לדלג לתוכן

גיחות צילום אמריקאיות בסיני 1970

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטוס הריגול האמריקאי ה-U-2

לקראת חתימה על הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים שסיימה את מלחמת ההתשה הודיעה ארצות הברית לישראל כי בכוונתה לבצע גיחות צילום מעל אזורי הקרבות משני צידי תעלת סואץ. ישראל סרבה לאפשר את טיסות הצילום ואף הזהירה שתיירט מטוסים אמריקאים שיטוסו מעל שטחה. על אף ההתנגדות הישראלית ביצעו האמריקאים ללא תאום גיחות צילום מעל סיני אך ישראל נמנעה מהפלתם על אף שיכלה לעשות כן.

בתקופת מלחמת ההתשה הייתה ארצות הברית ספקית הנשק העיקרית והפכה בהדרגה לבת ברית לישראל. לאחר ההסלמה בקרבות וריבוי ההתנגשויות בין צה"ל לחיל המשלוח הסובייטי שהוצב על אדמת מצרים יזמה וסייעה ארצות הברית לחתימה על הסכם הפסקת אש לסיום המלחמה. במהלך המגעים וניסיונות הגישור עלה החשש בישראל שהמצרים יפרו את ההסכם ויקדמו אמצעי לחימה אל תוך רצועת 50 הקילומטרים מהתעלה שאותם התחייבו שלא לעבות בכוחות צבא. לנוכח החשש מהפרות ההסכם הודיעה ארצות הברית כי בכוונתה לבצע גיחות צילום משני צידי התעלה בשטח ישראל ומצרים לאחר הפסקת האש. המשבר הפוליטי סביב הסכמי הפסקת האש שהביאו לפירוק ממשלת הליכוד הלאומי שקמה ערב מלחמת ששת הימים, והמחלוקת העמוקה בין מרכיבי הממשלה שהשתייכו כולם ל'מפלגת העבודה',[1] עמדו ברקע העובדה שבמשרד הביטחון התקבלה החלטה על דעת שר הביטחון בלבד, להודיע לאמריקנים על התנגדות ישראל לגיחות צילום של החזית. על פי עדותו של יצחק רבין, שהיה אז שגריר ישראל בארצות הברית, "נספח צה"ל בארצות הברית, אלי זעירא, קיבל מברק מגורם בכיר מאוד במערכת הביטחון של ישראל [בו] נצטווה להודיע לאמריקנים, כי ישראל מתנגדת לצילום מצב הפתיחה במועד הקבוע להפסקת-האש [...ו]שישראל תיירט את המטוסים האמריקניים אם ינסו לבצע את צילומיהם". רבין הגדיר מהלך זה "בלשון זהירה, לא כפי שצריך ולא כפי שאפשר היה לנהל. היה ברור כי יהיה קושי אובייקטיבי לקבוע אם המצרים יפרו את הפסקת האש". בהמשך הדברים הסביר רבין את ההחלטה המשונה הזו כנובעת "מהמבוכה וחוסר האונים שנשתררו בישראל".[2]

ארצות הברית החליטה לבצע גיחות צילום על אף התנגדות ישראל וללא תאום עמה, אך רק לאחר כניסת הפסקת האש לתוקף. ב-9 באוגוסט 1970 יומיים לאחר חתימת הסכם הפסקת האש בין ישראל למצרים בוצעה גיחת הצילום הראשונה של מטוס הריגול U-2 אמריקאי מעל מערב סיני. המטוס יצא מבסיס חיל האוויר הבריטי בקפריסין לעבר מפרץ סואץ בגובה רב של 70,000 רגל והמשיך לכוון נחל ים. המטוס זוהה על ידי מערך הבקרה הישראלי. בתגובה הזניק חיל האוויר זוג מטוס פנטום מטייסת 201. מטוסי הפנטום נסקו במהירות והתמקמו מאחורי המטוס האמריקני והצליחו להגיע לעמדת שיגור טיל עליו. אולם לא ניתנה לטייס פקודת ירי.

גיחה שנייה נערכה יומיים לאחר מכן ב-11 באוגוסט המטוס טס הפעם בגובה רב עוד יותר - 75,000 רגל מעל סיני ומצרים. שוב הזניק חיל האוויר זוג מטוסי פנטום שהצליחו להגיע לעמדת ירי טיל אולם שוב לא ניתנה פקודת ירי.

ב-29 באוגוסט בוצעה גיחת הצילום השלישית והאחרונה. הפעם המריא המטוס מבסיס נאט"ו בטורקיה וטס בגובה רב מעל תעלת סואץ.

ממצאי הגיחות ותוצאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הגיחות הביאו למתיחות רבה בין ישראל לארצות הברית.
  • הצילומים שהופקו מהגיחות האמריקאיות הוכיחו כי מצרים הפרה באופן ברור את הסכם הפסקת האש.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דני שלום, רוח רפאים מעל קהיר - חיל האוויר הישראלי במלחמת ההתשה, הוצאת באוויר - פרסומי תעופה, כרך ב' עמ' 1118 - 1120

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בנקו אדר, מפלגה אחת - שתי דרכים, תל אביב 2004; אבירם ברקאי, משק כנפי הטעות, המרכז למורשת המודיעין
  2. ^ יצחק רבין, פנקס שירות - כרך א', תל אביב 1979, עמ' 300