לדלג לתוכן

גישת בובות פרסונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גישת בובות פרסונה (PDA-Persona Doll Approach) היא דרך ידידותית, אקטיבית ויעילה למגע עקיף (אנ') עם יחידים או יותר מקבוצות שונות כדי להתמודד עם נושאים של סטריאוטיפים, דעות קדומות, אפליה, דיכוי וסכסוך. בנוסף היא משמשת לקידום גיוון, הכלה, ושוויון הזדמנויות.

בלב הגישה, עומדות בובות[א] הפרסונה עצמן שהן בובות בעלות מראה אותנטי[ב] המחקה את המגוון האנושי הקיים במציאות. כלומר, מראה הבובות מבחינת: גוון עור, אורך/צבע ומרקמים שונים של שיער, מאפייני תווי פנים ומבני גוף, הם מגוונים בהתאם למה שקיים אתנית באוכלוסייה. הבובות מולבשות על פי הרקע התרבותי אליהן הן משתייכות וחלקן מקבלות אביזרים על פי מאפייני קבוצת השייכות כגון: כיסא גלגלים, משקפיים, מקל הליכה כיוון שהבובות מציגות גם ילדים עם לקויות. בנוסף, נבנית לבובות אישיות ייחודית עם מאפיינים שונים (מכאן השם: persona - personality) רקע משפחתי וסיפורי חיים.

לפיכך, בובות הפרסונה מוצגות כילד או ילדה ולא כצעצוע. על מנת להשתמש בהן ביעילות, על המנחה[ג] (מורה/גננת/אשת חינוך/הורה) להתחבר אליהן באמצעות תהליך אישי בו היא הופכת מודעת לדעות הקדומות שלה עצמה.

התפתחות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובות פרסונה הופיעו במקור בארצות הברית הרב-תרבותית ככלי חינוכי, במהלך שנות ה-50. קיי טאוס (Kay Taus), גננת בקליפורניה, ועמיתתה, רות (Ruth), חיפשו דרך להתמודד עם דעות קדומות ואפליה בכיתותיהן[1] באותה תקופה, ייצוג של ילדים ממשפחות השייכות למיעוטים אתניים או מרקע מגוון אחר באוכלוסייה לא היה נפוץ, והרעיון של גננות אלו נחשב חלוצי. הן הכינו בובות מכרטיסי קרטון בניסיון לייצג את המאפיינים הפיזיים ואת גוני העור של הילדים בכיתות שלהן. הגננות הלבישו את הבובות בצורה המאפיינת את קבוצת השייכות שלהן ובנו בהדרגה סיפורים סביב חייהן ואורחות חייהן, והעניקו להן אישיות מסוימת. לבובות האלה היה רקע משפחתי מסוים, רקע תרבותי מסוים, אורח חיים מסוים, העדפות לגבי: אוכל, ספרים, תוכניות טלוויזיה, חברים וכו'. לאחר מכן, הגננות סיפרו לילדים את הסיפורים שהיו לבובות 'לספר' להם[2].

מאוחר יותר בשנות השמונים, בובות הקרטון התפתחו לבובות אמיתיות, כאשר קיי טאוס הפכה לחברה בצוות שמטרתו מניעת הטיות בתוכניות הלימודים (A.B.C. Task Force) אשר פיתח פילוסופיה שלמה ופרקטיקה נגד אפליה ודעות קדומות, הידועה בכינויה Anti-Bias Curriculum[3]. הבובות הללו נקראו אז Diversity Dolls או Anti-Bias Persona Dolls.

בשנת 1989, לואיז דרמן ספארקס (Louise Derman-Sparks)[ד], גננת בגן ילדים והצוות שלה בארצות הברית המשיכו את עבודתה של קיי טאוס, ואימצו את הבובות ככלי יעיל שניתן להשתמש בו כדי להיאבק בסוגים שונים של דעות קדומות. הבובות שימשו ביעילות רבה במיוחד בקרב ילדים מקהילות שבהן הייתה אפליה חמורה[4].

בובות הפרסונה הפכו לידועות ברמה הבינלאומית כאמצעי ידידותי ויעיל להתמודדות עם הדרה עקב אפליה, הודות למאמצי העבודה של בבט בראון (Babette Brown)[ה], גננת בגן ילדים מדרום אפריקה שהייתה גולה פוליטית בבריטניה ב-1963[2].

בבט בראון, כמייסדת 'הרשת להכשרה לאנטי-גזענות בגיל הרך' Early Years Trainers Anti-Racist Network (EYTARN), פעלה רבות כדי לתווך ולהדגיש את הכוח שיש לבובות הפרסונה באימון ילדים צעירים - ומבוגרים בסביבתם - למיגור דעות קדומות, לצמצום הדרה והתנהגויות מפלות, כמו גם להיות השראה ליישום של פרקטיקות ומדיניות של הכלה במסגרות הגיל הרך[ו].

מאז, בראון חיברה ספרים על בובות פרסונה[5][1] ארגנה מפגשי הדרכה על יצירת הבובות והשימוש בהן. ולבסוף, סיפקה השראה מתמדת לסופרים ולחוקרים בביצוע מחקרים רלוונטיים על יעילות השימוש בבובות פרסונה. בשנת 2000, הקימה בראון בבריטניה את "Persona Doll Training"[6]– מרכז להכשרת מנחות, והוא נרשם ב־2003 כארגון צדקה. הארגון ממשיך לתמוך ולהכשיר מנחות בשימוש בגישת בובות פרסונה גם לאחר שבראון הלכה לעולמה ב־2019.

השימוש בשיטה הלכה למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב הדגש בשימוש בבובות פרסונה מיושם בטווח הגילאים שבין שלוש לשש שנים, למרות שתועד שימוש בהן גם עבור תלמידי בית ספר יסודי[7] ואף בקרב מבוגרים[8].

הבובות 'מבקרות' את הילדים בבית הספר או בגנים שלהם, בדרך כלל בזמן מליאה. התפעול שלהן נעשה כשהן יושבות על ברכיה של המנחה, ו'לוחשות' באוזנה של המנחה את דבריהן, והמנחה מעבירה לילדים בקולה את דבריה של הבובה[5]. על ידי כך הבובות חולקות עם הילדים את חוויותיהן הנעימות והפחות נעימות. ישנה המלצה שהבובה הראשונה שהילדים יפגשו תהיה בובה של בן[2], ובכך להגביר את העניין של הבנים בבובה, שכן התפיסה היא שבנות יתחברו באופן טבעי יותר לבובות. אולם, הבחירה של הבובה הראשונה יכולה להיות גם משיקולים נוספים כגון צרכים חינוכיים, צרכים אישיים של הילדים או צרכים אקטואליים. למנחות אסור להשמיע קולות מצחיקים או להעמיד פנים שהבובות מדברות. להפך, כדי להימנע מייצוג לא הולם של הדמות ושפתה, וכדי להימנע מלעג, על המנחות להשתמש בקול היומיומי האמיתי שלהם, וכך להפוך לאמצעי שבעזרתו הבובות חולקות את סיפוריהן עם הילדים[2].

המנחות למעשה פועלות כמתווכות במהלך מפגשי סיפור של בובות פרסונה. הן בוחרות לספר סיפורים שקרו לבובות עם נושאים שמוכרים או לא מוכרים לילדים[1], במיוחד כתגובה לתצפיות שעשו בכיתה ולצרכים החברתיים של הכיתה[5]. חשוב לשמור על עקביות בסיפור חייה של כל בובה ולשמור על זהותה, תמיד במסגרת מכילה ולא מפלה. בשל העובדה שחלק מהילדים בגיל צעיר זה אינם יכולים להקשיב לסיפור ארוך ולהתרכז לאורך זמן (וגם אינם יכולים לזכור ריבוי של פרטים), יש לשמור על הסיפורים הראשונים פשוטים וקצרים, ההמלצה היא לא יותר מחמש דקות[2].

באופן אידיאלי, כאשר מציגים בובה בשלב הראשוני, המנחה חולקת מידע בסיסי על הבובה עם הילדים כגון השם, הגיל, הרקע המשפחתי והיכן היא גרה. מומלץ לבקש מילדי הכיתה לגרום ל"חברה" החדשה להרגיש בנוח ובברכה, מכיוון שאלו הפעמים הראשונות שהיא מבקרת אצלם. לאחר הקשר הראשוני שנוצר, הבובה יכולה לחלוק סיפור קצר ו'שמח' עם הילדים, שכן נכון להימנע מלהציג מצבים עצובים ובעייתיים במהלך הביקורים הראשונים שלה בכיתה[2].

שלב ההכרות השני עם אותה בובה יכלול מידע נוסף על חייה של הבובה שיאפשר לילדים להכיר טוב יותר את ה"חברה" שלהם. לאחר שהילדים התחברו לדמותה של הבובה, זהו העיתוי הנכון לשתף בסיפור קצר נוסף, רצוי עם תוכן דומה לחוויות הנוכחיות של הילדים. רצוי לעודד את הילדים לבטא את רגשותיהם ומחשבותיהם, על ידי שאילת שאלות פתוחות[1]. עם זאת, המנחה צריכה לנסות לא לכפות רעיונות משלה, אלא לעורר דיון ולעודד את הילדים להשתתף באופן פעיל כך שרוב הדיבורים יבוצעו על ידי הילדים[5].

שלב ההכרות השלישי הוא שלב חשוב. הילדים התחברו כעת לבובה, שאותה הם מחשיבים כידידה שלהם. הם יודעים הרבה על חיי חברתם ורובם כבר זיהו את עצמם או מצבים שקרו להם עם אלו של הבובה. הגיע הזמן שיוצג לילדים סיפור 'עמוק' יותר מחייה של הבובה, מצב הקשור לקונפליקט מסוים בחיי הבובה, למשל מצב בו הבובה חוותה יחס לא הוגן מהזולת. המנחה מגוללת את הסיפור שהבובה "לחשה" באוזנה, ומעודדת השתתפות פעילה על ידי שאילת שאלות פתוחות המפתחות את האמפתיה של הילדים כלפי המצב הלא הוגן שהבובה חוותה, ומאפשרת להם לבטא את רגשותיהם במילים. המנחה מעודדת אותם להקשיב בתשומת לב זה לזה מבלי לקטוע אחד את השני, מאפשרת להם ריבוי הזדמנויות לדבר על מה שקרה לבובה, מחזקת את החשיבה הביקורתית שלהם ולבסוף, מעודדת אותם להציע פתרונות מעשיים ומציאותיים לקונפליקט[2].

רצוי לסכם את המפגש באופן שבו הילדים ירגישו כי הם תרמו לבובה באמצעות הרעיונות והפתרונות שהציעו וכי כעת יש לבובה תמיכה ודרך להתמודד עם הקונפליקט שלה. בנוסף, לאחר מפגש בו ייתכן וסערו רגשות הילדים בעקבות ההזדהות עם הקושי של הבובה[5], קיימת חשיבות לסיימו בדרך שתעזור להחזיר את הרוגע לילדים ולהעביר להם מסר שבובה הרבה יותר מאושרת כעת, לאחר שקיבלה את תמיכתם ואת עצתם. לבסוף, מכיוון שילדים בגיל צעיר זה עשויים להזדקק לגעת בבובה ולחוש אותה, המנחות יכולות לאפשר לילדים לגעת בה ולהעביר אותה ביניהם בסוף הפגישה, ובכך לאפשר להם מגע מקרב עם הבובה. לאחר טקס הסיום הקצר הזה, הבובה נפרדת מהילדים ועוזבת את הכיתה[2].

מביקור לביקור, הילדים מתחברים יותר ויותר לבובות. עקב כך השפעת סיפוריהן הופכת לחזקה עוד יותר. עם הזמן, ניתן להעשיר את המידע האישי של כל בובה ולספר עליה עובדות חדשות (מומלץ לנהל יומן אישי כדי לעקוב אחר הפרטים ולשמור על עקביות בסיפורים[5]), בדיוק כפי שזה קורה לילדים אמיתיים בזמן שהחוויות שלהם נבנות.

חשוב שהמנחות תהינה מאומנות מראש בשימוש בבובות על ידי הכשרה מצד אנשי מקצוע מנוסים ותצאנה עם הבובות לשטח לאחר שיצרו עמן קשר חזק. דרך האימון בשימוש בבובות המנחות מקבלות את ההזדמנות להיות מודעות לאמונות ולפרקטיקות שלהן עצמן באשר לגיוון והכלה, מקבלות פרספקטיבה חדשה, ומרחיבות אופקים בהבנת העולם הסובב אותן[5].

התרומה הכפולה של גישת בובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רווחי הילדים המקבלים 'ביקור' מבובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פדגוגית: רכישת הנאה מסיפור סיפורים, פיתוח מיומנויות הקשבה והשתתפות פעילה, פיתוח חשיבה ביקורתית, הרחבת אוצר המילים, תרגול כישורי פתרון בעיות, לימוד שיח מכבד.

מבחינה חברתית: העצמת ההערכה העצמית, חקירת רעיונות לגבי מה הוגן ומה לא, למידת כישורים חברתיים כגון כיצד לעמוד על שלך וכיצד להביע רגשות ולכבד רגשות של אחרים, הזדמנות להיות מעורב באופן פעיל למען מטרה משותפת ולהיות קשוב ואכפתי לבעיות של אנשים אחרים.

מבחינה רב-תרבותית: הגברת המודעות לשונות אישית ותרבותית, העלאת ההערכה החיובית לגיוון בכיתה ובחברה ולעושר שיש בסגנונות החיים השונים, רכישת מסוגלות לעמידה נגד סטריאוטיפים והדרה עקב גיוון, ביטחון בזהות אישית וקבוצתית.

רווחי המנחות העושות שימוש בבובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה פדגוגית: פיתוח מיומנות בה ילד יכול להביע את דעתו מבלי להיות מושפע מדמות סמכותית, תרגול שימוש באוצר מילים רחב ומדויק על מנת לעזור לילדים לבטא את רגשותיהם, לימוד העקרונות הבסיסיים של 'דיאלוג בונה' עם ילדים ועם מבוגרים, הגברת הביטחון האישי בהעלאת נושאים 'קשים' ו'לא נוחים', אפשרות למימוש כישורי סיפור, אפשרות לפיתוח גישה אחראית ונטולת הטיות במתן מענה לילדים.

מבחינה חברתית: תרגול עבודה בשיתוף פעולה עם עמיתים למקצוע, הזדמנות להעניק כבוד הדדי ולהביע אמפתיה לבעיות של אחרים.

מבחינה רב-תרבותית: הגברת מודעות להטיות ולדעות קדומות עצמיות, העצמת הידע וההבנה בנושאי גיוון והכלה, צמצום גישות מפלות ועידוד שוויון הזדמנויות, רכישת מיומנות של הכללה רב-תרבותית ואי-שיפוטיות כולל אפשרות פיתוח מדיניות הכללה בכיתות ואף בסביבה הרחבה יותר[2].

מחקרים בהם נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות ממחקרים לשימושים חברתיים בבובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בדרום אפריקה נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה (PDA) כחלק מתוכנית הלימוד לעבודה סוציאלית. במסגרת תוכנית זו, במטרת לקדם צדק חברתי, תרגלו עובדים סוציאליים טכניקה המכונה 'נגד-דיכוי ואפליה' (Anti-oppressive/anti-discriminatory practice) באמצעות בובות פרסונה.
דרך טכניקת 'נגד-דיכוי ואפליה' בחנו: האם לאנשים יש גישה למשאבים (האם מתקיים - צדק חלוקתי), מהו הערך המיוחס למעמד ולזהות של אנשים (האם אנשים זוכים ב-הכרה) והאם מטופלות סוגיות של הכלה והדרה הקשורות בשייכות חברתית (האם מתקיימת - הכללה).
המטרות העיקריות של עובד סוציאלי המשתמש בטכניקת 'נגד-דיכוי ואפליה' עם מטופלים הן: לפתח מודעות לאופן שבו הנרטיב הסובב את נסיבות חייהם מעוצב גם על ידי שיח פוליטי, כלכלי ותרבותי דומיננטי בחברה; לפרק נרטיבים כאלו על מנת ליצור טרנספורמציה בנסיבות חייהם; לעזור להם להגיע להבנה כי הם נמצאים במיקום דיפרנציאלי בחברה עקב קטגוריזציה שנעשתה על ידי אנשים שזכו לפריבילגיות או אנשים שהחליטו לשלול הרשאות של אחרים; וללמד את המטופלים כיצד לפרוח כבני אדם במקום להתמקד בריפוי חסרונות שהוגדרו להם על ידי הסביבה וכיצד לפתח מנגנוני חוסן נגד אי שיווין.
מהמחקר שערכו ויויאן בוזלק וקרול סמית' (2010 Vivienne Bozalek & Carol Smith), עולה כי בובות פרסונה הן כלי יעיל ליישום טכניקת 'נגד-דיכוי ואפליה'. במחקר השתתפו באי המחלקה לכימותרפיה ורדיולוגיה בבית חולים ציבורי. באמצעות בובת הפרסונה 'נדין' שתופעלה על ידי סטודנט לעבודה סוציאלית הביעו משתתפי המחקר את הקשיים שלהם בגישה למשאבים (גישה לטיפולים, ולשירותים השונים של בית החולים), את האופן שבו הרגישו שהם נתפסים על ידי המעגל החברתי הקרוב ועל ידי בני המשפחה ("מתייחסים אלינו כמו אל תינוקות... כמו אל נכים"), כמו גם סוגיות של הכלה והדרה הנוגעות לשייכות חברתית (הדרת אדם הדובר שפת מיעוטים, והניתוק מקהילת המקור). בדיווחו של הסטודנט שהיה המתרגל של 'נדין' הודגם בנוסף כיצד ניתן להשתמש ב-PDA כדי לאתגר את הנורמליזציה של השיח הדומיננטי בחברה, ולאפשר למשתתפים דרכים חלופיות לראות את המצב הקשה שלהם באמצעות מתן מרחב בטוח וידידותי שבו הם יכולים להביע את חששותיהם ולספר על הקשיים שהם חווים[8].
  • במלבורן אוסטרליה נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה בתוכנית התערבות שכללה 62 ילדי גן מארבע תרבויות שונות (סין, טורקיה, וייטנאם ואוסטרליה) כדי לבחון את השפעת האינטראקציה עם בובות הפרסונה על תפיסות גזע, מגדר ומעמד חברתי בקרב הילדים, בניסיון לקדם כבוד לגיוון חברתי וצמצום חוסר הוגנות.
ההתערבות נעשתה כחלק מפרויקט בשם: "שוויון וגיוון חברתי בגיל הרך" The Preschool Equity and Social Diversity (PESD) ולקחו בו חלק ארבע בובות פרסונה: "שירי" המשתייכת למשפחה אבוריג'ינית-אוסטרלית, "ווילי" שמשתייך למשפחה ווייטנאמית-אוסטרלית, "אוליביה" שמשתייכת למשפחה אנגלו-אוסטרלית אמידה ו"טום" שמשתייך למשפחה אנגלו-אוסטרלית מעוטת יכולת. השאלות שהבובות 'שאלו' היו טריגר עבור הילדים לספר, להגיב ולשתף בנושאים של מגוון חברתי ושוויון. במחקר נמצא כי כאשר התקיימו מספר תנאי שיח אז התאפשרה למידה מיטבית של כבוד למגוון חברתי וצמצום חוסר הוגנות, והם: לשאול את הילדים מה הם יודעים, לאפשר לילדים זמן בכדי לחשוב ולבנות תשובות לשאלות שהם נשאלים, לפתח שיח העוסק בחיפוש הרציונל החבוי בתשובות הילדים, להכין את הילדים לדיון בקבוצות קטנות ולהעריך את ההתקדמות באמצעות בדיקת זיכרון הילדים מהפגישות הקודמות.
מממצאי המחקר עולה כי בובות הפרסונה באמצעות השאלות שהן שואלות, הסיפורים שהן מביאות והשיחות שהן מזמנות, תורמות להבנת העולם החברתי שילדים צעירים בונים סביבם. מעל לכל נמצא כי בובות הפרסונה והסיפורים שלהן הם כלי רב עוצמה להפחתת הטיות בין קבוצתיות של ילדים צעירים. הן מעוררות עניין בקרב הילדים, הן מרתקות מבוגרים ומסקרנות הורים. איכויות מיוחדות אלו של בובות הפרסונה מעוררות שיחה ומעודדות חקירה של: מה ילדים יודעים? כיצד הם יודעים זאת? וכיצד נוכל לעזור להם לבנות תפיסות של הוגנות ושיווין לגבי עצמם ולגבי אחרים[9].
  • בפורטלנד ארצות הברית נעשה שימוש ב-PDA בתוכנית לחינוך 'קיימות צודקת' (Just Sustainability)[10], עבור ילדים בגיל הגן. בתוכנית הכירו הילדים שתי בובות פרסונה: את "לוגאן" בובת פרסונה עם זהות מינית בלתי מוגדרת המשתמשת בכינויים הם/הן (they, them), ואת "הרמוני" בובת פרסונה שהוריה התגרשו והיא חיה לסירוגין בשני הבתים כאשר בבית אחד שמים דגש על מחזור ושימוש חוזר ובבית השני לא.
מטרת התוכנית הייתה לספק לילדים פרספקטיבה רחבה של חינוך סביבתי המשלב עקרונות אקולוגיים עם עקרונות של צדק חברתי באמצעות גישת בובות הפרסונה. מסיבה זו, הבובות עצמן ניבנו מחומרים ממוחזרים (בגובה של כ-20 ס"מ) והאישיות של הבובות גובשה בעקבות מחקר שנערך במסגרת המרכז להתפתחות ילדות מוקדמת (CDC) הממוקם בתוך אוניברסיטה בצפון מערב ארצות הברית. צוות המרכז (CDC) וסגל המעבדה העובדים בו מושפעים מגישת רגיו אמיליה המעודדת בין היתר מעורבות קהילתית.
במהלך התוכנית ליוותה לוגאן, בובת הפרסונה של המתרגל דומינגז (Domingues), את המפגשים עם הילדים ותרמה רבות לעידוד שייכות, הכללה ומחזור. בתור בובת פרסונה עם זהות מינית בלתי מוגדרת, הבובה לוגאן עזרה לפרק ולהרכיב מחדש את ההגדרה הבינרית של מגדר באופן עשיר יותר, ובכך קידמה צדק מגדרי. אולם, כאשר המונח "טרנסג'נדר" הוצג בפני הילדים דרך הבובה לוגאן בזמן המעגל, מספר משפחות נשרו מהתוכנית והנהלת המרכז ביקשה מדומינגז לחתום על מכתב התנצלות להורים הכולל הכחשה כי נעשה שימוש במונח.
מדבריו של דומינגז: "הצורך בהגנה על תוכנית הלימודים לצדק מגדרי בפני מנהלי המרכז להתפתחות לגיל הרך בו הועסקתי, לאחר עזיבת המשפחות בתגובה לאוריינות טרנסג'נדרית, הייתה שלב מזעזע בהתהוות המקצועית שלי. הבנתי שכדי לשמור על יושרה אישית, חברתית ומקצועית, עלי לסרב לחתום על מכתב למשפחות המכחיש שהשתמשתי במילה "טרנסג'נדר" בכיתת הגן. מיד חיפשתי בעלי ברית בין המורים בבית הספר. הבנייה המשותפת לאחר מכן של "פורום אי-נעימות" (Discomfort Forum) על ידי מורי הוועדה נגד הטיה בבית הספר נבעה מהשימוש הזה בבובת הפרסונה הממוחזרת. יצרנו מרחב חדש שבו מחנכים יכולים לחלוק דוגמאות וסיפורים שמקורם בקונפליקטים המתעוררים בעבודתנו עם ילדים ומשפחות במטרה לצמצם הטיות"[11].

דוגמאות ממחקרים לשימושים רב תרבותיים בבובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בישראל נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה בתוכנית התערבות בגני ילדים שמטרתה טיפוח ידע ועמדות חיוביות של ילדים חילונים ודתיים יהודים-ישראלים לגבי קבוצת הפנים שלהם ושלוש קבוצות חוץ שהן גם ישראליות: יהודים חילונים/דתיים, יהודים יוצאי אתיופיה וערבים.
אזרחי ישראל שייכים לאחת משתי קבוצות אתניות עיקריות, הנבדלות בשפה, דת, תרבות ומקום מגורים: רוב יהודי ומיעוט ערבי. מעבר לכך, בתוך האוכלוסיות השונות קיימות חלוקות חברתית פנימיות שונות המייצרות ריבוי תרבויות. לאור הקושי ביצירת מגע ישיר בין חלקים מסוימים באוכלוסייה הישראלית (למשל, בין יהודים וערבים עקב הסכסוך הארוך והאלים, או בין דתיים לחילוניים עקב ההפרדה במערכת החינוך), ומתוך כוונה ליצור כלי התערבות, יעיל וידידותי לילדים, הוחלט על ידי עורכי המחקר להשתמש בגישת בובות פרסונה.
במחקר השתתפו מאה ותשעה ילדי גן חובה בגילאי 5-6 (54 ילדים מגנים ממלכתיים-דתיים, ו-55 ילדים מגנים ממלכתיים) מעשרה גנים במרכז הארץ. נערכה מדידה של ידע ועמדות כלפי הקבוצות לפני תוכנית ההתערבות ושבוע אחריה. ההתערבות ארכה ארבעה שבועות במהלכם שלוש נסייניות הציגו בפני ילדי הגנים ארבע בובות פרסונה (בגובה של כ-80 ס"מ): שחר (ממוצא אתיופי), רון (יהודי חילוני), נועם (יהודי דתי) ונור (ערבייה מוסלמית). ילדים השתתפו ב-16 מפגשים בקבוצות קטנות.
במהלך המפגשים סיפרו הבובות לילדים דרך הנסיינית על הקבוצה אליה הן משתייכות, על תכונותיהן האישיות ועל מפגשים ביניהן. כל שבוע התבסס על עיקרון רב-תרבותי אחר: קטגוריזציה: היכרות עם הקבוצה החברתית הספציפית, מאפייניה ומנהגיה; אינדיבידואציה: הצגת מאפיינים ייחודיים של הדמות ודמויות אחרות מהקבוצה כדי ליצור דה-קטגוריזציה; מגע חיובי: מפגשים ידידותיים בין הדמויות מהקבוצות השונות; זהות משותפת: הצגת תחומי עניין משותפים לדמויות מקבוצות שונות; ולבסוף זהות-על משותפת: הצגת כל הדמויות כישראליות.
הממצאים העיקריים מצביעים ראשית על שינוי משמעותי לחיוב בידע של המשתתפים הן לגבי קבוצת הפנים אליהן הם משתייכים והן לגבי שלוש קבוצות החוץ. בנוסף, חל שינוי חיובי גם בחלק מעמדות הילדים כלפי הקבוצות: באופן ספציפי, חל שיפור באהדתם ובנכונותם של ילדים דתיים לאינטראקציה עם ילדים ערבים, ובנכונות של ילדים חילוניים ודתיים כאחד לשבת ליד ילדים ממוצא אתיופי. יתרה מכך, במחקר גם נמצא שגדלה בקרב הילדים ההבנה כי חברי כל הקבוצות הם ישראלים[12].
  • בקליפורניה ארצות הברית נעשה שימוש ב-PDA בפרויקט עם ילדי בית ספר יסודי שמטרתו: "לספק לתלמידים הזדמנות לתרגל את האפשרות להיות בני אדם מלאי חמלה ואמפתיה על מנת לגדול להיות "עושי שלום חדשניים בעולם". במהלך הפרויקט נחשפו התלמידים לטקסטים עכשוויים דרכם הכירו התלמידים תרבויות, דתות ורעיונות מכל העולם.
התלמידים קראו את הטקסטים, דנו בהם וכתבו להם תגובות. לאחר מכן, כל תלמיד בחר דמות מתוך חומרי הקריאה, אותה ירצה להפוך לבובת פרסונה תוך שימוש בחומרי גרוטאות (גובה הבובות היה כ-5 ס"מ). מהמחקר עולה, כי האלמנטים הכרוכים בתהליך יצירת בובות הפרסונה תומך בפיתוח "קול" אישי, הזדהות עם ה"אחר", אפשרות לשינוי נרטיב והרחבת נקודות המבט. עוד נמצא כי בובות פרסונה הן כלי יעיל שבאמצעותו ניתן לעבד זיכרונות ונושאים רגישים שקשה לתלמידים לדון בהם באופן ישיר[7].
  • ביוון נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה עם ילדי פליטים ו/או מהגרים דוברי ערבית בהקשר של חינוך בלתי פורמלי. מטרת המחקר הייתה לבדוק האם PDA תשפיע לחיוב על הביטוי הרגשי של הילדים, על העצמתם ועל השימוש שלהם בדו-לשוניות.
בשנים האחרונות ניצבת יוון בפני אתגרים חדשים בשל המספר ההולך וגדל של מהגרים שהיא קולטת. חינוך אותן אוכלוסיות, כמו גם דאגה לרווחתם הרגשית והחברתית נמצא על סדר היום. במטרה לשלבם בבתי הספר, לסייע להם ברכישת שפה חדשה, ולהעצימם באופן שיוכלו להתמודד עם גזענות או אפליה, גויסה גישת בובות פרסונה.
לשם בניית בובת הפרסונה עבור המחקר, שיקללו החוקרים את מכלול היבטי החיים של הילדים, והתמקדו בתיעוד המאפיינים הפיזיים שלהם, הזהויות האתניות והתרבותיות, מעמדם הסוציו-אקונומי, מבנה משפחותיהם והעדפותיהם. כמו כן, נאסף מידע לגבי משך שהותם ביוון, ידיעותיהם ביוונית, מצבם הסוציו-אקונומי והמשפחתי. לאחר ניתוח הנתונים הללו נוצרו הזהות והסיפורים של בובת הפרסונה "סעיד". סעיד הולבש בבגדי ילדים אמיתיים כדי לעזור לילדים להזדהות אתו ולפתח אמפתיה כלפיו במהלך המגע עימו.
במחקר השתתפו תשעה ילדים בגילאי 6-10 כולם מוסלמים דוברי ערבית כשפת אם, רובם פליטים מסוריה, בעלי ידע בסיסי ביוונית. המחקר התבצע במוסד בו למדו וכלל 4 מפגשים.
במחקר נמצא כי השימוש בשתי השפות והחופש להשתמש בתרגום לשפת האם (בובות הפרסונה 'סעיד' "דיברה" ביוונית ודבריה תורגמו לערבית על ידי מתורגמן שנכח בפגישות) הניבו יתרונות חינוכיים רבים. הילדים ביטאו את הרפרטואר הלשוני שלהם ביוונית ובערבית בחופשיות. דבר זה לא רק הקל על הביטוי השפתי שלהם, הם למעשה הבינו ואימצו את זהותם התרבותית הכפולה. נושא זה קיבל חשיבות מיוחדת שכן, בזמן שילדים אלו השתתפו בשיעורי ערבית הם התבקשו "להשתיק" את הצד היווני בזהות שלהם, ובזמן המפגשים עם בובות הפרסונה, ניתנה להם הבחירה להחליט אילו חלקים בזהותם הם יביעו ובאיזו מידה. דרך כך הם יצרו גשר בין שתי השפות שלהם, ופיתחו מודעות להיותם חלק משתי תרבויות[13].

דוגמאות ממחקרים לשימושים פדגוגיים בבובות פרסונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר מיוון שתואר לעיל, שבו נעשה שימוש בגישת בובות פרסונה עם ילדי פליטים ו/או מהגרים דוברי ערבית, נמצא גם כי הילדים הגדילו את אוצר המילים שלהם הן ביוונית והן בערבית. הדבר קרה הודות לעניין האמיתי ללמוד מילים חדשות עקב השיח שנוצר סביב האינטראקציה עם בובת הפרסונה 'סעיד'. דבר זה בא לידי ביטוי באמצעות שאלותיהם הרבות והתרגול השפתי של הילדים.

מלבד הגדלת אוצר המילים, הילדים גם תרגלו את מיומנויות הקריאה והבנת הנקרא, ובמידה מסוימת, את כישורי הסיפור והסיכום שלהם. זאת כתוצאה מרצון הילדים לייצר אינטראקציה עם 'סעיד'. תרומה פדגוגית חשובה נוספת של שימוש בגישת בובות פרסונה הייתה הגשר התקשורתי עם הורי הילדים שנוצר בעת שסייעו לילדיהם במשימות[13].

גישת בובות פרסונה ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בגישת בובות פרסונה כיום נפוץ בארצות הברית, בריטניה, אוסטרליה ומדינות נוספות באירופה כמו דנמרק, גרמניה, הולנד ואיסלנד. כמו כן, השיטה קיימת גם בדרום אפריקה, יוון, טורקיה ולאחרונה מיושמת בישראל.

בובות פרסונה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הפיתוח, היישום והכשרת המחנכות של בובות הפרסונה הישראליות מובילה כעת "משחקים לעתיד"[14] שבמחלקת חינוך במרכז אקורד[15]. תחילת תהליך הפיתוח נעשה בהובלת בוגרי עמותת עתידים, אשר הקימו את עמותת משחקים לעתיד שהשתלבה במרכז אקורד בספטמבר 2022.

בגרסתה הישראלית של גישת בובות פרסונה יש שבע בובות הדומות בגודלן לגודל ילד/ה בגיל הגן (כ־75 ס"מ). כל בובה מדמה ילד או ילדה מרקע תרבותי אחר בהקשר הישראלי: תום - בן למשפחה דוברת רוסית; נור - בת למשפחה ערביה מוסלמית; נעמי - ילדה ממשפחה יהודית חרדית; נעם - ילד ממשפחה יהודית דתית-לאומית; שחר - ילדה ממשפחה ממוצא אתיופי; רונה - ילדה ממשפחה יהודית ממוצא אשכנזי; גיל - בן למשפחה יהודית מעדות המזרח.

לדבריה של רעות קדרון, משחקים לעתיד-מרכז אקורד :"אנו עוסקות בחינוך לחיים משותפים ונגד גזענות בגיל הרך באמצעות גישת בובות הפרסונה. גישת בובות הפרסונה משלבת יחד שלושה נושאים – בניית זהות חיובית (כלפי קבוצת פנים וקבוצות החוץ), תפיסת גיוון חברתי-תרבותי באופן חיובי (זה מעורר סקרנות, זה מהווה משאב), ואקטיביזם (היכולת לזהות עוול, להגיב אליו, למנוע ולהפחית התנהגויות גזעניות ומפלות)".

הגישה יושמה לראשונה בשנת 2018 בערים גבעתיים וברמת גן. גננות משתי ערים אלה השתתפו בהשתלמות, בה חידדו את מודעותן לצורך בתוכנית כזו ועודדו את רצונן לקדם את הנושא בגנים שלהן. הגננות למדו על - והתנסו בשילוב בובות פרסונה בגן שלהן. ב-2018 החל גם המחקר בגני ילדים בישראל (Nasie, Ziv, & Diesendruck, 2022). חלק מהגננות משלבות מאז את הבובות באופן שוטף בגן. כמו כן מתקיימת הכשרה של צוותים גם בכיתות צעירות בבתי ספר יסודיים. כיום ניתן למצוא את בובות הפרסונה בגני ילדים במקומות נוספים בישראל: ירושלים, באר שבע, קיבוצים ומושבים בנגב ובעוטף עזה, יישובים בהר חברון ואף בכפרים בדואים בדרום[16].

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השימוש במילה בובה נעשה בלשון נקבה אך הכוונה היא לשני המינים.
  2. ^ הבובות יכולות להיות בכל גודל, אך כאשר הבובות הן בגודל של כ-50-75 ס"מ (בגובה של הילדים עצמם), יותר קל לילדים להזדהות איתן ויותר קל להתאים להן בגדים (Brown, 2001).
  3. ^ למרות שהמונח הטכני הוא "מתרגל" מדובר בסופו של דבר בשדה עבודה נשי בו אשת החינוך היא שמפעילה את בובת הפרסונה. מסיבה זו, הפנייה תהיה בלשון נקבה והשימוש יהיה במילה - מנחה.
  4. ^ Louise Derman-Sparks, Anti-Bias Leaders in Early Childhood Education, ‏22 בינואר 2015 (באנגלית)
  5. ^ The family of Babette Brown, Babette Brown, Persona Doll Training founder: 1931-2019, ‏19 בפברואר 2019 (באנגלית)
  6. ^ הכלה והשתלבות, באתר משרד החינוך

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Brown. (2008). Equality in action: a way forward with Persona Dolls. Trentham
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Dimitiradi, S. (2015). Inclusionary education in early years through the use of Personal Dolls: A case from Greece. Diversity, Needs and Inclusion in Early Years Education, 61-85.
  3. ^ Derman-Sparks, L. (1989). Anti-bias curriculum: Tools for empowering young children. Washington, D.C.: National Association for the Education of Young Children (NAEYC).
  4. ^ Acar, E.A. & Cetin, H. (2017). Improving preschool teachers’ attitude towards the Persona Doll Approach and determining the effectiveness of Persona Doll training procedures. International Journal of Progressive Education, 13, 96-118.
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Brown. (2001). Combating discrimination: persona dolls in action. Trentham.
  6. ^ About – Persona Doll Training, Persona Doll Training, ‏21 בספטמבר 2020 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 Carey, J. (2014). Developing Empathy and Perspective through Global Literature and Persona Dolls. WOW Stories, IV (8), 2–14
  8. ^ 1 2 Bozalek, V. & Smith, C. (2010). using persona dolls as an anti-oppressive technique in the south African social work curriculum. Social Work, 46, 283-298.
  9. ^ Mac Naughton, G. (2000). Dolls for equity: young children learning respect and unlearning unfairness. Paper presented at the Persona Doll Training Persona Doll Conference, 30 August 2000, London. Australia.
  10. ^ Julian Agyeman, Robert D. Bullard and Bob Evans, Just Sustainabilities
  11. ^ Domingues, M. (2021). Discarded identities/inspiring just sustainability with reuse persona dolls. Sustainability (Basel, Switzerland), 13(15), 8623. https://doi.org/10.3390/su13158623
  12. ^ Nasie, M., Ziv, M., Diesendruck, G. (2022). Promoting positive intergroup attitudes using persona dolls: A vicarious contact intervention program in Israeli kindergartens. Group Processes & Intergroup Relations, 25(5), 1269–1294. https://doi.org/10.1177/13684302211005837
  13. ^ 1 2 Al-Jubeh, & Vıtsou, M. (2021). Empowering refugee children with the use of Persona Doll. International Journal of Progressive Education, 17(2), 210–227. https://doi.org/10.29329/ijpe.2021.332.13
  14. ^ דף הבית - משחקים לעתיד, באתר משחקים לעתיד, ‏10 ביולי 2018
  15. ^ דף הבית של מרכז אקורד
  16. ^ ורטה-זהבי, ת', קדרון, ר' וזיו, מ' (2022). טיפוח הכלה וסקרנות כלפי גיוון חברתי-תרבותי באמצעות בובות הפרסונה. האתר לגיל הרך. http://www.gilrach.co.il/?p=8194
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "גישת בובות פרסונה".
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גישת_בובות_פרסונה&oldid=38808275"