גיבתון גמדי
 גיבתון גמדי
| |
|---|---|
גיבתון גמדי
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | גיבתוניים |
| סוג: | גיבתון |
| מין: | גיבתון גמדי |
| שם מדעי | |
 Emberiza pusillaפאלאס, 1776 | |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון גמדי מקייץ
חורף
| |
| |
גיבתון גמדי (שם מדעי: Emberiza pusilla) הוא מין של ציפור שיר השייך למשפחת הגיבתוניים.
בישראל חולף וחורף נדיר למדי, אך נראה שחלה עלייה קלה בתצפיות בשנים 2010-2020. נצפה לרוב בין אוקטובר לסוף דצמבר ולעיתים נדירות יותר גם בפברואר-מרץ.[2]
טקסונומיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המין תואר לראשונה על ידי פטר סימון פאלאס בשנת 1776. הגיבתון הגמדי הוא מין מונוטיפי, ללא תת-מינים שונים באזור התפוצה הפלארקטי הנרחב שלו.
שם הסוג Emberiza הוא מ-Embritz, גיבתון בגרמנית עתיקה. שם המין הספציפי pusilla הוא מלטינית ופירושו "קטן מאוד".[3]
תיאור
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו גיבתון קטן, אורכו כ-12–14 ס"מ בלבד. חלקיו התחתונים לבנים עם פספוס כהה על החזה וצדדיו. עם פניו הערמוניים ופס השפם הלבן, הוא דומה לנקבת גיבתון סוף קטנה, אך יש לו פסי כיפה שחורים, טבעת-עין לבנה וגבול כהה עדין בחלק האחורי של לחייו הערמוניים. הזוויגים דומים.
קולות
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריאתו היא מעין "זיק" בולט, והשירה היא "סירו-סיר-סיר-סירו" מתגלגל.
אקולוגה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תפוצה ובית גידול
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיבתון הגמדי מקנן באזורי הטייגה של צפון-מזרח אירופה וצפון האזור הפלארקטי ועד למזרח הרחוק הרוסי. הוא נודד, חורף באזורים הסאבטרופיים בצפון הודו, בדרום סין ובחלקים הצפוניים של דרום-מזרח אסיה. הגיבתונים נשארים באזורי החריפה שלהם זמן רב למדי; פרטים נתפסו ביונאן בסוף מרץ. בנוסף הוא מזדמן נדיר למערב אירופה. זהו מין בעל כושר הסתגלות; בהרי בהוטן למשל, בהם חורף הגיבתון מספרים קטנים, הוא מצוי בדרך-כלל בבית גידול חקלאי, לרוב ברום של בין 1,000 ל-2,000 מטר מעל פני הים.
קינון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגיבתון הגמדי מקנן ביערות מחטניים פתוחים, לעיתים קרובות עם עצי ליבנה או ערבה. עונת הקינון שלו מאוחרת יחסית ומתחילה ביוני; חלק מהזוגות עדיין מקננים באוגוסט. הנקבה בונה את הקן על הקרקע חבוי מתחת לצמחייה עשבונית. התטולה מכילה לרוב ארבע עד שש ביצים, הדגירה מבוצעת על-ידי שני הזוויגים, והבקיעה מתרחשת לאחר 11–12 ימים. שני ההורים משתתפים בגידול הגוזלים, הפורחים מהקן לאחר 14–17 ימים נוספים.[4]
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התזונה שלו מורכבת בעיקר מזרעים מחוץ לעונת הקינון, במהלכה הוא מוסיף חרקים וחסרי חוליות קטנים אותם קל יותר לגוזלים לאכול.[4]
סטטוס
[עריכת קוד מקור | עריכה]זהו מין בעל אוכלוסייה גדולה הפרושה על-פני תחום תפוצה נרחב, ולכן מוגדר במצב שימור של ללא חשש ברשימה האדומה של IUCN.[5]
סקר של BirdLife International מ-2015 העריך את האוכלוסייה האירופית בכ-6,030,000–11,100,000. האוכלוסייה האירופית מוערכת בכ-20% מהאוכלוסייה העולמית, כך שהערכה ראשונית של האוכלוסייה העולמית עומדת על 30,150,000–55,500,000 פרטים בוגרים.[4]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
פרט בוגר, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן -
מבט חזיתי, גילגיט-בלטיסטן, פקיסטן -
-
-
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיבתון גמדי, באתר ITIS (באנגלית)
גיבתון גמדי, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
גיבתון גמדי, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
גיבתון גמדי, באתר GBIF (באנגלית)
גיבתון גמדי, באתר eBird (באנגלית)- גיבתון גמדי, באתר Xeno-canto (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גיבתון גמדי באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ גיבתון גמדי-אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 145, 325. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 1 2 3 Little Bunting (Emberiza pusilla) - BirdLife species factsheet, datazone.birdlife.org
- ^ Cinnyris regius. BirdLife International. 2016.