לדלג לתוכן

גד (עיר)

גד (עיר)
Göd
סמל גד
סמל גד
סמל גד
דגל גד
דגל גד
דגל גד
מדינה הונגריההונגריה הונגריה
חבל מרכז הונגריה
מחוז פשט (מחוז)פשט (מחוז) פשט
נפה נפת דונהקסי
ראש העיר זולטאן קאמרר
שטח 24.44 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 21,876 (1 בינואר 2024)
קואורדינטות 47°41′26″N 19°08′04″E / 47.690555555556°N 19.134444444444°E / 47.690555555556; 19.134444444444 
אזור זמן UTC +1
http://www.god.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גֶדהונגרית: Göd) היא עיר במחוז פשט, בנפת דונהקסי, באזור המטרופוליטני של בודפשט. היישוב, שנקרא שער לעיקול הדנובה, הוא יעד אטרקטיבי לנופש וקיט על גדת הדנובה. היישוב התאחד מפלשהגד ואלשוגד (גד העליונה וגד התחתונה) לגד.

היישוב ממוקם בעיקול הדנובה, ב"עמק ואץ - הדנובה של פשט", על הגדה השמאלית של "ענף הדנובה של ואץ". הוא נקרא לעיתים גם "שער עיקול הדנובה". היישוב שוכן כ-25 ק"מ צפונית לבודפשט וכ-9 ק"מ דרומית לעיר ואץ.

נגישות, תחבורה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מבודפשט ניתן להגיע ברכב בכביש הראשי 2 או בכביש המהיר M2, ברכבת בקו הרכבת בודפשט – סוב (תחנות אלשוגד, גוד ופלשגד), בוולאנבוס (קווי האוטובוס הבין-עירוניים), או בשביל האופניים לאורך הדנובה.
  • ב-15 ביולי 1846 נפתח במקום קו הרכבת ההונגרי הראשון. ב-1877 היו לקו תחנות רק בראקושפלוטה, דונהקסי וגד.
  • ישנם ארבעה קווי אוטובוס בין-עירוניים של וולאן (Volan) דרך העיר (300, 301, 345, 371) ושירות מקומי המופעל באופן פרטי (אוטובוס איקרוס 405).

היישובים הקרובים ביותר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • דונהקסי (Dunakeszi), סד (Sződ), סדליגט (Sződliget), ואץ
  • בגדה הנגדית של הדנובה סיגטמונושטור (Szigetmonostor), פוצ'מג'ר (Pócsmegyer)

בזמן העתיק

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלשהגד (גד העליונה) - גבעת הטירה, צילום אוויר

אזור גד והיישוב היו מיושבים מאז ימי קדם. ממצאים ארכאולוגיים פרהיסטוריים רבים שרדו ונחפרו ביישוב. כבר בתקופה הנאוליתית וגם אחר כך אנשים התיישבו מהתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה. גם הסרמטים הקימו יישוב במקום. מספר מטבעות נמצאו מהשלטון האימפריה הרומית, כמו גם מגדל שמירה רומי על גדות הדנובה, ליד תעלת צ'רס (Csörsz) בדונהקסי ועמוק בשטח האויב רחוק מהלימס, המגדל הוזמן על ידי הקיסר ולנטיניאנוס הראשון.[1]

בימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור פלשהגד (Felsőgöd) של היום נמצאת טירת העפר מתקופת האווארים, שממנה ניתן היה להגן על הדרך ועל הדנובה. שם נבנו הכנסייה המבוססת על מעגל והכפר בשם גוּד (Gud), או גדה (Göde). לאחר הפלישה המונגולית לאירופה שהייתה הרסנית, הגיע גד ממשפחת סברט מהחמולה גיולה-ז'ומבור, שהיה הפלטין של מחוז פייר. באותה תקופה, ב-1255, הוזכר היישוב לראשונה בתעודה.

אלשוגד (גד התחתונה), חוף רחצה בין שתי מלחמות העולם

בין מלחמות העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלשוגד (Alsógöd) הלכה בפיתוח בעקבות פלשהגד (Felsőgöd). היישוב הפך לכפר קטן ב-1921 ובאחד מבנייני בית החרושת ללבנים לשעבר נפתח בית ספר. בינתיים, הכנסייה הקתולית נבנתה בפלשהגד, ונוצרה גילדת תעשיינים. הוקמה עמותת מכבי אש התנדבותית והמבנה של הקהילה נבנה מחדש. באלשוגד נבנו סניף דואר, בית ספר קבוע, בית תפילה קלוויניסטי וכנסייה לותרנית. כמו כן הותקנו משמרות ז'נדרמריה עקב הגידול באוכלוסייה. בית הספר היסודי הממלכתי בפלשגד נבנה מחדש על פי תוכניותיו של קארוי מיקלה. נפתח קולנוע ארפאד, אשר הולאם ב-1948 ולאחר מכן נסגר עקב פעולתו הלא כלכלית. הכנסייה הקלוויניסטית ובית הכנסת נבנו באותה תקופה בפלשגד. בית הכנסת מרמז על מספר יהודים די משמעותי במקום שהצדיק הקמת מוסד כזה עם הנלווה אליו בדרך כלל (כגון מקווה).

אתרים בעלי חשיבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אחוזת Nemeskeri-Kiss
  • אורווה ופונדק קינצ'ם
  • וילה פיץ' (בית העירייה של היום)
  • וילה טוסט-ויגנר (בית ספר)
  • טירת שפר (בית יתומים)
  • בית וולך (Walch) (כיום בית ספר יסודי), המשרד של מפעל הלבנים לשעבר, אז וילה
  • אירמה-לק
  • וילה לטאבאר
  • וילת דליבאב
  • וילה הוּזֶלָה, (בגן הוזלה), בבעלות ELTE
  • מסעדת פסיון, שנבנתה ב-1876 כמקום מגורים לעיתונאים המגיעים לכאן בגלל קינצ'ם
  • הווילה של לאסלו נמט, הסופר ומשפחתו נפשו וגרו כאן, שם כתב את היצירות ששמן "משחק אנושי", "קבלת פנים של יום רביעי" וה"עד".
  • טירת ספארי
  • המלון שזכה שלוש פעמים בפרסי World Travel Awards, הוא מלון Pólus Palace Thermal Golf Club.

אטרקציות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מרחצאות תרמיים

גלריית תמונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילידי המקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גד בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Várak, kastélyok, templomok folyóirat 2008. június.