גוטפריד הלנוויין
 | |
| לידה |
8 באוקטובר 1948 (בן 76) וינה, אזורי הכיבוש באוסטריה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
האקדמיה לאמנויות בווינה |
| זרם באמנות |
היפר-ריאליזם |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
  | |
גוטפריד הלנוויין (באנגלית: Gottfried Helnwein; נולד ב-8 באוקטובר 1948), הוא צייר, צלם, ואמן מיצגים, אוסטרי-אירי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלנוויין למד באוניברסיטה לאמנות חזותית בווינה (Akademie der bildenden Kuenste Wien). הוא זכה בפרסים שונים, ביניהם: הסטודנט המצטיין באוניברסיטה, פרס קרדינל קניג ופרס תיאודור קרנר. יוצר כצלם, צייר, פסל, ואמן מיצגים, תוך שימוש בטכניקות שונות. עבודותיו המוקדמות כוללות ציור בצבעי מים היפר-ריאליסטיים, המתארים ילדים פצועים ומיצגים בנושא ילדים שאותם קיים במרחבים ציבוריים ברחבי אירופה. הלנוויין עוסק בעיקר בשאלות פסיכולוגיות וחברתיות, ובנושאים היסטוריים ופוליטיים. עבודותיו נחשבות לעיתים לפרובוקטיביות ומעוררות מחלוקת. הלנוויין, יליד וינה, הוא חלק ממסורת שתחילתה במאה ה-18, שאליה משתייכים פסלי הדמויות המעוותות של מסרשמיט (Messerschmidt), וכחלק ממנה אפשר לזהות גם את שפת הגוף בתנוחות האקספרסיביות בציוריו של אגון שילה (Egon Schiele). הבהירות התמטית מאפיינת את יצירותיו של הלנוויין, כאשר הנושא המרכזי הוא המצב האנושי. המטפורה המרכזית ביצירותיו, לרבות דיוקנאותיו העצמיים, היא דמותו של הילד. אך במקום הדימוי המקובל של הילד התמים וחסר הדאגות, יצר הלנוויין דמות פגיעה, פצועה ושברירית, מעוותת מעט, אך מהממת בעוצמתה. הילד אצל הלנוויין תמיד מצולק בגופו ובנפשו.
בשנת 2004 הוצגה לראשונה יצירתו של הלנוויין במוזיאון אמריקאי – המוזיאון לאמנות ב-סן פרנסיסקו Fine Arts Museums of San Francisco תחת הכותרת "הילד, יצירותיו של גוטפריד הלנוויין". את התערוכה פקדו כ-130,000 צופים, והעיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל" הכתיר אותה כטובה ביותר של אמן בן זמננו לשנת 2004. סטיבן ווין (Steven Winn), המבקר של מדור האמנות והתרבות כתב: " הציורים רחבי הידיים, הדימויים הפוטו-ריאליסטים של ילדים בתנוחות שונות, חושפים את התת-מודע, התמימות, המיניות והקורבנות ביצירותיו של הלנוויין.
הקשרים לשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2004 כתב מיכאל וקסמן (Mitchell Waxman) במגזין Jewish Journal of Los Angeles: " הדימויים החזקים ביותר שנוצרו בתגובה לנאציזם ולשואה נוצרו על ידי אנסלם קיפר (Anselm Kiefer) והלנוויין. למרות שעבודותיו של קיפר שונות מאלה של הלנוויין בהתייחסותן לאלימות הגרמנית, לפסיכולוגיה הגרמנית הקולקטיבית ולמורשת התרבות הגרמנית. שני האמנים הם תולדה של דור שגדל בארצות דוברות גרמנית אחרי מלחמת העולם השנייה. ויליאם בורוס (William Burroughs) אמר ש"המהפכה האמריקאית התחילה במוזיקה ובספרות, וההשלכות הפוליטיות המעשיות באו מאוחר יותר. ניתן להוסיף לכך את האמנות החזותית. אמנותו של הלנוויין מצטיינת ביכולתה לגרום לשינוי על ידי הסרת המעטה של "פוליטקלי קורקט" ולחשוף את האמת הבסיסית מתחת למשתנים". אחת מיצירותיו המפורסמות היא " "Epiphany / Adoration of the Magi" 1996, שמן ואקריליק על בד 210*333 ס"מ, שנמצאת באוסף Denver Art Museum והוא חלק מסדרה בת שלושה ציורים: Epiphany 1. Epiphany 2 – Adoration of the shepherds. Epiphany 3 – Presentation at the Temple – הצגת ישו במקדש. שנוצרו בין השנים 1996–1998. ביצירה הראשונה מקיפה קבוצת קציני SS אם ובנה. כשנבחן את מבטם, ניווכח כי הם מתעניינים בפרטים ספציפיים – ראשו של הילד, פניו ואיברי מינו. העמדת הדמויות מזכירה בבירור את מוטיב "Adoration of the three Magi" – "שלושת המאגים" באיקונוגרפיה הנוצרית באופן שהיה מקובל בעבודות אמנות בגרמניה, איטליה והולנד במאה ה-15. ג'וליה פסקל Julia Pascal כתבה על עבודה זו במגזין "New Statesman" :" היצירה הקתולית-אוסטרית הזאת של לידת ישו לא כוללת בתוכה בתולה בלונדינית. ישו התינוק יושב על ברכיה של מריה, מפנה אלינו מבט מתריס מתוך הציור." ישו התינוק ביצירתו של הלנוויין, מזוהה לעיתים קרובות כבן דמותו של אדולף היטלר.
עבודותיו של הלנוויין לבמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלנוויין ידוע גם בעבודותיו לבמה, כצייר תפאורה וכמעצב במה ותלבושות לתיאטרון, לבלט ולאופרה. ביניהן: "מקבת'" מאת ויליאם שייקספיר. כוריאוגרפיה ובימוי – יוהאן קרזניק (Johann Kresnik) בתיאטרון הייגלברג – 1988 וכן בתיאטרון הפולקסבינה בברלין – 1995 "מארה סאד" מאת פיטר וייס בתיאטרון הלאומי בשטוטגרט – 1996. "פזוליני" בתיאטרון של המבורג 1996. "המלט משין" בפסטיבל ברלין 1997. "Der Rosenkavalier" מאת ריכרד שטראוס (בבימוי מקסימיליאן של) באופרה של לוס-אנג'לס – 2003. ועיצב תפאורה ותלבושות לגרסה של הבמאי והכוריאוגרף יוהאן קרסניק ל־Ring של ואגנר בבית האופרה של בון – 2008, ועוד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נאוה סמל, "פצעי זיכרון – אומנותו של גוטפריד הלנוויין".
- Julia Pascal, "Nazi dreaming", New Statesman, UK, April 10, 2006. [1]
- Nava Semel, "Wounds of Memory – The Art of Gottfried Helnwein", Lentos Museum of Modern Art Linz, 2006 [2]
- Mitchell Waxman, "Helnwein ‘Epiphany", Jewish Journal, Los Angeles, July 23, 2004 Jewish Journal, Jewish Journal (באנגלית אמריקאית)
- Lynell George: "Gottfried Helnwein is in L.A.'s dark grip." Los Angeles Times, January 27, 2008.Gottfried Helnwein | PRESS | Selected Articles | GOTTFRIED HELNWEIN - DARK INSPIRATIONLos Angeles Times, "Dark Inspiration", web.archive.org, 2012-02-10
- Aiden Dunne, "Cutting Edge", The Irish Times, August 1, 2001. [3]
- Mark Swed: 'Strange, but True – Gottfried Helnwein's wondrous staging of "Der Rosenkavalier", Los Angeles Times, May 31, 2005. [4]
- Stella Rollig, "Gottfried Helnwein: Face it", Lentos Museum of Modern Art, Linz, Exhibition, March 10 – June 5, 2006. Presence and Time: Gottfried Helnwein's Pictures Selektion - Neunter November Nacht, web.archive.org, 2006-03-02.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Helnwein's art referring to the Holocaust
- www.helnwein-museum.com
- Helnwein's work for the stage
- Fine Arts Museums of San Francisco
- חגית פלג-רותם, "ילד חולם לא יהיה חייל טוב", באתר גלובס, 6 בינואר 2010
גוטפריד הלנוויין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
