גווידו פנקוני
 |
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה. | |
| ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה. | |
 | |
| צילום מסביבות 1959 מאת זאב אלכסנדרוביץ' | |
| לידה |
1 בינואר 1892 פוסקיאבו, קנטון גראובינדן, שווייץ  |
|---|---|
| פטירה |
10 באוקטובר 1979 (בגיל 87) פוסקיאבו, קנטון גראובינדן, שווייץ |
| תפקידים |
רופא ילדים |
| פרסים והוקרה |
דוקטור לשם כבוד מאת אוניברסיטת פריז (1955) |
  | |
גווידו פנקוני (באיטלקית:Guido Fanconi; 1 בינואר 1892 - 10 באוקטובר 1979[1]) היה רופא ילדים שווייצרי, ממייסדי הפדיאטריה המודרנית. פנקוני כיהן כפרופסור לפדיאטריה באוניברסיטת ציריך וניהל את בית החולים האוניברסיטאי לילדים בציריך. הוא הדגיש את חשיבות הביוכימיה ברפואה הקלינית ותרם לרפואת הילדים והכללית במחקרים רבים ובנושאים מגוונים כמו מחלת הצליאק, הפיברוזה הציסטית, ההיבטים הפיזיופתולוגיים של מאזן המים, האלקטרוליטים והסידן והזרחן, מחלת השנית, דלקת הראות האטיפית, דלקת קרום המוח האספטית הלימפוציטרית, פוליומייליטיס והאנמיות.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדות וצעירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פנקוני נולד בכפר פאסקיאבו בקנטון גראובינדן (גריג'וני) שבשווייץ, הצעיר מבין ששת ילדי המשפחה.[2] אביו, פייטרו אנטוניו פנקוני שניהל בעבר את "בית הקפה השווייצרי" Cafe suizo שפעל במדריד בפינת הרחובות אלקלה וסביליה ואשר היה החל מ-1847 חלק מרשת בתי קפה שווייצרים מיסודם של בני המשפחות מאטוסי ופנקוני.[3]. העסק הגיע לשפל ב-1898 בעקבות מלחמת ארצות הברית–ספרד.[3] אמו של פנקוני נקראה אורסלה צ'לסטינה ואולג'אטי, ילידת 1849,[4]. היא נפטרה מדימום במוח כשגווידו היה בן 11. אחיו ואחיותיו התחתנו ועזבו את הבית וגווידו נשאר לבד עם אביו. מאותו לדבריו נאלץ להיות יותר חזק עצמאי. ב-1905 עבר לבד לעיר שירס באזור דובר גרמנית.[2][3]. התאמץ לשלוט על בוריין בשפות גרמנית וצרפתית[2] והתעקש ללמוד בתיכון בשירס תוך מרד באביו שרצה שיעזוב את הלימודים ושיתחיל לעבוד כמלצר בבילבאו בספרד כפי שעשה סבו. ב--1911 סיים פנקוני את מבחני הבגרות בציריך.[3]. הוא נרשם אחר כך ללימודי רפואה באוניברסיטת לוזאן. המשיך אחר כך בלימודי רפואה במינכן בציריך וברן. בשנים 1919-1918 שירת כרופא צבאי בצבא השווייצרי.[2]. באוניברסיטה פנקוני נמנה עם התלמידים המועדפים על מורו, ארווין ה.אקרקנכט[2].הוא הצטיין בחריצותו, בקפדנותו ובעניינו הרב במדעי היסוד, בייחוד בביוכימיה, אף התקין מעבדה כימית במגוריו. פנקוני התעניין גם בתחומים אחרים. בעת שהותו במינכן האזין להרצאות על פילוסופיה, ספרות ותולדות האמנות. בברן הוא ביקר בקורסים למשפטים של אויגן הובר. הוא קרא בשקיקה את הפילוסופים הקדומים ובני זמנו והצטרף ל"איגוד לאתיקה ולטבע" מיסודו של הפסיכיאטר אוגוסט פורל[2]. ב-1919 סיים פנקוני בציריך את תואר הדוקטור לרפואה עם העבודה Fünf Fälle von angeborenem Darmverschluss - "חמישה מקרים של חסימת מעיים מוּלדת"
פעילותו המקצועית והאקדמית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי תקופה קצרה שבה התעניין בפתולוגיה,[2] ב-1920 התחיל פנקוני את עבודתו כרופא בבית החולים לילדים של אוניברסיטת ציריך בו נשאר ברצף (פרט לשנה אחת) למשך 45 שנה. ב-1926-1920 התמחה ברפואת ילדית תחת הדרכתו של אמיל פר.(1955-1864) ב-1922 השתלם בביוכימיה אצל אמיל אבדרהלדן בעיר האלה בגרמניה[2]. ועשה השתלמות נוספת בסרולוגיה אצל קלמנס פון פירקה בווינה. ב-1926 סיים פנקוני את ההתמחות עם עבודה בנושא "תרומות קליניות וסרולוגיות במחלת השנית. פנקוני הכיר בחשיבות הביוכימיה והפיזיולוגיה ברפואה הקלינית. ב-1926 כשהתמנה למרצה בכיר (Privat Dozent) הוא הסביר למשל את חשיבות בדיקת רמת הסידן והזרחן אצל ילדים חולים ברככת ו"טטאניה". כמה מעמיתיו האשימו אותו על כי העז לקחת דם מתינוקות וילדים.לצורך בדיקות כימיות.גישתו נהנתה מתמיכת ראש הקליניה, פר.[2] ב-1929 הוא החליף את אמיל פר כפרופסור לפדיאטריה וכמנהל בית החולים. תחת הנהגתו הוקמה מעבדה כימית בבית החולים. הוא קידם את רפואת הילדים על כל תת-ההתמחויות שלה והפך את המוסד לאחד הידועים בעולם.[2]. עם תלמידיו נמנו:פ.באמאטר, נאונטולוג, ה.ויסלר, פנוימולוג, ה.צלווגר, נוירופדיאטר, ק.גאסר, המטולוג, אטורה רוסי, קרדיולוג, אנדראה פראדר, אנדוקרינולוג ויורש שלו בניהול בית החולים, א. גוטייה, נפרולוג, ו.היציג, אימונולוג. [2].
כמה מחלות נקראו על שמו של פנקוני. ב-1927 הוא תיאר פאנמיילופתיה תורשתית המלווה בקומה נמוכה ובהיפרפיגמנטציה, המוכרת כ"אנמיה על שם פנקוני". ב-1934 בעבודת תואר בהדרכתו תוארו המקרים הראשונים של פיברוזה ציסטית של הלבלב. ב-1941 כשבשווייץ פרצה מגפת פוליומייליטיס ניתח פנקוני את האפיונים האפידמיולוגיים שלה וגילה שהנגיף לא מועבר בטיפות רוק כפי שסברו עד אז, אלא במסלול של מערכת העיכול בדומה לטיפוס הבטן.
אחד ההישגים המשמעותיים ביותר בהבנתו את ההקשרים הפיזיופתולוגיים היה הניבוי שלו לגבי גרימת תסמונת דאון על ידי פגם כרומוזומלי, 20 שנה לפני גילוי הטריזומיה 21. הפנקוני תרם גם לתחום הנפרולוגיה ותסמונת כלייתית נקראה על שמו. בשנת 1962 פרש לגמלאות וכיהן בהמשך כמנהל אמריטוס.ב-1965 פרש גם מהקתדרה לרפואת ילדים אולם המשיך לעבוד ולהרצות עד יום מותו.
ב-1945 הקים פנקוני את כתב העת הרפואי Acta Helvetica Pediatrica בתחום רפואת הילדים. ב-1950-1947 כיהן פנקוני כיושב ראש האיגוד הבינלאומי לפדיאטריה ועד 1967 מילא את התפקיד של מזכיר כללי שלו.
אחרי שב-1946 פורסם בצרפת ספר הלימוד של רובר דברה ורומר, עם הרבה פחות תפוצה, ב-1950 יחד עם א.ולגרן פרסם פנקוני את Lehrbuch der Pädiatrie ,ספר הלימוד המשפיע הראשון לרפואת ילדים שהופיע אחרי מלחמת העולם השנייה. הוא תורגם לתשע שפות, כולל רוסית וסינית. הספר הופיע עד 1972 בתשע מהדורות.[2].
חייו הפרטיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל מ-1926 פנקוני היה נשוי לאליס פון גרבל, בת לנשיא בית המשפט המחוזי של ציריך. [2]. הוא דיבר שוטף גרמנית, איטלקית, צרפתית, אנגלית ושלט די טוב גם בספרדית.[2] בנו אנדריאס פנקוני (2022-1928) הלך בעקבות אביו ובשנים 1996-1986 כיהן גם הוא כמנהל רפואי של בית החולים האוניברסיטאי לילדים בציריך. נכדו של פנקוני, פטר פנקוני הוא איש עסקים ובנקאי.
פרסים ואותות הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1940 חבר באקדמיה לאופולדינה של פרוסיה בברלין.
- 1962 - חבר זר של האקדמיה הפולנית למדעים[5]
- 1973 - חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
ספרים ופרסומים אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פנקוני פרסם מאות פרסומים מדעיים, מאתיים אחרי 1946. הוא היהחלוץ בחקר מחלות מרובות - תורשתיות, מטבוליות, המטולוגיות ונפרולוגיות. יחד עם צוותו תרם להגדרת מחלות רבות, ובתיאורים הקליניים של הפרעות ותסמונות רבות. [2]
- 1920 Fünf Fälle von angeborenem Darmverschluss.
Inaugural-Dissertation, עבודת הדוקטור לרפואה, אוניברסיטת ציריך. (חמישה מקרי חסימת מעיים מולדת)
- Klinische und Serologische Beiträge zum Scharlachproblem.
(תרומות קליניות וסרולוגיות לסוגיית השנית) Habilitationsschrift. Universität Zurich, 1926.עבודת "הביליטציה" באוניברסיטת ציריך
- Familiäre infantile perniziosaartige Anämie (perniziöses Blutbild und Konstitution).
(אנמיה משפחתית דמוית אנמיה ממארת אצל ילדים (תמונת דם ומבנה של אנמיה ממארת) Jahrbuch für Kinderheilkunde und physische Erziehung, Wien,1927, 117:
- 257-280. Klinische und serologische Beiträge zum Scharlachproblem.
Habilitationsschrift, 1929. (תרומות קליניות וסרולוגיות לסוגיית השנית)
- Die nicht diabetischen Glykosurien und Hyperglykämien des älteren Kindes.
(גליקוזוריהלא-סכרתית והיפרגליקמיה אצל הילד המבוגר) Jahrbuch für Kinderheilkunde und physische Erziehung, Wien, 1931, 133:
- 257-300. Hochgradige Galaktose-intoleranz (Galaktose-Diabetes) bei einem Kinde mit Neurifibromatosis Recklinghausen.
(אי סבילות חמורה לגלקטוז (סוכרת גלקטוזית) והגדילה אצל ילד חולה בנוירופיברומטוזיס רקלינגהאוזן Jahrbuch für Kinderheilkunde und physische Erziehung, Wien, 1933,138:1-8
- G. Fanconi, E. Uehlinger, C. Knauer - עם איהלינגר וקנאואר
Das Coeliakiesyndrom bei angeborener zystischer Pankreasfibromatose und bronchiektasien. Wiener medizinische Wochenschrift, 1936, 86: 753-756. (תסמונת צליאק מלווה פיברומטוזה ציסטית מולדת של הלבלב עם ברונכיאקטזיות)
- Der frühinfantile nephrotischglykosurische Zwergwuchs mit hypophosphatämischer Rachitis.
(גמדות גליקוזורית-נפרוטית בילדות המוקדמת עם רככת היפופוספטמית) Jahrbuch für Kinderheilkunde und physische Erziehung,Wien1936,147:299-304.
- G. Fanconi and Anders Johan Wallgren (1889-1973):
Lehrbuch der Pädiatrie. Basel, B. Schwabe, 1950. 9th edition, 1972.
- G. Fanconi, E. Hanhart, A. von Albertini, E. Uehlinger, G. Dolivo, A. Prader:
Die familiäre juvenile Nephronophthise.(נפרונופתיזיס משפחתית של הנער) Helvetica paediatrica acta, Basel, 1951, 6: 1-49.
- G. Fanconi, P. Girardet, B. Schlesinger, N. Butelr, J. A. Black:
Chronische Hypercalcaemie kombiniert mit Osteosklerose Hyperazotaemie, Minderwuchs und kongenitalen Missbildungen. (היפרקלצמיה כרונית עם אוסטיאוסקלרוזיס, היפראזוטמיה, קומה נמוכה ופגמים מולדים) Helvetica paediatrica acta, Basel, 1952, 7 : 314-334.
- Die Familiäre Panmyelopathie.(פאנמיילופתיה משפחתית)
Schweizerische medizinische Wochenschrift, Basel, 1964, 94: 1309-1318.
- A. Fanconi, G. Schachenmann, R. Nussli, A. Prader:
Chronic hypokalemia with growth retardation, normotensive hyperrenin-hyperaldosterism ("Bartter's syndrome"), and hypercalciuria: report of two cases with emphasis on natural history and on catch-up growth during treatment. (היופקלמיה כרונית עם עיכוב גדילה, היפראלדוסטרוניזם -היפררניני נורמוטנסיבי ("תסמונת בארטר") והיפרקלציאוריה:דו"ח על שני מקרים תוך דגש על ההיסטוריה הטבעית ועל השגה מאחור של הגדילה תוך כדי טיפול) Helvetica paediatrica acta, Basel, 1971, 26: 144-163.
- G. Fanconi, A. Prader, W. Isler, F. Lüthy, R. Siebenmann:
Morbus Addison mit Hirnsklerosse im Kindesalter. Ein hereditäres Syndrom mit X-chromosomaler Vererbung? (מחלת אדיסון עם סקלרוזה מוחית אצל ילדים. תסמונת תורשתית עם העברה X כרומוזומלית?) Helvetica paediatrica acta, Basel, 1963, 18: 480-501.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- לקסיקון טרקאני לרפואה (באיטלקית)
- Roman Bühler art.Guido Fanconi in Dizzionario biografico della Svizzera 2020
- באתר האיגוד הקנרי לפדיאטריה, סנטה קרוס דה טנריפה
Miguel Zafra Anta ,Víctor García Nieto ,Juan Medino Muñoz ,María Teresa Alarcón Alacio ,Lucía López Granados Epónimos en pediatría (17). ¿Quién fue Guido Fanconi?
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]