דאל ריאטה
 | |
| ממלכת דאל ריאטה בשיאה - שנת 580 – 600 | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מונרכיה |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אירופה |
| היסטוריה | |
| תאריכי הקמה |
498  |
| תאריכי פירוק |
843 |
| ישות יורשת |
ממלכת אלבה |
  | |
ממלכת דאל ריאטה או דאל ריאדה (Dál Riata או Dalriada) הייתה ממלכה גאלית במערב סקוטלנד ובצפון מזרח אירלנד בין המאה השישית והמאה השביעית.
הממלכה הייתה מורכבת משלושה שבטים: קנל לואיירן (שבט לואיירן) שהיה ממוקם בצפון ומרכז ארגייל; קנל נאואנגוסה (שבט אואנגוסה) שהיה ממוקם באיזליי; וקנל נגבריין (שבט גבריין) שהיה ממוקם בקינטייר. בשלהי המאה השביעית התפצל קנל קומגייל (שבט קומגייל) והפך לשבט עצמאי שישב במזרח ארגייל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית הממלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה"דואן אלבאנאך" מתאר כיצד שלושת בניו של ארק (Erc): פרגוס מור (Fergus Mór), לוארן מק ארק (Loarn mac Eirc) ואואנגוס (Óengus) כבשו את ממלכת "אלבה" (היא סקוטלנד) בשנת 500 לערך.
בדה מציע תיאור שונה של ראשיתה של דאל ריאטה (ככל הנראה בהסתמכות על מקורות קדומים יותר) - לפיו מדובר בהתיישבות ממושכת של מתיישבים מאירלנד ולא כיבוש.
האזכורים ההיסטוריים הראשונים של מלכי דאל ריאטה הם אזכורי מותם של קומגאל מק דומאנגארט בשנת 540 לערך ושל אחיו גאבראן מק דומאנגארט בשנת 560 לערך, המופיעים ב"דברי ימי אלסטר".
אף שה"דואן אלבאנאך" מתחיל באזכור מיתוסים אגדיים - כגון כיבוש בריטניה על ידי ברוטוס מטרויה, היסטוריונים רואים בחלקיו האחרונים של הדואן תיעוד היסטורי של הממלכה.
ככל הנראה התיאור המופיע בכתביו של בדה הוא המדויק, ומדובר ביישוב ממושך שנובע מהגירה מאירלנד לעבר מערב סקוטלנד, ואובדן שטחים של ממלכת אולייד לשבטים שהתיישבו באזור ארגייל.
עד קרב מאג ראת'
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההיסטוריה של שיאה של ממלכת דאל ריאטה מתועדת בצורה טובה יחסית (בניגוד לתולדות ראשית הממלכה ושלהי הממלכה השרויים בערפל בשל היעדר מקורות היסטוריים).
אף הקשרים בין ממלכת דאל ריאטה בסקוטלנד לבין אירלנד אינם ברורים. ידוע כי ראשיתה של הממלכה באירלנד כממלכה ואסלית של ממלכת אולייד, הממוקמת באזור אלסטר.
בשנת 575 יזם קולומבה הקדוש נחתם הסכם בין אאדאן מק גאבראן (Áedán mac Gabráin) לבין אייד מק אינמוירך (Áed mac Ainmuirech) מקנל קונייל (שבט קונייל) בדרוים קט (Druim Cett). ברית זו איפשרה לדאל ריאטה להתגונן מפני צבאות באטאן מק קייריל, מלך אירלנד, אשר ניסה לכבוש את אזור מערב סקוטלנד והאי מאן. לאחר מותו של באטאן בשנת 581, המשיכו מלכי אירלנד לנסות ולשלוט במערב סקוטלנד ובאזור דאל ריאטה.
הממלכה הגיעה לשיא שטחה בתקופת אידאן מק גאבראן אשר הוכתר על ידי קולומבה הקדוש - אירוע ההכתרה הראשון המתועד באיים הבריטיים. בעקבות ניצחונו של אידאן על באטאן מק קייריל, יצא אידאן במסעות כיבוש באזור סקוטלנד והגיע עד אורקני והנהר פורת'.
אידאן זכה לניצחונות רבים עד תבוסתו בקרב מול אאת'לפירת' מנורת'מבריה בקרב דגסאסטן שנערך בשנת 603 לערך. אאת'לפירת' נהרג בקרב, אולם צבאותיו של אידאן נחלו תבוסה והתקדמותם דרומה נעצרה.
דאל ריאטה התפשטה צפונה לאזור סקאי בתקופת בנו של אידאן - גרטנייט.
ישנם היסטוריונים הסבורים כי ממלכת דאל ריאטה הייתה תת-ממלכה של ממלכת אלסטר גם בתקופה זו ולא ממלכה עצמאית. אין מחלוקת כי דאל ריאטה הייתה בברית עם אוי נייל עד תקופת שלטונו של דומנל ברק אשר הפר את הברית עם אוי נייל וכרת ברית עם קונגל קאך מדאל נאראידי. דומנל נלחם יחד עם קונגל נגד דומנל מק אאדו מקנל קונייל, בקרב מאג ראת' (Mag Rath) אולם הובס בקרב זה.
מאג ראת' ועד הכיבוש הפיקטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות התבוסה בקרב מאג ראת' נחלשה ממלכת דאל ריאטה, וחלקים מהממלכה נפלו לידי קנל נ'אאוגיין (שבט אאוגיין). ישנה סברה כי חלק מהמלכים המפורטים ב"דברי ימי אלסטר" ובהם פינאנאמייל ודונכוירכה שלטו למעשה רק בדאל ריאטה האירית לאחר שאיבדו את השליטה במערב סקוטלנד.
תיעוד היסטורי מראה כי האזור הסקוטי של דאל ריאטה שילם מיסים למלכי נורת'מבריה עד אשר ברידיי השלישי, מלך הפיקטים הביס את אקגפירת' מנורת'מבריה בקרב דוניכן בשנת 685, אולם לא ברור אם הדבר הביא לשחרור דאל ריאטה הסקוטית מהשלטון הנורת'מברי ולאיחודה מחדש עם החלק האירי של הממלכה, או לכיבוש האזור והפיכתה לחלק ממלכת הפיקטים.
אידברהט מנורת'מבריה (Eadberht) ניסה לרכוש שליטה בשטחי דאל ריאטה בתקופת אואנגוס מק פרגוסה, מלך הפיקטים, אשר הובס בשנת 740, אולם לא ברור אם מדובר בניסיון כיבוש מחדש של דאל ריאטה על ידי נורת'מבריה או למעשה עצירת הפיקטים מהתקדמות לעבר ממלכת נורת'מבריה לאחר שהם כבר כבשו את דאל ריאטה.
ההיסטוריונים מעריכים כי בתקופה זו הייתה למעשה דאל ריאטה חלק ממלכת הפיקטים אשר הפכה לימים לממלכת אלבה, אולם לא ברור מה הייתה מידת עצמאותה.
הכרוניקות מציינות כי שבט גבריין איבד את השליטה בדאל ריאטה בשלהי המאה השביעית או ראשית המאה השמינית עת עלו לשלטון מלך מקנל לוריין - פרכאר פוטה, ובנו סלבאך מק פרכאר ונכדיו דונגל מק סלבאך ומוירדאך מק איינבכלייך המשיכו להיאבק על השליטה בממלכה מאת שבט גבריין. ייתכן כי מאבקים פנימיים אלה הם שאיפשרו את כיבוש הממלכה על ידי אואנגוס מק פרגוסה בשנת 741.
שלהי המאה השמינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכרוניקות ("דברי ימי אלסטר" ו"דברי ימי ממלכת אירלנד") מציינות כי אייד פינד נלחם בשנת 768 כנגד המלכים הפיקטים של פורטריו, ומציינות כי אייד היה מלך דאל ריאטה, כמו גם אחיו פרגוס מק אכדאך אשר נפטר בשנת 781. דברי ימי אלסטר מזכירים מלך נוסף בשם דונכוירכה אשר נפטר בשנת 792 - אולם אין אזכורים נוספים של מלכי דאל ריאטה.
הוצעו מספר תאוריות להסביר את הפערים בין המלכים אולם אין עדויות היסטוריות לתמוך בתאוריות אלה. האזכורים ב"דואן אלבאנאך" לתקופה זו אף הם אינם ברורים דיים כדי לקבוע את סדר המלכים - וככל הנראה מדובר בתקופה בה הייתה הממלכה תחת שלטון הפיקטים, כאשר לא היה מדובר בשלטון ישיר - כך לדוגמה דומנל, בנו של קאוסטנטין, מלך הפיקטים היה מלך דאל ריאטה בין השנים 811–835.
מלך דאל ריאטה ששלט לאחר דומנל - אייד מק בואנטה נהרג על ידי הויקינגים בקרב בו אלה הביסו את הפיקטים בשנת 839. לחימה משותפת זו מעידה אף היא על היות ממלכת דאל ריאטה בשליטת ממלכת הפיקטים.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שיאה של ממלכת דאל ריאטה, מרבית האוכלוסייה הייתה אוכלוסייה כפרית של עובדי אדמה. פני השטח השתנו במהלך השנים עקב סחיפה ושקיעת קרקע, ולכן אזורים מיושבים בסמוך לחוף הים אינם קיימים כיום.
כלכלת האזור התבססה על גידול דגנים מסוג שבולת שועל ושעורה, מדיג וכן מרעיית צאן.
בשל המבנה הטופוגרפי של הממלכה, והיות מרבית שטחיה אזורי איים - מרבית הסחר והמעבר ממקום למקום נעשה באמצעות שיט בסירות בנהרות ובסמוך לחופי האיים. השליטה באזורי הים שבין סקוטלנד ואירלנד איפשרו את פיתוח הסחר באזור ואת גדילת הממלכה.
מרכזים עירוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המרכז העירוני המרכזי של דאל ריאטה היה היישוב בדונאד בו התגורר בית המלוכה. במקום התגלו שריד מצודה, מחצבות אבן וכלי נשק, ואף תבניות ליצור תכשיטים המעדים על עושר כלכלי. כמו כן התגלו באתר כלי זכוכית וכדי יין שיובאו מגאליה - דבר המעיד על מסחר ענף עם אירופה. הכדים שהתגלו באתר היו הגדולים ביותר שהתגלו באיים הבריטיים בתקופה זו, דבר המעיד על עושרה של הממלכה בשיאה.
ישובים נוספים כללו את טירת דונולי - מקום מושב המלכים משבט לואיירן ודונאוורטי בדרום קינטייר - מקום מרכז שבט גבריין.
אוכלוסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]"דברי ימי אנשי אלבה" (ה"סנכוס פר נ-אלבן") מציין כי בדאל ריאטה התגוררו שלושה שבטים, כאשר שבט רביעי הצטרף בשלב מאוחר יותר:
- קנל נגבריין (שבט גבריין) - התגורר באזור קינטייר וטען להיותו צאצא של גאבראן מק דומאנגארט;
- קנל נ'אואנגוסה (שבט אואנגוסה) - התגורר באי איילה טען להיותו צאצא אואנגוס מור מק ארק;
- קנל לואיירן (שבט לואיירן) - התגורר באזור לורן, האי מאל וארדנאמורכאן, וטען להיותו צאצא של לוארן מק ארק.
- קנל קומגייל (שבט קומגייל) - התגורר באזור קואל והאי ביוט - הצטרף מאוחר יותר לממלכה וטען להיותו צאצא של קומגאל מק דומאנגארט. ככל הנראה שבט זה נפרד משבט גבריין בשנת 700 לערך.
הסנכוס אינו מציין קשר בין השבטים לשבטים המצויים בסקוטלנד, אולם מזכיר שבט נוסף המכונה קנל כונכרייד (הטוען להיותו צאצא של פרגוס בק, בנו של ארק).
קנל באטיין ממורוורן (לימים שבט מקלין) התפצל אף הוא מקנל לואיירן (בדומה לשבט קומגייל שהתפצל משבט גבריין), בשנת 700 לערך.
ככל הנראה שבט לואיירן היה הגדול מבין השבטים, שכן הסנכוס מציין כי השבט מחולק מספר שבטים: קנל סאלייך (Cenel Shalaig), קנל קת'בת' (Cenel Cathbath), קנל נ'אכדאך (Cenel nEchdach) וקנל מוררדייך (Cenel Murerdaig).
דת ואמנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין תיעוד היסטורי בדבר דת תושבי דאל ריאטה קודם להתנצרותם. הכרוניקות עצמן נכתבו במנזרים (בהם המנזר באיונה ומנזרים באירלנד) מנקודת מבטם של נזירים נוצריים. תיעוד היסטורי נוסף הוא ספרו של אדומנאן - "חייו של קולומבה הקדוש" ממנו עולה כי הממלכה הייתה ממלכה נוצרית, אולם המדובר בספר שנועד לתאר ולהעצים את חייו של הקדוש ולא להוות ספר היסטוריה, ואין מקורות היסטוריים אחרים התומכים בסברה זו. יחד עם זאת, המדובר בספר בן התקופה השופך אור על חיי הנוצרים בדאל ריאטה בשיאה של הממלכה.
כך לדוגמה, מהעובדה שקולומבה היה זקוק למתורגמן ניתן ללמוד שתושבי סקאי דיברו שפה שאינה גאלית.
ייסוד מנזר איונה בשטחי הממלכה הפך אותה למרכז נוצרי עיקרי בצפון האיים הבריטיים (מרכז נוצרי לא רק של ממלכת דאל ריאטה אלא גם של ממלכת הפיקטים (פורטריו) ושל הממלכות נורת'מבריה ומרסיה. אף שהמנזר היה בשטח קנל קונייל, היה המנזר מקושר לקנל נגבריין - דבר העולה מהכרוניקות הכתובות בו לרוב מנקודת המבט של שבט זה.
איונה לא הייתה המרכז הנוצרי היחיד בממלכה. גם בליסמור שבשטח קנל לוריין היה מנזר בעל חשיבות, וכן באפלקרוס (שהיווה חלק מממלכת הפיקטים במרבית הזמן) ובקינגארת' היו מנזרים.
למנזרים הייתה חשיבות רוחנית ותרבותית אך גם חשיבות פוליטית, בעיקר למנזר איונה אשר נוסד על ידי קדוש נוצרי. המנזרים היוו מקור עושר וכבוד ותמיכה במנזרים שימשה סימן להצגת העושר. כמו כן המנזרים היוו מרכז לימוד ומרכז של יודעי קרוא וכתוב להם נזקקו המלכים בניהול ממלכתם.
הספר של קלס, אשר נכתב ככל הנראה באיונה (אולם לא על ידי קולומבה, כפי שמספרת האגדה) מהווה דוגמה ליכולת הטכנית בכתיבה ובאיור ספרים שהייתה בממלכה באותה עת.
פסלים דתיים רבים מהתקופה מעידים על יכולת פיסול גבוהה - כך לדוגמה צלב מרטין הקדוש באיונה הוא הצלב החופשי היפה ביותר שהשתמר מהתקופה (באירלנד ובנורת'מבריה נותרו צלבים קטנים יותר).
כמו כן התגלו בחפירות ארכאולוגיות שרידי כנסיות רבים ברחבי הממלכה.
