גווידו רני

גווידו רני
Guido Reni
לידה	4 בנובמבר 1575; בולוניה, מדינת האפיפיור
פטירה	18 באוגוסט 1642 (בגיל 66); בולוניה, מדינת האפיפיור
מקום קבורה	בזיליקת סן דומיניקו
לאום	איטלקים
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	בארוק
הושפע על ידי	Denys Calvaert
יצירות ידועות	Judith, טבח החפים מפשע

גווידו רני (באיטלקית: Guido Reni;‏ 4 בנובמבר 1575 – 18 באוגוסט 1642) היה צייר איטלקי בסגנון הבארוק הגבוה.

תולדות חייו

רֵני נולד בבולוניה למשפחת מוזיקאים, בנם היחיד של דניאל רני וג'ינבּרה דה פוצי. בגיל תשע החל לשמש כשוליה של הצייר הפלמי דניס קלבירט (Denis Calvaert) שהתגורר בבולוניה. לאחר זמן קצר הצטרפו אליו הציירים פרנצ'סקו אלבני ודומניקינו. כשהיה בן עשרים הקים עם שני תלמידים נוספים של קלבירט את בית ספר לציור בהובלת הצייר האיטלקי לודוביקו קראצ'י. כך נוצר גרעין של בית ספר מצליח לציירים שעברו לרומא בעקבותיו של אניבלה קראצ'י.

בסוף 1601 עבר לרומא עם ידידו הצייר פרנצ'סקו אלבני (אנ') כדי לעבוד עם קבוצה בניהולו של אניבלה קראצ'י על פרסקו בארמון פארנזה. בין 1601 ל-1604 היה הקרדינל פאולו אמיליו ספונדראטי פטרונו הראשי. ב-1604–1605 קיבל עבודה בעיצוב מזבח עם תיאור צליבתו של פטרוס. הוא שב לבולוניה וגר שם כמה שנים שלאחריהן חזר לרומא והיה לאחד הציירים המובילים שם בזמן כהונתו של האפיפיור פאולוס החמישי ובעידודו. בין 1607 ל-1614 היה בית בורגזה, ממנו הגיע פאולוס החמישי, לפטרונו. הוא יצר פרסקו על התקרה בארמון פאלאביצ'יני-רוספיליוזי (Palazzo Pallavicini-Rospigliosi) שנבנה על ידי בית בורגזה. הפרסקו הוא אחת מיצירותיו הידועות והוא מתאר את אפולו במרכבת השחר, מביא את האור לעולם בתחילת היום^[1]. תנוחות הדמויות בו צוירו בהשראת עיטורים של סרקופג רומי והוא מצויר באיפוק קלאסי ובפשטות יחסית לסגנונו הנועז והפרוע יותר של הפרסקו שצייר יחד עם מורו, קראצ'י, בארמון פארנזה (לדוגמה, הפרסקו "מצעד הניצחון של בכחוס" של קראצ'י^[2]). על פי חשבוניות שנמצאו, הוא קיבל תשלום של 247 סקודי ו-54 באצ'יו עם סיום העבודה, ב-24 בספטמבר 1616. הוא צייר גם את הפרסקאות שבקפלת פאולין שבבזיליקת סנטה מריה מג'ורה ובאגף משפחת אלדוברנדיני שבוותיקן.

במקביל לעבודותיו ברומא, צייר פרסקו בבזיליקת סן דומניקו שבבולוניה בשנים 1613–1615.

לאחר מכן עזב את רומא ונסע לנאפולי כדי לצייר את תקרת קתדרלת נאפולי, אך בגלל התנגדותם העזה של הציירים המקומיים למתחרים, הוא נאלץ לעזוב את העיר. על פי המסופר, המקומיים איימו להרעיל אותו או לפגוע בו בדרך אחרת, כפי שאכן קרה מאוחר יותר לדומנקינו. לאחר ששהה תקופה קצרה נוספת ברומא, חזר לבולוניה וייסד שם בית ספר חדש. הוא הוסיף עוד עבודות בבזיליקת סן דומניקו ב-1632. הוא קישט גם את קתדרלת רוונה. לאחר עזיבתו את רומא, הוא צייר במגוון סגנונות בהתאם לסגנון האקלקטי של רבים מחניכיו של קראצ'י. לדוגמה, יצירתו "שמשון המנצח"^[3] מבטאת את סגנון המנייריזם. בניגוד לכך, "צליבת פטרוס"^[4] ו-"אטאלנטה והיפומנס"^[5] מתארים תנועה אלכסונית דרמטית בשילוב אפקטים של אור וצל שמראים השפעה של קראווג'ו. "טבח החפים מפשע" שצויר בסגנון סוער ובגווני סגול מראים השפעה של רפאל. ב-1625 ביקר אצלו נסיך פולין, ולדיסלב זיגמונד ואזה במהלך מסעו למערב אירופה, ורכש ממנו מספר יצירות^[6]. נושאי ציוריו כללו בדרך כלל סצנות מן התנ"ך ומהברית החדשה וכן מהמיתולוגיה. הוא יצר גם תחריטים רבים, חלקם מבוססים על ציורים שלו וחלקם על ציורים של אחרים.

תלמידו המובהק ביותר הוא סימון קנטריני שצייר פורטרט של רני, המוצג בגלריה של בולוניה.

הוא מת בבולוניה ב-1640 ונקבר בקפלת הוורדים שבבזיליקת סן דומניקו בעיר, ליד הציירת אליזבטה סיראני. עבודותיו מוצגות בלובר, בגלריה הלאומית בלונדון, במוזיאונים הקפיטוליניים ובמוזיאונים נוספים.