גיזי פליישמן

גיזי פליישמן
Gisi Fleischmannová

לידה	21 בינואר 1894 ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	18 באוקטובר 1944 (בגיל 50) אושוויץ, גרמניה הנאצית
מדינה	האימפריה האוסטרו-הונגרית, צ'כוסלובקיה
מקום קבורה	מחנה ההשמדה בירקנאו
פרסים והוקרה	מסדר ליודוביט שטור דרגה ראשונה (14 בינואר 2024)

אבן נגף לזכר פליישמן סמוך לבית מגוריה שבברטיסלאבה.

גיזלה "גיזי" פליישמן לבית פישר (בצ'כית/סלובקית: Gizela Fleischmannová ‏21 בינואר 1892 – 18 באוקטובר 1944) הייתה פעילה ציונית בסלובקיה ומצילה של אלפי יהודים בשואה.

קורות חיים

אביה היה יוליוס (יהודה) פישר, בעלי מסעדה כשרה שם התכנסו אסיפות ציוניות. גיזי הושפעה והפכה לציונית נלהבת. בשנות השלושים עמדה גיזי בראש ארגון ויצו, והייתה נציגת הג'וינט בסלובקיה. במרץ 1939, כבשו הגרמנים את צ'כיה, וסלובקיה זכתה לעצמאות כמדינה גרורה. בראש המדינה עמד מנהיג "מפלגת העם הסלובקית" הלאומנית-קלריקלית והפרו-נאצית, הכומר הקתולי יוזף טיסו. מיד החלה הממשלה להנהיג אפליה ודחיקה של יהודי המדינה (שמנו אז כ־88,000 נפש), והחרמת רכושם. כדי לטפל ביהודים הוקם בספטמבר 1940 גוף מרכזי, ששימש כיודנראט: Ustredna Zidov ("המרכז היהודי"), או בקיצור האו.ז'ה. לאור שיתוף הפעולה וחוסר האונים שהפגינו רבים מהעסקנים במרכז זה, התארגנה בו מעין ממשלת צללים: קבוצה שכונתה בפשטות: "קבוצת העבודה". בקבוצה בלטו הרב האורתודוקסי מיכאל דב וייסמנדל, הרב אברהם אבא פרידר, ד"ר אוסקר נוימן, ד"ר טיבור קובאץ', ד"ר אנדריי שטיינר ואחרים. בראש הקבוצה עמדה גיזי פליישמן, שהייתה בעלת קשרים מצוינים, בעיקר עם גורמים בחו"ל, גילה היה מבוגר מזה של האחרים בקבוצה, אופייה הנוח ושיעור קומתה גרם לה להיות מקובלת על הכל.

במרץ 1942, החלו המשלוחים מסלובקיה לפולין, חלקם כוונו לאושוויץ (היו אלו המשלוחים הראשונים של יהודים מחוץ לפולין למחנה). חברי הקבוצה ניצלו קשרים אישיים עם חלק מאנשי השלטון הסלובקי, ועל ידי השתדלויות ומתן שוחד ניסו לעצור את המשלוחים. במקביל הם עזרו לארגן מחנות עבודה בתחומי סלובקיה: סרד, נובקי וויהנה, בהם יכלו היהודים לעבוד ולהינצל מהגירוש. אנשי הקבוצה הצליחו להעביר שוחד לנציג האס אס בסלובקיה, דיטר ויסליצני, וכן להעביר ידיעות מדאיגות מהמגורשים לפולין למתונים בחברי הממשלה (כגון שר החנוך יוזף סיואק). אלו, בעזרת נציג האפיפיור בסלובקיה (שהייתה מדינה קתולית מובהקת), הפעילו לחץ על הממשלה להפסיק את הגירושים, ואלו אכן דעכו במהלך קיץ 1942, עד להפסקתם המוחלטת באוקטובר.

השוחד שהועבר לויסליצני הביא להפסקת הגירושים, (לטענת מספר חוקרים הגירושים היו מופסקים ממילא אלא שויסליצני הוליך שולל את היהודים וגרם להם לחשוב שהכספים מנעו את הגירושים) מה שהביא את הרב וייסמנדל, להגות תוכנית להצלת כלל יהודי אירופה: הפסקת ההשמדה (עליה כבר נודע לחברי הקבוצה) בתמורה לשני מיליון דולר שייאספו על ידי יהודי אמריקה. תוכנית זו כונתה "תוכנית אירופה". על אף היענות מסוימת מצד אדולף אייכמן, השינוי בחזית וההאצה של הפתרון הסופי הביאו להורדת התוכנית מעל סדר היום. תוכנית דומה עלתה ב-1944 בהקשר של גירוש יהודי הונגריה.

בתקופת הרגיעה בין אוקטובר 1942 ואוקטובר 1944 המשיכו חברי הקבוצה לתמוך ביהודים שנותרו בסלובקיה (כ־25,000), ומצבם של כל יהודי סלובקיה הלך והשתפר, כולל המצב במחנות העבודה. ככל שמצבה של גרמניה הנאצית במלחמה התדרדר, עלתה הנכונות מצד הסלובקים לעזור ליהודים ולהקל עליהם. בספטמבר 1944 פרץ בסלובקיה מרד נגד הגרמנים, דבר שהביא לפלישת הגרמנים לארץ ולכיבושה המהיר.

עם השתלטותם על סלובקיה, חידשו הגרמנים את הגירושים לאושוויץ בקצב מזורז, ובמקביל חיסלו יהודים במקומות שונים בסלובקיה. אלפים מהיהודים שעוד נותרו נרצחו במהלך חודשי המלחמה האחרונים. גיזי פליישמן עצמה סירבה להצעות לעבור לשטחים בשליטת הפרטיזנים או להבריחה לארץ ישראל, שם חיו שתי בנותיה. כשנה לפני כן (ספטמבר 1943) כתבה גיזי לביתה ליצי (עליזה): "הגורל רצה שלא נוכל להיות ביחד... אך אותו גורל גם רצה שבשנות הסבל הקשות ביותר של עמנו ממלאת אימך שליחות להקל על סבל גדול זה. אם אעבור תקופה קשה זו, אני חושבת שאוכל לאמר שלא חייתי את חיי לשווא. ברוח זו את חייבת לסבול את הפרידה, היות שמעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל... בשנים האחרונות ראיתי בעיניי סבל אינסופי... הייתי צריכה לראות איך העבירו את הנוער היפה שלנו, וביניהם כל בני גילך, לפולין ארץ הזוועות... אני מודה לאלוהים שילדיי בארץ ישראל... אם אני מביאה כל זאת בחשבון, אני מקבלת ביתר קלות את כל הזעזועים העוברים עליי, ילדתי, וגם את צריכה להיות כך...". (המכתב מצוטט בתוך מאמר של ד"ר חנה יבלונקה, בספר "מנהיגות בעת מצוקה").

למרות ובגלל מאמציה של גיזי פליישמן למען היהודים שרוכזו במחנה סרד, לצורך שילוחם לאושוויץ, נשלחה לשם אף היא באוקטובר 1944, בטרנספורט האחרון שעוד הופנה לתאי הגזים. היא הוצאה מהרכבת והובאה באופן אישי אל תאי הגזים, כדי לוודא את מותה.

הנצחה בתרבות

ב-2012 העלה התיאטרון הלאומי הסלובקי הצגה של המחזאית אנה גרושקובה (Anna Grusková) בשם "Rabínka" (בסלובקית: הרבנית). ההצגה התבססה על דמותה של גיזי פליישמן.

ב-2014 יצא לאור סרט תיעודי של הבמאית נטשה דודינסקי בהפקה ישראלית, צ'כית, סלובקית ואמריקאית, הסרט מספר אודות פליישמן ואודות ההצגה שהעלה התיאטרון הלאומי הסלובקי אודותיה.

ראו גם

• הצלת יהודים במהלך השואה

לקריאה נוספת

• אברהם פוקס, קראתי ואין עונה, ירושלים תשמ"ה.
• שרון גבע, "עסקנית דגולה ואצילת נפש", אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, הקיבוץ המאוחד, 2010, עמ' 227–231.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיזי פליישמן בוויקישיתוף

• מידע על גיזי פליישמן בקטלוג הספרייה הלאומית
• הערך "פליישמן גיזי" ב"אנציקלופדיה יהודית" של אתר "דעת - לימודי יהדות ורוח" (מופעלת על ידי מכללת הרצוג)
• חיים כפרי, גיזי פליישמן כלוחמת ומצילה בסלובקיה במלחמת-העולם השנייה, באתר "הספרייה הווירטואלית של מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית"
• פעילותה של גיזי פליישמן במסגרת "קבוצת העבודה" בניסיון להציל את יהודי סלובקיה, באתר יד ושם
• על פליישמן בפודקאסט של יד ושם (עם תמלול)
• "גיזי" - סרט תיעודי על גיזי פליישמן
• מאמר על גיזי פליישמן בעקבות של הסרט על סיפורה
• שרון גבע, גיבורת השואה גיזי פליישמן, בבלוג אל מדף ספרי ההיסטוריה
• הדר בן-יהודה, גבורתה של גיזי פליישמן, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 11.04.2018
• גיזי פליישמן (1894-1944), דף שער בספרייה הלאומית