דבורה ליפשיץ
 | |
| לידה |
1907 חרקיב, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| נרצחה |
1942 (בגיל 35 בערך) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| ענף מדעי |
בלשנות, שפות שמיות |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
  | |
דבורה ליפשיץ (Déborah (Desirée) Lifchitz (נכתב גם Lifszyc); 5 ביוני 1907, חרקוב – 1942, אושוויץ) הייתה מומחית לשפות שמיות באתיופיה. פרסמה ספר ומספר מאמרים הנחשבים עד היום לאבני דרך בחקר השפות האתיופיות.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליפשיץ נולדה בחרקוב שברוסיה. ב-1919, בעקבות מהפכת אוקטובר, עזבה משפחתה את חרקוב, בתחילה לחצי האי קרים ולאחר מכן, ב-1920, הגיעו לוורשה. בשנת 1927 עזבה ליפשיץ את ורשה ועברה לפריז, שם למדה שפות מזרחיות והתמחתה בשפות השמיות של אתיופיה. עם סיום לימודיה הצטרפה למשלחת המחקר דקר -ג'יבוטי באפריקה, במסגרתה חקרה את תרבות הפלאשים. עם חזרתה לפריז התקבלה לעבודה במחלקה האפריקאית של מוזיאון האדם. בשנת 1935 הצטרפה למשלחת המוזיאון האתנוגרפי טרוקדרו (Musée d'Ethnographie du Trocadéro) לסודאן הצרפתית, משם הביאה מוצגים מוזיאוניים של תרבות שבט הדוגון, המוצגים כיום בלובר ובמוזיאון קה בראנלי. בשנת 1937 זכתה לקבל אזרחות צרפתית.
לאורך לימודיה ועבודתה במוזיאון האדם שיתפה פעולה וכתבה מאמרים עם חשובי האנתרופולוגים וחוקרי אפריקה בפריז של אותה התקופה, בהם מישל ליריס, וולף לסלאו, מרסל גריאל, מרסל מוס, מרסל כהן, פול באיר, פול ריבט, דניז פולמה ועוד.
עם כיבוש פריז בידי גרמניה הנאצית (1940) נשארה ליפשיץ בפריז אך איבדה את מקום עבודתה עקב החלת חוקי הגזע. ליפשיץ נלקחה תחת חסותו של עמיתה מישל ליריס. בפברואר 1942 נעצרה בידי המשטרה הצרפתית ונלקחה למחנה ריכוז, משם נשלחה לאושוויץ, שם, על פי עדותו של מרסל כהן, נרצחה בגז.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דבורה ליפשיץ באתר WorldCat Identities
- Éloi Ficque, Lukian Prijac, "Lifchitz, Déborah," in: Encyclopaedia Aethiopica, vol. 3, Wiesbaden 2007, pp. 567-568, in Google Books
- Lukian Prijac, "Déborah Lifszyc (1907–1942): Ethnologue et linguiste (de Gondär à Auschwitz)," Aethiopica, [S.l.], v. 11 (Apr. 2012), pp. 148-172. ISSN 2194-4024
- דבורה ליפשיץ: דף עד שמולא על ידי בוריס ליפשיץ (בנה של דודניתה), 15 באפריל 1999, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה באתר יד ושם