גואראם הראשון, נסיך איבריה
 | |||||||||||
| לידה |
המאה ה־6  | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
590 | ||||||||||
| שם מלא | גואראם הראשון, נסיך איבריה | ||||||||||
| מדינה | נסיכות איבריה | ||||||||||
|
שושלת גואראמיד/ שושלת בגרטיוני | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
גוּאראם הראשון (בגאורגית: გუარამი I) היה נסיך שהקים את נסיכות איבריה. הוא נשא בתואר הביזנטי "קורופלאטס" והנהיג את נסיכות איבריה תחת חסותה של האימפריה הביזנטית משנת 588 עד 590 לערך. לעיתים קרובות הוא מזוהה עם ה"גורגנים" המופיעים בכתביו של רושם הרשומות הביזנטי, תיאופנס המוודה.
הגוארמידים, השושלת שאליה השתייך גואראם הראשון, היו דוכסי האזורים הדרומיים של איבריה, קלארג'תי וג'אוואחתי. רושם הרשומות הגאורגי, סומבט דוויתידזה טען ברשומותיו כי הוא היה השליט הבגרטיוני הראשון. אולם רוב ההיסטוריונים המודרניים אינם מקבלים את טענה.
כאשר התחדשה המלחמה בין האימפריה הביזנטית תחת יוסטינוס השני לאימפריה הסאסאנית, בשנת 572, כרתו גואראם והגורגנים ברית עם הנסיך הארמני ורדן השלישי ממיקוניאן[1] והביזנטים בניסיון נואש להשתחרר מעול השלטון הפרסי. כפי הנראה נמלט גואראם לקונסטנטינופול כשהמרד נכשל, ונשאר שם עד שהופיע מחדש בזירה הפוליטית בשנת 588. רושם הרשומות הגאורגי, ג'ואנשר, ציין ברשומות כי בתקופה זו מרדו האיברים בשלטון הפרסי פעם נוספת. אצילי איבריה ביקשו מהקיסר הביזנטי, מאוריסוס, שימנה עליהם שליט מבית המלוכה האיברי. מאוריסוס העניק לגואראם את התואר הביזנטי, "קורופלאטס" ושלח אותו למצחתה. כך התחלפה ממלכת איבריה, שבוטלה בשנת 580 על ידי הסאסאנים, בנסיכות בראשות גואראם. המסורת הגאורגית זוקפת לזכותו של גואראם את הקמתו של מנזר הצלב במצחתה (כיום אתר מורשת עולמית). עם מותו בשנת 590 ירש אותו בנו סטפנוז הראשון.
גואראם היה השליט הגאורגי הראשון שעשה צעד בלתי רגיל לאותם ימים והנפיק מטבעות עם דמותו על דרכמה סאסנית מכסף. מטבעות אלה נקראו מטבעות איבריות-סאסאניות ומאוחר יותר נחתמו בראשי התבות "גנ" על פי התחילית והסופית של השם גורגן, שעל פי הרשומות הגאורגיות, היה השם שבו נקרא גואראם בהתאם ל"גורגנים" המופעים גם ברשומות הביזנטיות.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Cyrille Toumanoff, Studies in Christian Caucasian history, Georgetown University Press, 1963, p: 434.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ronald Grigor Suny, The making of the Georgian nation, 1988, pp: 23 - 25. ISBN 0253209153.
- John Robert Martindale and J. Morris, The prosopography of the later Roman Empire: A.D. 527-641 1992, Volume III, Cambridge University Press, p: 588. ISBN 0521201608, ISBN 9780521201605.[2]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ממיקוניאן (Մամիկոնեան) הוא בית אצולה ארמני.
- ^ פרוסופוגרפיה - היסטוריוגרפיה של בעלי מקצוע.