גונבאד-י קאבוס (מגדל)
 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
מגדל, מאוזוליאום, קניין תרבותי  | ||||
| על שם |
כיפה | ||||
| מיקום |
גולסתאן | ||||
| מדינה |
איראן | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ?–1006 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1006 | ||||
| חומרי בנייה |
לבנה, מלט | ||||
| סגנון אדריכלי |
Ziyarid architecture | ||||
| מידות | |||||
| גובה |
53 מ' | ||||
| שטח |
1.4754 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 37°15′29″N 55°10′08″E / 37.258121354303°N 55.16899113363°E | ||||
  | |||||
גונבאד-י קאבוס (פרסית برج گنبد قابوس) הוא מגדל בגובה של 53 מטרים השוכן בצפונה של העיר גונבאד-י קאבוס שבצפון איראן. המגדל נחשב למגדל הלבנים הגבוה בעולם, ובשנת 2012 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המגדל נבנה בשנת 1006 בהוראת האמיר הזיארי הרביעי, קאבוס בן וושמגיר (قابوس بن وشمگير). לפי מסורת מקומית האמיר נקבר מתחת לבסיסו, אך חפירות שנערכו באתר בשנים 1899 ו-1936 לא מצאו לכך אישור. האמיר בנה את המגדל כשלושה ק"מ דרומית-מערבית לבירתו ג'ורג'אן, אשר חרבה בפלישות המונגולים בממאות ה-14 וה-15, והוא השריד היחיד שנותר ממנה. לפי הממצא הארכאולוגי, נבנה המגדל מעל שרידי מבנים מתקופת הברזל. הוא ניזוק במלחמת העולם הראשונה ושופץ בשנת 1928, ושוב בין השנים 1939-1937, לאחר שהוכר כמונומנט לאומי. ב-1994 החלה יוצאת לפועל תוכנית לעיצוב סביבתו של המגדל, שכללה גם הקמת רמפה אל בסיסו, ומאז העשור הראשון של המאה ה-21 נמשך שיפוצו.
המגדל
[עריכת קוד מקור | עריכה]גובהו של המגדל הוא 53 מטרים, והוא ניצב על גבי תל בגובה של 9.8 מטרים. צורתו כשל חרוט בקוטר של 17 מטרים בבסיסו ו-15.5 מטרים בקצהו העליון, והוא נושא גג עגול מחודד. גובהו של הגג הוא 18 מטרים, השקולים לשליש מגובהו הכולל של המגדל. תוכנית המגדל מבוססת על צורתו של כוכב בעל עשר צלעות, והוא מוקף בעשר בליטות משולשות הנמתחות לכל גובהו, מבסיסו ועד לקרניז הנושא את הגג. עובי קירות המגדל מגיע לשלושה מטרים והוא עשוי מלבנים אפויות בלתי מעוטרות, למעט שתי כתובות בערבית בכתב כופי, האחת סמוך לבסיסו והשנייה סמוך לגג. הכתובת התחתונה קוראת לאמור:
"בשם אללה הרחמן והרחום, ארמון גבוה זה לנסיך שמס אל-מעאלי, האמיר קאבוס בן וושמגיר הורה לבנות בחייו, בשנה 397 להיג'רה הירחית, ובשנת 375 להיג'רה השימשית".
הכניסה למגדל קבועה בנישה צרה ועטורת קשת בגובה של 5.6 מטרים, המובילה אל פתח נוסף בצורת קשת, בגובה של 4.3 מטרים. בשני צדדיו של הפתח קבוע מוקרנס. פנים המבנה עוטר בשכבת טיח שהשתמרה רק מגובה של שבעה עד שמונה מטרים מבסיסו, ועד קצהו העליון. בצידו המזרחי של הגג קבוע פתח שנועד לאפשר את חדירת אור השמש, כפי שהיה מקובל באוהלי הנוודים. לפי המסורת מאירה שמש הבוקר את קברו של האמיר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Sheila S. Blair, The Monumental Inscriptions from Early Islamic Iran and Transoxiana, Leiden, 1992, pp. 63-65.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|