גוסטב ויגלנד
 | |
| לידה |
11 באפריל 1869 Halse, נורווגיה  |
|---|---|
| פטירה |
12 במרץ 1943 (בגיל 73) אוסלו, נורווגיה |
| שם לידה |
Adolf Gustav Thorsen |
| תחום יצירה |
פיסול |
| פרסים והוקרה |
אביר מסדר אולף הקדוש |
  | |
גוסטב ויגֶלָנד (בנורווגית: Gustav Vigeland; 11 באפריל 1869 – 12 במרץ 1943) היה פסל נורווגי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוסטב ויגלנד נולד למשפחה כפרית של עובדי מלאכה במאנדאל, עיירה קטנה בדרום נורווגיה. כנער גילה כישרון בגילוף בעץ, ובגיל 15 נשלח לאוסלו לשמש שוליה לפסל ידוע. עם מות אביו נאלץ ויגלנד לשוב למאנדאל כדי לתמוך כלכלית במשפחתו. הוא עבד כשנתיים בחווה המשפחתית ובמהלכן הכין תרשימים לפסלים עתידיים שלו. הוא לקח עמו סקיצות אלו ב-1888 כאשר חזר לאוסלו, נחוש להפוך לפסל מקצועי. הוא משך את תשומת לבו של בּריניוּלף בֶּרגסליֶאן (Bryunjulf Bergslien) שלקח אותו תחת חסותו.
בזכות כספי מלגה שקיבל, ערך ויגלנד בשנים 1891–1896 מסע באירופה במהלכו ביקר בקופנהגן, פריז, ברלין ופירנצה, בהן עבד ונפגש עם אמנים רבים. הוא הושפע במיוחד מסגנונו של אוגוסט רודן וביקר בסטודיו שלו תכופות, אולם מעולם לא נפגש עמו פנים מול פנים.
משאזל כספו שב ויגלנד למולדתו והחל לפסל למחייתו. הוא הציג את תערוכתו הראשונה בין 1894 ל-1896, ותרם לעבודות שחזורה של קתדרלת נידארוס בטרונדהיים. באותן שנים הוא שב לאוסלו וקיבל מהעירייה סטודיו נטוש ומוזנח בו יוכל לעבוד. עם ההכרזה על עצמאותה של נורווגיה ב-1905, כבר היה ויגלנד המפורסם שבפסלי המדינה, וזרמו אליו הצעות עבודה רבות. הוא התמחה בעיקר בפיסול בני אדם ובאותה תקופה פיסל כ-100 פורטרטים, ביניהם של אישים סקנדינבים ידועים כגון הנריק איבסן, סנורי סטורלוסון ואלפרד נובל. הוא פיסל אנדרטה לזכרו של המתמטיקאי הנורווגי נילס הנריק אבל.
ב-1921 חלה תפנית בחייו של ויגלנד; עיריית אוסלו החליטה להרוס את הסטודיו בו עבד, ולאחר מאבק ממושך נחתם הסכם בין הצדדים: עיריית אוסלו הבטיחה לספק לוויגלנד סטודיו חדש ורחב ידיים בו יוכל ללון ולעבוד, ובתמורה יתרום ויגלנד לעירייה את כל עבודתיו העתידיות, לרבות הדגמים המקוריים ורישומי ההכנה.
ויגלנד עבר לסטודיו החדש ב-1924, ובעשרים השנים הבאות הקדיש עצמו לחלוטין לפרויקט עד למותו ב-1943. בהתאם להסכם עברו פסליו לחזקת העירייה וכיום הם פתוחים לקהל הרחב בפארק ויגלנד. הסטודיו עצמו הפך ל"מוזיאון ויגלנד", המציג פסלים מוקדמים שלו וכן תבניות מגבס, תחריטי עץ ותרשימי הכנה.
אחיו, עמנואל ויגלנד, היה גם הוא פסל, אם כי מפורסם פחות. מבין עבודותיו ניתן למנות את הוויטראז'ים שבקתדרלת אוסלו. מרבית יצירותיו מוצגות במוזיאון עמנואל ויגלנד באוסלו.
פארק ויגלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסטודיו אותו קיבל ויגלנד מהעירייה היה סמוך לפארק פרוֹגנר, גן ציבורי בגודל 300 דונם. ויגלנד בחר בפארק כמקום האידיאלי להצגת עבודותיו, וב-1931 כבר ניתנה חותמת סופית לפרויקט. עבודות הבנייה נערכו בשנים 1939–1949, ומשנסתיימו, נחנך באמצע הפארק שביל מרכזי באורך 850 מטרים, שמשני צידיו פזורים 212 פסלים עשויים גרניט, ברונזה, וברזל חשיל. זהו פארק ויגלנד. הפסל, שעיקר עבודתו התבצעה בחרסית, בנה דגמים מלאים של כל הפסלים בפארק, ואנשי מלאכה מקצועיים נשכרו בשביל העבודות בגרניט ובברונזה. בפארק יש חמישה חלקים עיקריים: שער הכניסה, הגשר, המזרקה, "מעגל החיים" והמונולית.
שער הכניסה לפארק פוסל על ידי ויגלנד, והוא כולל חמישה שערים גדולים ועוד שניים קטנים למעבר הולכי רגל; הגשר, 100 מטרים אורכו ו-15 מטרים רוחבו, מעביר את המבקרים מעל אגם קטנטן והוא בעצם שיפוץ של גשר ישן שכבר נכח במקום. על הגשר החדש פיסל ויגלנד 58 פסלי ברונזה, בהם נראים מבוגרים וצעירים, ביחד או לחוד, בשלל מצבים ומצבי רוח. בגשר נמצא הפסל "ילד זועף", שעל אף גודלו הקטן הוא אחד מהפופולרים בפארק.
המזרקה הייתה אמורה במקור לקשט את רחבת הפרלמנט הנורווגי, אך בשל אילוצי מקום הוחלט להציבה בפארק. היא מעוטרת ב-60 תבליטים המציגים את מעגל החיים, ועל השוליים שלה נמצאים 20 פסלים בהם נראים עצי ענק דמויי עצמות המחזיקים ילדים קטנים. היצירה מבטאת את הרעיון שממוות נוצרים חיים חדשים. העבודות על המזרקה ארכו פרק זמן עצום – מ-1906 עד 1947. היצירה האחרונה בפארק היא "מעגל החיים", העשוי ברזל ומורכב ממספר דמויות אדם המחזיקות זו את זו ויוצרות צורת עיגול, המסמל את מעגליות, וכתוצאה מכך, נצחיות החיים.
גולת הכותרת של הפארק, עם זאת, הוא המונולית שגובהו 14 מטרים ושחולש על הגבעה הגבוה ביותר בפארק. ויגלנד פיסל דגם בגודל מלא של היצירה במשך עשרה חודשים, ועטף אותו בטיח. באותו זמן הובאה אבן גרניט אחת במשקל כמה מאות טונות ממחצבה ליד העיר האלדן שבדרום-מזרח נורווגיה, לצורך בניית הפסל (מונולית הוא פסל העשוי מאבן אחת בלבד). הדגם הוצב ליד האבן ב-1929, והעבודות החלו. שלושה סתתי-אבן עמלו מדי יום עד להשלמת היצירה ב-1943. בטקס הסרת הלוט נכחו 180,000 צופים שבאו לחזות בפלא.
בעמוד שזורות 121 דמויות אדם לפרטי-פרטים, המתפתלות זו בזו בניסיון להגיע לקצה, לשמיים. פרשנויות רבות ניתנו למונולית: מאבק לקיום, שאיפה להגשמה עצמית, כמיהה לדרגת רוחניות גבוהה ועוד. אל הבסיס שעליו הוא עומד מובילות מדרגות שעליהן 36 פסלים אנושיים, הנמצאים בשלל מצבים מחייו של האדם: מקצתם שמחים, עצובים, אופטימיים או שיש בהם מין הביזאר.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוסטב ויגלנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)