לדלג לתוכן

גירוש שד מבתה של אשה כנענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האשה הכנענית מתחננת לישו שירפא את בתה מאת מיכאל אנג'לו אימנראט, מהמאה ה -17

גירוש השד של מבתה של האישה הכנענית הוא אחד הנסים של ישו בבשורות, והוא מסופר בבשורה של מרקוס בפרק ז', ובבשורת מתי בפרק ט"ו. בשתי הבשורת, גירוש השד מבתה של האישה הכנענית מתרחש בעת שישוע הגיע לאזור צור וצידון. ישוע הסכים לרפא את בתה של האישה הכנענית עקב האמונה הגדולה שגילתה אישה זו.

ציטוט מבשורת מתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע הרלוונטי מבשורת מתי הוא כדלקמן:

ישו מגרש שד מבתה של האישה הכנענית מאת: טרס רישס הורס דו דוכס דה ברי, המאה ה -15.

21 וַיֵּצֵא יֵשׁוּעַ מִשָׁם וַיָּסַר אֶל־גְּלִילוֹת צוֹר וְצִידוֹן׃ 22 וְהִנֵּה אִשָׁה כְנַעֲנִית יֹצֵאת מִן־הַגְּבוּלוֹת הָהֵם וַתִּצְעַק אֵלָיו לֵאמֹר חָנֵּנִי אֲדֹנִי בֶן־דָּוִד כִּי בִתִּי מְעֻנָּה מְאֹד עַל־יְדֵי שֵׁד׃ 23 וְלֹא־עָנָה אֹתָהּ דָּבָר וַיִּגְּשׁוּ תַלְמִידָיו וַיְבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ לֵאמֹר שַׁלְּחֶהָ כִּי־צֹעֶקֶת הִיא אַחֲרֵינוּ׃ 24 וַיַּעַן וַיֹּאמַר לֹא שֻׁלַּחְתִּי בִּלְתִּי אֶל־הַצֹּאן הָאֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל׃ 25 וְהִיא בָאָה וַתִּשְׁתַּחוּ לוֹ וַתֹּאמַר אֲדֹנִי עָזְרֵנִי׃ 26 וַיַּעַן וַיֹּאמַר לֹא־טוֹב לָקַחַת אֶת־לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִפְנֵי צְעִירֵי הַכְּלָבִים׃ 27 וַתֹּאמַר כֵּן אֲדֹנִי אֶפֶס כִּי־גַם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ מִן־הַפֵּרוּרִים הַנֹּפְלִים מֵעַל־שֻׁלְחַן אֲדֹנֵיהֶם׃ 28 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִשָׁה רַבָּה אֱמוּנָתֵךְ יְהִי־לָךְ כִּרְצוֹנֵךְ וַתֵּרָפֵא בִתָּהּ מִן־הַשָׁעָה הַהִיא

הבשורה על-פי מתי, פרק ט"ו, פסוקים 21–28, בתרגום דליטש

ציטוט מבשורת מרקוס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטע הרלוונטי מבשורת מרקוס הוא כדלקמן:

24 וַיָּקָם מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל־גְּבוּלוֹת צוֹר וְצִידוֹן וּבְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה לֹא אָבָה שֶׁיִּוָּדַע לְאִישׁ וְלֹא יָכֹל לְהִסָּתֵר׃ 25 כִּי אִשָּׁה אֲשֶׁר רוּחַ טֻמְאָה נִכְנְסָה בְּבִתָּהּ הַקְּטַנָּה שָׁמְעָה אֶת־שִׁמְעוֹ וַתָּבֹא וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו׃ 26 וְהָאִשָּׁה יְוָנִית וְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ פְנִיקְיָא אֲשֶׁר לְסוּרְיָא וְתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְגָרֵשׁ אֶת־הַשֵּׁד מִבִּתָּהּ׃ 27 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הַנִּיחִי לַבָּנִים לִשְׂבֹּעַ בָּרִאשׁוֹנָה כִּי לֹא־טוֹב לָקַחַת לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִצְעִירֵי הַכְּלָבִים׃ 28 וַתַּעַן וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי אֲבָל גַּם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם הַבָּנִים׃ 29 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בִּגְלַל דְּבָרֵךְ זֶה לְכִי־לָךְ יָצָא הַשֵּׁד מִבִּתֵּךְ׃ 30 וַתָּבֹא אֶל־בֵּיתָהּ וְתִּמְצָא אֶת־הַיַּלְדָּה מֻשְׁכֶּבֶת עַל־הַמִּטָּה וְהַשֵּׁד יָצָא מִמֶּנָּה׃

הבשורה על-פי מרקוס, פרק ז', פסוקים 24–30, בתרגום דליטש

פרק זה הוא, על פי גרהם ה 'טולפטרי, דוגמה לאופן בו ישו מדגיש את ערכה של האמונה החזקה, ללא עוררין, כפי שמוצג גם בפרק ריפוי עבדו של שר המאה[1].

ישו מסרב בשלב ראשון לרפא את בת האישה הכנענית, משום שהוא מעיד על עצמו שנשלח בראש ובראשונה לבשר, לרפא ולהחזיר בתשובה את ה"צאן האובדות" (יהודים שאמונתם והאחיזה במצוות ובדרך האלוהים נחלשה או אבדה כליל) מקרב עמו ישראל. אולם הוא הסיק מתשובתה החכמה של האישה הכנענית: "כֵּן אֲדֹנִי אֲבָל גַּם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם הַבָּנִים", (כמענה להערתו על כך ש"לא נאה להשליך את לחם הבנים לצעירי הכלבים"), כמה איתנה אמונתה חסרת הפשרות, אמונה שבגינה ראוי שאותם שמבקשים להירפא, יזכו את הברכה משמים להירפא בזכות אותה אמונה.

בתרגומים רבים לשפות אחרות של הבשורות נאמר כי ישו היה באזור צור וצידון לאחר שעזב את הגליל אשר שם התווכח עם הפרושים על הפירושים שלהם לתורה[2]. כך גם על פי הגרסה של תרגום דליטש, נראה שהמסע של ישו היה קרוב לחוף הים (כלומר הים התיכון), תרגומים אחרים באנגלית בעיקר טוענים כי ישוע הלך ל"ארץ או למחוז במרכז", ולא לחוף הים, כפי שניתן היה לחשוב, שכן צור וצידון שוכנות לחוף הים של מדינת לבנון של היום (שאז הייתה חלק מסוריה ההלניסטית)[3].

האישה הכנענית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחריט מאת פייטרו דל פו, האישה הכנענית (או הפיניקית) מבקשת מישו לרפא, את בתה (לגרש את השד מבתה) בערך. 1650.

האישה בסיפור הזה, מוגדרת כאישה כנענית (פיניקית) מאזור צור וצידון, מתוארת "ככנענית על פי מוצאה". לא ברור אם מרקוס מבקש להבחין בין פיניקי מסוריה לבין פיניקי מצפון אפריקה (קרתגו?) או לבין מישהו המתגורר באזור חוף הים התיכון של לבנון-סוריה או שחי באזור המרכזי"[4]. המאפיין הבולט האחר שלה הוא מעמדה כנכרייה, כלומר שאיננה יהודיה: בשורת מרקוס מוסיפה שהיא יוונית, והכוונה היא לא שמוצאה הוא מארץ יוון, אלא שתרבותה ודתה היו הלניסטיים, כמו רוב התושבים באותו חבל ארץ באותה תקופה.

בספר "Homilies" הפסאודו-קלמנטייני ממאה השלישית, האישה הכנענית מכונה בשם ג'וסטה בתה מכונה בשם ברניקה[5] .

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jesus the miracle worker: a historical & theological study by Graham H. Twelftree 1999 ISBN 0-8308-1596-1 pages 133-134
  2. ^ Translations available at Biblegateway.com
  3. ^ Cambridge Bible for Schools and Colleges on Matthew 15, accessed 22 January 2017
  4. ^ Stein, Robert H. (2008). Mark. Grand Rapids: Baker Academic. p. 351. ISBN 9780801026829.
  5. ^ Pseudo-Clementine. Homilies . 2.19 . Also at 3.73 and 4.1.