ארגנטינה 11 לפברואר 1959 עד 30 בדצמבר 1960 |
| השכלה |
האוניברסיטה הלאומית של לה פלאטה |
| מפלגה |
1-איחוד אזרחי רדיקלי עממי 2-איחוד אזרחי רדיקלי בלתי מתפשר |
| בת זוג |
1-אנה דובינסקי 2- נלי קאסאס 3-מריה אלסירה אלטונה |
| צאצאים |
1-אנאבלה וירג'יניה בלכר 2- חואן דוד בלכר 3- אנה לאורה בלכר |
  | |
דוד בלכר (בספרדית: David Bléjer; 8 באוקטובר 1913 – 14 בספטמבר 1996) היה עורך דין ופוליטיקאי יהודי-ארגנטינאי, שכיהן כשר העבודה בתקופת נשיאותו של ארתורו פרונדיזי.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלכר הוא צאצא של מתנחלים יהודים ממחוז אנטרה ריוס, התיישב בקולוניה סן אנטוניו, במחוז קולון.[2]
משפחתו הייתה במקור מאודסה, כיום באוקראינה. הוא סיים את לימודיו כעורך דין מהאוניברסיטה הלאומית של לה פלטה בשנת 1936.
בין 1937 ל-1945 עסק בעריכת דין בעיר ווילאגוואי, הסמוכה לעיר הולדת הוריו.
הוא היה חבר מועצה בווילאגוואי בשנת 1939, ולאחר מכן היה שותף פעיל באופוזיציה בתקופת פרוניזם,עד 1955.
במהלך הדיקטטורה המכנה את עצמה המהפכה המשחררת (Revolucion Libertadora) הוא הצטרף לקו הפנימי בראשות ארתורו פרונדיזי, שבסופו של דבר ייפרד מה- UCR בשם "האיחוד האזרחי הרדיקלי הבלתי מתפשר" (Union Civica Radical Intransigente)
בשנת 1958, עם קבלת הנשיאות על ידי פרונדיזי, הוא היה תת-מזכיר במשרד הפנים. בפברואר 1959 מונה לשר העבודה, מה שהפך אותו ליהודי הראשון שקיבל לתפקיד שר במדינה.
במהלך כהונתו, התקיים העימות החריף ביותר בין הממשלה לבין CGT,מרכז האיגוד המקצועי הארגנטינאי, והממשלה הגיבה לשאלות האיגוד עם יישום תוכנית CONINTES, מערכת דיכוי שהכפיף שובתים ומפגינים לסמכות צבאית. העימות שלהם עם העובדים והאיגודים המקצועיים הגיע לשיא במהלך יישום מה שמכונה תוכנית לארקין, שכללה נטישת 32% מהמסילות הקיימות, פיטורי 70,000 עובדי רכבת והפיכת כל קטרי הקיטור לגרוטאות, כמו כן 70,000 קרונות משא ו-3,000 קרונות נוסעים. האיגודים הגיבו ב"תוכנית מאבק" להגנה על מקורות עבודתם. באמצעות יישום תוכנית קונינטס נעצרו אלפי בני אדם ולפחות 111 הורשעו במשפטים צבאיים, שנערכו על ידי מועצות צבאיות.
באותה מסגרת שולבו בכפייה עשרות אלפי עובדי תחבורה ושירות ציבורי בשירות צבאי והוצבו תחת פיקודם של הכוחות המזוינים. גם איגודים מקצועיים ותומכים מקומיים התערבו.
בסוף שנות ה-60, כאשר מתקפת האיגודים המקצועיים הייתה ברמה הגבוהה ביותר, התפטר דוד בלכר מהמשרד; במהלך השנה שלאחר מכן, האיגודים הובסו באופן זמני בעימות שלהם עם הממשלה.
לאחר התפטרותו מונה לשגריר במקסיקו, והחזיק בתפקיד זה פחות משנה. לאחר שהותו בפוליטיקה חזר לעסוק בעריכת דין ופעל בארגונים בינלאומיים. הוא מת בווילאגוואי בשנת 1996.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Ana Weinstein, DAVID BLEJER, http://coloniasjudiasarg.amia.org.ar/, 1985
- ^ : Lic. Ana E. de Weinstein, Entrevista a: Dr. David Blejer, http://coloniasjudiasarg.amia.org.ar/, אוקטובר 1985
| בקרת זהויות |
|
|---|