גז עצבים
גז עצבים הוא חומר לחימה כימי המבוסס על תרכובות זרחן אורגניות נוזליות בטמפרטורת החדר. תרכובות אלו משבשות את העברת המסרים בעצבי הגוף על ידי חסימת תפקוד האנזים אצטילכולין אסטראז, אשר באופן רגיל מווסת את פעילות הנוירוטרנסמיטור אצטילכולין.
על פי החלטת מועצת האו"ם 687: מסווג כל הנשק הכימי, ובכלל זה גז העצבים, כנשק להשמדה המונית שייצורו ואגירתו אסורים החל מ-1997.
תסמיני ההרעלה בגז עצבים הם התכווצות האישונים, הפרשת רוק מוגברת, פרכוסים ועוויתות, אובדן שליטה על הסוגרים ולבסוף מוות בחנק בשל אובדן השליטה על שרירי הנשימה. גז העצבים מגיע בדרך כלל לגוף קרבנו על ידי שאיפה של תרסיס או אדים שלו, אם כי הוא פוגע באדם גם במגע עם העור, ולכן נדרשת חליפת מיגון בנוסף למסכת אב"כ כדי להתגונן בפניו.
השפעה ביולוגית
[עריכת קוד מקור | עריכה]כפי שמרמז שמם, גזי העצבים תוקפים את מערכת העצבים של האדם. כולם פועלים באופן דומה: שיבוש פירוקם של נוירוטרנסמיטורים השולטים בהתכווצות השרירים, כך נמנעת הרפיית שרירים בגוף.
התסמינים של חשיפה לגז עצבים כסארין הם נזלת, קושי בנשימה והתכווצות האישונים, טשטוש ראייה והפרשה מרובה של דמעות. לאחר מכן ממשיך הקורבן לאבד שליטה על שריריו, חלה האטה בקצב הלב, הוא סובל מהזעה מרובה, בחילות, הקאות, בלבול והתכווצויות אפילפטיות. הסיבוכים במערכת הנשימה בשל שיתוק שרירי הנשימה עשויים להוביל למוות.
לעיתים, השפעתו של גז עצבים היא ממושכת ומצטברת, ועלול להיגרם לו נזק נוירולוגי קשה. אולם אם הנפגע מקבל טיפול ראוי (כמו מתן זריקת אטרופין מיד לאחר התקפת סארין), הוא עשוי לעבור את התקפת הגז ללא נזק משמעותי. הטיפול באטרופין הוא טיפול עם אנטגוניסט מוסקריני החוסם רצפטורים מוסקריניים של אצטילכולין.
סוגי גז עצבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איתי נבו, איך פועל גז עצבים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 באפריל 2017
- גז עצבים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)