גרסיה דה אורטה
 | |
| לידה |
1501 או 1502 קסטלו דה וידה, פורטוגל  |
|---|---|
| פטירה |
1568 גואה, הודו |
| מדינה |
ממלכת פורטוגל |
| השכלה | |
| מעסיק |
אוניברסיטת ליסבון, אוניברסיטת קוימברה |
  | |
גרסיה דה אורטה (בפורטוגזית: Garcia de Orta; (1568 – 1501) היה רופא יהודי-פורטוגזי, חלוץ הרפואה הטרופית, וחוקר טבע, שעיקר פעולתו הייתה בשנים 1534–1568 במושבה הפורטוגזית גואה שלחופה המערבי של הודו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו ומשפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורטה נולד בשנת 1501 בקסטלו דה וידה (אנ') סמוך לגבול עם ספרד. הוא היה בנם של יהודים שגורשו מספרד במסגרת גירוש ספרד בשנת 1492 ועברו לפורטוגל, פרנאו (יצחק) דה אורטה סוחר מהעיר ואלנסיה דה אלקאנטרה ו-לאונור גומז מאלבקרקי. כחלוף שנים אחדות, ב-1497, בעקבות צו המלך, וכדי למנוע גרוש נוסף, נאלצו להמיר את דתם לנצרות הקתולית. כאנוסים הם חיו תחת חשש מתמיד כמי שמקיים את דתו המקורית בסתר, חשש שהתממש בעתיד.
בגואה התחתן עם בת דודתו, בריאנדה דה סוליס ממשפחה מומרת ידועה ולהם נולדו 2 בנות.
לגרסיה דה אורטה היו 3 אחיות: ויאולטה, קתרינה ואיזבל ואח למחצה מצד אביו בשם: זורז' דה אורטה.
החוקר היהודי משה בנשבת אמזלג, זיהה שבחתימתו דה אורטה "הסתיר" את השם "אברם" (אברהם), בעצם שמו העברי ע"פ הנחתו של אמזלג.
בימי ילדותו התגוררה המשפחה בסמוך למשפחת האצולה של דום פרננאו דה סוזה (Dom Fernão de Sousa). המשפחות היו מיודדות, ובחסות משפחת סוזה נשלח אורטה לספרד כדי ללמוד רפואה באוניברסיטאות של סלמנקה ואלקלה דה אנרס (1525-1515). בשנת 1530 הוא קיבל מישרה זמנית כמרצה בפילוסופיה של הטבע באוניברסיטת ליסבון, וגם מונה לרופא בחצרו של המלך ז'ואאו השלישי.
עשייתו והמשך חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1534 עזב אורטה את פורטוגל והפליג לגואה שבהודו אליה הגיע כעבור כחצי שנה. אורטה לא חזר יותר לפורטוגל. כנראה חששו מפני האינקוויזיציה, כנוצרי חדש, היה אחד הגורמים לכך.
במסעו לגואה הצטרף לידידו משכבר הימים, חברו לספסל הלימודים בספרד, וכעת פטרונו מרטים אפונסו דה סוזה שהתמנה למושל של המושבה הפורטוגזית בהודו. הוא הצטרף כרופא למסעותיו של סוזה לאורך חלקה המערבי של הודו וציילון. לבסוף בנה לעצמו בית וגן צמחים בגואה.
בשנת 1558 הגיע לגואה היועץ הספרדי דימאש בושקה (Dimas Bosque) שהתלווה למושל החדש. אורטה ובושקה התיידדו. היה זה ככל הנראה בושקה ששכנע את אורטה להעלות על הכתב את ידיעותיו הרבות שאסף במשך השנים על צמחי המרפא והסמים של הודו.
ב-10 באפריל 1563 הודפס והתפרסם בגואה ספרו של אורטה שיחות על אודות צמחי המרפא, הסמים וחומרי רפואה של הודו וגם על מספר פירות המצויים שם, שבו נידונים מספר עניינים הנוגעים לרפואה, לניסיון מעשי ולעניינים אחרים שראוי לדעת אותם (Coloquios dos simples he cousas mediçinais da india, e assi dalgũas frutas achadas nella onde se tratam algũas cousas tocantes a medicina, pratica, e outras cousas boas pera saber).
היה זה הספר השלישי אי-פעם שהודפס וראה אור בהודו, והספר המדעי הראשון (קדמו לו שני ספרי פרשנות דתית שהודפסו ב-1557 ו-1561). ראשונות זו מסבירה בוודאי את הכמות הגדולה של שגיאות דפוס שנפלו בו (רשימת התיקונים תופסת בו עשרים עמודים), ושתוקנו במהדורה המדעית של 1895.
באחרית חייו של אורטה הגיעה האינקוויזיציה בפורטוגל, שבעקבות לחצה הגר אורטה לגואה, לגואה ואף ייסדה שם בשנת 1569 סניף. כשנה לאחר מותו, נרדפו בני משפחתו שעברו להתגורר בגואה גם כן, ואחותו קתרינה הועלתה על המוקד בעוון המשך קיום יהדותה. יתר על כן, לאחר שבני משפחתו, תוך עינויים, הודו כי גם אורטה קיים את יהדותו בהסתר, פעלה האינקוויזיציה להוצאת עצמותיו מקברו, ולשריפתם בטקס אוטו דה פה. במקביל החלה האינקוויזיציה לאסוף ולהשמיד את ספרו. כנראה שבהודו היא הצליחה להשמיד את כל העותקים, ואלה שהגיעו לאירופה נדירים ביותר.
החיבור "שיחות על אודות צמחי מרפא וסמים של הודו"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסוגה: הספר כתוב כדו-שיח בין המחבר, גרסיה דה אורטה, ובין רופא -ידיד, דוקטור רואנו (Ruano), בהסיבם לשולחן בביתו של דה אורטה. פה ושם משתתפים בחטף משרתים בביתו של אורטה, ובעיקר עוזרתו אנטוניה, הנשלחים על ידו להביא מן הגינה צמח זה או אחר כדי לשוחח עליו. פעם אחת נקרא להתייעצות רופא הודי בשם מאלופה (שיחה 54) לבסוף משתתף באופן פעיל גם היועץ הספרדי דימאש בושקה (שיחה 58). חוקרים חלוקים בדעתם בדבר זהותו של רואנו. האם זו דמות ספרותית בדיונית, או שמא הוא מייצג את גרסיה דה אורטה הצעיר, בראשית הקריירה המקצועית שלו, בפורטוגל.
הסוגה הספרותית של דו-שיח הייתה מקובלת בעת ההיא. דוגמה מוקדמת יותר מן העולם היהודי הוא הספר "הכוזרי" לרבי יהודה הלוי, הכתובה במתכונת הזו. הסוגה הזו נבחרה ככל הנראה על ידי אורטה משום שהיא אפשרה לו להביע דעה, פעמים רבות ביקורתית מאוד, על הידע הרפואי שנמסר מן המקורות היווניים ורומיים (דיוסקורידס, פליניוס הזקן, גלנוס) והערבים (אבן סינא, אבן רושד) ואחרים. רואנו מציג פעמים רבות פיסת מידע שלמד ממקורות אלה ואורטה מבקר את הידיעה הזו, ופעמים רבות דוחה אותה מפני שאינה עומדת בפני הידע המעשי שלו.
מבנה הספר: הספר, כשמו, מורכב מחמישים ותשע שיחות (פרקים). כל פרק מוקדש לצמח או למספר צמחים, ששמם גם ניתן בראש הפרק. במקור סודרו השיחות לפי סדר האלפבית של שם הצמח, ומרבית הפרקים עוקבים אחר סדר זה, אבל ניכר ששולבו בין פרקים אלה שיחות שלא לפי סדר האלפבית. יש להניח שסדר אלפביתי נועד להעניק לספר שימושיות-מה, למי שמבקש למצוא מידע על צמח מסוים. יחד עם זאת מאחר שבכל שיחה נזכרים צמחים נוספים, ולרוב המכריע של הצמחים יש יותר משם אחד, ולעיתים שמות אחדים, השימושיות הזאת מוגבלת.
מרבית שיחות הספר עוסקות בצמחים, ובהם צמחי מרפא מובהקים, אך גם בתבלינים ובפירות מאכל: אלוֹאֵה (שיחה 2), ענבר (3), קנאביס ( 8), קרדמון (הֵל, 13), קינמון וקסיה (15), דטורה (20), בננה (22), זנגביל (26), אגוז מוסקט (32), מנגו (34), אופיום (41), פלפל לבן ופלפל שחור (46), תמרינדי (53), מור (55), ועוד רבים.
לא כל הספר עוסק בשיחות על צמחים וחומרים מן הצומח. בשיחה אחת (מס' 21) אומרים המשתתפים בפירוש שהיא נועדה לשבור את הרצף ולהוסיף עניין לקורא, ואמנם היא עוסקת בפילים ובשנהב. שיחה אחרת (מס' 10) מביאה פרטים על היסטוריה מקומית, ועל שמות כלי השחמט.
יש שיחות העוסקות בחומרים לא צמחיים כמו יהלומים (43), אבני חן (44), פנינים (35), ובמינרלים אחרים (18, 51) ומהם מתברר שאורטה עסק גם במסחר באבנים אלה.
במקרים אחדים מביא הספר דיאגנוזות רפואיות מפורטות. כך מתוארת (שיחה 20) הרעלה של צמח הדטורה. חשוב הוא תיאור הסימפטומים של מחלת הכולרה, המכונה כך בספר (שיחה 17). קרוב לוודאי שזהו התיאור המפורט הקדום ביותר למחלה זו.
לספר המקורי, בפורטוגזית (וגם במהדורת 1895), נוספו טקסטים קצרים אחדים, שאינם מופיעים בתרגומים, ובהם: אישור המושל לפרסום; הקדשה לידיד מרטים אפונסו דה סוסה וסונטה שכתב המחבר לידידו; הקדמה מאת דימאש בושקה; אוֹדָה מאת המשורר הפורטוגזי לואיש דה קמואש לימים המשורר הלאומי של פורטוגל. השיר הזה, שיש בו משחק מילים בַּשם אורטה (שם המחבר וגם 'גן' בפורטוגזית) השתמר רק בספר הזה. דומה שעל יסוד זה מכנה קלוזיוס, מתרגם הספר ללטינית, את גארסיה דה אורטה בשם דוקטור גן (Dr. Jardin).
מהדורות הספר ותרגומיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]זמן קצר לאחר פרסום הספר, בראשית שנת 1564, ולפני שנודע העבר היהודי של מחברו, הגיעו עותקים אחדים של הספר לאירופה. כאן הגיע עותק לידיו של חוקר הטבע ההולנדי קרולוס קלוזיוס ((Carolus Clusius), 1526-1609) שפרסם פרפרזה על הספר בלטינית (אנטוורפן 1567).
קלוזיוס שיכתב את הספר באופן דרסטי, בהסירו את מתכונת דו-השיח ואת דמותו של דר' רואנו, הוסיף את הערותיו לכל צמח וצמח, והוסיף איורים בחתוכי-עץ. גם נושאי הפרקים השונים שונו ואורגנו מחדש. יחד עם זאת הערותיו והתוספות שלו לספר המקורי נדפסו בגופן שונה. הספר נראה יותר כספר בוטניקה. היה זה העיבוד הזה לספר, שנמכר היטב, שהביא את שמו של אורטה לידיעת החוקרים.
בשנת 1578 הופיע בספרדית הספר "'מסכת על אודות הסמים והרפואות של הודו המזרחית'" פרי עטו של קריסטובאו דה קושטה (Cristóvão da Costa). קלמנס מרקהם, מתרגם הספר לאנגלית, הראה כי מרבית הספר הזה מבוסס, עד כדי העתקה, מספרו של דה אורטה.
,_estudo_-_Veloso_Salgado.png)
לאחר עיבודים ותרגומים אלה שקע ספרו של דה אורטה בתהום הנשייה, בגלל נדירותו של הספר. עברו כשלוש מאות שנה (1841) עד שהתגלה בליסבון עותק נוסף של הספר. או אז עלה הצורך להוציא לאור מהדורה חדשה, בשפת המקור, גם משום נדירות הספר וגם משום השיבושים הרבים בספר המקורי. הניסיון הראשון של הקרדינל סראיווה (Saraiva) (1872) לא הניח את דעת החוקרים. מהדורה חדשה של הספר בשפה הפורטוגזית הוציא הרוזן דה פיקאליו (Conde de Ficalho) בשני כרכים בשנים 1891 ו- 1895, והיא המהדורה המשמשת כיום במחקר. פיקאליו, שהיה בוטנאי, כתב גם את הספר "חייו וזמנו של גרסיה דה אורטה" (Garcia da Orta e o seu tempo).
תרגום לאנגלית של מהדורת פיקליו הופיע בשנת 1913 פרי עטו של קלמנס מרקהם. חשובים הם המבוא המפתחות ורשימת מידות, משקלות ומטבעות שהיו נהוגים בעת ההיא ונזכרים תכופות בספר.
מורשתו והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז מחצית התשע עשרה, משהוצא לאור מחדש הספר בשפת המקור, החל גרסיה דה אורטה לתפוס מקום מרכזי בתולדות הרפואה ולהיות מכונה בשם אבי הרפואה בפורטוגל, אף כי הזיקה שלו לעולם היהודי, או לעצם היותו נוצרי-חדש, לא הודגשה עד למחצית המאה העשרים, כאשר התפרסמו מחקרים המבוססים על תעודות מארכיון האינקוויזיציה הפורטוגזית. כך הצביעה הפרופ' פונטש דה קושטה על האפיזודה שבה צויר דיוקן מדומיין (דיוקן מקורי לא שרד מן המאה ה-16) במרכזו של ציור קיר גדול בבית הספר לרפואה, שבו הוצגו אבות הרפואה הפורטוגזית. הוא נראה במרכזו של הציור, אוחז בידו האחת ספר ובשנייה צמח. ניתן היה לחשוב כי הוא אוחז בעותק מספר השיחות המקורי שלו, אך התבוננות קפדנית גילתה שמדובר באדפטציה של קלוזיוס, הכוללת איורים[דרושה הבהרה].
בשנת 1958 הוצב פסל ברונזה גדול בחזית המכון להיגיינה ורפואה טרופית בליסבון. גם דמות זו אוחזת בספר בידה האחת ובצמח בשנייה. בשנת 1971 הופיעה דמותו של אורטה כשהיא מעטרת שטר של 20 אשקודו פורטוגזיים.
המהדורה המקורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Colloquies on the Simples & Drugs of India by Garcia da Orta, New Edition (Lisbon 1895) edited and annotated by the Conde de Ficalho, translated with an Introduction and Index by Sir Clements R. Markham, London 1913.
- Carolus Clusius, Garcia ab Horto, Aromatum et Simplicium aliquot medicamentorum apud Indos nescentium historia .
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- C. Boxer, Two pioneers of tropical medicine: Garcia d'Orta and Nicolas Monardes, London, 1963.
- Palmira Fontes da Costa, Geographical expansion and the reconfiguration of medical authority: Garcia de Orta's Colloquies on the Simples and Drugs of India (1653), Studies in History and Philosophy of Science, 43 (2012), 74-81.
- Palmira Fontes da Costa (ed.), Medicine, Trade and Empire, Garcia de Orta's Colloquies on the Simples and Drugs of India (1563) in Context, Ashgate Farnham, 2015.
רייך, רוני. תש"ף (2020). אזכור של יהודים בספרו של גרסיה דה אורטה על צמחי רפואה בהודו. פעמים 162, 181-207
