גיא דוידי

גיא דוידי
	אין תמונה חופשית
לידה	9 ביולי 1978 (בן 46); יפו, ישראל
מדינה	ישראל
	http://guydvd.wix.com/guydvd/
	פרופיל ב-IMDb

גיא דוידי (נולד ב-9 ביולי 1978) הוא צלם ובמאי קולנוע וסרטי תעודה ישראלי.

דוידי היה מועמד לפרס האוסקר 2013 בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי באורך מלא עם הסרט "חמש מצלמות שבורות" שיצר עם שותפו, הצלם הפלסטיני עימאד בורנאט. דוידי זכה בפרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע היוקרתי סאנדנס 2012, בפרס אמי הבינלאומי 2013 ובפרסים נוספים ברחבי העולם.

תחילת דרכו

דוידי, יליד יפו אשר גדל בחולון ובכפר סבא, החל לעסוק בקולנוע בגיל 16 תחת הנחייתו של הצלם והבמאי אסף סודרי. בשנת 2001 עבר להתגורר בפריז. לאחר שובו לארץ בשנת 2003, עסק דוידי בצילום בהפקות שונות. בין השאר צילם דוידי את הסרטים "חמזה", "זוכרות" ו"יומן של תפוז", עבור ערוץ France3 הצרפתי, ואת הסרט "זמן צבים", עבור ערוץ 2.

עבודתו כבמאי

לאחר מספר שנות עבודה כצלם, דוידי החל לביים סרטי תעודה העוסקים בחיי היום יום בצל הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ב-2006 ביים דוידי את הסרט התיעודי הקצר "בתהליך עבודה" (in working progress), העוסק בעובדי בנייה פלסטינים המועסקים בבנייה בהתנחלויות. בין השאר, הסרט הוצג בפסטיבלי סרטים בצרפת, ניו זילנד ואיטליה. ב-2008 ביים את הסרט "מתנה משמיים", המתעד את חייהם של פועלים זרים ביישובי עוטף עזה תחת מתקפות הקסאמים. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים קורטוסירקוויטו בספרד ובפסטיבל סרטי פועלים בחיפה. בשנת 2009 יצא לאקרנים סרטו "נשים חוצות מחסומים", המתעד מפגשי נשים ישראליות ופלסטיניות בצל ההתקפה על עזה במסגרת מבצע חומת מגן. הסרט זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר בפסטיבל מונטקטיני באיטליה בשנת 2010. בשנת 2010 ביים את הסרט "מילות מפתח", דוקומנטרי קצר בהפקת הטלוויזיה החברתית, המתאר את יצירתה של ההצגה "מילות מפתח", המבוססת בין השאר על כתבותיו של גדעון לוי. הסרט הוקרן בבכורה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה 2010 והשתתף בין השאר בפסטיבל sole luna באיטליה. באותה שנה אף יצא לאקרנים סרטו הראשון באורך המלא "זרמים קטועים" בבימוי והפקה משותפת של דוידי ואלכסנדר גוצ'מאן. הסרט עוסק בבעיית הנגישות למי שתייה בכפר בילעין ועוקב אחר החיים בהשפעת המחסור המתמשך במים במשך ארבע שנים. הסרט זכה בפרס "דוד מצלמת-הכסף" בפסטיבל הקולנוע היהודי בוורשה בשנת 2011 והיה מועמד לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע ירושלים ובפסטיבל קולנוע דרום.

בסוף 2011 יצא לאקרנים סרטו הארוך השני "חמש מצלמות שבורות", קופרודוקציה ישראלית–פלסטינית–צרפתית בשיתוף ערוץ 8 וערוצי טלוויזיה בצרפת ובהולנד. הסרט מבוסס על שש שנות תיעוד וידאו של הצלם תושב בילעין עימאד בורנאט ומתאר מנקודת מבטו של בורנאט את המאבק בבילעין נגד גדר ההפרדה, צד לצד להשפעה של מאבק זה על חייו האישיים ועל משפחתו של בורנאט. הסרט זכה להצלחה בינלאומית עם פרס הבימוי בפסטיבל סאנדנס, פרס הקהל ופרס חבר השופטים בפסטיבל אידפא באמסטרדם, פרס הקהל בפסטיבל שפילד ולמעלה מעשרה פרסים נוספים בפסטיבלים שונים ברחבי העולם. הסרט אף נמכר לעשרות תחנות טלוויזיה ונמכר להפצה בבתי קולנוע בעשרות מדינות בהן ארצות הברית, קנדה, אנגליה, צרפת ויפן. בישראל הוקרן הסרט בפסטיבל קולנוע דרום 2012, בו זכה בפרס על שם ג'וליאנו מר, בפסטיבל ירושלים 2012 ובשנת 2013 היה מועמד עם הסרט לפרס אופיר במסגרת התחרות הדוקומנטרית. בשנת 2013 הסרט זכה בפרס אמי הבינלאומי והיה מועמד לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בטקס פרסי האוסקר, בו הוא התמודד מול יצירה ישראלית נוספת "שומרי הסף". בריאיון לנדב בורנשטיין עורר דוידי סערה כשסיפר שהוא "לא מייצג את ישראל, רק את עצמו" בתחרות על הפרס הנחשב.^[1] בשנת 2014 יצר את הסרט רגשות מעורבים על במאי תיאטרון החדר, אמיר אוריין.

בנוסף לפעילותו כיוצר, דוידי אף משמש כמנחה בקבוצות ללימוד וידאו וקולנוע בפרויקט "וידאו-אקט", המכשיר יוצרי סרטים תיעודיים, במטרה לקדם ביקורת ושינוי חברתי.