גשר האבן בוורונה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר קשת תחתית, מבנה רומי עתיק, גשר, גשר אבן, גשר רומי  |
| מיקום |
ורונה |
| מדינה |
איטליה |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – 100 לפני הספירה |
| תאריך פתיחה רשמי |
1959 |
| חומרי בנייה |
אבן, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| מידות | |
| אורך |
92.8 מ' |
| רוחב |
7.2 מ' |
| מידע טכני | |
| מפתחים |
5 |
| קואורדינטות | 45°26′52″N 11°00′00″E / 45.447772222222°N 11°E |
 | |
  | |
גשר האבן (בוונציאנית Ponte Piéra)[1] הוא הגשר העתיק ביותר בורונה מעל נהר אדיג'ה, היחיד שנותר מהתקופה הרומית. לאחר ששרד מספר שיטפונות, הוא פוצץ במהלך מלחמת העולם השנייה על ידי חיילים גרמנים נסוגים, ולאחר מכן נבנה מחדש על ידי הרכבה מחדש של האבנים שהוצאו מאפיק הנהר בטכניקות קימום.[2][3][4]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות ובנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגשר ממוקם בנקודה שמאז התקופה הפרהיסטורית הווה נקודת מפגש בעלת חשיבות מכרעת בין נתיבי תעבורה שונים. זו הייתה הסיבה ללידתה של העיר ורונה. גשר עץ ראשון הוקם במהלך בנייתה של ויה פוסטומיה בשנת 148 לפנה"ס. באותה נקודה הוקמה המצודה, שכן במקום זה הנהר מגיע לרוחב מינימלי של 92 מטר והזרם מגיע בהספק מופחת ולכן עוצמו פחותה, בשל הפיתול הגדול שעליו לעשות.
גשר העץ הוחלף בגשר האבן, ששתי הקשתות בגדה השמאלית שרדו בשלמותן, בנויות בשיטת אופוס קוואדרטום, עם כלונסאות מנסרות מסודרות. לאחר שהפכה למושבה לטינית בשנת 89 לפני הספירה, העיר, שעמדה עד אז על גבעות סן פייטרו, נבנתה מחדש בתוך עיקול האדיג'ה על פי התוכניות האורתוגונליות הרומיות המחמירות, ומסיבה זו בדיוק הגשר, שנבנה לפני ביסוסה מחדש של העיר, אינו מכוון נכון ביחס לדקומאני של העיר, שנבנו מאוחר יותר מהגשר המונומנטלי.
בעידן הקיסרי, הגשר עבר כנראה שיקום, כפי שהדגימה נוכחות של אלוהות נהר מהמחצית השנייה של המאה ה-2, על האבן הראשה של הקשת השנייה משמאל.[5]
שחזורים מימי הביניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאות הבאות ספג הגשר נזקים שונים והתמוטטות חלקית עקב הצפה של נהר אדיג'ה או בידי האדם, במיוחד ב-1007, ב-1153, ב-1232 ושוב ב-1239. בשנת 1298 שיקם שליט ורונה אלברטו דלה סקאלה את המגדל הפונה לעיר והקשת הסמוכה נבנתה מחדש, בעוד שבשנת 1368 בנה נינו קנסיניוריו אמת מים על אותו גשר שסיפקה מים זורמים לבתים באזור ההיסטורי, במרכז ואל המזרקה של מדונה ורונה, הממוקמת במרכז פיאצה ארבה. באותה תקופה צויד הגשר, שבו היו בתי עץ רבים של אנשי סירות ופועלי טחינה, וכן חנויות וטברנות, במגדל שני שסגר את הגשר אל מחוץ לעיר.
בשנת 1503 התבצע שיפוץ נוסף שמטרתו להחליף לחלוטין את שתי הקשתות, הממוקמות בין שתי הקשתות הרומיות משמאל והסקאליגר מימין, באבן, מכיוון שהן נותרו מעץ בעקבות ההתמוטטות שעברו במאות הקודמות. אולם במהלך העבודות, החלק שבבנייה קרס חלקית ולאחר מכן שוחזר המבנה בעץ. ב-1508 ביקשה מועצת העיר לבסוף את פרא' ג'וקונדו לפקח על עבודות השחזור של החלקים הפגועים של הגשר הרומי, פרויקט שהחל רק ב-1520 ואשר תוך שנה הוביל לשיקום שתי הקשתות. אשר הנזיר/ האדריכל שילב בהרמוניה עם שתי הקשתות הרומיות ששרדו, הממוקמות לכיוון הכפר. בשנת 1801 נהרס המגדל שניצב לכיוון החוצה מהעיר, ותוך שנים ספורות סולקו מן הגשר הצריפים הרבים שנבנו במהלך פיתוחו, שכן הם נחשבו על ידי הממשל, כבלתי הולמים את ההוד של האנדרטה הרומית.
מלחמת העולם השנייה ושיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם זאת, פונטה פייטרה סבל פגיעה קשה ביותר ב-24 באפריל 1945, כאשר פוצץ על ידי חיילים גרמנים נסוגים, פיצוץ שהותיר רק את הקשת לכיוון העיר שלמה. פרופסור פיירו גזולה, המפקח על המונומנטים בורונה, שנתמך על ידי כל דעת הקהל, בחר לבנות מחדש את הגשר כפי שהיה והיכן שהיה, הודות לשיתוף הפעולה הטכני של האדריכל הוורוני ליברו צ'צ'יני ותרומתם המקצועית של היסטוריונים, ארכאולוגים, מהנדסים, פרופסורים באוניברסיטה ועוד מומחים וטכנאים שונים.
שלב קריאת הריבודים ההיסטוריים הדגיש את שלושת שלבי הבנייה: הרומי, מימי הביניים והוונציאני, כאשר הרומי היה מורכב מגושי אבן גדולים שעובדו בצורות גדולות חצובות גס, בעוד שהבניה של ימי הביניים והוונציאנית הייתה מבנה מעורב של גושי אבן ולבנים. הוחלט לשחזר את הגשר על ידי שימוש חוזר ככל האפשר בחומר המקורי שחולץ מאפיק הנהר, גם אם התערבות קימום (אנסטילוזה) אמיתית לא הייתה אפשרית עקב אובדן של אלמנטים רבים, שהוחלפו באלמנטים דומים ככל האפשר. במיוחד הורכבו מחדש 529 גושי אבן מקורית, בעוד ש-379 נוספים מוחזרו (מהאחרונים 169 הושגו עם זאת מהחומר המקורי המחודש); חלק גדול מהלבנים ששוחזרו לשיקום החלק מימי הביניים של הגשר מקורו מהריסות של מבנים עתיקים שהופצצו. לאחר מכן נבנה הגשר מחדש על בסיס תיעוד גרפי וצילומי נרחב, תוך שימוש בשיטות הבנייה השונות שננקטו בתקופות השונות: העבודות, שהחלו ב-4 בפברואר 1957, הסתיימו ב-3 במרץ 1959.[6]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הגשר בתצלום משנת 1972 מאת פאולו מונטי -
הגשר והרובע מימי הביניים בבסיס גבעת סן פייטרו בציור משנת 1825 מאת סמואל פרוט. -
שחזור של נאומכיה מאת ג'ובאני קארוטו : משמאל ניתן לראות את גשר האבן, מימין את גשר פוסטומיו ובמרכז את התיאטרון הרומי .
_-_BEIC_6361755.jpg)
הגשר הנוכחי, אורכו 92.80 מטר ורוחבו 7.20 מטר, כולל מדרכות ומעקות, בנוי מחמש קשתות באורכים שונים. הכתף ושתי הקשתות הפונות לאזור הכפרי מתוארכים לתקופת הרומאים, הכתף הימנית עם המגדל מעל והקשת הסמוכה הם מתקופת סקאליגרה, בעוד שתי הקשתות הנותרות עם העגול המרכזי הגדול הן מהתקופה הוונציאנית.
החלק הרומי בנוי מגושי אבן גדולים מ־Valpolicella והקונסטרוקציה היא בשיטת אופוס קוואדרטום, טכניקת בנייה לפיה הבנייה הורכבה מגושים מקבילים המסודרים ללא טיט בשורות אופקיות, המוחזקות יחדיו על ידי מהדקי מתכת ומכשירים טכניים. אולם הבנייה הסקאליג'רית והוונציאנית מורכבת בעיקר מלבנים עם חיבורי טיט סיד, גם אם הטבעת של הקשתות והעגול מחוזקים על ידי לוחות אבן שהובאו מאותו מקור לאלו הרומיים.
הגשר הרומי המקורי, המאופיין בהרמוניה וקומפקטיות מסוימת, חולק לארבעה מזחים ברוחב 3.50 מטר כל אחד, עם חמש קשתות עם טווחים של 15, 16, 16 ו-15 מטר בהתאמה, ובסך הכל 92 מטר, שזה בדיוק מרחק המפריד בין שתי גדות הנהר באותה נקודה. "חלון" נפתח על "רגלי" הגשר על מנת להבטיח אפשרות זרימת המים במקרה של שיטפון ובמקביל לנקד באופן קצבי את רצף הקשתות, כמו עיטור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Verona.com, verona.com
- I Ponti, La Rena Domila (באיטלקית)
- Monumenti storici di Verona: Ponte Pietra, le origini e i suoi molti restauri, VeronaSera (באיטלקית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "I Ponti" (באיטלקית).
- ^ Ponte Pietra - The Roman bridge of Verona, www.veronissima.com
- ^ Ponte Pietra, poi, https://www.visitverona.it/ (באנגלית)
- ^ גשר פייטרה - Ponte Pietra, באתר פשוט איטליה
- ^ Monumenti storici di Verona: Ponte Pietra, le origini e i suoi molti restauri, VeronaSera (באיטלקית)
- ^ Verona.com, verona.com