גזה פריד

גזה פריד
Frid Géza

לידה	25 בינואר 1904 סיגט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	13 בספטמבר 1989 (בגיל 85) בוורוויק, הולנד
מוקד פעילות	ממלכת ארצות השפלה, הונגריה
מקום לימודים	האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט
כלי נגינה	פסנתר
פרסים והוקרה	פרס בארטוק-פאסטורי (1990)
gezafrid.eu

גזה פריד (בהונגרית: Frid Géza;‏ סיגט, 25 בינואר 1904 – אמסטרדם, 13 בספטמבר 1989) היה מלחין, פסנתרן יהודי-הונגרי-הולנדי, זוכה פרס בלה בארטוק–דיטה פאסטורי (לאחר מותו, 1990).

קורות חייו

גזה פריד נולד במשפחה יהודית והופעתו הפומבית הראשונה הייתה כבר ב-1910 בגיל שש. ב-1912 עברעם משפחתו לבודפשט. בין 1912 לבין 1924, היה תלמידם של אימרה קירי-סנטו (הו'), של בלה בארטוק (פסנתר) ושל זולטאן קודאי (הלחנה) באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט. הוא נתן קונצרטים בערים הגדולות באירופה (1926: איטליה). ב-1927, רביעיית מיתרים הראשונה שלו הושמעה בבודפשט ובלונדון. בשנת 1929 התיישב באמסטרדם. יצירותיו זכו להכרה בינלאומית (צרפת, שווייץ, ארצות הברית). במהלך הכיבוש הגרמני בין 1940 לבין 1945 הוא - כמו אמנים הולנדים אחרים - מחה בשביתה. הוא נמלט מהמאסר והגירוש של יהודים זרים מהולנד.

פריד קיבל אזרחות הולנדית ב-1948. בשנים 1948–1949 היה במסע הופעות דרך אינדונזיה. הוא השתתף ב-48 קונצרטים. לאחר מכן קיבל את תפקיד המנצח של התזמורת הפילהרמונית של רדיו ג'קרטה. כתוצאה מכך קיבל פרסים והוקרה רבים. בשנת 1951, החל במסע הופעות שני באינדונזיה דרך מצרים. לאחר מכן נערכו סיורים נוספים באנגליה, מסע שלישי באינדונזיה, בישראל (1962), בברית המועצות (1963) יחד עם הזמרת ארנה ספורנברג (Erna Spoorenberg). סיורים נוספים התקיימו בשנים הבאות (שוב ישראל, טורקיה, איטליה, באמריקה הצפונית ובאמריקה הדרומית (1965), ונצואלה, ארצות הברית, קנדה).

בין 1964 לבין 1969 הוא היה מורה למוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון אוטרכט.

חייו הפרטיים

ב-1937 התחתן עם הפסנתרנית-זמרת אלה ואן הול.

יצירותיו

לתזמורת 1929 Suite pour orchestre (opus 6) 1931 Tempesta d'orchestra (opus 10) 1933 Symphonie (opus 13) 1935 Concert voor piano en koor 1935 Romance et Allegro für Violoncello und Orchester (opus 16) 1938 Abel et Caïn tableau symphonique opus 15 für Bass und großes Orchester 1948 Paradou Symphonische Fantasie 1950 Variaties op een Nederlands volkslied für Chor und Orchester 1952 Concert for two violins and orchestra (opus 40) 1953–1955 Drie romances für Sopran und Orchester opus 41a Text: Heinrich Heine 1953 Caecilia-ouverture (opus 45) 1954 Muziek uit het ballet „Luctor et emergo“ für Chor und Orchester (opus 43) 1954 Études symphoniques (opus 47) 1957 Concert for two pianos and orchestra (opus 55) 1963 Introductie, thema en variaties 1970-1979 Concerts for three violins and orchestra (opus 78) 1972 Concert für Klarinetten und Streichorchester (opus 82) 1973 Toccata voor orkest (opus 84) לכלי נשיפה 1951 Das Sklavenschiff für Tenor und Bariton Solo, Männerchor, Klavier und Blasorchester (opus 51) 1954 Suid-Afrikaanse rhapsodie (opus 46) 1964 Zeven pauken en een koperorkest (opus 69) 1965 Ballade für gemischten Chor und Blasorchester Ballade (opus 71) 1966 Vier Schetsen (opus 72) 1977 Variations on a Dutch Folksong (opus 29) 1978 Brabant en Màramures

לבמה 1953 Luctor et emergo (opus 43) 1958 De Zwarte Bruid parodistische Oper (opus 57) 1961 Euridice Ballett (opus 61) למקהלה 1951 Hymne aan de arbeid opus 32 für Männerchor und Orchester 1951 10 laments für Frauenchor 1952 Frühlingsfeier (opus 41) 1960 Abschied Liederzyklus auf Texte von Hermann Hesse (opus 59) 1960 Auf Reise Liederzyklus auf Texte von Hermann Hesse im modus lascivus (opus 60) 1972 Buurtkermis in Vlaanderen opus 81 für Männerchor, Klavier und Schlagzeug; Text: A. Simoens 1974 Arabesques roumaines für Frauenchor (opus 85) 1975 Caprices roumains für 6-stimmigen Männerchor (opus 86) מוזיקה קמרית 1926 Trio a cordes (opus 1) 1927 1. Streichquartett 1951 3. Streichquartett (Fantasia Tropica) (opus 30) 1951 20 Duos für zwei Violinen (opus 37) 1955 Sonate für Violine und Piano (opus 50) 1956 4. Streichquartett (opus 50) 1963 Twelf Metamorphosen für Bläser und Klavier (opus 54) 1967 Dubbeltrio für Bläser (opus 73) 1984 Vijfde strijkkwartet (Symmetrie II) (opus 99)

פרסים

• פרס בלה בארטוק–דיטה פאסטורי (Béla Bartók–Pásztory Ditta) (לאחר מותו, 1990)

לקריאה נוספת

• Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest:Akadémiai. 1994. מסת"ב 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
• Ki kicsoda? Életrajzi lexikon magyar és külföldi személyiségekről, kortársainkról. 4. átdolgozott, bővített kiadás. Szerkesztette: Hermann Péter. Budapest, Kossuth, 1981 (מי זה מי? לקסיקון בני זמננו)
• A magyar muzsika könyve. Szerkesztette: Molnár Imre. Budapest, Havas Ödön, 1936 (ספר המוזיקה ההונגרית)
• Révai új lexikona VII. (Fej–Gak). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2001. מסת"ב 963-927-241-8 (הלקסיקון החדש של רוואי)
• Új magyar életrajzi lexikon II. (D–Gy). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. מסת"ב 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש)

• Szabolcsi Bence-Tóth Aladár: Zenei lexikon I-III. Átdolgozott új kiadás. Főszerkesztő: dr. Bartha Dénes, szerkesztő: Tóth Margit. Budapest, Zeneműkiadó Vállalat, 1965
• W. Paap: Symfonische études van G. F. (1955)
• W. Wijdeveld: G. F. Sonorum speculum (1964)
• W. Paap: De componist G. F. (1970)
• Frid Géza „Búcsúzunk” (Muzsika, 1989)

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של גזה פריד

מדיה וקבצים בנושא גזה פריד בוויקישיתוף

• גזה פריד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• גזה פריד, באתר Discogs (באנגלית)