לדלג לתוכן

דגים טמאים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דגים טמאים
(מקורות עיקריים)
מקרא ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים ט'י"ב; ספר דברים, פרק י"ד, פסוקים ט'י'
משנה מסכת חולין, פרק ג', משנה ז'; מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'
תלמוד בבלי מסכת חולין, דף ס"ו, עמוד א'דף ס"ז
משנה תורה הלכות מאכלות אסורות, פרק א', הלכה כ"ד
שולחן ערוך יורה דעה, סימן פ"ג
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קנ"ב, לאו קע"ג;
סמ"ג, עשה ס"ב; לאו קכ"ט;
ספר החינוך, מצווה ק"נ, מצווה ק"ס

דגים טמאים הם דגים האסורים באכילה לפי ההלכה.

סימני הכשרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת שמיני ציווה ה' את משה ואהרון ללמד את בני ישראל סימני כשרות בבעלי חיים, ובתוך כך גם את סימני הכשרות בדגים:

אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ. וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם. וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ. כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם.

מהכפילות שבלשון הפסוקים, המציינים את סימני הכשרות גם באופן חיובי - שניתן לאכול דגים שלהם סנפיר וקשקשת, וגם באופן שלילי - שאסור לאכול דגים שאין להם סנפיר וקשקשת, למדו חז"ל שהאוכל דג טמא עובר גם על מצוות עשה וגם על מצוות לא תעשה.[1]

המשנה מביאה מחלוקת תנאים לגבי סימני הכשרות של הדגים:

ובדגים - כל שיש לו סנפיר וקשקשת. רבי יהודה אומר: שני קשקשין וסנפיר אחד. ואלו הן קשקשין - הקבועין בו. וסנפירין - הפורח בהן.

המשנה במסכת נידה קובעת כלל לפיו קיום קשקשת בדג מלמד בהכרח על כך שלדג יש גם סנפיר: ”כל שיש לו קשקשת - יש לו סנפיריא. ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת” (משנה, מסכת נידה, פרק ו', משנה ט'). התלמוד הבבלי מסביר שלמעשה מדובר בצמצום של סימני הטהרה של דגים לסימן בודד שהוא גם תנאי הכרחי וגם תנאי מספיק - הקשקשת. קביעה זו מעוררת את השאלה מדוע נצרכה התורה לציין גם את הסנפיר בסימני הכשרות של הדג. התשובה לכך על פי התלמוד היא שאילו היה ניתן רק סימן הקשקשת, היה ניתן לטעות ולחשוב שהסנפיר הוא הקשקשת. ולמרות שממקום אחר במקרא ניתן להבין שקשקשת פירושה שריון - ”יגדיל תורה ויאדיר”,[2] כלומר ניתנו כמה דרכים שונות לסייע בפירוש הנכון של הקשקשת.[3]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]