גמר גביע אירופה לאלופות 1985
אירוע | עונת 1984/1985 בגביע אירופה לאלופות בכדורגל | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
תאריך | 29 במאי 1985 | ||||||
מיקום | אצטדיון הייזל, בריסל, בלגיה | ||||||
שיפוט | אנדרה דיינה (שווייץ) | ||||||
צופים | 58,000 | ||||||
→ 1984 1986 ← | |||||||
uefa.com |
גמר גביע אירופה לאלופות 1985 התקיים באצטדיון הייזל בבריסל, בלגיה ב-29 במאי 1985, ובו נקבע כי הזוכה בטורניר גביע אירופה לאלופות לעונת 1984/1985 היא יובנטוס האיטלקית, שניצחה במשחק את האלופה המכהנת ליברפול האנגלית בתוצאה 0–1. משחק הגמר נעל את המהדורה ה-30 של גביע אירופה לאלופות. המשחק זכור בעיקר בשל האירועים הטרגיים שאירעו באצטדיון כשעה לפני המשחק, באירוע הידוע בשם "אסון הייזל". האסון התרחש כשאוהדי ליברפול פרצו את גדר ההפרדה מיציע אוהדי יובנטוס, וגרמו למהומה שמהלכה נהרגו 39 אוהדים ומאות נפצעו. על אף האירועים הקשים, הוחלט שלא לבטל את קיום המשחק.
יובנטוס העפילה לגמר השלישי בתולדותיה, לאחר ההפסדים ב-1973 לאייאקס אמסטרדם וב-1983 להמבורג. היא השלימה רצף של שלושה משחקי גמר בהן משתתפת קבוצה איטלקית, כשלהופעתה שנתיים קודם לגמר הצטרפה הופעתה של רומא שנה קודם לכן. זכייתה של יובנטוס הייתה הזכייה הראשונה של קבוצה איטלקית מאז שנות ה-60, אז זכו בתואר מילאן (1963, 1969) ואינטר מילאנו (1964, 1965). עבור יובנטוס הייתה זו זכייה שנייה ברציפות בתואר אירופי, לאחר הזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע עונה קודם לכן.
ליברפול הגיעה לגמר כאלופת אירופה המכהנת, לאחר שגברה על רומא שנה קודם לכן. ליברפול הייתה הנציגה הבכירה בתור הזהב של הכדורגל האנגלי בגביע אירופה, שהתבטא בשבע זכיות בגביע אירופה במהלך שמונה העונות הקודמות. מתוך שבע הזכיות, ארבע היו של ליברפול (1977, 1978, 1981, 1984). בסך הכול הייתה זו ההופעה החמישית של ליברפול בגמר, והפסדה הראשון.
שתי הקבוצות העפילו לטורניר לאחר שזכו באליפות בעונת 1983/1984. יובנטוס ניצלה את המסע הארוך של רומא עד לגמר גביע אירופה, וזכתה על חשבונה באליפות איטליה בהפרש של שתי נקודות. ליברפול, שבכל מקרה זכתה למקום במפעל כאלופת אירופה המכהנת, זכתה גם באליפות המקומית בפער שלוש נקודות מסאות'המפטון.
משחק הגמר היה המשחק השני בין שתי הקבוצות באותה עונה. הן נפגשו במסגרת הסופר קאפ האירופי, במשחק בו גברה יובנטוס 0–2 על ליברפול.
במשחק עצמו ניצחה יובנטוס 0–1, לאחר טעות שיפוט חמורה של אנדרה דיינה השווייצרי. בדקה ה-56 הכשיל גארי גילספי את זביגנייב בונייק מאחור. על אף שהעבירה בוצעה באופן מובהק מחוץ לרחבה, העניק השופט, שהיה רחוק ממקום האירוע בזמן ההכשלה, פנדל ליובנטוס אותו תרגם מישל פלאטיני לשער הניצחון.
בעקבות האירועים הקשים לפני המשחק, הוחלט לאחריו להרחיק את כל הקבוצות האנגליות מהמפעלים האירופים למשך חמש שנים.
הדרך אל הגמר
[עריכת קוד מקור | עריכה]יובנטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]יובנטוס, אלופת איטליה, פתחה את משחקיה בסיבוב הראשון מול יילבס הפינית. במשחק הראשון בחוץ ניצחה יובנטוס 0–4, ונהנתה משלושער של פאולו רוסי במשחק. בגומלין יובנטוס נקלעה לפיגור 0–1 מוקדם, אך צמד של מישל פלאטיני במחצית השנייה השלים ניצחון כפול, 1–2 במשחק ו-1–6 בסיכום שני המפגשים.
בשלב שמינית הגמר פגשה יובנטוס את גראסהופרס ציריך השווייצרית. לאחר ניצחון 0–2 במשחק הראשון בטורינו, שמרה יובנטוס על מאזן מושלם גם בגומלין עם ניצחון 2–4, ו-2–6 בסיכום שני המפגשים.
ברבע הגמר גברה יובנטוס 0–3 על ספרטה פראג הצ'כוסלובקית במשחק הראשון בבית. בגומלין יובנטוס אמנם הפסידה לראשונה בטורניר, 0–1, אך ההפסד המינימלי הספיק לה על מנת להעפיל לשלב הבא.
בחצי הגמר יובנטוס פגשה את בורדו הצרפתית. במשחק הראשון בטורינו שוב הפגינה יובנטוס יכולת מרשימה וגברה על יריבתה 0–3. בגומלין התקרבה בורדו לקאמבק מרשים כשעלתה ליתרון 0–2, אך לא הצליחה לכבוש את השלישי ויובנטוס המשיכה לגמר השלישי בתולדותיה עם 2–3 בסיכום שני המפגשים.
ליברפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלופת אירופה המכהנת ליברפול החלה את מסע ההגנה על התואר מול לך פוזנן הפולנית. לאחר ניצחון מינימלי 1-0 משער של ג'ון וורק, השלימה ליברפול ניצחון כפול עם 0–4 באצטדיון אנפילד, כשוורק כובש שלושער במשחק. ליברפול העפילה עם 0–5 בסיכום שני המפגשים.
שלב שמינית הגמר זימן לליברפול את בנפיקה ליסבון הפורטוגלית. תצוגה מרשימה ושלושער של איאן ראש העניקו לליברפול 1–3 ביתי במשחק הראשון. הפורטוגלים עלו ליתרון בפנדל כבר לאחר חמש דקות, ושער נוסף היה מספיק להם כדי לעלות בזכות חוק שערי חוץ, אך ליברפול שמרה על שערה, והפסד 0–1 מינימלי הספיק לה כדי להעפיל עם 2–3 בסיכום שני המפגשים.
ברבע הגמר פגשה ליברפול את אוסטריה וינה האוסטרית. במשחק הראשון בווינה קירב טוני פולסטר את המארחת לניצחון מפתיע, אך ליברפול הצליחה להשוות ל-1–1 משער של סטיב ניקול ארבע דקות בלבד לסיום, תוצאה שנשמרה עד לתום המשחק. בגומלין ליברפול לא התקשתה וניצחה 1–4 את יריבתה (צמד לפול וולש), בדרך לשלב הבא.
בחצי הגמר פגשה ליברפול את פנאתינאיקוס היוונית. במשחק הראשון באנפילד ליברפול הרשימה בדרך לניצחון 0–4 (צמד לאיאן ראש), והשלימה את המלאכה באתונה עם ניצחון 0–1, בדרך לגמר גביע אירופה החמישי בתולדותיה והשני ברציפות.
יובנטוס | סיבוב | ליברפול | ||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | יריבה | סיכום | משחק ראשון | משחק שני | |
יילבס | 6–1 | 4–0 (חוץ) | 2–1 (בית) | סיבוב ראשון | לך פוזנן | 5–0 | 1–0 (חוץ) | 4–0 (בית) |
גראסהופרס ציריך | 6–2 | 2–0 (בית) | 4–2 (חוץ) | שמינית הגמר | בנפיקה ליסבון | 3–2 | 3–1 (בית) | 0–1 (חוץ) |
ספרטה פראג | 3–1 | 3–0 (בית) | 0–1 (חוץ) | רבע גמר | אוסטריה וינה | 5–2 | 1–1 (חוץ) | 4–1 (בית) |
בורדו | 3–2 | 3–0 (בית) | 0–2 (חוץ) | חצי הגמר | פנאתינאיקוס | 5–0 | 4–0 (בית) | 1–0 (חוץ) |
אסון הייזל
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – אסון הייזל
משחק הגמר נקבע להיערך באצטדיון הייזל שבבריסל. ליברפול התנגדה לקיום המשחק באצטדיון עקב מצבו הרעוע של האצטדיון ועקב ההחלטה ליצור אזור נייטרלי לטובת האוהדים הבלגים.
על אף התנגדותה, המתקן אושר כאצטדיון המארח למשחק הגמר. אזור החיץ, שתוכנן להיות נייטרלי, היה בפועל תפוס ברובו על ידי אוהדי יובנטוס, רבים מהם מהקהילה האיטלקית בעיר. אזור Z הנייטרלי היה ממוקם בסמוך ליציע X שהוקצה לאוהדי ליברפול. ההפרדה בין מחנות האוהדים, שביניהם החלו קטטות כבר בשעות הבוקר של משחק הגמר, הסתכמה בגדר ברזל.
כשעה לפני פתיחת המשחק החלו זריקות אבנים בין מחנות האוהדים מעל לגדר ההפרדה, כשמצבו הרעוע של האצטדיון אפשר שבירת אבנים מהמבנה. זמן קצר לאחר מכן, פרצו אוהדי ליברפול את הגדר ליציע Z, מה שגרם לבהלה ולנסיגה של האוהדים האיטלקים. בעקבות הלחץ שנוצר על החומה ההיקפית באצטדיון ובשל סירובם של השוטרים לפתוח את השערים אל כר הדשא ובכך להקל על הלחץ ביציעים, קרסה החומה ההיקפית. בעקבות האירועים נהרגו 39 אוהדים וכ-600 נפצעו.
כתגובה לאירועים הטרגיים, החלה התפרעות ביציעי אוהדי יובנטוס בצד השני של המגרש. הם ניסו להתקדם לכיוון המגרש כדי להתעמת עם אוהדי ליברפול, אך נעצרו על ידי המשטרה. האירועים האלימים נמשכו גם בזמן המשחק עצמו. פתיחת המשחק עוכבה במעל לשעה, אך התקבלה החלטה כי הוא ייערך מתוך חשש כי ביטולו יביא לאירועי אלימות נוספים.
סיכום המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]יובנטוס הגיעה למשחק בשיאה של תקופת הזוהר תחת המאמן ג'ובאני טרפטוני. היא הציגה סגל מרשים בכיכובם של מישל פלאטיני ופאולו רוסי, והגיעה לגמר עונה לאחר שזכתה בתואר אירופי אחר, גביע אירופה למחזיקות גביע. מנגד, ליברפול של המאמן ג'ו פייגן הגיעה כאלופת אירופה המכהנת, בתקופה בה הקבוצות האנגליות שלטו במפעל גביע אירופה וזכו בשבעה מתוך שמונה הגביעים האחרונים.
כבר בדקה השנייה יצא מהמשחק בלמה של ליברפול, מארק לורנסון, בעקבות פציעה חוזרת בכתף, ובמקומו נכנס גארי גילספי. בדקה ה-30 של המשחק הגיעה ההזדמנות הממשית הראשונה של יובנטוס במשחק, כשאנטוניו קבריני פרץ מאגף שמאל ובעט לעבר השער, אך ברוס גרובלאר עצר את הכדור. ליברפול יצאה להתקפה מתפרצת מן העבר השני, כשרוני וולן הקפיץ את הכדור לעברו של ג'ון וורק, אך האחרון נעצר על ידי סטפאנו טאקוני.
עם פתיחת המחצית השנייה נאלצה ליברפול לבצע חילוף שני, לאחר שפול וולש נפצע בשרירי הבטן כשניסה להגיע למסירה של פיל ניל, והוחלף על ידי קרייג ג'ונסטון. יובנטוס החלה לשלוט יותר ויותר בקצב המשחק, ובדקה ה-56 זכתה בפנדל. זביגנייב בונייק יצא להתקפה מהירה, עד שהוכשל מאחור על ידי גילספי. השופט השווייצרי היה רחוק כ-23 מטרים ממקום האירוע ולא הבחין כי העבירה בוצעה מחוץ לרחבה, וכי היה מקום לפסוק על כדור חופשי בלבד. מישל פלאטיני בעט מדויק והכניע את גרובלאר, 0–1 ליובנטוס.
ליברפול השתלטה על המשחק וחיפשה את שער השוויון, אך לא הצליחה לתרגם את מצבי ההבקעה לכדי שער. יובנטוס שמרה על היתרון עד לסיום וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע אירופה לאלופות. הזכייה בתואר הפכה אותה לקבוצה הראשונה בהיסטוריה שזכתה בכל שלושת התארים האירופים הגדולים - גביע אירופה לאלופות, גביע אירופה למחזיקות וגביע אופ"א.
29 במאי 1985 | יובנטוס | 1–0 | ליברפול | אצטדיון הייזל, בריסל, בלגיה צופים: 58,000 שיפוט: אנדרה דיינה |
מישל פלאטיני 58' (פ) | (סיקור) |
הרכבי הקבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
בעקבות המשחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שמשחק הגמר, מבחינה מקצועית, התעלה לרמת כדורגל גבוהה, עיקר הדיון סביבו נגע באירועים הטרגיים טרם פתיחתו. אופ"א הטילה את האשמה באופן בלעדי על אוהדי ליברפול. ראש ממשלת בריטניה דאז, הגברת מרגרט תאצ'ר, קראה להתאחדות הכדורגל האנגלית למשוך את הקבוצות האנגליות מהמפעלים האירופים, ויומיים אחר כך התקבלה החלטתה של אופ"א לפסול את הקבוצות האנגליות לתקופת זמן בלתי מוגבלת.
ב-6 ביוני, הרחיבה פיפ"א את פסילת הקבוצות לכלל המשחקים הבינלאומיים, אך לאחר שבוע הוחלט שלא לכלול בחוק משחקי ידידות ואת משחקיה של נבחרת אנגליה. כמו כן, הוכנס תנאי כי כשתפוג תקופת הפסילה, ליברפול תמשיך לרצות שלוש שנות הרחקה נוספות.
בסופו של דבר, חזרו הקבוצות האנגליות להשתתף במפעלים האירופים כעבור חמש שנים, בעונת 1990/1991. ליברפול חזרה עונה אחר כך, ב-1991/1992, במסגרת גביע אופ"א.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיקור המשחק באתר אופ"א (באנגלית)
משחקי גמר גביע אירופה וליגת האלופות | ||
---|---|---|
גביע אירופה לאלופות | 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 • 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 • 1990 • 1991 • 1992 | |
ליגת האלופות | 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 • 2010 • 2011 • 2012 • 2013 • 2014 • 2015 • 2016 • 2017 • 2018 • 2019 • 2020 • 2021 • 2022 • 2023 • 2024 |