גן זן
גן זן - גן סלעים יפני מטיפוס קארסנסואי (枯山水), ארגז חול רדוד מוקף גדר המכיל חול, חצץ, סלעים ולעיתים דשא, עשב או מרכיבים טבעיים אחרים. על פי המיתוס המקובל משמש הגן נזירי זן בעת מדיטציה.
גן הזן במקדש ריואן־ג'י
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גן זן מפורסם מצוי במקדש ריואן־ג'י בחלקה הצפון־מערבי של קיוטו. מקדש ריואן־ג'י שייך לאסכולת מיושינג'י של ענף הרינזאי בכת הזן המקדש ידוע בשל גן הזן שבו. הגן בנוי בסגנון קארנסאנסואי. אורכו 30 מטרים ממזרח למערב ו-10 מטרים מצפון לדרום. אין בו עצים, רק 15 סלעים בצורות ובגדלים שונים, שעל חלקם גדל אזוב, מסודרים על מצע של חצץ לבן אותו גורפים מדי יום.
הסלעים בגדלים השונים מסודרים על חלוקי חצץ לבנים קטנים בחמש קבוצות, המכילות חמישה, שניים, שלושה, שניים ושלושה סלעים. 15 הסלעים מסודרים כך שהמבקרים יכולים לראות רק 14 מהם בעת ובעונה אחת, מכל זווית אפשרית. על פי האגדה, כשאדם מגיע להארה רוחנית כתוצאה ממדיטציית זן עמוקה, הוא יכול לראות את האבן החסרה בעיני רוחו.
תכנון הגן אינו מיוחס לאדם אחד, אם כי מקובל להניח שאמן הציור בצבע אחד, סואמי (1480? – 1525) בשיתוף דאיסן-אין הוא שתכנן והקים את הגן. עם זאת, רשימות המקדש סותרות ומציינות מתכננים אחרים, ועל גב אחד מ-15 הסלעים חקוקים שמותיהם של קוטארו והיקוג'ירו שייתכן שהיו שני הפועלים שביצעו את הקמת הגן בפועל.
תכנון הגן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערכו ניסיונות רבים על מנת להסביר את תכנון גן הזן. ההסברים מקובלים הם:
- החצץ מייצג את האוקיינוס והסלעים מסמלים את איי יפן.
- הסלעים מסמלים את נקבת הטיגריס עם גוריה השוחה לעבר דרקון.
- הסלעים יוצרים את המילים לב או מחשבה בקנג'י.
החוקרים גרט ון טונדר מאוניברסיטת קיוטו ו מייקל ג'י. ליונס ממרכז המחקר ATR-IRC בקיוטו העלו את ההשערה כי המתבוננים בגן יוצרים קשר תת-הכרתי בין הסלעים ובונים בדמיונם בכך דימוי של עץ. חוקרים אלו מאמינים כי זו הסיבה להשפעה המרגיעה של הגן.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]גננים יפנים רבים ומלומדים בודהיסטים מתייחסים לרעיון "גן הזן" כאל אגדה. הם טוענים כי זה רעיון מערבי של סוף המאה ה-20 שאין לו קשר עם הגינון היפני. הרעיון האסתטי המכונה ה"קארסנסואי" או "גן הנוף יבש" אינו ייחודי לגנים הצמודים למקדשי זן. גני נוף יבש מצויים גם צמודים לבתים פרטיים, מסעדות ופונדקים. כמו כן, סביב מקדשי הזן יש גנים בסגנונות רבים וגן הנוף היבש הוא רק אחד מהם.
המונח "גן זן" הופיע לראשונה (בכל שפה שהיא) בספרה בשפה האנגלית של לורין קוק (Loraine Kuck) משנת 1935, "מאה גנים בקיוטו". הפעם הראשונה שמונח זה מופיע ביפנית בדפוס הייתה ב-1958. דבר זה מרמז שהמושג נקלט על ידי מלומדים יפניים מהתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה שעל פי הדוגמה המערבית אמצו את המושג האופנתי "גן זן" משום שהנוכרים כבר דגלו בו
בספר "נושאים, נופים וטעמים בהיסטוריה של אמנות הגן היפני" מאת ויבה קואיטרט (Wybe Kuitert) שיצא לאור ב-1988 מועלה טיעון משכנע כנגד הקשר בין זן וה"קארסנסואי":
- קוק מערבת בין הפרשנות האישית שלה (מהמאה ה-20) לגן זן שמקורו כביכול היסטורי לבין הגן שהקמתו הייתה על רקע תרבותי שונה לגמרי. דבר זה הופך את פרשנותה לבלתי תקפה. ... (הגן מתקופת ימי הביניים) מצא את מקומו במקדשי זן ובמגורי לוחמים משום שהוא קידם את האווירה התרבותית. הטענה כי הקמת הגן נובעת מטעמים דתיים ולא אסתטיים מוטלת בספק".
קואיטרט גם בוחן את גן הזן מנקודת השקפה בודהיסטית:
- " (על פי נקודת הראות של דוגן) הגן הטוב ביותר המשקף את הדרשה של בודהה יהיה מאום. בוודאות הוא לפחות לא יהיה גן מהנה מבחינה אסתטית שרק יפריע לחיפוש האמיתי אחרי ההארה"
קואיטרט חושף ביקורת נוספת בתרגום הערותיו של נזיר מתקופת מוּרוֹמאצ'י בטוהה-ג'י:
- "אסור שאנשים המתרגלים זן יבנו גנים. בסוטרה כתוב שהבודהיסאטווה, מאקאצו, שרצה לעסוק במדיטציה נטש את הבלי העולם הזה של עשיית עסקים ורווחים, כמו גם גידול ירקות".
הטענה שנזירי זן עושים שימוש בגנים לשם מדיטציה היא בניגוד לעובדה שנזירי זן ביפן עוסקים במדיטציה כמעט תמיד בתוך המקדש, כשהם פונים כלפי קיר (סוטו זן) או כלפי מרכז החדר (רינזאי זן), כשאינם פונים כלפי הנוף. תמונות של נזירים יפנים העוסקים במדיטציה בגן נוף יבש הם כנראה הצגה מבוימת.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה גלעד, כתם ורוד בתוך כל הירוק: הגנים היפים של יפן, באתר הארץ, 5 ביוני 2019
- ביקורת על המונח "גן זן"
